מי שקרא את פרק 9 בסדרת התחקירים "שיטת ידיעות אחרונות", אשר רואה אור בחודשים האחרונים באתר "העין השביעית", זוכר בוודאי את העדות על האופן שבו התמודד מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס עם הסתבכויות משפטיות לאורך השנים.

"נוני הוא אדם נטול קשב ברמות מדהימות", מצוטט בתחקיר גורם בכיר שעבד עם מוזס בתחילת שנות ה-2000, "הוא מסוגל להתרכז רק בדבר אחד בכל פעם – אבל הדבר הזה מעסיק אותו לחלוטין באותו זמן. זה ברמה שיכולת להיכנס אליו לחדר כשהוא היה בעיצומו של הליך משפטי – וכאלה היו המון – ולראות שם ערימה של תיקי בית-משפט מהרצפה ועד התקרה. והוא שולט בפרטים יותר מכל עורך-דין.

"הוא כל הזמן התעסק בעניינים משפטיים והעסיק חוקרים פרטיים. ככה הוא ניצח את כל מתחריו בתוך 'ידיעות', ככה הוא יצא מפרשת האזנות הסתר, וככה הוא טיפל בסכסוך עם אשתו. יכול מאוד להיות שככה הוא גם ייצא מ'תיק 2000'".

בימים האחרונים הגיע מוזס בעצמו אל אולם משפט המו"לים ברחוב צלאח א-דין במזרח ירושלים כדי לחזות בצוות הסנגוריות שלו חוקרות את ניצב משנה שלמה (מומי) משולם, ראש צוות החקירה בפשרה המכונה "תיק 2000". כמו בדיונים קודמים שבהם נכח, גם הפעם היה מוזס מעורב. אמנם לשמע התשובות של משולם מוזס לכל היותר גירד בעורפו, אולם בהפסקות הדיון הוא הסתודד עם עורכות-דינו ונראה כמי שלא רק מקשיב אלא גם מייעץ. שונה מאוד מהאופן שבו התנהלו נאשמים 2 ו-3 במשפט המו"לים, בני-הזוג שאול ואיריס אלוביץ', מול בא-כוחם עו"ד ז'ק חן.

וארנון (נוני) מוזס עם באות-כוחו עו"ד אירית ניב-סבאג (מימין) ועו"ד נווית נגב, בביהמ"ש המחוזי בירושלים, 1.5.2023 (צילום: אורן פרסיקו)

באחת ההפסקות בדיון היום (2.5) נשמע מוזס אומר לעורכות-הדין: "הם מאמינים לכן. הם מאמינים לכן", כמי שמעודד אותן להמשיך במלוא המרץ בקווי ההגנה שנועדו לשכנע את השופטים לזכותו.

ככל שמוזס אכן התכוון כי הרכב השופטים שדן בהליך שבו הוא נאשם בשוחד הוא שמאמין לגרסת הסנגוריות, דומה כי האפשרות היחידה שיש צדק באבחנתו טמונה בכך ששלושת השופטים, רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, באמת ובתמים אינם מכירים את עולם התקשורת ואינם מבינים כיצד הוא פועל.

עבור מי שמכיר את פועלו התקשורתי-פוליטי של מוזס ואת זה של יריבו בחיים וחברו לספסל הנאשמים ראש הממשלה בנימין נתניהו, קווי ההגנה של מוזס נדמים מופרכים מן היסוד.

מה זה משנה?

בבסיס הפרשה המכונה "תיק 2000" עומדות שתי שיחות מתוך שש שקיימו בשלהי שנת 2014 מוזס ונתניהו, אשר הוקלטו ביוזמת נתניהו על-ידי ראש הסגל שלו דאז ארי הרו. בשיחות נשמע מוזס מבטיח לנתניהו לגייס את "ידיעות אחרונות" ואתר ynet למענו, כדי שיהיה ראש ממשלה ככל שיחפוץ, וזאת בתמורה לכך שנתניהו יקדם חוק שיפגע במתחרה העיקרי של העיתון שלו, "ישראל היום".

בשני ימי הדיון הקודמים חקרה את משולם עורכת-הדין איריס ניב-סבאג על מה שמוגדר בכתב האישום כמתת בעסקת השוחד בין מוזס לנתניהו: הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות". עו"ד ניב-סבאג ניסתה לצייר את מוזס כמו"ל נאור, שאינו מתערב כלל בתכנים המתפרסמים בכלי התקשורת שבשליטתו, כמי שלא יכול היה להבטיח את שינוי הסיקור של נתניהו גם לו היה רוצה, כמי שבסך הכל הציע לנתניהו סיקור הוגן ומאוזן, וכמי שלא התנה את ההצעה התמימה הזו בכל פעולה מצדו של נתניהו.

מו"ל "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי ארנון (נוני) מוזס, וציטוט מדברים שאמר לבנימין נתניהו במסגרת שיחות השוחד ביניהם, העומדות בבסיס פרשת השחיתות של "תיק 2000" (צילום מוזס: רועי אלומה)

היום הגיע תורה של עו"ד נוית נגב לחקור את משולם על מה שהתביעה טוענת שדרש מוזס מנתניהו: קידום החוק שיפגע ב"ישראל היום". קווי ההגנה של עו"ד נגב היו נועזים לא פחות מאלה של עמיתתה. מבחינתה, מוזס ביצע עבודת שתדלנות לגיטימית אצל נתניהו כדי לקדם חוק שנועד להציל את הדמוקרטיה הישראלית. שאפתנית אף יותר היתה טענתה של עו"ד נגב כי נתניהו בעצמו ביקש לקדם את החוק שיפגע בשופר התעמולה הפרטי שלו, "ישראל היום", כדי להגן על האינטרס הציבורי בשימור שוק עיתונות תחרותי ומגוון.

בתחילת חקירתה בנושא עמדה עו"ד נגב על כך שבשיחות בין נתניהו למוזס לא דיברו השניים על קידום הצעת החוק שהגיש איתן כבל ("חוק ישראל היום") שעיקרה חובת גביית כסף עבור גיליונות עיתון הנהנה מתפוצה רחבה, אלא על מה שכונה "חוק מרוכך", שכולל הגבלות על מספר העותקים של חינמונים ועל שיעור המודעות בעמודיהם. נצ"מ משולם טען כי אין הבדל עקרוני בין השניים.

"מה זה משנה", תהה, "יש לזה עדיין משמעויות כלכליות עבור נוני מוזס [...] דיברו על הטבות כלכליות. מה זה משנה אם לא היה תשלום בכלל או שהוא מקבל הטבה כלכלית בצורה אחרת?".

עו"ד נגב שבה וטענה כי יש הבדל עקרוני בין שתי הצעות החוק, בפרט במה שהיא כינתה "מבחן האינטרסים של נתניהו". בעוד שלראש הממשלה היו סיבות טובות להתנגד להצעת החוק של כבל היו לו לדבריה "סיבות טובות לתמוך" בהצעת החוק המרוככת, שעליה דן עם מוזס. משולם לא הסכים. "ואני אומר לך שלא", אמר.

בתשובה לשאלת השופט בר-עם מניין לו כי נתניהו התנגד גם לחוק בגרסתו המרוככת השיב משולם: "דיברנו איתו גם על החוק המרוכך, והוא גם אומר 'לא היתה לי שום כוונה להעביר 'חוק ישראל היום'"

בתשובה לשאלת השופט בר-עם מניין לו כי נתניהו התנגד גם לחוק בגרסתו המרוככת השיב משולם: "דיברנו איתו גם על החוק המרוכך, והוא גם אומר 'לא היתה לי שום כוונה להעביר 'חוק ישראל היום' וגם כשבאתי ודיברתי עם אלקין ולוין [זאב אלקין ויריב לוין, שהתבקשו לבחון אפשרות לקדם את הצעת החוק; א"פ] לא היתה לי כוונה. היתלתי בהם, ולא סיפרתי להם שדיברתי עם מוזס'. אז אמרנו 'למה פנית אליהם?' והוא אומר 'החשש שלי היה שאם נוני יבדוק אותי, שיראה שעשיתי משהו'".

עו"ד נגב לא ויתרה, כמובן, ושאלה את משולם האם לדעתו קידום חוק באופן כללי הוא דבר "לגיטימי", ואחרי שאישר זאת הוסיפה "בוודאי חוק שנועד כמו כאן להתמודד עם בעיה יסודית שקיימת בתקשורת הישראלית, שפוגעת בחופש הביטוי, פוגעת בתקשורת הכתובה". משולם אישר גם זאת ואז עו"ד נגב לקחה צעד אחד נוסף קדימה וביקשה ממנו שיאשר כי חוק, "מעצם הטבע והמהות שלו לא יכול להיות חוק אישי, עם אינטרס אישי".

נציג הפרקליטות עו"ד אלון גילדין התנגד לשאלה ועו"ד נגב המשיכה לשאלה אחרת: "למה אתה מציג כאילו נתניהו עושה כאן טובה אישית לנוני מוזס, כשאתה יודע שיש פה עניין ציבורי רחב?".

"אני מתפלא על השאלה", השיב משולם, "באמת שאני מתפלא. התשובה קלה: הוא כורך את זה במסגרת עסקה שהשניים עושים. עסקה שמיטיבה כלכלית עם נוני. אז מה אם החוק יכול להיטיב עם עולם התקשורת בכלל? הוא עושה את זה במסגרת שיח עם נוני, אי אפשר לנתק את זה".

תחרות היא טובה לנו

עו"ד נגב הדגישה בפני ניצב-משנה משולם כי בחקירתו במשטרה שב מוזס וחזר עשרות פעמים על הטיעון כי בסך הכל רצה לקדם "תחרות הוגנת" בשוק התקשורת. הסנגורית של מוזס אף ציטטה באריכות את אחת התשובות של מוזס בחקירתו במשטרה.

"אני גדלתי על תחרות, עם 'מעריב'", הסביר מוזס לחוקרים. "מבחינתי תחרות היא טובה לנו גם. היא עושה את האנשים יותר טובים. היא, היא טובה לנו תחרות. אנחנו צריכים תחרות, אבל מה זה תחרות הוגנת, מבחינתי, תחרות הוגנת זו תחרות על התוכן, מי... איזה עיתון מביא ידיעות יותר טובות, כתבות יותר טובות, דברים יותר טובים. לא מי שיש לו אין סוף כסף, ויכול בצורה שהכלכליות לא חשובה, לעשות מצב שיכול... אם הוא רוצה, שוב, הוא יכול להפסיד כמה כסף שהוא רוצה ובכך לפגוע בכל אמצעי התקשורת האחרים בארץ כולל בנו. שזה מבחינתי תחרות הוגנת, התחרות הוגנת היא על התוכן, על המהות, לא על דברים, לא על דברים אחרים".

עופר נמרודי, מו"ל "מעריב", מוסר הצהרה לתקשורת אחרי אחת מחקירותיו בפרשת האזנות הסתר. פתח-תקווה, אפריל 1995 (צילום: אופירה יוחנן, סוכנות יפפ"א, ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית, רישיון CC BY 4.0)

הטיעון הזה, מטעם מוזס, מופרך בין היתר משום שבתקופה ש"ידיעות אחרונות" היה מונופול רשמי בשוק עיתונות הדפוס בישראל הוא עשה הכל חוץ מלעודד תחרות הוגנת. למעשה, הוא פעל באופן כה בלתי-הוגן שבית-הדין להגבלים עסקיים שבבית-המשפט המחוזי בירושלים, אותו בית-משפט שדן כעת בהליך הפלילי נגד מוזס, הורה לו לחדול מניצול לרעה של כוחו המונופוליסטי לרעה.

"לאור הראיות שהוצגו בפנינו שוכנענו", כתבו אז השופטים, "כי ידיעות משתמש בשיטת הנחות הנאמנות כ'שוט' לפגוע במעריב, היינו כשיטה למניעת מבצעי מעריב ולא כאמצעי הגנה שנועד לאפשר לו להתמודד [...] באותם אמצעים על לב הלקוחות. [...] אילו הותרה שיטת תגובה זו, היה בכך, לדעתנו, כדי לרוקן מתוכנו את האיסור על השימוש בשיטת הנחות זו כדרך התנהגות שיש בה משום ניצול לרעה של המעמד הדומיננטי, או כתחרות בלתי הוגנת".

משולם לא הפנה את בית-המשפט להחלטה זו של בית-הדין להגבלים משנת 2000, וגם לא להחלטות אחרות מהן ניתן ללמוד על האופן שבו מוזס מבין את הביטוי "תחרות הוגנת". תחת זאת הוא אמר: "מה זה משנה? ברור שעיתונות חופשית שומרת על דמוקרטיה. מה זה קשור?".

"אולי היה מקום לפתח את עניין המניע?", הציע השופט בר-עם, "אולי המניע שונה?". "בשיחות בהחלט יש כריכה בעניין הזה, בצורה מובהקת", השיב משולם.

גם בלוין ואלקין היתלתי

בהמשך הדיון הדגישה עו"ד נגב כי גם בשיחות של מוזס עם נתניהו העלה בפניו המו"ל "נימוקים ענייניים" לחקיקת חוק שיפגע ב"ישראל היום", וכי גם נתניהו העיד כי שמע מפי מוזס טיעונים ברוח זו, על הצורך בתקשורת תחרותית שאינה ממומנת בידי אילי הון זרים המציפים את השוק במוצרי חינם.

בשלב זה פנתה עו"ד נגב למשולם ואמרה: "אני אומרת לך שנתניהו היה צריך להיות לו עניין לקדם חוק מרוכך מהנימוקים האלה עצמם, כי גם הוא לא רוצה שלא תהיה עיתונות כתובה במדינת ישראל, ואני גם אומרת לך שהיה לו עניין לקדם חוק מרוכך, בניגוד למה שאתה הצגת".

הטענה הזו היא אולי המנותקת ביותר מהמציאות שנשמעה באולם בית-המשפט לכל אורך ימי חקירתו של משולם. נתניהו הוא מי שיזם את הקמת "ישראל היום" וגייס לשם כך את ידידו המולטי-מיליארדר שלדון אדלסון, ששם לעצמו מטרה מוצהרת לפגוע ב"ידיעות אחרונות". נתניהו הוא מי שנהנה מהסיקור התועמלני של "ישראל היום" לאורך שנים. נתניהו הוא גם מי שבכל זירה תקשורתית מרכזית ניסה לחסל כל קול מתנגד, משמאל ובעיקר מימין, ולהותיר בשטח רק כלי תקשורת שמשרתים אותו.

השר לענייני ירושלים זאב אלקין עם שר התיירות יריב לוין, ספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל)

לטעון שנתניהו רצה לקדם חוק שיפגע ב"ישראל היום" כדי שלא יקרה מצב שבו במדינת ישראל יש רק עיתון אחד? כל עוד העיתון הזה משרת את נתניהו זו לא צרה שראש הממשלה ינסה למנוע אלא חלום שמתגשם.

משולם, מצידו, שב והחזיר את הסנגורית לאמירות של נתניהו בחקירות. "נתניהו אומר את זה בקולו, בחקירות שלו", ציין. "הוא אומר 'אני לא היתה לי שום כוונה להעביר את החוק, גם בלוין ואלקין היתלתי'. אומר את זה נתניהו במילותיו הוא".

עו"ד נגב לא השתכנעה. היא עמדה על כך שלנתניהו היה "אינטרס עצמאי" בחוק מרוכך. "אתה שמת קודם דגש על כך שנתניהו היה שר תקשורת", אמרה למשולם, "אני אומרת לך שנתניהו הוא קודם כל ראש ממשלה בסיטואציה שיש פגיעה כלכלית ופגיעה בחופש העיתונות בישראל. בעינינו יש לו סיבה ואף חובה ציבורית לפעול".

על הערה זו משולם לא נדרש להשיב שכן השופט שחם הורה לסנגורית להתקדם.

הצעת סיקור שהיא מוקלטת

בחלקים אחרים מחקירתו של משולם עמדה עו"ד נגב על שלל נקודות אחרות, שלשיטתה שומטות את הקרקע תחת תזת התביעה.

כך, לדוגמה, הדגישה כי חלק מהפגישות של מוזס ונתניהו לאורך השנים לא נערכו לקראת מערכות בחירות, כפי שטענו החוקרים בפני מוזס. ב-2013 נפגשו השניים לאחר הבחירות לכנסת וב-2014 נפגשו עוד לפני שהממשלה של נתניהו התפרקה.

מבחינת החוקרים, המשיכה וטענה, היה חשוב לקבע את מועד השיחות לפני מערכות בחירות משום שאז "יש חשיבות לסיקור". עו"ד נגב טענה כי אם ישנן שיחות בין השניים שלא לפני מערכת בחירות הרי שהרקע הוא שונה. "רקע פוליטי", כהגדרתה.

"זה שולל את ההצגה הדיכוטומית כאילו סיקור זה האינטרס היחיד", אמרה עו"ד נגב. "אבל מה לעשות, בסופו של דבר יש הצעת סיקור שהיא מוקלטת", שב והדגיש מצידו משולם

"למה אני שואלת על האינטרס הפוליטי? כי זה שולל את ההצגה הדיכוטומית כאילו סיקור זה האינטרס היחיד", אמרה עו"ד נגב.

"אבל מה לעשות, בסופו של דבר יש הצעת סיקור שהיא מוקלטת", שב והדגיש מצידו משולם, "שאני אשאיר אותך כראש ממשלה ואתה תקדם לי את 'חוק ישראל היום' ששווה לי הרבה מאוד כסף. אז היו גם פגישות שלא עסקו בסיקור, בדקנו אותן, בסדר. עדיין ההקלטה היא בנושא הסיקור".

עו"ד נגב מצאה נימוק נוסף לכך שתפיסת החוקרים את יחסי מוזס-נתניהו שגויה מהיסוד: לאורך כל תקופת השיחות עם מוזס וגם אחרי שהיחסים התפוצצו, נתניהו פעל למצוא רוכש ל"ידיעות אחרונות" שיחליף את מוזס.

"אני מנסה להראות לך שעובדות שהתבררו לכם מאירות את ההבנה שלכם כאילו יש כאן עסקה באור אחר, באור אבסורדי, חסר היגיון. כי אם נתניהו באופן הכי גלוי מראה לנוני שהוא מחפש לו רק דרך החוצה אז איך עכשיו הם יעשו עסקה על סיקור אוהד לקראת הבחירות תמורת 'חוק ישראל היום'? זה דבר שהוא חסר היגיון".

"אין שום קשר בין הדברים", השיב משולם.

להורדת הקובץ (PDF, 1.51MB)

67104-01-20