אוברנייט כותנה
"'חוט לבן ארוך' ב-148 אלף שקל", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות". הכותרת מפנה לידיעה מאת גד ליאור על "ההוצאות הסודיות והמוזרות בתקציבים של משרדי הממשלה". בעקבות פנייה של התנועה לחופש המידע, מדווח ליאור, העבירו כמה ממשרדי הממשלה נתונים על הוצאותיהם עבור התקשרויות עם ספקים חיצוניים בשנת 2013. "משרד ראש הממשלה סירב למסור פרטים, משרדים אחרים הסתפקו ברשימה חלקית", מציין ליאור.
גם הרשימה בידיעה של ליאור חלקית, כמובן. אי-אפשר להזכיר את כל ההוצאות. הבחירה אילו הוצאות להבליט ואילו להצניע, במה להתמקד ומה לדחוק לשוליים, חשובה. ה"חוט לבן ארוך" ב-148 אלף שקל נרכש על-ידי משרד האוצר, המשרד היחיד שהעביר פירוט מלא על הוצאותיו (לפי דיווח מאת מוטי בסוק ב"דה-מרקר", מדובר בחוט תפירה "מס' 50, צבע אוברנייט כותנה").
אוקיי, ההתקשרות הכי טובה בהיסטוריה: "תרמוס לתה עלים, ללשכת השר" 1,564 שקל
— omri nahmias (@OmriNahmias) November 1, 2014
בעוד ש"ידיעות אחרונות" שם את הדגש על האנקדוטלי, הוצאות "הזויות", "סודיות" ו"מוזרות", בעיתונים אחרים נוגעים בבעיות עקרוניות שעולות מרשימת ההתקשרויות. אור קשתי כותב ב"הארץ" כי מהרשימה עולים "תשלומים של מיליוני שקלים על שירותי ייעוץ ופרויקטים שהופרטו, לצד חיבה עזה לקמפיינים פרסומיים, מסיבות עיתונאים, רהיטים חדשים ללשכות השרים ומערך ענף של כיבודים".
שתי ההוצאות העיקריות, כותב קשתי, מועברות לחברות טכנולוגיה המספקות שירותי מחשוב וחברות קבלן "המחליפות את הממשלה בתחומי פעילות רחבים". חברת "אקסיומה – הישגים בהשכלה", לדוגמה, "קיבלה כ-95 מיליון שקלים ממשרד החינוך על מגוון תוכניות ופרויקטים, חלק בלתי נפרד מהליבה החינוכית. 'אקסיומה' היא רק דוגמה אחת – יש עוד כמה כמוה – למי שניזון מתהליך ההתפרקות מאחריות של משרדי הממשלה".
"האם הכוח האמיתי בתחום החינוך נמצא בידי 'אקסיומה' ואחיותיה?", תוהה קשתי.
"המסקנה הבולטת ביותר שעולה מניתוח הרשימות", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט", "היא שמשרדי הממשלה מוציאים עשרות מיליוני שקלים על יועצים חיצוניים, ובראשם עורכי-דין פרטיים שמייעצים בכתיבת מכרזים, כותבים מכרזים בעצמם ולעתים אפילו בודקים את ההצעות שמוגשות במכרז, או מלווים את המשרד לאחר המכרז אם אחד המתמודדים הגיש עתירה נגד פסילתו. מלבדם יועצים חיצוניים נוספים, רואי-חשבון ומומחים למיניהם שאוספים נתונים, מנתחים מגמות ומציעים הצעות למדיניות".
לדברי אמסטרדמסקי, "הסכומים הללו הם עדות לכך שמשרדי הממשלה מאבדים בהדרגה את המומחיות והמקצועיות לעשות את מה שהם צריכים לעשות. כשהם לוקחים יועצים חיצוניים, במאות אלפי שקלים ויותר לכל פרויקט, התלות באותם יועצים הולכת וגוברת. כך, שלב אחר שלב, משרדי הממשלה מתפרקים מהיכולת המקצועית שלהם להתוות מדיניות וגם לתכנן אותה בעצמם, בלי אינטרסים זרים של גופים חיצוניים שפועלים למטרות רווח ומעורבים בפרויקטים שונים, לא ציבוריים".
"כלכליסט" מקדיש את הכותרת הראשית ושלוש כפולות העמודים הראשונות לסיקור וניתוח הוצאות משרדי הממשלה. ב"דה-מרקר" מסתפקים בכפולת עמודים אחת, בפנים העיתון, תוך התמקדות בהוצאות הקטנות ומעוררות העניין, וללא ביקורת עקרונית על הפרטת העבודה שאמורה להיות לב לבו של משרד ממשלתי.
כמה ממשרדי הממשלה, מציין אמסטרדמסקי ב"כלכליסט", סירבו למסור פרטים על התקשרויותיהם עם ספקים חיצוניים, ובהם גם משרד ראש הממשלה, "שפשוט לא השיב לפנייה של התנועה לחופש המידע". בעיתון של משרד ראש הממשלה, "ישראל היום", אין כל זכר לנתוני ההוצאות של משרדי הממשלה השונים, כפי שהועברו לתנועה לחופש המידע. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד שבוחר לא לדווח לקוראיו על הוצאות אלו (ב"מעריב" מוקדש עמוד שלם לדיווח מאת כתבת "גלובס" לילך ויסמן).
ידיעות שכן הצליחו להשתחל לעמודי החדשות של "ישראל היום": "ארגנטינה: רעייתו של נשיא הארגונים היהודיים נורתה במהלך שוד", "אנרגיה חיובית: מחיר הדלק ירד ב-27 אגורות לליטר" ו"תדהמה: בן ה-7 נהג – והסיע ברכב את אחיו הקטנים". הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת להוצאת ענק קבועה המשרתת את ראש הממשלה אף שאינה יוצאת מכיסו של אף משרד ממשלתי: עיתון "ישראל היום".
דגל שחור
"חוק שדגל שחור מתנוסס מעליו", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "ישראל היום", לקראת הדיון הצפוי בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק לקידום
והגנת העיתונות הכתובה בישראל, התשע"ד-2014, היא הצעת "חוק 'ישראל היום'".
"איך מעלים חוק לא חוקתי?" תוהה בכפולה הפותחת גונן גינת, עורך בכיר ב"ישראל היום". גינת הוא זה שכותב, על סמך דעת משפטנים מומחים, כי הצעת החוק צפויה להיפסל בבג"ץ משום שמעליה מתנוסס "דגל שחור". שני מומחי המשפט שכתבו עבור "ישראל היום" חוות דעת על הצעת החוק אכן קובעים כי ההצעה אינה חוקתית, אך אינם משתמשים בביטוי "דגל שחור".
כפולת הפתיחה של "ישראל היום", 2.11.14
הביטוי "דגל שחור מתנוסס מעל" נטבע על-ידי השופט בנימין הלוי בפסק דינם של מבצעי הטבח בכפר-קאסם, אותם חיילי משמר-הגבול שהרגו למעלה מ-40 מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים. הצעת החוק שתחייב את "ישראל היום" לגבות כסף עבור גליונותיו, כותב גילת, עלולה לפגוע בפרנסתם של כ-2,000 עובדיו.
הביטוי "דגל שחור מתנוסס מעל" נועד לאפיין פקודה "בלתי חוקית בעליל", שאין לבצעה. אין לו קשר להצעת חוק בלתי חוקתית.
לא זו אף זו, הצעת החוק נגד "ישראל היום", שתידון היום בוועדת השרים, היא בלתי חוקתית לדעת שני מומחים מכובדים שנשכרו על-ידי "ישראל היום" כדי לחוות את דעתם. הצעת "חוק המסתננים", לדוגמה, היא בלתי חוקתית לדעת שופטי בית-המשפט העליון שפסלו אותה, בשתי גרסאות. בכל זאת, ב"ישראל היום" לא יצאו מגדרם כדי להסביר לציבור קוראיהם מדוע יש לפסול את הצעת החוק שמקדם השר גדעון סער ומדוע היוזמה של ראש ממשלת ישראל לנסח חוק שיעקוף את בג"ץ פסולה. הביטוי "דגל שחור" לא הופיע כלל בהקשר הצעת החוק למאסר פליטים ומבקשי מקלט.
"ישראל היום", 17.9.13
"ישראל היום", 22.9.14
"ישראל היום", 7.10.14
"ישראל היום", 8.10.14
דה-לגיטימציה
הכותרת הראשית ב"הארץ" מוקדשת לשיחות הבינלאומיות על פרויקט הגרעין של איראן. "קרי, אשטון וזריף ינסו להשיג פריצת דרך בשיחות הגרעין", מדווח ברק רביד. בפסקה האחרונה של דיווחו נמסר כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו מודאג מהתקדמות המגעים וסבור כי הכיוון בו מתקדם המו"מ כרגע עלול להוביל ל'הסכם רע'".
"דאגה מ'הסכם רע' עם איראן", לשון כותרת גדולה המתפרסמת בשער "ישראל היום". שמו של נתניהו אינו מוזכר בשער בהקשר זה, גם לא בידיעה המלאה שמתפרסמת בפנים העיתון. הציטוט "הסכם רע" מיוחס ל"ירושלים". בטור פרשנות נלווה כותב דן מרגלית כי "השר לענייני מודיעין ד"ר יובל שטייניץ מתרוצץ בעולם" כדי למנוע את רוע הגזירה, אולם נשיא ארה"ב "מפגין ליאות".
בידיעה נפרדת מדווחים יוני הרש ושלמה צזנה על שיחת טלפון בין שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי לראש הממשלה נתניהו, שבמהלכה הסתייג קרי מהביקורת שהטיח פקיד עלום שם בראש ממשלת ישראל ("צ'יקן שיט"). "גורמים מדיניים בכירים מעריכים כי ממשל אובאמה מבקש לעשות דה-לגיטימציה לנתניהו, כמתקפת מנע אמריקנית לגינוי ישראלי על ההסכם המתגבש עם איראן", מדווח בידיעה. לפי "ישראל היום", בישראל התעורר חשש "שבבית הלבן יש מי שמתכנן במקביל צעדים שהוגדרו 'נטרול הביקורת העתידית של נתניהו ושל ממשלתו לאחר הסכם עם איראן ודה-לגיטימציה לראש הממשלה, כך שהביקורת שלו בנושא איראן תילקח בעירבון מוגבל'".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ברק אובמה, 30.9.13 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
אגב ביקורת בעירבון מוגבל, ב"ישראל היום" ממשיכים לבקר בחריפות את נשיא ארה"ב ברק אובמה, מי שהצליח להיבחר לתפקיד למרות תרומות עתק בסך קרוב ל-100 מיליון דולר שהרים מייסד העיתון, איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון, למען יריביו.
הבוקר אפשר למצוא ב"ישראל היום" דיווח מאת בועז ביסמוט על בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב תחת הכותרת "אף אחד לא רוצה בתמיכת אובמה". אובמה אכן סובל מחוסר פופולריות בולט בארה"ב, אולם ביסמוט אינו מסתפק בכך ומרחיק עד לאתר האינטרנט של רשת RTL כדי להביא לקוראיו את הציטוט הבא: "אחרי 6 שנים בשלטון, ברק אובאמה הפך לכל-כך לא פופולרי עד כדי כך שהאמריקנים היום מתאהבים מחדש במפסיד של בחירות 2012, מיט רומני". בידיעה לא מוזכרות תרומות העתק של הבעלים של העיתון, אדלסון, לקמפיין של רומני.
מנגד, ב"הארץ" מתייחסים לאובמה כאילו פטרונו והמיליארדר המקורב לו הוא שמממן את העיתון. בתחתית שער "הארץ" מתפרסמת היום משום-מה ידיעת תצלום לא-חתומה על אירוע שבו אירח נשיא ארה"ב כמה אלפי ילדים לרגל חגיגות ליל כל הקדושים.
הר-הבית – תחזית
"אין סיבה שהיהודים יוותרו על הזכות שלהם להתפלל בהר-הבית, ומצד שני אין סיבה שהמוסלמים יאפשרו להם את זה", אומר ההיסטוריון הלל כהן בראיון ליעקב בר-און המתפרסם במוסף "מעריב". "זה תיקו ומצב של יחסי כוח, כשתלוי מי יותר חזק בזמן נתון. בסכסוך על כל הסתעפויותיו אף צד הוא לא בקטע של לוותר".
השתקה
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" יוצא הבוקר סבר פלוצקר נגד השתקת הבעיות המהותיות של מדינת ישראל באמצעות הסטת תשומת הלב לענייני צרכנות שוליים.
סבר פלוצקר (צילום מסך)
הוא כותב כך: "יש מדינות, אמנם מעטות, שבהן ההנהגה הפוליטית רואה במחאה כלכלית כלי יעיל להסטת תשומת הלב של הציבור ממדיניותה בתחומים אחרים – מזכויות אזרח ועד בדידות בינלאומית וסכנות קיומיות. זו טקטיקה של הליכה על הסף, המנצלת את תמימותם ואת רצונם הטוב של אנשים רציניים הדואגים לכלכלה ולחברה". לדבריו, יתרונה של "מחאה בעלת אופי כלכלי ספציפי" הוא בהיותה "בלתי מזיקה במונחים שלטוניים". חסרונה: "אש המחאה עלולה להתפשט ולהתחיל לאיים על המשטר. לכן עליו לדאוג להפסקתה המיידית כשהיא נעשית 'פוליטית'".
בהמשך מביא פלוצקר כדוגמה את המחאה החברתית של קיץ 2011, שלדבריו הושתקה ברגע שהפכה לפוליטית. זו עמדה מקורית, בהשוואה לתפיסה המקובלת ב"דה-מרקר", למשל, שלפיה המחאה הושתקה ברגע שהחלה לסכן את האינטרסים הכלכליים של הקבוצות החזקות במשק. זו עמדה נועזת, בהתחשב בעובדה שבקבוצת "ידיעות אחרונות", שהובילה את סיקור המחאה בתחילת הדרך, בלטה השתקת המחאה ברגע שהחלה לבקר ישירות את ה"טייקונים" וקבוצות הכוח בכלכלה.
לו התיאוריה של פלוצקר היתה נכונה, ניתן היה לצפות כי דווקא כאשר המחאה הכלכלית הפכה פוליטית, דווקא כאשר החלה לסכן לכאורה את השלטון של בנימין נתניהו, היה "ידיעות אחרונות" מגביר את הרוח הגבית שהעניק לה. בפועל, העיתון הביקורתי כל-כך כלפי נתניהו עשה ההפך הגמור.
ידיעת תצלום בלעדית
רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר ידיעת תצלום על אות כבוד שניתן לעפרה שטראוס. תחת הכותרת "כבוד עולמי לעפרה שטראוס" מדווח העיתון (אין קרדיט לכתב כלשהו) כי "יו"ר קבוצת שטראוס עפרה שטראוס נבחרה לחברה במועצה הבינלאומית למנהיגות עסקית של נשים".
ענייני תקשורת
יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי ח"כ איתן כבל, מגיש הצעת חוק "ישראל היום", טוען כי הטלפון בלשכתו נותק אחרי שמספר הטלפון שלו פורסם ב"ישראל היום" והוא הזמין שירות "עקוב אחרי" שהעביר את כל השיחות ללשכת נתניהו. לדברי כבל, הטלפון נותק על-ידי נציג חברת טלדור, שהוקמה על-ידי מי שמכהן כיום כמו"ל "ישראל היום", אשר בהרב. "בהרב עזב את טלדור כבר לפני עשר שנים, אך הדבר לא מנע מכבל לתהות על הקשר של העיתון למהלך", מדווח ליס. אגב חברת טלדור, לפי דיווחו של אור קשתי ב"הארץ", החברה קיבלה בשנת 2013 כ-46 מיליון שקל עבור שירותיה למשרד האוצר בלבד.
אופיר דור סוקר ב"כלכליסט" את המצב הסבוך שאליו נקלע שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל.
צבי זרחיה ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי יו"ר רשות השידור לשעבר, אמיר גילת, ימשיך לקבל שכר של כ-40 אלף שקל בחודש (ברוטו) עד תום השנה, וזאת חרף העובדה שתפקידו הסתיים כבר באוגוסט. לפי הידיעה, כונס הנכסים הרשמי הסביר כי מדובר בחודשי הסתגלות, שלהם מחויבת הרשות על-פי הסכם העבודה עם גילת.
ב"המבשר" מצאו עניין בדיווחה של לילך ויסמן מ"גלובס" על הוצאות משרדי הממשלה, אולם חששו כי קוראיהם ימצאו עניין דווקא בשמה הפרטי של העיתונאית, ועל כן זה צומצם לאות ל'.