אובמה

הבחירות למוסדות החקיקה בארה"ב מגיעות היום לשערי שני עיתונים ישראליים בעלי עמדה ביחס לפוליטיקה האמריקאית בכלל והנשיא המכהן בפרט. אצל אחד מהם זו עמדה אידיאולוגית, אצל האחר חלק מובנה ממנגנון תעמולה. "סחף בסקרים מנבא תבוסה לאובמה בבחירות האמצע", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", שאובמה הוא אולי הפוליטיקאי הזוכה ממנו לחיבה הגדולה ביותר. "כולם מתרחקים מאובאמה: ארה"ב הולכת מחר לקלפי", נכתב בכותרת של "ישראל היום", העיתון שבעליו השקיע את התרומה הפוליטית הגדולה בתולדות ארה"ב כדי להביס את אובמה.

גם ב"ידיעות אחרונות", שנוטה חסד אף הוא לאובמה, לא מכחדים מהקוראים. "אובמה בשפל היסטורי", נכתב בידיעה שנדחקת למדור חדשות החוץ, בעמוד הלפני אחרון של העיתון. "רק 44% מהאמריקאים תומכים באובמה, והצניחה בפופולריות של הנשיא מקרינה על המפלגה הדמוקרטית: מחר יתקיימו בחירות האמצע בארה"ב, ומהסקרים עולה שהדמוקרטים יובסו בהן ויאבדו את הרוב שלהם בסנאט", נכתב בכותרת המשנה.

ובינתיים, מעבר לגדר

סיקור אישור הממשלה את "חוק הגיור" אתמול מפצל את העיתונות העברית לשני מחנות ברורים: בעיתונות הכללית לא נמצא עיתון שיתייחס לכך בשערו, העיתונים החרדיים מדווחים על כך בכותרתם הראשית. "הממשלה אישרה את החקיקה שתביא לפרצה חמורה במערך הגיור", נכתב בזו של "הפלס". "'ממשלת ישראל קרעה בהחלטתה את העם היהודי'; מגעים ראשונים לניהול 'ספרי יוחסין' לציבור החרדי", נכתב בזו של "המבשר". "גיור פרוץ" היא הכותרת של "יתד נאמן".

"על-פי החלטת הממשלה נפתחו אזורי הגיור לכל הארץ, וכל 'מתגייר' יוכל לבחור לעצמו בית-דין נוח", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "יתד נאמן", המסתיימת במלים "איל הברזל ממשיך לנגח". ב"הפלס" מצטטים על השער את "יו"ר ועד הרבנים העולמי לענייני גיור", הרב נחום אייזנשטיין: "עלינו להבהיר קבל עם ועולם כי החלטת הממשלה נוגעת רק לקבלת אזרחות ישראלית ובשום פנים ואופן לא מאפשרת כניסה לעולם היהודי".

ב"המבשר" מבליטים את האיומים מצד העסקנות החרדית שנדפסו גם בעבר במסגרת סיקור הצעת החוק: "רבני התפוצות הודיעו כי ינתקו כל קשר עם גיורים שלא יהיו על-פי הלכה ולא יאשרו אותם ומי שסומך על גיורים שם יהדותו על קרן הצבי", נכתב בכותרת המשנה לראשית, המגומגמת מזעם. היא מופיעה מתחת לכותרת שצוטטה לעיל, המאיימת בניהול "ספרי יוחסין" נפרדים עבור הציבור החרדי. האיום החרדי בהיבדלות הוא חרב פיפיות. לצד שרידותו המופלאה של העם היהודי במשך הדורות, נשרו ונעלמו ממנו ציבורים שלמים שבידלו עצמם מן הרוב על רקע דתי.

גם אם אישור ההחלטה המאיימת להפקיע מהעסקנות החרדית את המונופול על הגיור אינו זוכה לסיקור מובלט בעיתונות הכללית, בכל זאת אפשר למצוא בה דיווחים מודגשים בנושאים קרובים. "כשליש מהישראלים שעוזבים את הארץ הם עולים מרוסיה שלא הוכרו כיהודים", נכתב בכותרת על שער "הארץ", קביעה של יועץ לסוכנות-היהודית שמצטטת ג'ודי מלץ. "מאחר שהם לא נחשבים כאן ליהודים, הרבה יותר קשה להם להרגיש שהם חלק מהמדינה", נכתב בהמשך הציטוט, ההופך על ראשו את הסדר שקובע אייזנשטיין על שער "הפלס".

"האם הרפורמה היא מהפכה?", שואל יאיר אטינגר בטור פרשנות המתפרסם בעמ' 7 של "הארץ". "בספק", הוא משיב. "מימוש ההצהרות בדבר 'מהפכה' תלוי במידה רבה בשאלה עד כמה רבנים מהאורתודוקסיה המודרנית ינצלו את הסמכות החדשה שניתנה להם לגייר מחד, ומאידך בשאלה האם הרבנים הראשיים יממשו את סמכותם לא לאשרר את הגיורים כפי שכבר מיהרו להצהיר היום" (למעשה, הם הצהירו על כך כבר בשבוע שעבר).

ניואנס

בדיווח עצמו של "הארץ" על ההחלטה אתמול מציין אטינגר כי נתניהו, שהתנגד נחרצות להצעה החוק, נאלץ לבסוף "להתקפל". ב"ידיעות אחרונות" הוא "שינה את דעתו". ב"ישראל היום" שלמה צזנה ועדנה אדטו מציינים גם הם כי נתניהו התנגד להצעה, אך לבסוף הסכים "להתפשר".

שחיתות

היום מעידה שולה זקן נגד אהוד אולמרט, והעיתונים מתייחסים בהבלטה לווידוי של ראש הלשכה נגד ראש הממשלה, השר וראש העירייה לשעבר. הפעם, כמעט כרגיל מאז שאולמרט הורשע בשחיתות במשפט הולילנד והפך סוס מת בציבוריות הישראלית, כותרת בעניין נדפסת גם על שער "ידיעות אחרונות" ("היום: זקן נגד אולמרט"). הסיקור בעמודים הפנימיים נוטה חסד לבכיר המורשעים בשחיתות שלטונית במדינת ישראל. "האסירה שולה זקן" ש"הפכה לעדת מדינה" "תנסה להפליל אותו", נכתב בכותרת המשנה, ולצד הידיעה נדפסת ידיעת כיתוב תמונה של אולמרט כשהוא צופה במשחק כדורגל.

"אהוד האוהד", ידיעה בעיתון האוהד, מתחת לדיווח על עדות צפויה נוספת נגד אולמרט המאשימה אותו בשחיתות, "ידיעות אחרונות", 3.11.14

כותרות בולטות יותר נדפסות על שער "הארץ" ("היום עדות זקן: 'כשחשבתי להעיד אהוד אמר לי להפסיק עם ההיסטריה'"), העיתון שהוביל כמעט לבדו בתקשורת המרכזית את התחקירים העיתונאיים נגד השחיתות השלטונית של אולמרט; ועל שער "ישראל היום" ("היום: כולם מחכים לשולה", החשוד בסקסיזם), העיתון שאולמרט היה מיריביו הגדולים של פטרונו הפוליטי (ציוצים חיים ניתן לקרוא אצל רויטל חובל, כתבת המשפט של "הארץ").

זקן: "הוא יודע שאני יודעת שזה לא תרומות פוליטיות, כי אני משתמשת בכסף. הוא מתדרך אותי בשטיפות המוח שלו שאני אבין שמה שהוא אומר, זה מה שנכון"

— Revital Hovel (@RevitalHovel) November 3, 2014

כותרות כלכליות

"משרד האוצר מקפיא התשלומים לבית-החולים הדסה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", זאת משום שלחשב המלווה מטעם המשרד לא ניתנת "גישה ישירה לספרי החשבונות" (מיקי פלד). "יד על השאלטר. עיצומים בחברת החשמל, בנתב"ג ובנמל אשדוד", נכתב בזו של "דה-מרקר", זאת משום ש"ועדי העובדים במונופולים הממשלתיים מזהים הזדמנות להישגים מול הממשלה" (אבי בר-אלי וזוהר בלומנקרנץ). הכותרת הראשית של "גלובס" לקוחה מראיון מתורגם מה"פייננשל טיימס" של המייסד השותף של גוגל, לארי פייג', המספק תחזית בנוגע לאופיו של שוק העבודה העתידי.

עוד כותרת כלכלית

מחר ישודר פרק פתיחת העונה של תוכניתו של אמנון לוי, "פנים אמיתיות", שיעסוק במאבקם של תושבי גבעת-עמל באיל ההון יצחק תשובה, המבקש לבנות מגדלי יוקרה במקום שכונת הפחונים שבה הם מתגוררים. כפי שניתן להבין מהתיאור הסולידי ככל האפשר הזה, תשובה אינו עתיד ליהנות מניצחון תדמיתי במאבק הזה. ואולם, כל היתרונות האחרים עומדים לטובתו – כולל גישה לעיתון הנמכר במדינה, המפרסם היום בהבלטה קבלת פנים צוננת במיוחד לתוכנית ולתושבי השכונה.

כתב "ידיעות אחרונות" אמיר שואן (צילום מסך)

"הכסף הגדול של מפוני תשובה", נכתב בהפניה בולטת על שער העיתון עצמו. "מצד אחד – יצחק תשובה יגרוף הון מהמגדלים בגבעת-עמל", פותחת כותרת המשנה באפולוגטיקה, ומיד ממשיכה לעיקר: "מצד שני: התושבים שנאבקים נגד הפינוי וטוענים שרכושם נגזל – קיבלו ממנו מיליונים, ומי שהציג מקרר ריק נוסע במרצדס". ההפניה מובילה לשער המוסף הכלכלי, שכותרתו הראשית היא "חוזי המיליונים של תושבי גבעת-עמל".

האם הכתבה היא מִחזור של חומרים ישנים, כפי שטענו פעילי השכונה? האם המידע שמגיש אמיר שואן מעוות ומטעה, כפי שיהיו בוודאי אחרים שיטענו? האם מו"ל העיתון מפעיל את עיתונאיו כבובות על חוט בגלל קשרים אישיים עם תשובה? גם אם התשובה לכל השאלות היא שלילית, הפרסום היום הוא עדיין דמגוגיה, תעמולה בשירות החזק והעשיר – משום שגם אם תושבים בשכונה קיבלו "מיליונים" עבור דירותיהם – אין בכך כל פסול. להפך. מדוע שאיש העסקים העשיר יצחק תשובה לא יתחלק איתם בחלק (קטן מאוד, יש לציין) מהרווחים שצפויים לו?

הפרסום היום ב"ידיעות אחרונות" מבסס תפיסת עולם מעוותת, ולפיה רק מי שהוא עני עד כדי כך שהמקרר שלו ריק זכאי לפיצוי על שמפנים אותו מביתו. ולמרבה האבסורד, אם יפוצה בסכום גדול, ייחשב כמי שאפשר לקשור לו כתר קוצים – כי רק לעשיר מותר להיות עשיר. "המשפחות: אתה ג'וק קטן ליד מערכת המשפט וליד תשובה", מצטטת כותרת המשנה על שער "ממון" את "המשפחות" במסגרת הניסיון לשמור על איזון מדומה. ובכן, גם ליד, ועבור, "ידיעות אחרונות".

חוק "ישראל היום"

"התחרות הבריאה וההוגנת", מודעה של "ישראל היום" בעיתון "דה-מרקר", 3.11.14

אתמול אושרה הצעת החוק נגד "ישראל היום" בוועדת השרים לחקיקה. מודעות של "ישראל היום" נגד החוק מתפרסמות ב"דה-מרקר" וב"גלובס": "האם אתם בעד הפסקת התחרות הבריאה וההוגנת בשוק העיתונות?", נכתב בה. כרגיל בדברים הנוגעים לחינמון של שלדון אדלסון, ההרגשה היא כאילו הטקסט נכתב בידי סטיריקן גאוני. האם אפשר לדמיין עיתון בריא והוגן פחות מ"ישראל היום"? אפילו "ידיעות אחרונות", מתחרהו הגדול, ניחן בבסיס עיתונאי כלשהו מתחת לערימות האינטרסים הזרים והפרסום הסמוי.

"היועמ"ש: החוק נגד 'ישראל היום' לא חוקתי", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" עצמו – אותו עיתון, כפי שציין כאן אתמול אורן פרסיקו, שרק לאחרונה קידם בברכה חוק עוקף בג"ץ כדי להכשיר פעולה נגד מהגרים אפריקאים, ושלאורך זמן מדווח באופן חיובי על החוק נגדם שבג"ץ פסל מאותן סיבות שבגינן מזדעקים כעת בעיתון.

"'ידיעות אחרונות' מימן חוות דעת שהוגשה לשרים – בעד חוק 'ישראל היום'", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "האם 'ידיעות אחרונות' עומד מאחורי הצעת החוק להגבלת 'ישראל היום'? עד כה, יוזמי הצעת החוק, ובראשם ח"כ איתן כבל (העבודה), הבהירו כי אין להם קשר לעיתון שבשליטתו של נוני מוזס. ואולם לפני הדיון בחוק שנערך אתמול בוועדת השרים, הוגשה לשרים חוות דעת של הכלכלן הראשי לשעבר ברשות ההגבלים, ד"ר שלמה פריזט, שהוזמנה ומומנה בידי 'ידיעות אחרונות' – שירוויח מהצעת החוק", כותב טוקר.

"חוק 'ישראל היום'", שלפיו אסור יהיה להפיץ עיתון חינמי, זוכה לתמיכה גורפת של המפלגות יש-עתיד, ישראל-ביתנו, התנועה, הבית-היהודי ומפלגות נוספות", כותב טוקר ומוסיף: "ועדת השרים החליטה להעניק חופש הצבעה לחברי הקואליציה, וההצעה אמורה לעלות לדיון במליאת הכנסת לקריאה טרומית ביום רביעי". טוקר מציין גם כי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני חקיקה, אורית קורן, "הודיעה כי היא מתנגדת בשלב זה לחוק כפי שהוצג" בוועדת השרים.

ח"כ כבל אמר בתגובה: "זו הפעם הראשונה שאני שומע על חוות דעת כזאת. הדבר היחיד שאני יודע בנושא זה הוא סדרת כתבות שהתפרסמה ב'העין השביעית'". אכן, כאן באתר התפרסמו כמה כתבות ומאמרים שהוכיחו כי "ישראל היום" אינו יכול לטעון שהוא עיתון מסחרי רגיל – לא משום שהוא חינמון, אלא משום שהוא כמעט חינמי גם באגף ההכנסות מפרסום. אולם לצדם התפרסמו גם קביעות ברורות שלפיהן החוק שמקדם כבל מיותר, לא רצוי ופסול.

למעשה, כדי להתמודד עם כשל השוק שיוצר "ישראל היום" באמצעות ההון האדיר של בעליו כלל לא דרוש חוק חדש. ומה באשר לעיתונות הגרועה שהוא מייצר ומפיץ? ובכן, לסכלות, שנאה ורוע לב בוודאי שאין פתרון במסגרת החוק.

הוצאות ממשלתיות

ב"דה-מרקר" ממשיכים גם היום לדווח על הוצאות משרדי הממשלה, בהמשך לחשיפת התנועה לחופש המידע שתוצאותיה התפרסמו אתמול בעיתונים שאינם "ישראל היום". היום מדווח ליאור דטל על נתונים שהגיעו, כך נכתב, לעיתון עצמו, על אודות משרד ראש הממשלה, מי שהתעלם כליל מפניית התנועה לפי חוק חופש המידע – ואף מתכחש לכך שהתעלם מהפנייה.

"הוצאות משרד ראש הממשלה ב-2014: יח"צ והנצחה במאות אלפי שקלים" היא כותרת הדיווח. "ב-2014 שילם המשרד 90 אלף שקל ליועצת גינון תמורת 30 שעות עבודה חודשיות. 800 אלף שקל הועברו למימון מירוץ הלפיד לזכרו של השר לשעבר רחבעם זאבי. כ-4 מיליון יוקדשו לשחזור אירועים היסטוריים", נכתב בכותרת המשנה, שאינה מצליחה לשכנע כי מסתתר כאן משהו פסול.

ב"ידיעות אחרונות" מדגישים במוסף הכלכלי ידיעה שלפיה "נפתרה התעלומה" – מהו השימוש שעושים במשרד האוצר בחוט לבן ארוך שנרכש תמורת 148 אלף שקל. ובכן: הוא משמש לקשירת דפי הדרכונים. ההסבר התמים הזה להוצאה שהודגשה בדיווחי הפיקנטריה אתמול מלמד על הנזק שגורמת עיתונות המתמקדת בסנסציה.

ב"יתד נאמן" מדווחים על דו"ח הוצאות משרדי הממשלה באיחור של יום, ומתמקדים במפלגת יש-עתיד, 3.11.14

"חשיפה רצופה של כל המידע תעשה טוב לכל הצדדים", נכתב בכותרת מאמר של שאול אמסטרדמסקי בכפולה הפותחת של "כלכליסט", המכילה גם ידיעה על נזק שנגרם כתוצאה מחשיפת נתוני ההוצאות: "נחשפו בטעות שמות של עשרות פגועי נפש". "באוצר מתקשים להבין איך נחשף מידע כל-כך רב לציבור בלי שמישהו מבכירי המשרד עבר עליו", נכתב בכותרת המשנה למאמר של אמסטרדמסקי. "הגיע הזמן שבמקום למסור דין-וחשבון חצי אפוי פעם בשנה, משרדי הממשלה יתחילו לשתף מיוזמתם את הציבור במה שהם עושים עם הכסף שלו".

חבר טלפוני

"מסתמן: הרמטכ"ל איזנקוט", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תמונה של האלוף צועד. "היועץ המשפטי לממשלה קבע: פרשת הרפז לא תהיה מכשול בפני האלופים גדי איזנקוט ויאיר נווה בהתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל. בכך הפך איזנקוט למועמד המוביל של שר הביטחון יעלון", מסבירה כותרת המשנה את הרציונל מאחורי ההימור (יוסי יהושוע). "יעלון יבחר רמטכ"ל תוך שבועיים: רוב הבכירים ימליצו על איזנקוט" הוא נוסח כותרת הידיעה על שער "הארץ" (עמוס הראל וגילי כהן), שכותרת המשנה שלה מדגישה, אולי על רקע הקשר לפרשת הרפז, כי "שר הביטחון ערך אתמול התייעצות טלפונית עם אהוד ברק". ב"ישראל היום" הדיווח הקצרצר של לילך שובל נדחק לתחתית עמ' 17, ללא הפניה בשער.

אי.די.בי

"אלשטיין: 'אנחנו נמצאים באי.די.בי רק שני רבעונים. בניית אמון לוקחת זמן'", נכתב בכותרת השער האחורי של "דה-מרקר". כותרת המשנה של הידיעה, של מיכאל רוכוורגר ועמי גינזבורג, מספקת ציטוט נוסף של בעל השליטה בקונצרן, יחד עם מוטי בן-משה: "קנייה של קונצרן כמו אי.די.בי זו הזדמנות של פעם ב-100 שנה. איש כבר לא יבנה קונצרן כזה מגוון בישראל עוד פעם". ב"כלכליסט" מגיע ציטוט של אלשטיין לשער הקדמי: "לבן-משה ולי יש סגנונות שונים, אבל זה רק עניין של סגנון".

"בעל השליטה באי.די.בי לא מבין מדוע לא קיבל אישור לרכוש את כלל-ביטוח אחרי שהזרים עם שותפו 1.5 מיליארד שקל לקבוצה, ומאמין שאישור כזה עוד יגיע", נכתב בהפניה לדיווח של גולן חזני. "המאבק בין בעלי אי.די.בי מגיע לדירקטוריון של דסק"ש", נכתב בכותרת דיווח של רועי ברגמן ועופר פטרסבורג ב"ממון". "גורמים בדירקטוריון: בן-משה כוחני והוויכוחים בינו לבין אלשטיין משתקים את החברה. מקורבי בן-משה: הוא שומר על ניהול תקין".

ענייני תקשורת

"גלעד ארדן עשוי להמשיך להחזיק בתיק התקשורת לצד משרד הפנים", נכתב בכותרת דיווח של צבי זרחיה ב"דה-מרקר". שר הפנים גדעון סער התפטר אתמול מהממשלה.

לי-אור אברבך דיבר ב"גלובס" עם ראשי מחלקות לתקשורת לקראת פאנל בנושא חופש הביטוי. "חלק מנבחרי הציבור ומהעם לא מבינים מהי דמוקרטיה", נכתב בכותרת הראיון.

"אגב לידות, ברכות לחנות למוצרי תינוקות שאירחה את אייל גולן ורוסלנה רודינה (וגם אופירה אסייג קפצה לבקר), ומזל טוב גם ל'ערב טוב עם גיא פינס', שליוותה אותם בזמן שחיפשו עגלה, שתהיה בצבע מספיק 'גברי' עבור גולן", כותב עינב שיף בטור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"ידיעות אחרונות". "לקחתם חלק במסע יחסי-הציבור האגרסיביים שנועדו למצב את גולן כאב וכבן-זוג ולא כחשוד או כעבריין מס".

תמונתה של רודינה בחזייה וחולצה פתוחה מככבת כאייטם המרכזי במדור הרכילות של העיתון.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים דף במוסף היומי לעיתונאי "הארץ" שבתי טבת, שנפטר אתמול. שמו של עיתון "הארץ" מוזכר בחטף לקראת סוף הידיעה, שכתב אלעד זרט. ב"הארץ" מקדישים לטבת ידיעת הספד מאת מיה סלע: "הוא היה בן-טיפוחיו של גרשום שוקן ב'הארץ'", נכתב בפתח כותרת המשנה.

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" על "נסיונות התערבות פוליטית בתחנת הרדיו קול-ברמה"; "מנכ"ל הרשות השנייה פנה למנכ"ל הרדיו וביקש שידווח לו על כל התערבות בהתנהלות התחנה. זאת, בעקבות מידע שהגיע אליו על נסיונות השפעה על השידורים של גורמים בש"ס".