האיש שלנו בדמשק
מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות", היום
"תוכנית השלום של ליברמן" היא הכותרת הראשית השמנה על שער "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של שר החוץ, חבר של כבוד בשני מועדונים כמעט חופפים: מי שענן כבד של חשדות בשחיתות שלטונית מרחף מעליהם תדיר, ומי שנמנים עם חבורת המקורבים למו"ל "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי שלו, ארנון (נוני) מוזס.
הכתב המדיני של "הארץ" מגיב לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"
סגן עורך "דה-מרקר" מגיב לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"
חוק הלאום
"הבחירות באופק: נתניהו מצא בחוק הלאום דגל לרוץ איתו", נכתב בכותרת טורו של הפרשן הפוליטי יוסי ורטר על שער "הארץ".
"סערת חוק הלאום: צורך לאומי או פרובוקציה פוליטית?", נכתב בהפניה על שער "מקור ראשון" לטורים של אמנון לורד, אורלי גולדקלנג ועוד. "ה'דמוקרטית' קיבלה את שלה, עכשיו תורנו", נכתב בכותרת המשנה לטורה של גולדקלנג, הפותח את "דיוקן", מוסף סוף-השבוע של העיתון.
רמטכ"ל
אחרי הפיאסקו של מינוי הרמטכ"ל הקודם, שהביא לשיא זמני את "פרשת הרפז" והציף את תחקירי הנדל"ן נגד האלוף דאז יואב גלנט, הנסיונות לערבל סערות ציבוריות סביב הליך המינוי הנוכחי נראים חיוורים, ובכל זאת – ההשפעה על זהותו של העומד בראש צבא הגנה לישראל מצליחה גם הפעם לאסוף סביבה סבך תככים פוליטיים.
"העיכוב במינוי הרמטכ"ל: 'נתניהו גורם נזק לצבא'", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מספקת ציטוט אנונימי נוסף: "קצינים בכירים: 'ההשתהות של ראש הממשלה מבזה את שר הביטחון'". לעומת זאת, בכותרת הראשית של "ישראל היום", המנוסחת ככיתוב לפוסטר המיועד לקירות אחוריים של מוסכים ובסיסים, אין זכר לקצינים בכירים ממורמרים, או לבדל מרמור, מחלוקת או ביקורת בכלל. "מצפים להכרזה על הרמטכ"ל ה-21", נכתב בה. "פחות מ-3 חודשים לחילופי הרמטכ"ל – רגע ההכרעה מגיע", נכתב בכותרת הגג. כותרת המשנה מוסרת בטון חגיגי לא פחות את מה שדווח עליו לעייפה בשבועות האחרונים: "סגן הרמטכ"ל אייזנקוט הוא המועמד המוביל".
ב"הארץ" מסביר עמוס הראל: "ההודעה על מינוי הרמטכ"ל הבא מתעכבת זה כשלושה שבועות. נתניהו הזמין את אייזנקוט, נוה וגולן לראיונות אישיים, ואחר-כך שב וקרא אליו את אייזנקוט ונוה למפגשים חוזרים, בנפרד. העיכוב מוסבר ברצון של נתניהו לשדר מנהיגות, בצורך להפגין הליך מינהלי תקין ומעמיק — אחרי הביקורת שספג ממבקר המדינה ומאחרים — ובנטייה הכרונית של ראש הממשלה לדחות הכרעות עד לרגע האחרון. בינתיים, העיכוב הממושך מורט את נוצותיו של אייזנקוט עד שיגיע, בהנחה שיגיע, למטרה הנכספת. ובדרך, נתניהו גם שוחק את מעמדו של יעלון בעיני האלופים ובעיני השרים האחרים. כל יום של דחייה מגביר את המתח במטכ"ל, מעלה את מינון הספקולציות ומעביר את כוח ההכרעה לידי נתניהו. אפשר לחשוד שאת המרכיב האחרון בסיפור ראש הממשלה דווקא אוהב.
"אם מאחורי השיקולים הללו מסתתר גם נימוק עקרוני יותר, ספק אם הוא קשור בהרפז או בוועדת טירקל. נתניהו זוכר בוודאי עניין אחר. לפני יותר מארבע שנים, בעיצומו של הוויכוח בשאלת התקיפה באיראן, שלח אייזנקוט – אז אלוף פיקוד הצפון – מכתב אישי לראש הממשלה. אייזנקוט הביע במכתב דעה נחרצת נגד תקיפה ישראלית, מחשש שישראל תיגרר למלחמה עם איראן וחיזבאללה ותשבש את היחסים עם ארצות-הברית. בין חברי המטכ"ל של אשכנזי וגנץ, היה אייזנקוט המתנגד הבוטה ביותר לתקיפה. כשהחליט לשלוח את המכתב, הזהיר אותו אשכנזי שהדבר עלול להשפיע על קידומו בעתיד. המכתב לא הפריע לנתניהו ולברק להציע לאייזנקוט את התפקיד כבר ב-2011, כשבוטל מינוי גלנט. אייזנקוט הוא שסירב אז והציע לבחור במקומו בגנץ. תקיפה ישראלית באיראן לא עומדת על הפרק כעת. השבוע החליטו שש המעצמות ואיראן על הארכת המגעים על הגרעין האיראני עד יולי 2015. אבל נתניהו אינו רואה בהכרח את הסוגיה הזו כפי שרואים אותה אחרים".
עוד כותרות ראשיות
"הכנסת תאשר בהליך בזק את חוק ההסתננות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בצעד חריג נקבע לשבוע הבא מרתון דיונים על החלפת התיקון שפסל בג"ץ", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יהונתן ליס ואילן ליאור. "הקפאה שקטה ביו"ש: כבר 7 חודשים לא אושר בית אחד", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".
פלילים
"אורי מסר בהקלטה על סגירת התיק נגדו: 'אין לי מושג למה לא העמידו אותי לדין'", נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל על שער "הארץ". "הסתבכות תיקי אולמרט הציפה מחדש את השאלה איך חמק מאישום מי שהיה איש סודו", נכתב בכותרת המשנה. חובל מזכירה כי ראש לשכתו של אולמרט, עדת המדינה שולה זקן, אמרה בסיום עדותה נגד ראש הממשלה לשעבר כי הלה התיר לה להפליל את מסר משום ש"אשתו סוגרת לו את כל התיקים". אשתו של מסר היא עו"ד דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שפרשה מתפקידה על רקע הסתבכות בעלה בחקירות נגד אולמרט. "זו הפעם הראשונה שמה שנלחש ונרמז עד כה נאמר בגלוי, מעל דוכן העדים", כותבת חובל.
צח שפיצן ועופר פטרסבורג מביאים ב"ממון" את גרסתו של עו"ד רועי בר, יועץ משפטי לעיריות שנעצר בחשד לשוחד ומרמה בהקשר של עבירות תכנון ונדל"ן. בר מרחיב מעט על הדברים שאמר בתחקיר "עובדה" על רונאל פישר, וטוען כי עו"ד פישר ובכיר ביחידת החקירות המשטרתית להב ("רפ"ק מ'") "תפרו לו תיק" כדי לסחוט ממנו כסף.
הייטק
ב"דה-מרקר", העיתון המוביל את הביקורת הציבורית על הבזבוז בתקציב הביטחון, מתפרסמת היום בתוך כתבה על התעשייה הצבאית בישראל תיבה מאת אמיר טייג תחת הכותרת "הביטחון יצר את ההייטק": "ההון העצום שזורם מדי שנה מתקציב המדינה לצבא נחשב בעיני רבים למשאב שיורד לטמיון. אמנם הוא מייצר לכולנו שירותי ביטחון, אך הבזבזנות של הצבא וחוסר הרצון שלו להתייעל מסתירים את ההשפעות הרוחביות שיש לכסף על התעשייה המקומית. אכן, חלק גדול מהכסף זורם לפנסיות מנופחות של אנשים שסיימו את תקופת העבודה שלהם בשנות ה-40 לחייהם, אך לא רק לשם. סביב תקציב הביטחון הישראלי צמחה תעשייה ענקית בקנה-מידה מקומי, המעסיקה כ-38 אלף עובדים ישירים ועוד 30 אלף עובדי מיקור חוץ מקומיים. התעשייה האווירית, אלביט, רפאל ותעש מייצרות יחד מדי שנה הכנסות של כ-8.5 מיליארד דולר, מתוכן כ-70% מופנים ליצוא.
"הצורך הבטחוני של ישראל והמורשת הטכנולוגית שנוצרה בצבא, במשרד הביטחון ובחברות הבטחוניות הם הבסיס של ההייטק המקומי", מוסיף טייג. "[...] טועה מי שחושב כי תוצריה של התעשייה הבטחונית הם רק טנקים, רובים או כדורים. מורכבות הפיתוח של מוצרי התעשייה הבטחונית הישראלית אינה נופלת משום חברת אפליקציות או אבטחת מידע אופנתיות, ובמקרים רבים עולה עליהן". המאמר נחתם בהערה הבאה: "עם זאת, יש לומר כי ההצלחה של התעשיות הצבאיות אינה נטולת דילמות מוסריות. חבל שכל-כך הרבה מהנדסים מוכשרים וערכיים מקדישים את חייהם לפיתוח מערכות נשק".
סימנייה
"רוצים להרוויח מאות אלפי שקלים עבור ארבע שעות בחודש?", שואלת כותרת כתבתו של שוקי שדה ב"דה-מרקר", וכותרת המשנה מפרטת: "עם קשרים במקומות הנכונים, תוכלו גם אתם לזכות במשרה הכי נחשקת במשק: דירקטור בחברה ציבורית או בבנק. המאמץ לא גדול והתגמול מפנק. מה צריך לעשות? להשתתף בישיבות, לקרוא חוות דעת, ולא פחות חשוב: לזכור מי מינה אתכם".
השאלה המזרחית
מתוך קומיקס קבוע במוסף לילדים של היומון החרדי-ליטאי "הפלס", העוסק בניסיון להשפיע על עולים מהמזרח להפוך לחרדים
"כשחשבנו לעשות גיליון על מערכת היחסים בין הציונות הדתית למזרחיות, סיפרתי על כך לידיד טוב. הלה, בוגר ישיבות חרדיות-ליטאיות, התפלא על עצם הרעיון שלי", כותב אלחנן ניר בפתח המוסף בעריכתו, "שבת" של "מקור ראשון". "הרי הציונות הדתית היא החברה הפנים-ישראלית היחידה שבה אין אפליה עדתית והיא נטולת כל חלוקה לספרדים ולאשכנזים, אמר. והוסיף בלהט: הרי רק אצל הכיפות הסרוגות כולם מתחתנים עם כולם, כולם לומדים עם כולם – אז למה לך לייצר דיון על בעיה שכלל לא קיימת?
"קשה היה לי לדחות לחלוטין את דברי הידיד, שהרי אין להכחיש שבחברה זו לא נמנעו מלשאת אלו את אלו – כפי הקיים, למשל, בחברות החרדיות השונות [...] ועשיתי לי ניסוי קטן. שאלתי מניין נשאלים האם לדעתם נושא זה ראוי לגיליון מיוחד, וראו פלא: חמשת האשכנזים אמרו שאין כל אפליה, אין מה להקדיש לכך גיליון ובכלל מדובר על 'נון-אישיו' ועל שיבה בכוח לשנות החמישים, ואילו חמשת המזרחים אמרו שמוכרחים להקדיש לכך גיליון אחד, אפילו רצף גליונות".
שוק הספרים
"לא הרסתי את החברה. בניתי את סטימצקי המודרנית" הוא הציטוט של איריס בראל, עד לאחרונה המנכ"לית של רשת הספרים סטימצקי, על שער "G", המוסף השבועי של "גלובס". בראל מספרת לחן שליטא כי "בערב ראש השנה קיבלתי מהעובדים כרית אדומה בצורת לב שעליה כתוב 'אהבה זה כל הסיפור'". שכר עובדי החברה, לפי הכתבה, היה 27 שקלים לשעה. בראל נלחמת כעת על קבלת בונוס של 2 מיליון דולר מבעליה החדשים של הרשת, הפרסומאית יפית גרינברג. עוד לפי הכתבה, "סטימצקי מפסידה עשרות מיליוני שקלים בשנה, יש לה גירעון חמור של 166 מיליון שקלים בהון עצמי, והיקף חובותיה הוא מעל 350 מיליון שקלים".
תמונה אחת ביום
"ישראל היום", עמ' 5, היום
דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות", היום
ענייני תקשורת
נתניהו. "אין חדש בכך שפוליטיקאים רוצים לשלוט בתקשורת", כותב כתב התקשורת נתי טוקר ב"דה-מרקר". "[...] לכן אין זה מפתיע שראש הממשלה בנימין נתניהו החליט דווקא בתקופה קריטית זו להחזיק בידיו את תיק התקשורת. נתניהו מעוניין גם שמקורבו, דוד שרן – איש פוליטי שיודע לבחוש ולסגור עסקות מאחורי הקלעים – יטפל בסוגיית התקשורת. כל זה לא מפתיע. מה שכן מעורר שאט נפש הוא ההתמסרות של התקשורת לגחמותיו של ראש הממשלה, העלייה לרגל אליו – ובעיקר שיתוף הפעולה ושילוב האינטרסים של גופים חזקים עם העוצמה הפוליטית שלו. [...] צריך לשים סוף לדילים, בעיקר כדי שלא נתהה שוב ושוב מה עומד מאחורי הראיונות המלטפים של אשת ראש ממשלה בפריים-טיים".
ארדן. הכותרת הראשית של "גלובס" היא ציטוט של שר התקשורת היוצא גלעד ארדן, שהתראיין ללי-אור אברבך וגד פרץ: "לא צריך לעזור לערוץ 10 בחקיקה; נתניהו לא קובע את גורלם של הערוצים, המנהלים והמשקיעים שלהם קובעים".
"גלעד ארדן, שר הפנים ומי שהיה שר התקשורת של ישראל עד השבוע שעבר, זוכר היטב איך משה כחלון, קודמו בתפקיד, פגש רגע לפני כניסתו למשרד התקשורת את השר היוצא אריאל אטיאס במזנון הכנסת. ארדן הקשיב מהצד לשיחה בה אטיאס הסביר לכחלון שלא נותרה לו עבודה – הכל במשרד כבר טופל. לימים הפך כחלון למחולל מהפכת הסלולר הגדולה", כותבים השניים בפתח הראיון. "כשארדן הגיע, כולם דיברו על הנעליים הגדולות שייאלץ למלא. עכשיו, למרות הקדנציה הקצרצרה, ברור שהוא תפר נעליים חדשות במידותיו שלו. 'אני מקווה שהציבור השתכנע שניסיתי להפוך שם כל אבן', אומר ארדן בראיון פרידה ממשרד התקשורת, שנתן באופן בלעדי ל'גלובס'.
"אף אחד לא יכול להכתיר אותי ולהודיע שטיפלתי בהכל. שוק התקשורת הוא דינמי, משתנה ויקרו בו דברים שאף אחד לא יודע לצפות אותם. אני בטוח שגם למי שיחליף אותי תהיה המון עבודה. כשאני מביט על ההתרחשויות הטכנולוגיות המהירות, אני מבין שעדיין לא התאמנו את משרד התקשורת הישראלי לצרכים ולדינמיות של שוק התקשורת. חיזקתי את המשרד, אבל לא מספיק", אומר ארדן למראייניו.
"למה בחרת לעבור למשרד הפנים ולא להתמנות לשגריר באו"ם?", הם שואלים. "יש לי חלום ילדות לייצג את ישראל בעולם ולשכנע בצדקתה [...] אבל אני מסתכל על הקריירה שלי כמכלול", עונה השר.
סוד תשומת הלב. "הקטע הבא לא מיועד לילדים, אנא הרחיקו מהם את הטור", כותב גיא רולניק במסגרת המלווה את טורו הקבוע ב"דה-מרקר". "גידי וייץ חשף אתמול ב'הארץ' את טענתה של ח"כ לשעבר קולט אביטל, שיו"ר קק"ל אפי שטנצלר פנה אליה בטקס נטיעות אצל שגריר ישראל באיטליה ואמר לה שהוא 'מת לזיין אותה'. שטנצלר מכחיש את הדברים, אבל סערה גדולה פרצה כבר אתמול, ונראה שיו"ר קק"ל יספוג מכה תדמיתית קשה. שעות ספורות לאחר שהידיעה של וייץ עלתה לאתרי האינטרנט של קבוצת 'הארץ', היא נהפכה להיות אחת הנקראות ביותר החודש.
"האירוע בין אביטל לשטנצלר מגיע בסיומו או באמצעו של מאבק אימתני נגד משרד האוצר כדי לשמור על מעמדה של קק"ל כמיליציית מיסוי עצמאית, המקבלת מהמדינה מדי שנה מיליארדי שקלים ומחלקת אותם לעובדיה, למנהליה, למקורביה ובעיקר לפוליטיקאים לפי ראות עיניה ללא פיקוח ציבורי. אך באופן לא מפתיע, העניין הציבורי בשוד המיליארדים של קק"ל לא מצליח להתעורר מספיק כדי למנוע מפוליטיקאים להגן עליה".
פלוצקר. סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר (והיחיד) של "ידיעות אחרונות", מרבה לטעון כי יש להעדיף את הטיפול במצבם של העניים בישראל על פני עיסוק ביוקר המחיה ובמעמד הביניים. אולי לכן הוא מקדיש את החלק הפותח של טורו השבועי במוסף "ממון" לראיון מתנחמד עם מנכ"ל יוליוס-בר, בנק שווייצרי למיליארדרים? ובכן, מובן שלא. את הסיבה מסגיר כבר התצלום המשותף המלווה את הטור, של המנכ"ל (בוריס קולרדי) עם מנכ"לית של בנק אחר: רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי. הבנק הישראלי הסתבך בפרשת העלמות מס בארה"ב, וכדי להימלט מאישומים פליליים ייאלץ לשלם בהסדר כמיליארד שקל ולנהל את חשבונותיהם של העשירים מאוד בתיווכו של יוליוס-בר ("התברר לי", מצטט פלוצקר את רוסק-עמינח, "כי זהו הפתרון הטוב ביותר").
ויש לפתור את בעיית העניים. התמונה המובילה בטורו של סבר פלוצקר במוסף "ממון", היום
שני הבנקאים, השווייצרי והישראלית, מקבלים מפלוצקר טיפול נעים ונוח ("ההסדר הסופי לא יהיה קל אפוא, אך רוסק-עמינח לא מוכנה להתייחס אליו ולו במלה. היא גאה, ובצדק, בתוצאות העסקיות של הבנק תחת ניהולה"; "קולרדי נראה ומדבר כהיפוך גמור של הדימוי המקובל של בנקאי שווייצרי"; "'סינדרלה של הבנקאות הפרטית', מכנה אותו רוסק-עמינח"). העניים בישראל ודאי ישמחו לשמוע כי "בין רקפת רוסק-עמינח ובין בוריס קולרדי נוצר קליק מיידי". אגב, באחת התשובות של קולרדי לפלוצקר נפלה טעות והיא נדפסה כך: "בהחלט היה צריך לשנות את גללי המשחק". מליברמן ועד רוסק-עמינח, ב"ידיעות אחרונות" מקפידים לשמור על גללי המשחק.
חברים. בצמרת המדור התינוקי "ועדת המדרוג", המשמש עבור עורכי מוסף "הארץ" צינור פליטה להחצנת הקונפורמיזם של המילייה המדומיין שלהם, ניצב ספרו החדש של יצחק לאור, כותב קבוע בעיתון. לאור, שזכייתו בפרס של מפעל הפיס עוררה מחדש את הדיון הציבורי סביב הכחשתו את ההטרדות ועבירות המין שבהן מאשימות אותו נשים, מפרסם היום שיר פרי עטו במוסף "תרבות וספרות", בעריכתו של ידידו ומגינו בני ציפר. "הה, נחמת החשכה המכסה", הוא מסתיים.
הסכמה עם מדיניות הממשלה. ג'ון סטיוארט מככב על שער "7 לילות", מוסף הבידור של "ידיעות אחרונות", בראיון על סרטו החדש שבוע אחרי שהתפרסמה כתבה דומה ב"שישבת", מוסף "ישראל היום" – שם לא הצליחו להשיג ראיון עם הכוכב. "ידיעות אחרונות" ניצחו בקרב על הראשוניות; "ישראל היום" הפסידו בקרב על הרלבנטיות.
ג'ון סטיוארט ב"ידיעות אחרונות" (מימין), ושבוע לפני כן ב"ישראל היום"
סטיוארט הוא המגיש של תוכנית הסאטירה הפופולרית ביותר בארה"ב ומי שעושה קציצות באופן קבוע בין השאר מפוקס-ניוז, המקבילה הטלוויזיונית האמריקאית ל"ישראל היום" (שהחינמון גם שאב ממנה את סיסמתו). אחד מעקרונות הטבלואידים הוא לחפש את הנקודה הישראלית כשהם מטפלים בנושאי חוץ, ובהקשר של סטיוארט – היהודי – יש הקשר מקומי אקטואלי מובהק: הדיון הציבורי שהתפתח סביב הערותיו על ישראל בתוכנית במהלך המבצע האחרון בעזה.
ב"ידיעות אחרונות" מדגישים זאת כבר בכותרת המשנה על השער, המפנה לכתבה של ציפי שמילוביץ: "'להשוות אותי ליהודים שעזרו לנאצים? יותר משזה מעציב אותי זה בעיקר מדאיג לגבי המקום שישראל נמצאת בו והמקום שהיא הולכת אליו. ממתי חוסר הסכמה עם מדיניות הממשלה שלכם הופך אותי ליהודי פחות טוב?' | ג'ון סטיוארט, המגיש הכי החשוב בטלוויזיה האמריקאית, עושה סרט על איראן ומופתע מהתגובות הקשות שקיבל על הביקורת שהטיח בנו ב'צוק איתן'". בכתבה של ניר וולף ב"ישראל היום" מחביאים את ההתייחסות לביקורת השמאלנית של סטיוארט בסוף הטקסט, ללא התייחסות בכותרות, ואחרי שהכתב דואג ליידע את הקוראים כי סטיוארט "נחנק מדמעות" כשנשא נאום פטריוטי אחרי הפיגוע במגדלי התאומים [עדכון, 28.11].
נגיעה עניינית. בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", בסופה של ידיעה על ענייני מזג האוויר הסוער, מוזכרים שני מטיילים שהיה צורך לחלצם מוואדי שעלה על גדותיו. השניים, מציינים בעיתון, יוזמנו למסור עדות במשטרה, וכמו כן איש צוות החילוץ קבע כי הם נהגו ברשלנות. עוד מציין העיתון כי השניים הם "חרדים לאומיים".
מעבר לשאלה המתבקשת מה הם בדיוק חרדים לאומיים, יש להפנות לעורך הידיעה את ההערה הבאה: סעיף 14 ("אפליה וגזענות") של תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע בהקשר ל"גזע, מוצא, צבע עור, עדה, לאומיות, דת, מין, עיסוק, נטייה מינית, מחלה או נכות גופנית או נפשית, אמונה או השקפה פוליטית ומעמד חברתי-כלכלי", כי "לא יציינו עיתון ועיתונאי אפיונים אלה אלא אם הם נוגעים עניינית לנושא הפרסום". אם ל"ידיעות אחרונות" נתונים (ולא תחושות בטן) על כך ש"חרדים לאומיים" הם מטיילים רשלנים במיוחד, הוא לא מצרף אותם לידיעה. מצד שני, "ידיעות אחרונות" גם לא טורח להצטרף למועצת העיתונות.
בזירת הגלדיאטורים. הכרנו כבר מקרים, מתוקשרים יותר ופחות, של מבוקרים מתחומי הבידור העונים, באלימות פחותה או יתרה, למבקריהם. המקרה האחרון שזכור לי היה מגוחך במיוחד: במאי סרט בורקס שלא אהב את טור הביקורת של אורי קליין ב"הארץ" דרש את פיטוריו. אותו במאי פירסם את טרונייתו בדף הפייסבוק שלו, ואף סיפק לגולשים חילופי דברים שחבל שהיו עם עורך העיתון, שכשל מלגבות כהלכה את מבקר הקולנוע שלו. היום ב"מעריב" חוצים קו חדש בחוסר הלויאליות של מערכת לכותביה, ומניחים לליאור דיין, ידוען ובעל טור בעיתון, לעלוב במבקר הטלוויזיה של העיתון, דורון ברוש, שהעז להזכיר את דיין לשלילה בטור ביקורת על תוכנית טלוויזיה שהשתתף בה.
ההיסטוריה בכיכובי. "[אמנון] דנקנר אסר עלי מלחמת תרבות חשוכה שבאמצעותה ניסה להדיח את בוב דילן מהישראליות. עד היום נפלא מבינתי מדוע האיש המשכיל הזה העלה את דילן על ראש שנאתו, ואין לי אלא להסיק שמעיכתו של דילן תחת נעלו המפורסמת היתה גם מעיכתי שלי", נכתב בציטוט מודגש מתוך טורו הקבוע של רון מיברג במוסף השבועי של "מעריב השבוע".
אני שלמה ארצי. "אני עדיין לא בולע כדורים לשיפור הזיכרון, ולכן הבחנתי שהרוח הסתווית הניעה השבוע את צמרות העצים, בדיוק כמו פעם", כותב הזמר שלמה ארצי בפתח טורו הקבוע שבפתח המוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".