אתמול התנקש משטר נתניהו בצוות שלם של רשת אל-ג'זירה ששהה באוהל עיתונות בכניסה לבית החולים א-שיפא: שני כתבים, שני צלמים ונהג הרכב. היעד המרכזי היה אנס א-שריף, האחרון מבין כתבי הרשת בעזה ששרד עד כה. הוא זכה לפופולריות גדולה מחוץ לעזה ובתוכה, למרות ההסתייגות הגוברת בקרב תושבי עזה מההטייה של אל-ג'זירה, שבאה לידי ביטוי בהשתקה של ביקורת על חמאס.

א-שריף סיקר מאזור צפון הרצועה ללא הפסקה את המחיקה המתמשכת של עזה. מפעם לפעם הוא העז לצאת נגד חמאס, ביקש מהארגון שיפגין אחריות לגורל תושבי עזה ותבע מהם גמישות מירבית במו"מ לסיום המלחמה. השמועה אומרת שהושתק באיומים. מאז הוא נזהר בלשונו, אבל מי שדקדק בדיווחיו ובפוסטים שלו יכול היה למצוא בהם רמזים לייאוש שלו לא רק מהעולם הגדול ומהערבים, אלא גם מחמאס.

בהודעה על ההתנקשות טען דובר צה"ל שא-שריף פעל במסווה של עיתונאי, אבל למעשה "שימש כראש חוליה בחמאס וקידם מתווי ירי רקטות נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל". הוא הסתמך על מסמכי שלל שנחשפו לציבור באוקטובר האחרון, תחת הכותרת "שישה עיתונאים פעילים באל-ג'זירה שכולם מחבלים בחמאס וגא"פ". בין העיתונאים האלה הופיע אנס א-שריף. על פי המסמכים, שנראים אותנטיים, בדצמבר 2013, בעודו בן 17, התגייס אנס א-שריף לגדוד מזרח ג'באליה בחמאס. באפריל 2017 הוא נפצע בעינו ובאוזנו במהלך אימון. לאחר מכן כבר לא היה בשירות צבאי פעיל והוגדר כ"פקיד בתנועה".

עמית סגל משתף פוסט שמתמוגג מההתנקשות בעיתונאי אל-ג'זירה

התיעוד האחרון של א-שריף בהקשר צבאי, על פי המסמכים האלה, הוא נכון לינואר 2019. הוא עדיין היה חייל פשוט, הדרגה הזוטרה ביותר, אולם הוגדר כמפקד קבוצה ביחידת ירי רקטות במה שנראה כמו דרגת מילואים לא פעילה (הוא לא היה זכאי להוצאות כספיות). עמית סגל שיתף היום פוסט ולפיו א-שריף נעצר על ידי צה"ל במהלך הפשיטה על בית החולים שיפא, אולם שוחרר לאחר מכן. "הרבה זמן חיכיתי לדיווח הזה. יותר מדי זמן", סיכמה ההודעה על ההתנקשות ששיתף סגל.

אם כן, על פי המסמכים שהצבא עצמו שחרר לפרסום, אנס א-שריף היה פעיל בחמאס עד 2017. לאחר מכן השתלב בתקשורת ולבסוף באל-ג'זירה. הוא נעצר על ידי הצבא במהלך המלחמה ושוחרר, כנראה מרוב שהיה מחבל נוח'בה מסוכן. מאז 2024, לא פעם ולא פעמיים הוא מתח ביקורת פומבית על חמאס. זה האדם שמדינת ישראל בחרה להתנקש בו באוגוסט 2025, עשרים ושניים חודש לתוך השמדת עזה.

בזמן שבו התקשורת המגויסת טוטאלית בישראל מלהגת על ה"עיתונאי-המחבל", ולא עושה את מינימום העבודה העיתונאית המצופה ממנה, מחוץ לישראל, בתקשורת הבינלאומית, תפגשו את המציאות המרה. אני שואל את עצמי אם כל עיתונאי ישראלי שהיה לוחם בצבא בעבר או במילואים מבין שבזאת מדינת ישראל התירה את דמו גם אם הוא מתנגד למשטר נתניהו. האופן שבו ישראל פועלת בעזה מוכיח שוב ושוב שמעולם לא היה מצבנו חמאס כל כך.

לא מזמן כתב אדם שאני מעריך בדרך כלל, שאחרי השבעה באוקטובר "כל איש חמאס באשר הוא, גם ראש מדור חלוקת רשיונות נהיגה, הוא בן מוות". הגבתי שהמחשבה שגם ראש מדור חלוקת רשיונות נהיגה בעזה הוא בן מוות הביאה אותנו עד הלום. ההתכתבות בינינו מיצתה את עצמה לפני שהגענו להסכמה כיצד נדע האם בן המוות התנער בינתיים מחמאס (ואז הוא זכאי לחיות); מה המשמעות של "איש חמאס" בתפקיד אזרחי זוטר ביותר כשהתנועה, ובוודאי המסגרות הצבאיות שלה, כבר מפורקת; והאם גם בחודש מרץ האחרון, שנה וחצי לתוך מסע הנקמה בעזה, נזק אגבי של 400 אזרחים הרוגים כתוצאה מהפצצה מהאוויר, שכוונה ל"בכירים" בזרוע הפוליטית של חמאס שאף אחד לא שמע עליהם, היה לגיטימי.

מתי יגיע הרגע שבו תתעורר התקשורת בישראל, תפסיק לדברר את משטר נתניהו, סייעניו וכל המנגנונים שמשרתים אותו, ותתחיל לעבוד?

ד"ר אסף דוד הוא ראש תחום ישראל במזרח התיכון במכון ון ליר והמנהל האקדמי של הפורום לחשיבה אזורית