"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר

השנה היא 2012 והנושא הבוער שמעסיק את המערכת הפוליטית, המדינית והבטחונית הוא איראן: התוכנית הגרעינית שלה, האפשרות שישראל תפציץ את מתקניה והניסיון לגרור את ארצות-הברית לפעול בעניין. מי שמובילים את ההיערכות למבצע הם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון ובעל בריתו, אהוד ברק. אלא שכדי לבצע מהלך נועז ומסוכן שכזה – או להשתמש בו כאיום לצורך השגת מטרות אחרות – עליהם לגייס לצדם את התקשורת. למזלם, לנתניהו יש עיתון – והוא ערוך ומוכן למשימה.

מרישומי שיחות הטלפון שקיים נתניהו עם עורך "ישראל היום" לשעבר עמוס רגב עולה כי לעתים קרובות, לאחר ששוחחו השניים התפרסמו בחינמון כותרות וכתבות שהידהדו את צרכיו הפוליטיים והתקשורתיים של ראש הממשלה. רגב, מתוקף תפקידו, היה אחראי על קביעת האג'נדה המערכתית ועל אופן אריזת הדיווחים והפרשנויות. אבל לפעמים, כך נראה, הוא לא סמך על אחרים – ופרסם את הדברים בשם עצמו.

מקרה אחד כזה אירע ב-15 במרץ 2012. יום קודם לכן משוחח נתניהו עם העורך הראשי לקראת השעה שלוש אחר הצהריים. למחרת, רגב ו"ישראל היום" מעניקים לו מחווה נדיבה וחריגה (אם כי לא חד-פעמית): כותרת ראשית שהיא מאמר דעה ובו דעתו של ראש הממשלה. אלא שראש הממשלה אינו האיש החתום עליו, כמובן: במעלה השער נדפס איור קטנטן של גבר אפור שיער וממושקף, ולצדו נדפס שמו – עמוס רגב. "פתרון בעיית איראן: האם ישראל יכולה לסמוך על אובאמה – או רק על עצמה?", תוהה רגב בכותרת הגג. התשובה חיובית ונמתחת לכל רוחב השער, בכותרת הראשית: "קשה, נועז, אפשרי".

הטור של רגב נפתח במשל: ישראל היא נהג של מכונית שנתקע בעלייה לירושלים. הוא עומד שם מזיע מול מכסה המנוע המורם, ענן של קיטור עולה אל על, ואז מגיח גבר כרסתן ואומר לו: "תן לי, תן לי". הגבר השמן היה מכונאי בשריון, ולכן הוא בטוח שהוא מבין בדברים האלה. בדרך כלל, מסביר רגב, זה לא נגמר טוב. הגבר הזה, הוא מבאר, הוא נשיא ארצות-הברית – שמבקש מישראל לא לטפל באיראנים כי הוא יודע טוב יותר כיצד לסדר את העניינים.

עורך החינמון הפקיע לא רק את הכותרת הראשית, אלא גם את כל כפולת העמודים הפותחת של עיתונו. המסגור נלקח ישירות מדף המסרים של נתניהו: "ההחלטה אם לתקוף באיראן היא בעלת ממדים היסטוריים, ונוגעת לעצם קיומנו", נכתב שם בגדול. אם כך, האם עלינו לתקוף בעצמנו? "כן, אפשר לתקוף, ולהצליח", מבהיר רגב.

כדי להמחיש לקוראים את הממד ההיסטורי של ההכרעה העומדת לפתחו של ראש הממשלה מצרף רגב קומץ מובאות מכתביהם של מלומדים ידועים, וגם שני תצלומים: באחד מהם נראה אחד ממתקני הגרעין האיראניים, ובאחר – פסי הרכבת במחנה ההשמדה אושוויץ.

נתניהו עומד כעת בפני הכרעה היסטורית שדומות לה עמדו בפני קודמיו, גורס עורך "ישראל היום". כך קרה ב-1948, "כאשר בן-גוריון הכריע על הכרזת המדינה, אל מול מקהלה של אזהרות והתרעות מפני פלישת צבאות ערב", הוא כותב. כך קרה גם ב-1967, "כשנפלה ההחלטה לצאת למלחמת ששת הימים, מול טבעת חנק של צבאות מצרים, סוריה וירדן". וכמובן, כך קרה גם בשנת 1981, "כשבגין הכריע בעד חיסול הכור בבגדד, כנגד עצות כמעט כל המומחים ולובשי המדים".

למי שעקב אחרי דיון שהתקיים יום קודם לכן בכנסת הדברים הללו בוודאי נשמעו מוכרים. כשעתיים לאחר שיחת הטלפון של נתניהו עם רגב, הוא עלה לדוכן הנואמים במליאה ועידכן את חברי-הכנסת בתוצאותיה של נסיעה לוושינגטון שבה ניסה לעורר את האמריקאים לפעול בעניין הגרעין האיראני. כמו רגב, גם נתניהו חזר על מסר-העל של עצמו שלפיו לישראל יש זכות להגן על עצמה מפני איראן.

אנחנו חייבים להיות אדונים לגורלנו, הדגיש ראש הממשלה, והביא כמה מקרים היסטוריים לשם המחשה: "החובה הזאת עמדה לנגד עיניו של דוד בן-גוריון כשהוא הכריז ב-1948 על הקמת המדינה", ציין. "החובה הזאת גם עמדה לנגד עיניו של ראש הממשלה לוי אשכול בתקופת ההמתנה ב-1967, כשטבעת החנק התהדקה סביב ישראל", הוסיף. "ובשנת 1981, אותה חובה הדריכה את מנחם בגין כשהתמודד עם שאלת הכור הגרעיני בעיראק".

דיסקין תוקף, "ישראל היום" מחזיר מלחמה

הרשימות שנמסרו לידי רביב דרוקר בתום מאבק משפטי ממושך מתעדות רק שיחות שבוצעו דרך הטלפון הקווי בלשכת ראש הממשלה. מעיון בהן עולה כי העורך הראשי וראש הממשלה המשיכו לשוחח לפני צאתם של גליונות שפימפמו את איומי התחזיקו-אותי של נתניהו כלפי איראן וארצות-הברית. השיחה המתועדת הבאה ביניהם התקיימה ב-28 באפריל, יום שבת, בשעה שלוש אחר-הצהריים. כעבור ארבע שעות וחצי שוחחו שוב.

יום לפני כן התבטא ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין בחריפות נגד נתניהו וברק: "אין לי אמון בהנהגה הנוכחית, שצריכה להוביל אותנו לאירוע בסדר גודל של מלחמה עם איראן או מלחמה אזורית", אמר. את נתניהו וברק כינה "שני משיחים – האחד מאקירוב או מפרויקט אסותא, והשני מרחוב עזה או קיסריה".

למחרת השיחות עם נתניהו, בגליון יום ראשון, רגב ו"ישראל היום" מחזירים אש. "דיסקין נוקם; רצה להיות ראש המוסד", תוקף גורם אנונימי המצוטט בכותרת הראשית של החינמון, "דבריו חסרי אחריות ומוּנעים מתסכול אישי". הכתבים, שלמה צזנה ומתי טוכפלד, אמנם לא חושפים את שמו של הגורם, אך מציינים כי מדובר ב"בכיר בלשכתו של ראש הממשלה נתניהו".

המסר הזה חוזר על עצמו שוב בטור מאת דן מרגלית, שמציין כעובדה את טענתו של הגורם האנונימי. "על השתלחותו חסרת הרסן של דיסקין מעיבה סוגיה אישית. דיסקין היה מעוניין מאוד להתמנות לראש המוסד בחסות נתניהו וברק, שהוא אינו סומך עליהם, ואילו נענתה לו הממשלה היה מוסיף לשתף פעולה עם מי שהוא מציג כ'משיחי שקר'. היכן היושרה?", תוהה בכיר הפובליציסטים של "ישראל היום".

בשער החינמון מדווחים לקוראים על תוצאותיו של סקר דעת קהל: נתניהו הוא האדם המתאים ביותר לכהן כראש ממשלת ישראל, ואם הבחירות היו מתקיימות כיום, מפלגתו היתה זוכה במספר המושבים הגדול ביותר – ובפער ניכר מכל היתר.

העורף מוכן, התקשורת חוטפת

ב-10 באוגוסט מתרבים הדיווחים על הסלמת האיומים הישראליים בהפצצה באיראן: עיתוני סוף השבוע מדווחים כי ישראל קרובה מתמיד לעשות זאת, וכי ההחלטה צפויה להתקבל בקרוב. בערב שלפני כן, מעט לאחר השעה תשע בערב, משוחחים נתניהו ורגב בטלפון. הכותרת הראשית של "ישראל היום" למחרת שונה מהכותרות של שאר העיתונים: "איראן הגבירה משמעותית את קצב ההתקדמות לפצצה", נכתב בה בהתבסס על דו"ח מודיעין אמריקאי.

"הביקורת לשם ביקורת במקום שאינו מצריך ביקורת הפכה בשנים האחרונות מושא הערצה בכלי תקשורת בארץ" (איציק סבן, טור דעה)

תוכנו של הדו"ח אינו חדש: הוא פורסם בעיתונים אחרים יום קודם לכן, אך כנראה חמק מהרדאר של "ישראל היום". כעת מכפרים בחינמון על הפספוס, וכצפוי מבליטים קביעה שאמורה לסייע לנתניהו בהכשרת דעת הקהל. בתוככי העיתון מנסה המערכת לפרק דיווח בלעדי שפורסם יום קודם לכן אצל המתחרים. על-פי "ידיעות אחרונות", סעודיה מתכוונת ליירט מטוסים ישראלים שיעברו מעל שטחה בדרך להפצצה באיראן.

כדי להתמודד עם הידיעה המטרידה (מבחינת ראש הממשלה), בחינמון תוקפים משני אגפים. באגף הראשון מובאת תגובתו של אהוד ברק: בראיון רדיופוני אמר שר הביטחון כי הוא לא קיבל מסר כזה. דבריו נדפסים בידיעה חדשותית. באגף השני תוקפים את השליח: "ידיעות אחרונות". בטור פרשנות שנדפס מתחת לידיעה על דברי ברק מאשים דרור אידר את העיתון של משפחת מוזס בטרפוד יכולת ההתגוננות של ישראל מפני איום קיומי, וטוען כי הידיעה של "ידיעות אחרונות" היא חלק ממסע דיסאינפורמציה שנועד להכפיש את ממשלת נתניהו ולשרת את אובמה. השורה התחתונה אינה נכתבת במישרין, אך קשה לפספס אותה: "ידיעות אחרונות" הוא עיתון של בוגדים.

ב-11 באוגוסט שבים ומדברים נתניהו ורגב, הפעם בשעה 20:10. למחרת ממשיך "ישראל היום" לזרוע בהלה בקרב קוראיו. הכותרת הראשית על האצת פיתוח הפצצה נדפסת שוב, בשינויים קוסמטיים: "איראן בדרך להרכבת ראש גרעיני על טיל". גם המקור זהה – אותו דו"ח מודיעין אמריקאי משלשום. גם העורף כבר מתכונן: "נערכים לשעת חירום: פיקוד העורף יתרגל שליחת מסרונים לאזרחים", מודיעה כותרת בשער, ובידיעה מובהר כי התרגיל יתבצע "בצל הדיבורים על תקיפה אפשרית באיראן".

בדיווח המרכזי מהדהדים "בכירים בדרג המדיני" קביעה שהופיעה במאמרו של אידר: לדבריהם, אובמה נמנע מלקבל את "ההחלטות הרצויות" משום שבתוך חודשים אחדים יעמוד לבחירה מחודשת. עבור מי מבין הקוראים שחושש מפני השלכות התקיפה מובאים דבריו של גורם אנונימי מסביבתו של נתניהו. "בירושלים מנסים להמעיט בנזק שעשוי להיגרם לישראל מהתקפה על איראן וטוענים כי הדבר לא יוביל בהכרח למלחמה אזורית", מוסרים הכתבים, שלמה צזנה ויוני הרש.

במחלקת הדעות נמשכת המתקפה נגד עיתונאים מהמחנה היריב, שאינם מאמצים את גישתו של ראש הממשלה בנוגע לאיום האיראני. כתב המשטרה איציק סבן, בטור דעה, תוקף את חדשות ערוץ 2, את "ידיעות אחרונות" ואת אמנון אברמוביץ', פרשן בכיר בחדשות 2 ומעת לעת ב"ידיעות אחרונות". הוא מכנה אותם שקרנים. מי שיקבץ יחדיו את טורי ההשתלחות בתקשורת שפורסמו ב"ישראל היום" לאורך השנים יבחין ששמו של אברמוביץ' חוזר בהם שוב ושוב. כפי שהתברר לימים עם חשיפת שיחותיו של נתניהו עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, גם ראש הממשלה אינו שבע רצון מתפקודו של העיתונאי הוותיק, ואף ביקש ממוזס "לאזן אותו".

הפעם אברמוביץ' ושתי אכסניותיו עומדים לביקורת בשל פרסומיהם הביקורתיים על התוכנית של נתניהו וברק. "ביקורת היא אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה המודרנית", משלם כתב המשטרה את מס השפתיים וממשיך במכתם מהדהד: "הביקורת לשם ביקורת במקום שאינו מצריך ביקורת הפכה בשנים האחרונות מושא הערצה בכלי תקשורת בארץ". לפי כתב המשטרה של החינמון, "עיתונאים ופרשנים שאינם מצוידים בבדל של מידע בנושא האיראני ובכלל מציגים את החדשות, מנתחים ומפרשים אותן באופן שמתיישב עם הלך רוחם התועמלני בניסיון להטעות את הציבור. סביר להניח שיש להם מוטיבציה פוליטית ברורה: להיפטר מהממשלה הנוכחית ולפלס את הדרך לממשלה לטעמם. ולעזאזל כל השאר. באופן שאינו מפתיע, לרוב הציבור, ובצדק, נמאס מהם".

פרס מסתייג מהתקיפה וחוטף לכלוך אנונימי

החזית התומכת בתקיפת איראן ממשיכה להיסדק בשבועות הבאים. ב-16 באוגוסט משוחח נתניהו עם הבוס הגדול של רגב, שלדון אדלסון, בשעה חמש וחמישים בבוקר. בשעות הערב של אותו יום משודרים בערוצי הטלוויזיה ראיונות עם הנשיא שמעון פרס, שמצהיר כי ישראל אינה צריכה לתקוף באיראן ללא שותפתה האסטרטגית, ארצות-הברית. הנשיא פרס, מאבות תוכנית הגרעין הישראלית, השתחרר זה מכבר מעמדת החתרן הלוזר שדבקה בו בעשורים הקודמים והצליח להתמצב כנשיא קונצנזואלי. האמירה שלו פגמה בלגיטימציה שניסו נתניהו וברק לגייס להתקפה.

זמן קצר לאחר שידור הראיון, ב-20:41, נתניהו ורגב משוחחים. הם מדברים שוב ב-22:04 – ופעם שלישית ב-23:02. למחרת, בגליון סוף השבוע רב-התפוצה, מגיעה התגובה לדבריו של הנשיא. גורם המכונה "מקורבי ראש הממשלה" לועג לו: "מזל שבגין לא הקשיב לעצות פרס ב-81'", הוא אומר, והדברים נדפסים בכותרת הראשית.

"פרס טעה כשהתנגד להפצצת הכור בבגדד, טעה בהסכמי אוסלו, טעה בהתנתקות", מטעים הגורם האנונימי בציטוט נוסף שנדפס בעמוד השער. לצדו שובץ תצלום של פרס נושף על נר הנעוץ בעוגה שנאפתה לרגל יום הולדתו ה-89. תצלום נוסף מהמאורע נדפס בכפולה הפותחת, ומסייע לצייר את האיש כישיש לא-רלבנטי.

רגב ו"ישראל היום" עשו מאמץ מיוחד להוקיע את פרס. בדיווח החדשותי מתגייסים שלל גורמים אנונימיים להמחשת מורת הרוח שעורר הנשיא בסביבת ראש הממשלה. "בכירים בירושלים אמרו אתמול כי ראש הממשלה 'זועם ומאוכזב' מהנשיא", נכתב שם, לצד דברי ביקורת נוספים שמטיחים בפרס "גורם מדיני בכיר", "שר בשמינייה" ו"גורם נוסף".

לידיעה החריפה מצורפת רשימה ממוספרת של "הנקודות הבעייתיות בדברי הנשיא" – כולל "עבירת צנזורה חמורה" ו"מסירת מידע מבצעי של ממש". שני טורי דעה נלווים מרחיבים את החזית. לטענת דן מרגלית, פרס "פגע בחובת השתיקה" שנגזרת מתפקידו. "הוא האיש האחרון שרשאי להביע דעה בנדון נגד עמדת ראש הממשלה ושר הביטחון", קובע הפובליציסט.

הכתב הפוליטי מתי טוכפלד, בטור השני, מאשים את פרס בניסיון לבצע קאמבק פוליטי על גבו של נתניהו, וממחיש זאת באמצעות שמועה בלתי מיוחסת: "במערכת הפוליטית מסתובבים לאחרונה סיפורים על מגעים שפרס מנהל כביכול עם גורמים פוליטיים שונים", הוא כותב, "למשל חיים רמון, אהוד אולמרט, גבי אשכנזי ואחרים, כדי ליצור את הפלטפורמה המתאימה שתקרב את סוף עידן נתניהו". פרס, כידוע, לא שב לפוליטיקה לאחר סיום קדנציית הנשיאות שלו ועד מותו ב-2016.

נתניהו ורגב שבים ומשוחחים ב-3 בספטמבר, בשעה 15:32. למחרת בבוקר, רגב שוב משבץ בכותרת הראשית מסר התקפי: "גנץ: 'נגיע לכל מקום, בכל זמן'", נכתב בה. לצד דבריו של הרמטכ"ל דאז מובאים ציטוטים דומים מפי נתניהו וברק. אדם המכונה "גורם מדיני בכיר בירושלים" אומר כי "שני הטיעונים שהוצגו עד כה – 'יש זמן' ו'ארה"ב תפעל' – כבר אינם נכונים. איראן רצה לפצצה, והאמריקנים [...] מבהירים כי ישאירו את ישראל לבדה".

החזית המאוחדת שמציגים ראש הממשלה ושר הביטחון מתערערת כעבור שבוע. ב-11 בספטמבר, בשעת ערב, הפתיע ברק והוציא הודעה על דברים שאמר "בשיחות סגורות": לדבריו, את המחלוקות בין ישראל לארצות-הברית יש ללבן ב"חדרים סגורים".

הרקע הוא התבטאות חריפה של נתניהו מאותו יום: ממשל אובמה סירב לקבוע מועד לפעולה צבאית נגד איראן, וראש הממשלה טען שלפיכך אין לאמריקאים "זכות מוסרית" למנוע מישראל לקבוע מועד שכזה בעצמה. במקביל פורסם שאובמה לא יוכל להיפגש עם נתניהו בעת ביקורו המתקרב בארצות-הברית מסיבה שהוגדרה כ"שיקולי לוח זמנים". במשבר ההולך ומתגלע עם האמריקאים, שר הביטחון ברק בחר בצד של אובמה.

שעתיים-שלוש לאחר פרסום ההתבטאות של ברק, בשעה 22:35, נתניהו ורגב משוחחים בטלפון. למחרת, בעיתון, נתניהו נמנע מלשבור את הכלים. במקום לצאת נגד שותפו לתוכניות התקיפה, לקו החזית נשלח השר משה יעלון, באותה עת בעל ברית של נתניהו. "ברק לא נותן גיבוי משיקולים מפלגתיים", מצוטט יעלון בכותרת הראשית, "במקום לחזק את ראש הממשלה, הוא פותח מערכת בחירות על גבו". המידע המביך על התחמקותו של הנשיא האמריקאי מפגישה עם נתניהו מוצנע.

עוד בשער: חדשות מזויפות. "ניצחון של שרה נתניהו על העוזרת ליליאן פרץ", מכריזה הכותרת השנייה בבולטותה, המבוססת על דברים שאמרו "גורם בסביבת משפחת נתניהו" ו"ידיד של משפחת נתניהו". בפועל, לא מדובר בניצחון אלא בפשרה שנסגרה מחוץ לכותלי בית-המשפט, ושפרטיה המלאים לא נחשפו מעולם. לימים יטען עורך-הדין של משפחת נתניהו, יוסי כהן, כי פרץ "לא קיבלה אגורה" וכי אפילו לא נחתם איתה הסדר. פרץ ועורך-הדין שלה טענו מנגד שכהן שיקר, ושלעוזרת הבית הוצע סכום כסף גדול מידי מקורביה של משפחת נתניהו.

ראש השנה עם ראש הממשלה ורוח בחירות

ב-13 בספטמבר משוחחים שוב נתניהו ורגב, הפעם בשעה 18:40. הכותרת הראשית למחרת מוקדשת לראיון שהעניק נתניהו ל"ישראל היום". העיתוי הוא ראש השנה, והנושא המרכזי הוא איראן. איראן ואובמה. "נתניהו: 'ומה אם ארה"ב לא תפעל?'", נכתב בגדול במרכז השער. חרף שלל הציטוטים שמעניק ראש הממשלה למראייניו, בכותרת המשנה נסוג החינמון שוב לשימוש במקורביו. "הוא מוכן לספוג ביקורת", אומרים המקורבים האנונימיים על נתניהו, "אם הוא לא היה אומר דברים נוקבים, העולם לא היה מפעיל לחץ על איראן". הראיון עצמו, נמסר לקוראים, יפורסם בגליון החג.

בגליון החג, כמובטח, מתפרסם הראיון המלא עם ראש הממשלה. נתניהו מנצל את ההזדמנות כדי להמשיך להתריע ("איראן מתקרבת בצעדים מאוד ברורים לפתח נשק גרעיני"), אך מתייחס בביטול למחלוקות עם ממשל אובמה. המראיינים, שלמה צזנה וחזי שטרנליכט, אינם מקשים עליו. תצלום שלהם משוחחים עם ראש הממשלה נדפס בין תמונותיו של נתניהו עם לוח שחמט מהודר, דגל ישראל וחבילה של דפי מסרים שהכין עבור הראיון. "על זה בתקשורת לא ממש רוצים לשמוע", הוא מסביר. ב"ישראל היום" מפנימים, מטים אוזן ומקלידים: ישראל שרויה בתנופה של סלילה וחציבה, והממשלה מחוללת מהפכות במערכת החינוך ובמערכת הבריאות.

נתניהו ורגב שבים לשוחח ב-21 בספטמבר, יום שישי, בשעה 21:07. כעבור יומיים, ביום ראשון נדפס ב"ישראל היום" קדימון לראיון חג עם אהוד ברק. הציטוט בשער חוזר על אחד המסרים הקבועים של הצמד: "אי-אפשר לסמוך ב-100% על העולם, גם לא על ארה"ב". אחרי ההתבטאות שעליה ננזף בכותרת הראשית שבוע וקצת קודם לכן, שר הביטחון מתיישר לימינו של ראש הממשלה ומבהיר: "ארה"ב היא הקרובה שבידידותינו, אך האחריות לבטחוננו – בידינו". ברק מתייחס גם למחלוקות עם נתניהו, ומבהיר שאין כאלה: "ראש הממשלה ואני רואים את עניין איראן עין בעין". הראיון המלא מתפרסם כעבור יומיים, בגליון יום הכיפורים.

השיחה המתועדת הבאה בין נתניהו לרגב מתקיימת ב-3 באוקטובר בשעה 10:24. באותו בוקר מדווחים העיתונים בהבלטה על קרע של ממש שהתגלע בין נתניהו לברק, בעקבות טענה של נתניהו שנחשפה בחדשות ערוץ 2: שר הביטחון, טען ראש הממשלה, "ליבה את הסכסוך בינינו לאובמה". גם ב"ישראל היום" הזכירו את הדיווח מהטלוויזיה, אך עשו זאת בהצנעה ביחס לשאר העיתונים.

למחרת השיחה בין ראש הממשלה לעורך הראשי, בחינמון מעלים את המשבר לכותרת הראשית ומלבים את האש: "נתניהו למקורביו: 'ברק חתר תחתי בארה"ב'", נכתב שם, בהתבסס על דברים שאמר ראש הממשלה בשיחה סגורה. "בשיחה אחרת אמר: 'אין לי עוד אמון בשר הביטחון'", מוסיף הכתב, מתי טוכפלד. "בשיחות עם מקורביו אמר נתניהו כי עיקר הזעם שלו כלפי ברק נובע ממידע שהגיע אליו, ולפיו במהלך הפגישות שקיים עם בכירי הממשל האמריקני דאג ברק להציג את עצמו כגורם מתון ואחראי ואילו את ראש הממשלה הציג כגורם קיצוני ובלתי ריאלי, אף אם לא אמר זאת מפורשות".

ברק, בראיון הגדול שהתפרסם בחינמון רק ימים אחדים לפני כן, הציג רשמים אחרים מסבב פגישותיו עם אנשי אובמה. "הבהרתי מסר ברור: ראש הממשלה מתכוון למה שהוא אומר בנושא האיראני. זאת העמדה של מדינת ישראל, ולא עמדה פרטית שלו", טען. מתי טוכפלד, שמדווח וגם מפרשן את הקרע בין השניים, נכנס לראשו של ראש הממשלה: "אין מחילה לחתרנות אצל נתניהו. קשה לתאר את הסלידה שלו ממי שלוקה בתכונה זו", הוא כותב. "עכשיו המלה הקשה הזאת מופנית נגד ברק".

נתניהו ורגב משוחחים שוב ב-4 באוקטובר, בשעה 23:04. למחרת ממשיכים ראש הממשלה ועיתונו להלום בשר הביטחון: "נתניהו שוקל אם לפטר את ברק", חורצת הכותרת הראשית, המבוססת על דברים שאמרו "בכירים בליכוד". אדם המכונה "גורמים במפלגה" מתפנה לכרסם בבסיס המצביעים של ברק: "לפני חודשיים ביקש ברק שריוּן בעשירייה הראשונה ברשימת הליכוד", הוא טוען. ברק מכחיש, ומצהיר כי לא חתר תחת נתניהו. בידיעה עצמה טוען טוכפלד כי בלשכת ראש הממשלה לא הגיבו לדברים, אך מביא דברים מפי "בכירים בליכוד" שמאשימים את ברק כי נפגש עם לבני בניו-יורק כדי "לתאם איתה מהלכים פוליטיים".

בשלב הזה בחייה של ממשלת נתניהו השנייה, הקואליציה כבר שרויה בעיצומו של תהליך התפוררות מתמשך, ולא מצליחה או רוצה לאשר את תקציב המדינה לשנה הבאה. תוך ימים אחדים פוזרה הכנסת ונקבע תאריך לבחירות מוקדמות. למרות מה שכתבו בעיתון, ברק בסופו של דבר לא רץ עם נתניהו או עם לבני, ואפילו לא עם עצמו. חרף ההתרעות וההפחדות, איראן עדיין לא סיימה לפתח פצצת אטום, וישראל לא תקפה את מתקני הגרעין שלה.

המשך יבוא.

"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר. הרשימות שמסר נתניהו זמינות להורדה ולעיון בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"