רביב דרוקר, עיתונאי חדשות 13, פתח אמש את תוכניתו "אזור מלחמה" באמירה הבאה: "ערב טוב, לפעמים מחוץ לאולפן הזה עומדים מפגינים. סחתיין על כל אחד שעוד יש לו אנרגיה להפגין, אם כי צריך להגיד, תקשורת המיינסטרים היא די המקום האחרון להפגין נגדו".

לפי דרוקר, "למעט איים קטנים, ערוצים 11, 12 ו-13 הם המנוע העיקרי להפסקת אש קבועה והחזרת החטופים, והם הלכו עם זה הכי רחוק כמעט שהתקשורת יכולה ללכת".

למרבה הצער, מדובר באמירה שגויה.

ראשית, גם אם אותם עיתונאים שדרוקר מדבר עליהם הם "איים", הרי שהם כבר מזמן אינם "קטנים" אלא שולטים בכיפת חברות החדשות. מעמית סגל שעל פיו יישק דבר באולפן חדשות 12 ועד לאילה חסון שרצועות שידור שלמות בכאן 11 נמצאות בשליטתה.

שנית, עצם הדימוי חוטא למציאות. הופעתם באולפנים של עיתונאים המוכיחים שוב ושוב שנאמנותם היא לנרטיבים ולשלטון ולא לעובדות ולציבור, משליך על השידורים כולם. חדשות הן מרק, לא ארוחת טעימות, ועצם רקובה משנה את תמהיל הנזיד כולו.

אולם חמור מכך, ומשמעותי הרבה יותר, היא העובדה העצובה שערוצי החדשות אינם המנוע העיקרי מול פרויקט המלחמה הנצחית וטרפוד עסקאות החטופים של נתניהו וממשלתו.

מעקב "העין השביעית" אחר מהדורות החדשות בערוצים שעדיין אינם ערוצי תעמולה ממשלתיים, חדשות 12, כאן 11 וחדשות 13, העלה פעם אחר פעם כי ההפך הוא הנכון.

תקשורת המיינסטרים כולה, בדיווחיה השוטפים במהדורות החדשות המרכזיות, משרתת את ממשלת נתניהו לפני שהיא משרתת את הציבור. גם באשר לעסקת חטופים וגם באשר להפסקת המלחמה.

נכון, בניגוד לערוצי התעמולה ההולכים וצוברים כוח ופופולריות, בערוצי החדשות עדיין ניתן לשמוע ביקורת, לעיתים ביקורת חריפה, על נתניהו. עיתונאים עדיין נושאים מונולוגים בהם הם מתנגדים לאופן הציני, השקרי והמסוכן בו נתניהו מנהל את ענייני המדינה.

אולם במובן המשמעותי יותר, זה של הדיווחים החדשותיים עצמם, של מסגור האירועים ושל היחס לשטף המסרים הממשלתי, התקשורת בוגדת יום יום בשליחותה העיתונאית ובציבור הישראלי.

התקשורת הישראלית נכנעת פעם אחר פעם לנרטיבים של נתניהו למאורעות המתחלפים, ומעדיפה להישאר לשבת על הגדר ולהתחבא מאחורי המסך ההולך ומתגחך של "אובייקטיביות". נכון שמבין שלושת ערוצי החדשות המרכזיים, חדשות 13 היא סמן ביקורתי ואצל עיתונאיה ניתן למצוא לא מעט אומץ ואחריות עיתונאיים, אולם אפילו שם חוטאים שוב ושוב באותה ישיבה אומללה ומסוכנת על הגדר.

במיוחד באשר לקידום עסקת חטופים וסיום המלחמה - התקשורת מסתירה את האמת מהציבור מאז החלה המלחמה ורוקדת לפי החליל של ראש הממשלה, גם הרבה הרבה אחרי שערפל הקרב התפזר. נתניהו מסרב לעסקת חטופים כוללת מהיום הראשון של המלחמה, למרות שזו תמיד היתה על השולחן. במקום לדווח זאת לציבור ולתווך לו את המציאות שהממשלה מנסה להסתיר ממנו, מדווחים לנו על עסקאות חלקיות, מתווים חלקיים וסרבנות חמאס.

כך למשל דיווחנו באפריל האחרון כיצד שירתו מהדורות החדשות את הממשלה בטרפוד עסקת החטופים האחרונה, כשכמעט בין לילה העלימו את "שלב ב'" -  שחרור כל החטופים וסיום המלחמה - מהשיח הציבורי. בשבוע שעבר הדגמנו כיצד המהדורות התיישרו עם עדכון הגרסה בדף המסרים של נתניהו.

חדשות 13, ראוי לציין, בלטו באותה הזדמנות לטובה: הכתבת המדינית של חדשות 13, מוריה אסרף, החליטה לרדת מהגדר והציגה את נתניהו במערומיו, כמטרפד סדרתי. נותר רק לקוות כי מדובר בתחילתו של דפוס, ולא בהבהוב.

מאז החלה המלחמה "העין השביעית" עוקבת ומדווחת על בגידת התקשורת בציבור, על-ידי הסתרה שיטתית של הנעשה ברצועת עזה. ערוצי החדשות לא רק מקבלים ללא עוררין את הצנזורה ותדרוכי דובר צה"ל, הם מצנזרים עצמם בהתנדבות כאשר הם ממאנים לסקר את המימדים העצומים של ההרס וההרג  ברצועה.

אם בחדשות 12, 13 ו-11 היו מביאים את מראות ומוראות המלחמה, כפי שעושים ערוצים בפינות הנידחות ביותר של העולם, הם היו מסכלים את ההישענות של נתניהו על טראומת הטבח הקולקטיבית. במקום מנוע להפסקת אש הם מתפקדים כמנגנון הכחשה.

ובאשר לחטופים, הנרטיב הממשלתי שולט בסדר היום שערוצי החדשות מגדירים במהדורות המרכזיות שלהם. בין אם מדובר בהצנעת סוגיית החטופים למשך תקופות לא מבוטלות והורדתה מסדר היום, דברורים בלתי פוסקים של "גורם  בכיר" כזה או אחר ללא גילוי נאות וללא ערעור על הספינים הנהנים מחסות האנונימיות, או העדפה של נרטיבים על פני דיווח אותנטי על המציאות גם כשברור לכל ילד כי הם שקריים (לחץ צבאי יביא לשחרור חטופים!).

וכמובן, הסתרת זהותו של סרבן עסקת החטופים האמיתי, ראש הממשלה של מדינת ישראל. מה קל יותר עבור העיתונאי הישראלי מלהאשים את חמאס, ארגון טרור רצחני ומתועב, שלא יכול להוציא אותך מקבוצת העדכונים בווטסאפ.

במהדורות החדשות המרכזיות כן נוהגים לבקר את הממשלה, בעיקר בנושאים פוליטיים, שקלים יותר לעיכול בקרב הצופים, אבל בכל הנוגע לסיקור המלחמה ושחרור החטופים, למעט נקודות אור בודדות, תקשורת המיינסטרים חוטאת לתפקידה ולציבור אותו היא אמורה לשרת.

דרוקר אמר את הדברים בתוכנית שהוא מוביל, "איזור מלחמה", שהיא כנראה תוכנית הטלוויזיה הביקורתית ביותר כלפי השלטון, והקרובה ביותר להיפטר מהמנהג הפחדני של שתילת תועמלנים מטעם בפאנלים ומסרים מטעם בדיווחים. מנהג שמגדיר כיום את התקשורת הישראלית לרוחבה ולאורכה.

אבל אם להשתמש בדימוי של דרוקר עצמו, הוא ו"איזור מלחמה" הם האי הקטן בערוצי החדשות, ולא להיפך.

"מחאת האולפנים", אותם אזרחים אכפתיים המפגינים מול אולפני החדשות, היא ראויה, חשובה וכפי שניתן לראות - גם משפיעה. במקום לצאת נגדם, דרוקר צריך לחבק ולחזק אותם. הם נאבקים לקדם את העיתונות שדרוקר אמור לייצג. מטרתם אינה לפגוע בתקשורת אלא לשמור עליה חופשית ולטובת הציבור.

אם להשתמש שוב במילותיו של דרוקר: "מחאת האולפנים" היא הדבר האחרון שצריך להתנגד אליו בימים אלו.