"ישראל היום" הוא עיתון בעל אג'נדה ימנית, וככזה – אך טבעי שיתמוך בראש ממשלה המייצג את הימין. זוהי, בתמצות, התשובה העקרונית שהציגו בכירי "ישראל היום" כנגד הטענות המתמשכות על השירות שהעניק החינמון לבנימין נתניהו מיום היווסדו. ואולם, מה קורה כאשר מבקריו של נתניהו אינם מגיעים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אלא מימינו? במקרים כאלה, לעתים קרובות, מתחוורת מהותו הפרסונלית של העיתון: כשנתניהו מותקף מימין, ב"ישראל היום" מבצעים תזוזה טקטית שמאלה – ותוקפים את התוקפים.

מערכת היחסים המורכבת של נתניהו עם נפתלי בנט מספקת כמה המחשות שכאלה. אחת הבולטות שבהן אירעה בדצמבר 2014, כשבמהלך המשא-ומתן הסודי של נתניהו עם ארנון (נוני) מוזס מציג לו מו"ל "ידיעות אחרונות" כתבה נגד בנט שפורסמה בהתערבותו באתר ynet – מעין צעד בונה אמון שימחיש לנתניהו שקבוצת "ידיעות אחרונות" יכולה גם לשרת אותו, ולפגוע ביריבו מימין.

בחודש דצמבר 2012 ממשלת נתניהו השנייה כבר נמצאת בשלהי ימיה. חודשיים קודם לכן הוחלט על פיזור הכנסת, והבחירות הוקדמו ל-22 בינואר. זו תהיה מערכת הבחירות הראשונה לאחר מחאת יוקר המחיה של קיץ 2011 והתמורות שיצרה בחברה הישראלית ובשיח הציבורי. על הקווים כבר מתחממים שני פוליטיקאים מבטיחים שאלו הבחירות הראשונות שלהם: נפתלי בנט ויאיר לפיד. נתניהו, שמעוניין לשדרג את מעמדו, חובר במפתיע לאביגדור ליברמן ומקים רשימה משותפת: "הליכוד ביתנו".

לפיד, שבונה על קולות השמאל והמרכז, אינו מאיים על נתניהו בשלב זה. רוב מצביעיו ממילא לא התכוונו להצביע לראש הממשלה. לעומת זאת, בנט, שהזריק חיים במפד"ל המנומנמת והזעירה, עומד לנגוס בליטרת המנדטים של הליכוד. בהתאם למגמות המצטיירות מסקרי הבחירות, ב"ישראל היום" מתגייסים לתקוף את הימני מבין השניים. יותר מפעם אחת, הדבר יקרה לאחר שיחות ליליות שקיים נתניהו עם עורך העיתון, עמוס רגב.

נתניהו וליברמן משיקים רשמית את קמפיין הבחירות שלהם ב-19 בדצמבר. לפי רישומי השיחות שמסר משרד ראש הממשלה לרביב דרוקר, ביומיים שלפני כן משוחח נתניהו פעמיים עם שלדון אדלסון, חברו הקרוב ובעל השליטה ב"ישראל היום". ב-19 בדצמבר הוא משוחח עם רגב לקראת מועד הירידה לדפוס, בשעה 22:11. למחרת, הכתב הפוליטי מתי טוכפלד מדווח בידיעה לא גדולה על השקת הקמפיין, ש"נחשף לראשונה בדף הפייסבוק שמנהל בנימין נתניהו". הסיסמה: "ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה".

לצד המידע הגלוי, טוכפלד מדווח גם על דברים שאמרו לו "גורמים במטה הבחירות של הליכוד". לדבריהם, ההחלטה על המסר התקבלה לאחר שהתברר כי "רוב הציבור בישראל, בימין, במרכז ובשמאל, מוטרד מכך שראש ממשלה נבחר אינו מסוגל לאחר הבחירות לשלוט, מכיוון שהוא תלוי בשאר המפלגות בקואליציה, בממקח ובממכר הפוליטי, המתנהל לפני הקמת הממשלה ובמהלך כהונתה". לדברי טוכפלד, נתניהו אמר ב"שיחות סגורות" כי הוא אינו פוסל "שום שותפה קואליציונית שתקבל את עמדות 'הליכוד ביתנו' ואת קווי היסוד של הממשלה שיקים". לדברי ראש הממשלה, "הדיווחים על כך שהוא שולל שותפות עם נפתלי בנט אינם נכונים, והוא אינו מבין מהו המקור שלהם".

"ישראל היום", כותרת ראשית, 21.12.12 (לחצו להגדלה)

מאוחר יותר באותו יום מתארח נפתלי בנט בתוכנית "משעל חם" בערוץ 2. "אם אקבל פקודה לפנות יהודי מביתו ולגרש אותו", הוא אומר למראיין נסים משעל, "המצפון שלי לא יאפשר זאת. אני אבקש מהמפקד לפטור אותי". האמירה נתפסת כתמיכה מפורשת בסרבנות מצפון (בנט הכחיש שזו היתה כוונתו), ותככב מעתה בתעמולת הליכוד.

זמן קצר לאחר שידור הראיון עם בנט, ב-22:41, משוחח נתניהו עם העורך הראשי של "ישראל היום". לדברי רביב דרוקר, זמן קצר לפני השיחה הזאת שוחח נתניהו עם משה יעלון – באותה העת שר בממשלתו ובעל ברית – וביקש ממנו "לשגר הצהרה ל'ישראל היום'". למחרת, ב-21 בדצמבר, רגב מעניק להצהרה של יעלון את הכותרת הראשית: "כרמטכ"ל לשעבר, אני מזועזע מקריאת בנט לסירוב פקודה". אדם אנונימי המכונה "גורם בליכוד" מסביר לכתבי החינמון כי אמירות כמו זו של בנט "פוגעות בימין".

ב-22 בדצמבר, מוצאי שבת, נתניהו שוב משוחח עם רגב בסביבות השעה עשר וחצי בלילה. יום לפני כן שודרו בשלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים ראיונות עמו. למחרת, בגליון יום ראשון של "ישראל היום", ממשיך רגב ללחוץ על הנקודה שראש הממשלה מעוניין שילחצו עליה: "מי שדבק בסרבנות לא יכהן בממשלתי", מצוטט נתניהו בכותרת הראשית, מתוך דבריו בטלוויזיה.

בנט, מצדו, ממשיך לטעון כי דבריו סולפו על-ידי יריביו כדי לפגוע בקמפיין הבחירות שלו. גורם אנונימי בליכוד מתייחס לטענה הזאת, ודבריו נדפסים בהבלטה בכפולת העמודים הפותחת: "הציבור יצטרך להחליט למי להאמין, לבנט א' או לבנט ב'. גם כעת דיבר בנט בשפה רפה, לאחר שיחות אין קץ עם יועצי בחירות, ואפילו אחריהם היו בדבריו קריצה ולגיטימציה לסרבנות". המסר הזה שב וצץ גם במודעה שמתפרסמת בהמשך הגיליון. אף מפלגה אינה חתומה עליה.

"ישראל היום", מודעה בלתי חתומה, 23.12.12

העמוד הבא בגיליון מוקדש למסר פוזיטיבי מפי נתניהו, מתוך ראיונותיו לטלוויזיה. "נתניהו: נמשיך לבנות בירושלים", קוראת הכותרת בידיעה של הכתב המדיני שלמה צזנה. טוכפלד, בידיעה קצרה, מדווח כי "הכדורגלן חיים רביבו הודיע: 'תומך בנתניהו'". אזכורו של כדורגלן העבר מנוצל להדהוד המסר שנבחר להובלת הקמפיין: "חשוב לחזק את ראש הממשלה ולהצביע נתניהו, כי רק ראש ממשלה חזק יבטיח את חיזוקה של ישראל", אומר רביבו, וב"ישראל היום" מדפיסים זאת בעיתון.

למחרת, ב-24 בדצמבר, שוב משוחחים נתניהו ורגב קרוב לשעה עשר. למחרת מדווח העיתון על ההשקה הנוספת של קמפיין הליכוד. "הערב: הליכוד משיק את הקמפיין", נכתב בהפניית שער קטנה. בידיעה עצמה מעדכנים כתבי "ישראל היום" גם בנעשה בחזית אחרת של הקמפיין: ימים אחדים קודם לכן האשים נתניהו את ש"ס באחריות ליוקר המחיה, ואיים שלא להעניק לה את תיק השיכון בממשלה הבאה. כעת מדווחים בעיתון כי "נתניהו אינו מעוניין במתיחות בין הצדדים", ולכן שלח נציגים מטעמו שישוחחו עם ראשי ש"ס. עם זאת, מובהר, את תיק השיכון בכל מקרה לא יקבלו.

בידיעה אחרת, שבה ממשיכים כתבי "ישראל היום" לעסוק בהצהרה של בנט, שוב מתראיין גורם אנונימי מהליכוד. הפעם הוא אומר שבנט פוגע בצבא.

עוצמה עוצמה עוצמה

נתניהו ורגב שבים ומשוחחים ב-27 בדצמבר, מעט לאחר השעה 11:00 בצהריים. למחרת, בגליון סוף השבוע, רגב מקדיש את הכותרת הראשית לעוד הבטחת בחירות מפי נתניהו: "הביטחון, החוץ והאוצר – בידי 'הליכוד ביתנו'", נכתב שם בציטוט. על-פי הדיווח, שעליו חתום שלמה צזנה, הדברים נאמרו בשיחות שקיים נתניהו עם כמה שרים ממפלגתו. אדם המכונה "בכיר בליכוד" שוב חוזר על המסר המרכזי של הקמפיין: "הרצון הוא להותיר את שלושת התיקים הבכירים בידי מפלגת השלטון, כדי שיהיה אפשר לקדם את ענייני החוץ, הביטחון והכלכלה של ישראל בעוצמה". דבריו של המקור האנונימי מודגשים גם בשער.

"ישראל היום", כותרת ראשית, 28.12.12 (לחצו להגדלה)

הכתב המדיני של "ישראל היום" לא רק מביא לקוראים ציטוטים מפי גורם בליכוד, אלא גם מציג עובדות על הלך רוחו של ראש הממשלה. לדברי צזנה, חרף ההתנגחויות של נתניהו בש"ס ובבית-היהודי, הוא עדיין מעוניין לשתף אותן בקואליציה העתידית שיקים. ראש הממשלה גם לא פוסל שותפות עם לבני או יחימוביץ', כותב צזנה. אדם המכונה "שר בכיר מהליכוד" חוזר שוב פעם על המסר המרכזי: "כל הסקרים מלמדים כי רוב מוחץ מודה שהוא סומך על נתניהו כראש ממשלה, אבל מסביר את הרצון שלו לחזק את ראש הממשלה בהצבעה למפלגה קטנה יותר. נתניהו יבהיר כי כל הצבעה כזאת מחלישה אותו". נתניהו, מוסיף צזנה בשם עצמו, ינצל את השבועות הקרובים כדי להדגיש ש"חובה לבחור במפלגה אחת גדולה".

ראש הממשלה צץ שוב בידיעה על מסדר כנפיים, שבה מופיעה תמונה שלו עם הנווטת הדתייה הראשונה בחיל האוויר בצירוף ציטוט מדבריו בטקס. מוטיב השרירים צץ גם בציטוט מתוך נאומו של נתניהו: "ידנו הארוכה תכה בעוצמה כדי להגן על מדינת ישראל". הדברים הללו נדפסים ב"ישראל היום" פעמיים, בשתי ידיעות שונות. בחינמון לא מסתפקים בשיבוצם בידיעה על עצם קיום הטקס, ומקדישים ידיעה נפרדת לנאומים שנישאו בו. "רה"מ במסר מאיים לסוריה ולאיראן: 'נעשה הכל מול כל איום'", מוסרת הכותרת. הציטוט על ידה הארוכה של ישראל משובץ שוב, הפעם בכותרת המשנה.

לצד הדהוד המסרים הגלויים של נתניהו, בכפולת העמודים הפותחת מקדמים מסר לא רשמי אך חריף מכיוונו. יום לפני כן חלה התפתחות חשובה בהליך המשפטי שנפתח נגד ליברמן בפרשת מינוי השגריר זאב בן-אריה: סגנו לשעבר של ליברמן, דני איילון, צפוי להעיד נגדו. תיק השגריר הוא תיק צדדי שבו הועמד לדין ליברמן בתום חקירת פרשיותיו הכלכליות. בדצמבר 2012 עוד לא היה ברור שהמשפט יסתיים בזיכוי – והעננה העיבה על הקמפיין המשותף שלו ושל נתניהו.

בניגוד ל"הארץ", ל"ידיעות אחרונות" ול"מעריב", ב"ישראל היום" לא מעניקים את הכותרת הראשית להתפתחות בתיק ליברמן, אך כן מקדישים לה את כפולת העמודים הפותחת. דן מרגלית, בטור פרשנות, עוסק בהיבטיה ההפוליטיים: לדבריו, "בליכוד זועמים" על ליברמן, ש"כמו חותר תחת שאיפתו של בנימין נתניהו להרחיב את בסיס התמיכה בו". מרגלית לא שבע נחת גם מהודעה שהפיץ ליברמן, ולפיה תיקי השיכון והפנים יימסרו לאנשיו. "העובדה כי ליברמן בחר לסנוט דווקא בבעלי הברית הקרובים מש"ס נתפסת בליכוד כהפרת אמונים פוליטית, בדומה לסעיף הניצב במרכז כתב האישום נגדו", עוקץ מרגלית. דבריו של נתניהו על שלילת תיק השיכון מש"ס אינם מוזכרים.

ימים אחדים לאחר מכן, בעוד טור על משפטו הממשמש ובא של ליברמן, יטען מרגלית כי "הליכוד" היה מעדיף שליברמן לא יסתפק בפרישה מתפקידיו בממשלה, כפי שעשה, ויפרוש גם מהרשימה לכנסת. הסיבה אינה המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אלא הפגיעה שמייחס לו מרגלית בקמפיין הבחירות של "הליכוד ביתנו". "גם 'הליכוד ביתנו' לא יצטער אם ליברמן יתכנס מעט בקונכייתו", הוא טוען.

בנט כבובה על חוט

ב-28 בדצמבר משוחחים נתניהו ורגב שוב, הפעם בשעה 17:18. זהו יום שישי. ביום שבת הם מדברים שוב, פעמיים: פעם אחת מעט אחרי השעה חמש אחר-הצהריים, ופעם נוספת בשמונה וחצי בערב. ביום ראשון נפתח הגיליון בדיווח חדשותי על מתנחלים שהגיעו ביום שישי (כמה שעות לפני השיחה בין ראש הממשלה לעורך הראשי) למאחז ליד בית-אל ותקפו שוטרי מג"ב.

כפי שצוין באותו יום בסקירת העיתונות היומית של "העין השביעית", הסיקור של "ישראל היום" שונה באופן מהותי מהסיקור שמגישים שאר העיתונים: במקום לדווח על מה שאירע במאחז, מדווחים על תגובותיה של המערכת הפוליטית. רגב ומערכת "ישראל היום" מנצלים את התקרית האלימה כדי להמשיך את המתקפה שלהם ושל נתניהו על בנט.

לשם כך הם משתמשים דווקא באחת מיריבותיו של ראש הממשלה, ציפי לבני, שהטילה את האחריות לתקרית על "הרבנים של בנט", ש"הובילו אנשים לאותה גבעה בכוונת מכוון כדי ליצור חיכוך עם חיילי צה"ל ומצב של סירוב פקודה". לבני הטילה חלק מהאחריות גם על נתניהו והליכוד, אך בניגוד לדברי הביקורת שיש לה על בנט – הביקורת שלה על ראש הממשלה ומפלגתו נקברת בטקסט הרץ.

מתי טוכפלד, באותה כפולת עמודים, מפרסם טור פרשנות המתאר את בנט כבובה על חוט של גורמים שבדרך כלל מעדיפים להישאר בצללים. הכתב והפרשן הפוליטי של "ישראל היום" מתיימר להוציא אותם לאור: לדבריו, הציר שמחבר בין בנט ובין אותם גורמים הוא העיתון המתחרה, "ידיעות אחרונות".

טוכפלד פותח במחמאות למנהיג הטרי של הדתיים-לאומיים, שכבר בראשית דרכו גורף תוצאות מעולות בסקרים, אך טוען ש"יש משהו מטריד למדי בהתנהלותו". לדברי הכותב, אף שכמעט כל ציבור מצביעיו של בנט היה מעוניין שראש הממשלה הבא של ישראל יהיה, שוב, בנימין נתניהו – בנט תוקף דווקא אותו, ועושה זאת שוב ושוב. מדוע זה קורה? לטוכפלד יש תיאוריית קשר: "אין זה סוד שגורמים בעלי עוצמה, הכוללים אנשי עסקים ממולחים, עורכי-דין מצליחים, עיתונאים וגורמי אופוזיציה, עושים כל שביכולתם להפיל את שלטון נתניהו, שעולה להם בכספים רבים ובפחיתות משמעותית בעוצמתם הכלכלית והמשפטית כאשר מקורביהם נמצאים בשלטון".

אחד מאותם גורמים, הוא טוען, הוא העיתון "ידיעות אחרונות". לטענת טוכפלד, "ידיעות אחרונות" מחבק את בנט כדי לפגוע בנתניהו, למרות ש"חצי שעה אחרי סגירת הקלפיות" כבר לא יזכרו בעיתון איך קוראים לו. ואם יעז בנט להצטרף לממשלת נתניהו, הוא מוסיף, יהפוך יו"ר הבית-היהודי ל"יעד חיסול". לדברי טוכפלד, בנט הוא חלק מתוכנית שבה בוחש חיים רמון, שבונה על התפוררות מהירה של ממשלת נתניהו העתידית – מצב שיאפשר לו להזניק קדימה את אולמרט, אשכנזי ודיסקין. הטור נחתם ברמיזה רב-משמעית: "השאלה מדוע דווקא בנט מככב מרצונו כחבר בכיר באותה רשימה עשויה להטריד לא מעט מבוחריו".

לצד המתקפה על בנט, ב"ישראל היום" מסייעים גם למלאכת המגננה של הליכוד: בטקס השקת קמפיין הבחירות של הליכוד וישראל-ביתנו לקחה חלק הזמרת שרית חדד, וזאת אף שהחוק אוסר על השתתפות של זמרים בתעמולת בחירות. חרף לשון החוק הברורה, ב"ישראל היום" מתיישרים לצד הגרסה של נתניהו ואנשיו. "הליכוד ביתנו: 'ההופעה התקיימה כחוק'", נכתב בכותרת מפי גורם אנונימי במפלגה, שמוסיף כי המפלגה מחזיקה ב"חוות דעת משפטיות המאשרות את קיום ההופעה על-פי החוקים והנהלים".

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין, פסל את הפרשנות הזאת בתוך כמה ימים, וקבע כי הליכוד אכן עבר על החוק.

המתקפה על בנט והבית-היהודי כובשת שוב את עמוד השער כעבור ארבעה ימים, ב-3 בינואר. "הליכוד תוקף: 'הבית-היהודי נגד נשים'", קוראת הכותרת הראשית של החינמון באותו בוקר. מי בליכוד אחראי להאשמה החריפה? הפעם ב"ישראל היום" אפילו לא מייחסים את הדברים למקורבים אנונימיים כלשהם, ומציינים בפשטות כי המסר מהכותרת הראשית נלקח מקמפיין אינטרנטי חדש של "הליכוד ביתנו". בערב שלפני כן, בשעה 19:53, שוחחו שוב נתניהו ורגב.

"ישראל היום", כותרת ראשית, 3.1.13

"אחרי רגיעה של כמה ימים בין הצדדים, שבו ב'ליכוד ביתנו' לתקוף את מפלגת הבית-היהודי בראשות בנט", מציינים הכתבים מתי טוכפלד, אפרת פורשר ויעל ברנובסקי. "על-פי הליכוד, 'רבים ממי ששוקלים להצביע לבית-היהודי אינם מודעים לחיבור של מפלגתם למפלגת תקומה ולאנשים שעומדים בראשה", הם כותבים, ומביאים תמצית מהקמפיין הפרסונלי נגד עמיתיו של בנט: אחד מהם, למשל, אחראי לקידום הפרדה מגדרית בסניפי בני-עקיבא – ובהנהגה הרוחנית של המפלגה חבר הרב דב ליאור, שאסר על השכרת דירות לערבים והביע תמיכה בספר ההלכה הגזעני "תורת המלך", שהתיר להרוג תינוקות פלסטינים.

כותרת הגג בשער מוקדשת לעוד סקר שקובע כי נתניהו הוא המועמד המועדף לשמש ראש ממשלה, ושמפלגתו צפויה לנחול ניצחון גורף. טוכפלד, שמספק את הדיווח על נתוני הסקר, מנצל את ההזדמנות כדי לחזור על דף המסרים המעודכן של הליכוד. "ב'ליכוד ביתנו'", הוא כותב, "טוענים זה זמן רב כי הבית-היהודי היא למעשה בלון שהצליח להתנפח בתומכים שמצאו בבנט מפלגת אווירה, וכי נתוני ההצבעה לו פריכים למדי. ההערכה היא שבעוד בנט עצמו הצליח למצב את דמותו ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה, היכרות עמוקה עם רשימתו עשויה להבריח ממנו קולות".

כמצופה ממי שפועל כחלק אורגני במנגנון התעמולה המפלגתי, הכתב הפוליטי שב ומפרט מדוע יש להיזהר ממפלגתו של הכוכב העולה: אחד מאנשיו של בנט, לדוגמה, היה מנכ"ל בתי-הדין הרבניים, ש"ידועים לשמצה ביחסם לנשים"; מועמדת אחרת לוקה לטענתו ב"דימוי קיצוני", ומס' 13 ברשימה הוא "ידידו הקרוב של ברוך מרזל". ראו הוזהרתם.

המשך יבוא.

"ראש הממשלה על הקו" הוא פרויקט מתגלגל של "העין השביעית" המבוסס על רישומי השיחות שקיים בנימין נתניהו עם עמוס רגב ושלדון אדלסון כפי שנמסרו לידי רביב דרוקר. הרשימות שמסר נתניהו זמינות להורדה ולעיון בגנזך, מדור חופש המידע של "העין השביעית" ועמותת "הצלחה"