מאז החלה מלחמת עזה, התקשורת הישראלית משתפת פעולה עם הנרטיב של ראש הממשלה הנאשם בנימין נתניהו. לכל ברור כי ערוץ 14 משמש כפלטפורמת תעמולה לדף המסרים הממשלתי, אולם השירות שמעניקים לו ערוצי החדשות  - 11, 12 ו-13 - משמעותי דווקא משום שניתן למצוא בהם גם ביקורת עזה על נתניהו וממשלתו ותחקירים עיתונאיים על הפרת החוק השיטתית של אנשיה.

העיתונאים במערכות החדשות יודעים היטב ואף מצהירים פעם בפעם כי נתניהו, באופן עקבי ומתמיד, אינו אומר אמת בנוגע למהלכי המלחמה ומנווט אותה אך ורק בהתאם לצרכיו הפוליטיים. למרות זאת, במהלך המלחמה ובמיוחד סביב נקודות מפנה קריטיות, פעמים רבות דיווחי הכתבים מאמצים, חלקית או באופן מלא, את הנרטיב המשתנה של נתניהו ושל גורמים אחרים המיישרים איתו קו מסיבותיהם (הבולט שבהם הוא ככל הנראה ראש המוסד דדי ברנע), וזאת מבלי לחשוף כי הם פולטים תדרוכים מהלשכות השונות.

פעמים רבות הנרטיבים לא מובאים אפילו בשם "גורם" כזה או אחר, אלא מוטמעים לתוך המסגור של הסוגיות השונות, כמו ההתמשכות וההתרחבות של המלחמה, סיכול כל אפשרות להסדר והפקרתם של החטופים. פעמים רבות הכתבים והעורכים מתעדפים את הקשר עם הלשכות והדוברים, הרשמיים והבלתי רשמיים, על פני חובתם לציבור - ונאמנותם למסרים שהם עצמם משדרים.

באופן אבסורדי, נתניהו, צה"ל והעיתונאים, מנצלים היטב את העובדה שמן הצד השני ניצב ארגון טרור מתועב ושנוא, שאיש לא נותן בו אמון, על מנת לפזר ערפל גם סביב אמיתות שהעיתונאים עצמם מדווחים עליהן ככאלה. לפעמים אפילו באותה מהדורה עצמה ניתן לצפות ב"מאמרי דעה" נרגשים המותחים ביקורת חריפה על נתניהו, בעוד הדיווחים החדשותיים עצמם מתיישרים עם דף המסרים המתעדכן שלו.

דוגמה מובהקת היא האופן המתעתע בו מסתירה התקשורת מהציבור שהסרבן האמיתי והעקבי במשא ומתן לשחרור חטופים הוא ראש הממשלה. בעוד החמאס מציע מתחילת המלחמה פחות או יותר את אותה העסקה, נתניהו בחר שוב ושוב להפקיר את חיי החטופים לטובת המשך המלחמה הנצחית המגנה על המשך שלטונו.

הסיקור התקשורתי מתעתע משום שבערוצי החדשות האמת הזו נשמעת לא פעם, אולם היא ממוסגרת כ"דעה" או נשטפת בים הדיווחים שכאילו מוגשים על-ידי עורכים וכתבים שבכל יום נולדים מחדש, ללא זיכרון של הימים הקודמים. הדוגמה הבולטת האחרונה עליה דיווחנו היתה השירות שהעניקו ערוצי החדשות לנתניהו באפריל, עת טירפד את עסקת החטופים האחרונה, כאשר העלימו בין לילה את קיומו של "שלב ב'" של העסקה מהשיח הציבורי.

"חייבים לפעול עכשיו צבאית"

את אותה ההתנהלות חווה הציבור הישראלי השבוע, על סיפה של נקודת מפנה נוספת, לפני ההפקרה הצפויה של החטופים (ושל החיילים והביטחון), עם התוכנית לכיבוש רצועת עזה לקראת סיפוחה הצפוי.

בסוף השבוע האחרון התפרסמו הסרטונים הקשים של החטופים אביתר דוד ורום ברסלבסקי הנמקים בשבי ארגוני הטרור הפלסטינים, שהמחישו לציבור הישראלי את מה שמוטל על הכף. ניתוח של שלוש מהדורות החדשות הישראליות המרכזיות בתחילת השבוע (4.8) מדגים את אותו תעתוע אופייני.

המהדורות נפתחו במונולוגים שנשאו המגישים בהם מתחו ביקורת על ממשלת ישראל והתנהלותה. הפתיחה הלא שגרתית סימנה לצופים כי מתרחש דבר מה משמעותי, החורג מסדר היום השוטף. כזה שהדיווח החדשותי לא מספיק כדי לתפוס אותו והוא מצריך נקיטת עמדה מערכתית (שבשל אופיו של המדיום גם מעוצבת באופן רגשי ורגשני).

המונולוגים קורעי הלב התמקדו בכך שהממשלה התכנסה לדיון מיוחד בפגרה לא בשביל לדון בחטופים הנמצאים על סף מוות אחרי כמעט שנתיים בשבי, אלא בקידום ההפיכה המשטרית והניסיון הלא-חוקי להדיח את היועצת המשפטית לממשלה ולהזיז את יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין כדי לקדם את חוק ההשתמטות.

מדובר כמובן בביקורת נכונה וחשובה, אולם המגישים כלל לא התייחסו למה שהממשלה כן עשתה בנוגע לאותם חטופים: העובדה שנתניהו בחר, שוב, להפקירם. לא מדובר במקרה אלא בפרקטיקה חוזרת: במהדורות מבקרים את הממשלה בנושאים פוליטיים, שקלים יותר לעיכול בקרב הצופים, אבל ממשיכים להתמסר למסריה ולדברר אותה בכל הנוגע למלחמה בעזה ולעסקת החטופים.

בשבוע שעבר דיווחנו כאן על המסר העדכני של מה שמכונה "מכונת הרעל", מפעילים ברשתות ועד לערוץ 14, המכין את הציבור להקרבת החטופים למען שלטון נתניהו. המסר הזה, המנרמל את ההפקרה ומנסה לנטרל את מה שנשאר מההומניות והערבות הישראלית, מתאים לגרעין הקשה של מצביעי הליכוד ומפלגות העליונות היהודית, אולם לא לרוב הציבור, שעדיין צורך חדשות בערוצי החדשות.

עבור הציבור הזה מפומפם הנרטיב לפיו יציאה לכיבוש עזה היא הכרח בל יגונה בשל הכישלון במשא ומתן לשחרור חטופים, שהאשם הבלעדי בו הוא חמאס, וכי זוהי הדרך היחידה להשיג את מטרות המלחמה בדמות מיטוט חמאס והשבת החטופים.

עשרות ומאות פרסומים ותחקירים עיתונאיים בארץ ובעולם הוכיחו באמצעות מסמכים, מומחים וגורמים בכירים כי מדובר בנרטיב שקרי. נתניהו הוא מי שטירפד באופן עקבי כל סיכוי לעסקה כוללת. הדרך היחידה למיטוט חמאס עוברת בסיום המלחמה ומציאת הסדר קבע לרצועה שאינו כולל אותו. המשך הפעילות הצבאית הוא גזר דין מוות לחטופים, שהאמצעי להצלתם הוא אך ורק בעסקה. למרות זאת, הדיווחים במהדורות, מיד אחרי המונולוגים הנרגשים, אימצו את הנרטיב השקרי או חלקים ממנו.

בחדשות 12, עמית סגל, הפרשן המדיני-ביטחוני-פוליטי-כלכלי ומי שנראה כעורך בפועל של המהדורה, "חושף" את פרטי העסקה שקרסה (בחדשות 12 לא מדווחים, שם תמיד "חושפים"). בכיר בלשכת רה"מ סיפר לסגל כי "חמאס דורש כניעה מוחלטת למען שחרור החטופים ואנחנו לא ניכנע. חייבים לפעול עכשיו צבאית לפני שהחטופים ימותו ברעב". סגל מסביר כי מזה חודשים ישראל עמדה בצומת הזו והיום נפלה ההחלטה על כיבוש הרצועה, כולל פעילות צבאית באזורים שבהם מוחזקים חטופים וישראל נמנעה עד כה מלפעול בהם.

המגיש קושמרו, שכאמור פתח את המהדורה במונולוג חוצב להבות המבקר את התנהלות הממשלה, מנסה להתמרד וטוען בפני סגל: "נאמר שהייתה עסקה והיא קרסה או הוקרסה". סגל, הבקיא ברזי דף המסרים, משיב לו מיד: "היא קרסה כי חמאס דרש שישראל תצא מהרצועה והיא סירבה ולהיפך". קושמרו ממשיך להקשות: "יש ויכוח על זה", אבל סגל בשלו: "לא, אין ויכוח על זה".

ואז קורה דבר מדהים, קושמרו משיב שוב "יש ויכוח על זה" ומיד ממשיך הלאה כאילו דבר לא קרה, "בכל מקרה אני שואל אותך, אתה אומר חד משמעית - ישראל הולכת לפעול במקום שנמצאים בו חטופים?".

"אני מצטט את אותו בכיר שאומר שזו ההחלטה שתובא השבוע לאישור הקבינט. יחליטו הצופים אם זו עוד טקטיקה במשא המתן או שזה הולך לקרות באמת", משיב סגל וסותם את הגולל על הניסיון של מאן-דהו במהדורת חדשות 12 לערער על הנרטיב שהוא מכתיב.

מעבר לחשיפת מעמדו של עמית סגל כמי שמכתיב את המילה האחרונה בחדשות 12, הוויכוח הקטן הזה חושף את מצבה העגום של העיתונות הישראלית המאפשרת לנרטיבים מהונדסים להחליף את המציאות העובדתית.

כדי להוסיף חטא על פשע, הכתבת יולן כהן, אחרי שהיא מציגה דו"ח של מטה משפחות החטופים לפיו הם נמצאים על סף מוות, מביאה את דבריו של האחראי על החטופים בצה"ל, ניצן אלון, למשפחות החטופים: "ייתכן והיה אפשר להגיע לעסקה אבל נוצרו קשיים, וגם קמפיין ההרעבה נתן לחמאס רוח גבית ואת כל מה שהם רוצים בלי לעשות כלום. אני מעריך שתוך כמה ימים הם יביעו נכונות לחזור לשולחן הדיונים. עסקה כוללת תקרה רק בתנאים מסוימים, זה ייקח מספר חודשים לפחות והפערים שם מאוד גדולים ויש סיכוי מינורי שזה יצא אל הפועל".

כלומר אחרי חודשים ארוכים בהם עורכי חדשות 12 משבצים לסירוגין במהדורות מסרים על אופטימיות והתקדמות במגעים לעסקה, מסבירים לנו שבסוף זה לא יקרה בגלל החמאס. מילה במילה מדף המסרים של נתניהו, ללא עוררין.

"ממשלת ההפקרה"

בחדשות כאן 11 דיווחו על החלטת נתניהו על כיבוש עזה בתוספת ביקורת סולידית, שהגיעה בעיקר מצידה של הכתבת המדינית גילי כהן. הכתב המדיני סולימאן מסוודה דיווח כי החלטת נתניהו נובעת מלחץ של שרים בקבינט, אשר מביאיאותו לנקוט בצעדים קיצוניים בניגוד לעמדת צה"ל.

כהן ציטטה "גורם מדיני המעורה במו"מ" לפיו "ישראל מוותרת מהר מדי על עסקה שהיא התאמצה בעצמה לשים על השולחן", אולם לא הסבירה מדוע ומי אחראי על אותו ויתור. בהמשך סוקרת כהן "כיצד קרסו המגעים - שלב אחרי שלב", אבל בסקירה אין אשמים ואין שום התייחסות לכל העסקאות שקרסו או טורפדו לפני כן. השפה תמיד פסיבית: המגעים "קרסו". פשוט נמאס להם לעמוד.

יוצאת דופן היתה מהדורת חדשות 13. כתבה של מוריה אסרף, הכתבת המדינית, מזכירה כיצד נתניהו טרפד את שלב ב' של עסקת החטופים האחרונה, הפר את הסכם הפסקת האש וחזר ללחימה במקום לשחרר את כל החטופים ולסיים את המלחמה. אודי סגל, מגיש המהדורה, מסכם את הכתבה של אסרף במילים: "ממשלת ההפקרה". בזמן אמת בחדשות 13 לא דיווחו זאת, אולי היום הם מכים על חטא.

אסרף מדווחת כי בדיונים במהלך חודש מרץ 2025, טרם פיצוץ עסקת החטופים האחרונה, ראש מפקדת החטופים בצה"ל ניצן אלון, ראש השב"כ רונן בר וראש המוסד דדי ברנע דוחקים בדרג המדיני להמשיך לשלב ב' של העסקה, לשחרר את כל החטופים ואז במידת הצורך לשוב להילחם. ראש הממשלה, מציגה אסרף, מסרב שוב ושוב, אם בקולו שלו ואם באמצעות מקורבו השר רון דרמר.

עוד מדווחת אסרף כי דרמר, שמונה אז על ידי נתניהו לאחראי על המו"מ במקום ראשי השב"כ והמוסד, הבהיר להם שלא ישאיר את חמאס בשלטון בעזה ולו "דקה אחת" וטען נגדם שהם "לא באירוע". אסרף מוסיפה עקיצה: "בזמן שהם לא באירוע, 50 חטופים ישראלים עדיין נמצאים בימים אלה במנהרות חמאס".

שבועיים לאחר הדיונים הללו, ב-18 במרץ, נתניהו מפרסם הצהרה בה הוא טוען כי "קיבל את המלצת צה"ל וגורמי הביטחון לחזור ללחימה עצימה נגד החמאס", במקום להמשיך לשלב ב'. הכתבה של אסרף מבהירה כי מדובר בשקר. מדוע לא סיפרו לנו זאת בזמן אמת, כשהיתה לכך משמעות קריטית?

בינתיים, בערוץ התעמולה

במקביל, כמו בכל ערב, מאחורי הספרה "14" בשלט מוגשת הצגה של מהדורת חדשות, עם אותן התלבושות ואותה התפאורה. כאן אין מונולוגים ובוודאי שלא תחקירים. בערוץ התעמולה 14 מגישים את דף המסרים כפי שהוא, באופן ישיר ובוטה.

כתמיד, הנרטיב מתובל בסימונו של הבוגד התורן. הפעם מדובר ברמטכ"ל אייל זמיר. סימונו של אויב מבפנים הוא חלק הכרחי ומכריע בדף המסרים. הוא משמש לא רק לשלהוב ולכידות ה"בייס", אלא גם כהכנה לקראת הצורך בקורבן שניתן יהיה לתלות עליו את האחריות לכישלון בהשגת ה"ניצחון המוחלט", או כל מטרה בלתי אפשרית אחרת שתוצג בהמשך.

כך תמיר מורג, המשחק את תפקיד "הכתב המדיני", מצטט "גורמים בסביבת נתניהו" לפיהם "הפור נפל, הולכים להכרעה וכיבוש מלא של הרצועה. אם זה לא מתאים לרמטכ"ל - שיתפטר".

יעקב ברדוגו, היועץ הפוליטי הקרוב של נתניהו שמשחק את תפקיד "הפרשן הפוליטי", מסביר כי "ברגע שנפלה היכולת להביא, לא עסקה כוללת ולא חלקית, נפלה ההכרעה אצל ראש הממשלה שאנחנו הולכים לרגע המכריע במלחמה - הכנעת החמאס, בעצם מימוש יעדי המלחמה. רה"מ מבין שרק כך ניתן להביא את החטופים הביתה.

"[...] צה"ל יצטרך לקבל את החלטת הקבינט [...] האמירות והתדרוכים שיצאו בימים האחרונים על כך שאי אפשר או לא רוצים לכבוש את עזה, הם בעצם הזיה של גורמים במערכת הצבאית. רה"מ עומד על כך שהכנעת החמאס היא הדבר המרכזי שיביא לסיום המלחמה. את גרמניה הנאצית הכניעו כשכבשו את ברלין, את חמאס יכניעו כשעזה תיכבש וגם תושמד".

נועם אמיר, המשחק את תפקיד "הפרשן הצבאי", מוסיף: "ההחלטה של רה"מ נתניהו היא ההחלטה הנכונה. האמת על השולחן היא שיש שני מכשולים, הראשון הוא הקבינט בו לדעתי יש תיקו. המכשול השני זה הרמטכ"ל אייל זמיר. אני כבר רואה את צה"ל מכין את מסדר התירוצים למה זה לוקח זמן, למה זה בלתי אפשרי, עכשיו נשאלת השאלה אם תהיה פה התנגשות בין רה"מ לבין הרמטכ"ל. אנחנו בדרך למקום הנכון, השאלה היא כמה זמן יקח עד שנגיע לשם".

אפשר, וצריך, ללעוג לקומיסרים העילגים של ערוץ התעמולה הממשלתי. אולם כל עוד בערוצי החדשות מקפידים לשלב במהדורה שופרות ותועמלנים של השלטון, כמו בחדשות 12 וכאן 11, או לשבת על הגדר ולהחליף את העובדות בנרטיבים, לא ירחק היום וכל הכפתורים בשלט יציעו אפשרות אחת בלבד.