בית המשפט העליון, בהרכב שכלל את הנשיא יצחק עמית והשופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, דן היום (30.3) בערעורו של העיתונאי עמרי אסנהיים על ההחלטה לחייבו למסור חומרי גלם עיתונאיים. פסק הדין יכול לקבוע מחדש את גבולות החיסיון העיתונאי, הנשען בישראל על הפסיקה המשפטית.

אסנהיים ערער על החלטת המחוזי שחייבה אותו להעביר לידי משטרת ישראל את חומרי הגלם מהראיון שקיים עם אלי פלדשטיין, דוברו לשעבר של ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו, הנאשם בעצמו בפרשת ההדלפה הכוזבת ל"בילד".

במהלך הדיון רמז הנשיא עמית כי בפסק הדין שייתנו הוא וחבריו להרכב הם עשויים לקבל את הרחבת החיסיון העיתונאי שקבע בית המשפט המחוזי, כך שזה יחול גם על חומרי גלם עיתונאים שהוגדרו "לא לפרסום", ולא רק על זהות המקור או חומרים שמהם ניתן לזהות את המקור. עם זאת, השופטים, ובעיקר השופט שטיין, הקשו על באת-כוחו של אסנהיים לגבי הסירוב של מרשה להעביר למשטרה כל חומר שהוא, גם כזה שחורג לכאורה מהחיסיון העיתונאי.

ברקע ההליך המשפטי, שייתכן ויקבע הלכה חדשה בממשק שבין הרשויות בישראל, עומדות הפרשיות הפליליות השונות בלשכת נתניהו. בראיון עם אסנהיים פרש פלדשטיין בהרחבה את גרסתו לאירועים הפליליים שבהם היה מעורב וחלקו של נתניהו בהם, והרחיב בין היתר על פגישה לילית שאליה זומן בדחיפות על ידי ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, צחי ברוורמן, ואשר לפי החשד נועדה לשבש את החקירה לחשיפת מקור ההדלפה ל"בילד".

בעקבות שידור הראיון נפתחה חקירה נגד ברוורמן, החשוד כעת בשיבוש חקירה.

עוד בעקבות שידור הראיון, יונתן אוריך, הדובר המקורב ביותר של ראש הממשלה הנאשם נתניהו, מי שנאשם בעצמו בהטרדת עד במשפט נתניהו ועומד בפני כתב אישום בפרשת ההדלפה ל"בילד" ובפרשת קטאר-נתניהו, הגיש בקשה לבית המשפט לקבל לידיו את כל החומר הגולמי של הראיון.

אוריך טען כי הוא זקוק לחומר הגלם לצורך הגנתו. הוא עשה זאת באמצעות עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין, המייצגים במקביל את ראש הממשלה הנאשם נתניהו ודמויות נוספות במעגל הקרוב לנתניהו שהסתבכו בפלילים.

בנוסף, משטרת ישראל הגישה, באמצעות עו"ד גיל ראכלין, בקשה לקבלת חומר הגלם המלא של הראיון, בטענה כי היא זקוקה לו לחקירת הפרשות הפליליות שלשכת ראש הממשלה טובעת בהן בימים אלה.

השופט מנחם מזרחי, שהחלטותיו בהליכים הנוגעים לפרשות הפליליות של לשכת נתניהו נוטות פעמים רבות לטובת החשודים ופעמים רבות גם מתהפכות בערעורים לבית המשפט המחוזי, החליט (25.1) לקבל את הבקשה של משטרת ישראל והורה לאסנהיים להעביר לידיה את חומרי הגלם מהראיון.

אסנהיים, באמצעות עו"ד ליאת ברגמן, הגיש ערעור על החלטת השופט מזרחי. להחלטה לחייבו להעביר חומרי גלם, טען, יש "השלכות רוחב על מקצוע העיתונות, על זכות הציבור לדעת, ועל עצם היכולת לקיים עיתונות חוקרת חופשית, עצמאית ובלתי תלויה במדינה דמוקרטית".

השופטת שרון גלר דחתה (17.2) את ערעורו של אסנהיים. היא אמנם פסקה כי חיסיון עיתונאי עשוי לחול גם על חומר גלם עיתונאי, ככל שמקור הבהיר לגביו כי הוא "לא לציטוט", אך הורתה להעביר למשטרה כל חומר אחר. בנוסף, גם לגבי החומר שאינו לציטוט, הורתה השופטת גלר כי אסנהיים יעביר אותו לעיונה והיא תחליט אם להעבירו למשטרה.

אסנהיים הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, והיום, כאמור, דנו בה הצדדים.

"מרגע שעיתונאי שיחרר את החומרים מידיו – הנזק נעשה"

"אני פשוט עד שהגעתי לתיק הזה", העיר השופט שטיין במהלך טענותיה של עו"ד ברגמן, "הבנתי היתה שבכפוף לחיסיון, המשטרה זכאית במהלך החקירה, כל עוד היא פועלת משיקולים ענייניים, לקבל הכל – ואחר כך מחליטים מה רלוונטי, מה לא רלוונטי. רק מה שחוסה תחת הגנת החיסיון אפשר לא לגלות, כך הבנתי עד כה".

לדברי השופט שטיין, "בית המשפט בסופו של יום הוא זה שיכול להסתכל בחומר ולהגיד 'אוקיי, בסדר, בוא נראה מה המשטרה זכאית ומה היא לא זכאית לקבל'. אבל לשים הכל בקופסה, בלי לגבות את זה בטענת חיסיון, נראה לי מאוד-מאוד מרחיק לכת".

עו"ד ברגמן הדגישה בתגובה כי עמדת אסנהיים אינה שיש לעיתונאי חיסיון מוחלט, אלא שבנסיבות המקרה שלו, כשלא ברורה הרלוונטיות של כל החומרים לחקירה המשטרתית, לא ברורה נחיצותם לחקירה וממילא לא מוצו כל פעולות החקירה, הרי שאין לחייבו למסור את כל חומרי הגלם למשטרה.

"בסופו של דבר את נותנת את שיקול הדעת לעיתונאי, לא למשטרה ולא לבית המשפט, בפילוח [של איזה חומרים להעמיד לרשות החוקרים, א"פ]", אמר הנשיא עמית. בנוסף, העיר, המקרה של אסנהיים הוא דווקא מקרה קיצון מן העבר האחר, שבו אין מקור חסוי אלא מרואיין שמופיע בפנים גלויות, ולכן "אין כאן עניין אמיתי של חיסיון".

השופט עמית: "כשאתם רוצים את כל החומר על רצפת חדר העריכה, זה לא מסע דיג? זה ממש נראה מסע דיג"

עו"ד ברגמן טענה מנגד כי אסנהיים מבקש מבית המשפט להגן לא על זהות המקור אלא על האפשרות שלו לקיים מערכות יחסים של אמון עם מקורות ומרואיינים. "מרגע שעיתונאי שיחרר את החומרים מידיו – הנזק נעשה", הזהירה. "הנזק לא רק לסיטואציה הספציפית של העיתונאי מול המרואיין, אלא הנזק למקצוע העיתונות".

כשפנה הנשיא עמית לעו"ד יאיר חמודות מפרקליטות המדינה, אמר לו: "כשאתם רוצים את כל החומר על רצפת חדר העריכה, זה לא מסע דיג? זה ממש נראה מסע דיג. אתם אפילו לא ממקדים?".

עו"ד חמודות השיב כי אין ברירה אלא לבקש את כל החומרים שכן מדובר בראיונות ארוכים ומורכבים ואין למשטרה כל אפשרות לדעת מה יש בחומר הגלם שנותר על רצפת חדר העריכה.

"זה חסוי", אמר נציג הפרקליטות, "הם לא רוצים לתת לנו לראות את זה, הם לא רוצים לתת לבית המשפט לראות את זה. על פניו, כשמסתכלים על החומרים האלה, על הראיונות העשירים האלה והרחבים האלה, אז מה שיש מסביב זה רלוונטי".

השופט כבוב, ובמידה מסוימת גם השופט שטיין, ניסו לחלץ מעו"ד חמודות תגובה למחיר האפשרי שישלמו עיתונאים אחרים ולמעשה החברה כולה אם יוחלט על העברת חומרי הגלם למשטרה. בא כוח המדינה טען כי על אף האינטרס הציבורי הברור בקיומה של עיתונות חופשית וחיסיון עיתונאי, הרי שבמקרה זה גובר האינטרס של חקר המשטרה את האמת.

השופט עמית ניסה להבין מה בכלל המשטרה מבקשת לחלץ מחומרי הגלם, שהרי אין מדובר במצב שבו פלדשטיין נקב במהלך הראיון בשמו של אדם אחר שהשתתף כביכול באותה פגישה לילית, ורק לאחר מכן נקב בשמו של ברוורמן.

עו"ד חמודות השיב כי כשעיתונאי עורך כתבה הרי שבאופן טבעי, כדי לספר סיפור מסוים, הוא משמיט חלקים שאינם הולמים את הנרטיב שביקש לייצר. "את הדברים האלה אנחנו רוצים גם לראות", הבהיר, "זה נותן לנו עוד ענף שלם שאנחנו צריכים לראות".

"הרי כבודכם לא רואה את כל התמונה"

עו"ד עמית חדד, בא כוחו של אוריך, טען כי במקרה הנוכחי אין כלל שאלה של חיסיון עיתונאי: "כל מה שיש בפני כבודכם, זו טענה לחופש העריכה של אסנהיים". אף שהנשיא עמית והשופט שטיין תהו מה בכלל מעניק לעו"ד חדד זכות לטעון בהליך, בא כוחו של אוריך דיבר ארוכות וטען כי לחומרי הגלם של אסנהיים יש חשיבות עליונה קודם כל עבור מרשו.

"הדינמיקה של החקירה של פלדשטיין היא קריטית בסיפור המעשה", אמר עו"ד חדד, "יש פה אירועים שאנחנו הגענו לשימוע כשמה שיש זה גרסתו של פלדשטיין המאוחרת אל מול ראיות אובייקטיביות. לדינמיקה, לשאלה מה הוא אמר, איך הוא סיפר, אפילו בעניין הפגישה הלילית, הרי כבודכם לא רואה את כל התמונה... יש גרסאות קודמות לפגישה הלילית, בגרסאות הקודמות לפגישה הלילית מישהו אחר בכלל היה זה שפגש את פלדשטיין. לפחות לפי התיאור, הוא לא נקב בשם".

עו"ד אמיר בשה, בא הכוח של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, שהצטרף להליך כידיד בית המשפט, העיר לקראת סיום הדיון: "אני רוצה לשדר פאניקה וחרדה מההליך, בשים לב להשלכות הרוחב". בדבריו הדגיש עו"ד בשה כי אל לו לעיתונאי להיות "חלק מפס הייצור של החקירה הפלילית".

לפני סיום קיבל גם אסנהיים עצמו את רשות הדיבור. בנאום שנשא, אשר כמו יצא מסרט הוליוודי, הזהיר מפני השלכות הרוחב המצמיתות שיהיו להחלטה לחייבו להעביר למשטרה את חומרי הגלם.

"להחלטה שלכם יש משמעות קריטית על העבודה שלי", אמר אסנהיים. "אני לא כאן בשביל האמת של פלדשטיין, שכבר נאמרה ונפתחה בעקבותיה חקירה פלילית. אני כאן בשביל האמיתות הבאות. אני נמצא עכשיו במשא ומתן עם עשרה אנשים שאני רוצה לראיין, אתם מכירים כמעט את כולם. הדבר הראשון ששואלים אותי בכל הפגישות האחרונות מאז שנתבקשה הבקשה הזו: 'מסרת את החומרים של פלדשטיין? [...] אז למה שאני אדבר איתך אם מסרת את החומרים?'".

"להיות עיתונאי חוקר בטלוויזיה זה 90% מהזמן לשכנע אנשים להסכים לבוא ולדבר מול המצלמה", אמר אסנהיים. "נסעתי 12 פעמים למושב צרופה כדי לשכנע את אתי כרייף לבוא להתראיין. ישבתי עשר שנים עם סוכן השב"כ 'שמפניה', אבישי רביב, כדי שיסכים להתראיין. אני מכיר את אלי פלדשטיין עשר שנים, הגעתי לקורס הקצינים שלו כי המשפחה שלו לא הסכימה. לא בזכות זה שידעתי שהוא יתראיין, אלא כדי לבנות מערכת יחסים עם מקור.

"מה שהמשטרה מנסה לעשות פה זה בעצם להפקיע את הכלים המצומצמים והיחידים שיש לי בארסנל, אין לי כמעט כלום, לקחת אותם ובעצם לעקר אותם מתוכן. אין לי אקדח, אין לי אזיקים, אין לי יכולת לעצור אנשים, אני לא יכול לשים צ'קלקה ולהגיד לאדם 'בוא, תעצור בצד תן לי את גרסתך'. יש לי רק את היכולת לשכנע את האנשים, לבוא אליהם פעם אחרי פעם, להסביר להם, לבנות איתם יחסי אמון.

"אבישי רביב, אחרי עשר שנים הבנתי שהוא אוהב כדורגל אז התחלתי ללכת איתו למשחקים של בני יהודה, כי ככה הבנתי שאני יכול לשכנע אותו לבוא ולמסור את גרסתו סביב האירועים ההיסטוריים, הלאומיים, החשובים, של רצח רבין. אם הוא היה יודע שהדבר הזה הולך למשטרה או לכל גורם אחר הוא לא היה מגיע אלי למצלמה. אין סיכוי בעולם שהוא היה מגיע.

"כשדיברתי עם טאיסיה, המתלוננת בפרשת אייל גולן, היא שינתה את גרסאותיה חזור ושנו במשך שנים ארוכות, והיא בכתה לי בעשרות פגישות שעשיתי איתה ולא רצתה לבוא ולהיחשף. אם היא היתה יודעת שיש סיכוי קטן שבמסגרת הליך פלילי כל חומרי הגלם בינינו ילכו למשטרה – אין סיכוי בעולם שהיא היתה באה ונותנת את גרסתה.

"עכשיו, למה פלדשטיין נתן את השם של ברוורמן אצלי מול המצלמה? למה הוא לא עשה את זה בחקירות השב"כ האימתניות שהוא עבר? למה הוא לא עשה את זה בחקירות המשטרה הארוכות שהוא עבר? הוא עשה את זה כי הוא סמך עלי. כי הוא ידע שאני, אולי בזכות כשרוני שאולי קיים, אביא את הדברים שלו כפי שהוא רוצה או כפי שהאמת מחייבת".

יונתן אוריך, הדובר המסובך בפלילים של רה"מ הנאשם נתניהו, אחרי הדיון בבית המשפט העליון בסוגיית החיסיון העיתונאי, 30.3.26 (צילום: יונתן זינדל)

יונתן אוריך, הדובר המסובך בפלילים של רה"מ הנאשם נתניהו, אחרי הדיון בבית המשפט העליון בסוגיית החיסיון העיתונאי, 30.3.26 (צילום: יונתן זינדל)

לפי אסנהיים, כשבעבר ביקש לראיין את ראש הממשלה נתניהו, הוא התבקש על ידי דוברו אוריך לחתום על הסכם שהבהיר כי אסור לו להעביר את חומרי הגלם לאף צד שלישי.

"כמו שאמר פעם פילוס ב'ארץ נהדרת'", סיים אסנהים את דבריו, "אני פונה אל הלב החנון והרחום שלכם ומנסה להגיד לכם: כשאתם באים להחליט, בבקשה-בבקשה תחשבו על הפלדשטיין הבא, תחשבו על הברוורמן הבא, תחשבו על טאיסיה הבאה ותחשבו על עופר וינטר ועמית סער וכל האנשים שעומדים לבוא להתראיין. מה הם יחשבו אם אני עכשיו אבוא ואתן שעות של חומר גלם לאנשים של המשטרה?".

לפני נעילת הדיון העיר הנשיא עמית הערה שלפיה לאחרונה למד מהמשפט האמריקאי ביטוי חדש – Out Takes. "זה חומרי הגלם, שהמשפט האמריקאי הכיר בחסיונות שלהם, בסיטואציות מסוימות", אמר.

83664-02-26

עוד על החיסיון העיתונאי של עמרי אסנהיים