עד המדינה שלמה פילבר עמד בפינה בזמן שנחיל של כתבים, צלמים, מקורבים ומאבטחים רחש בתזזיתיות סביב הנאשם בנימין נתניהו, שצעד אל תוך האולם ותפס את מקומו. פילבר צפה במחזה בלי לנוע ובלי להסיט מבט, עם מרפק על דוכן העדים ואגרוף סגור שמכסה על פיו. כשנתניהו נשאל מה יש לו להגיד, הוא השיב בחיוך גדול וזחיחות גלויה: "זה מה שנקרא In your face". הוא לא הוסיף כלום, אבל לא היה צריך. לכולם היה ברור שהוא מתייחס למופע הקריסה הפנימית של פילבר בדיון הקודם ולפגיעה הקשה שספגה אמינותו.

נתניהו ממעט להגיע למשפט שבו הוא עומד לדין על לקיחת שוחד והפרת אמונים. כשהוא מגיע, הוא יודע שלהתנהגותו יש השפעה על האופן שבו יסוקר ההליך, ופועל בהתאם. אתמול (16.5) למשל, צלם העיתונות יוסי זמיר תיעד אותו עושה את דרכו לאולם, לפני ההגעה אל קבוצת העיתונאים – ומיד לאחר מכן, כשהפך למרכז תשומת הלב. קל להבחין בשינוי שעטה על עצמו תוך שברירי שניות: במסדרונות בית-המשפט נתניהו נראה נפול פנים, כבוי, מוטרד. אבל מרגע שנכנס לאולם כבש את פניו חיוך של מנצחים, ואחרי שסיים להעביר את המסר המילולי לתקשורת הוא נותר לעמוד והתלוצץ עם פרקליטיו.

הסנגור של נתניהו, עו"ד בעז בן-צור, המטיר על עד המדינה עוד מהזחיחות הזאת לכל אורך יום הדיונים. לעתים, זה גלש אפילו להשפלות. פילבר, לשעבר מנכ"ל משרד התקשורת ואחד מאנשי אמונו הקרובים של נתניהו, הודה בשבוע שעבר שאינו מצליח למקם על ציר הזמן את "פגישת ההנחיה" – מפגש בארבע עיניים שבו נתניהו, כשהיה שר התקשורת וראש הממשלה, הורה לו לסייע לקבוצת בזק של שאול ואיריס אלוביץ', שני הנאשמים הנוספים ב"תיק 4000".

לפי כתב האישום, זהו שלב מרכזי בהוצאה לפועל של עסקת השוחד בין נתניהו לאלוביצ'ים, שהעמידו לשירותו את אתר החדשות "וואלה" שהיה בבעלותם. בעיית הזמנים שנחשפה בחקירתו של פילבר בשבוע שעבר הובילה את הפרקליטות לבקש לתקן את כתב האישום. הדיון על כך יתקיים בשבוע הבא.

"אתה מרים את עצמך בשרוכי הנעליים, ולא מגיע", לעג הסנגור בן-צור אתמול באחת הסיטואציות שבהן פילבר התפתל והתקשה להיזכר בדבר מה. "הזיכרון שלך הוא כמו ג'לי רוטט", הטיח בו בהזדמנות אחרת. "רק על עצמך לספר ידעת – רק על עצמך ידעת לספר סיפורי בדים!", האשים. הלעג זלג הלאה והוטח גם בנציגי המדינה. כשעו"ד יהודית תירוש מהפרקליטות חזרה בה מאחת ההתנגדויות שהשמיעה, הסנגור של האלוביצ'ים, עו"ד ז'ק חן, בעצמו בכיר לשעבר בפרקליטות, זרק לה במתק שפתיים: "חברתי כתבה כתב אישום, ועכשיו אני מציע לה ברוח טובה לחזור בה מכתב האישום".

עד המדינה שלמה פילבר בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 16.5.2022 (צילום: יוסי זמיר)

עד המדינה שלמה פילבר בבית-המשפט המחוזי בירושלים, אתמול בפתח הדיון (צילום: יוסי זמיר)

עו"ד בן-צור, סנגורו של נתניהו, ניסה להשתמש ברוח הגבית של הדיון הקודם והמוצלח מבחינתו כדי להשיג מטרה שאפתנית: פילבר אמנם לא זכר פרטים מהותיים בנוגע ל"פגישת ההנחיה", ונאלץ להודות שהראיות שהוצגו לו לא תומכות בחלק מהגרסה המפורטת שנתן, אבל הוא התעקש שהפגישה אכן התקיימה. כעת, הסנגור ביקש לגרום לו להודות שבעצם בכלל לא היתה פגישה כזאת. הוא לא הצליח, אבל בדרך עלה בידו לפורר עוד קצת את האמינות של פילבר ואת היכולת להסתמך על גרסאותיו.

במרכז הדיון אתמול עמדו שתי פגישות שהתקיימו ביוני 2015, כשבוע לאחר כניסת פילבר למשרד התקשורת. בראשונה מביניהן, שהתקיימה ב-13 ביוני, הוא נפגש עם אלי קמיר, יועצו האסטרטגי של שאול אלוביץ'. למחרת, ב-14 ביוני, נפגש פילבר גם עם אלוביץ'. על עצם קיומן של הפגישות אין מחלוקת. אין גם מחלוקת על כך שזמן קצר לאחר מכן, כעבור שבוע וחצי בלבד ובהתאם ללו"ז הדחוק של בזק, נתניהו ופילבר העבירו החלטה שהיטיבה עם האלוביצ'ים: הם אישרו למזג את בזק עם חברת שידורי הלוויין yes – מהלך שהיה שווה לבני הזוג אלוביץ' קרוב למיליארד שקל.

המחלוקת מתרכזת בטענה שהשמיע פילבר במהלך חקירתו במשטרה: לדבריו, בפגישות שקיים עם קמיר ואלוביץ' הוא הבהיר להם שהוא מודע לסיכום שהתקבל עם נתניהו – ושהוא ידאג לקדם את האינטרסים של בזק. לטענת קמיר ואלוביץ', לעומת זאת, לא נאמרו דברים מעולם. שניהם אמרו זאת לפילבר במפורש בשני עימותים נפרדים שנערכו בחדרי החקירות של יחידת להב 433 בפברואר 2018.

"בפגישה הראשונה אני אמרתי לך שראש הממשלה אמר לי לדאוג לך", אמר פילבר לאלוביץ' בעימות ביניהם. "לא אמרת לי כאלו דברים מעולם", הכחיש אלוביץ', ובפנייה לחוקרים הוסיף: "או שהוא טועה או שהוא משקר". קמיר היה מעט יותר עדין: "מומו עכשיו לא אומר אמת", טען, "אולי הוא טועה בזיכרון שלו".

עו"ד בן-צור הקרין את הקטע הזה מהעימות עם קמיר באולם בית-המשפט, ובמעין לוחמה פסיכולוגית ציין באוזני פילבר שהוא ודאי הבחין כיצד הוא פוכר את אצבעותיו בסרטון – ושכדאי לו ללמוד מה משמעות הדברים לפי מומחים לפענוח שפת גוף.

עולמו של פילבר

לטענת עו"ד בן-צור, כשהחוקרים שאלו את פילבר לראשונה האם העביר לאלוביץ' את המסר לגבי נתניהו בפגישתם, פילבר השיב בשלילה ותלה זאת בכך שהיתה זו הפגישה הראשונה שלהם ועדיין לא שררו ביניהם יחסי אמון. באופן דומה, כך גם היה לגבי הפגישה עם קמיר. בדיון, כשפילבר נשאל מה היתה הגרסה הראשונה שסיפק לחוקרים בנוגע לפגישה עם קמיר – וספציפית לגבי הטענה שסיפר לקמיר שנתניהו הורה לו לסייע לבזק – עד המדינה אמר שאינו זוכר.

עו"ד בן-צור התנדב להזכיר לו: "התשובה הראשונה שלך היתה שאתה לא זוכר, ולא יכול להגיד שהיה דבר כזה". לדברי הסנגור, בשלב הזה פילבר לכל היותר הסכים "להעריך" שהוא אמר דבר כזה לקמיר. מעט לאחר מכן, אמר הסנגור, פילבר נשאל שוב האם הסוגיה עלתה בפגישה עם קמיר, והפעם כבר "הִנהן בחיוב" (כך לפי פרוטוקול החקירה) ואמר שהעביר את המסר "בצורה מרומזת, כמעט מפורשת".

"איך זה דר בכפיפה אחת? איך משהו יכול להיות גם מרומז וגם מפורש?", שאל עו"ד בן-צור. פילבר התפתל. הוא אמר שהוא זוכר שזאת היתה ה"אווירה" ו"התחושה" בפגישה, אבל לא נתן תשובה ישירה. "לפחות בזיכרון שלי, ובאיך שאני חשתי, אני נמצא שם כי יש לי שליחות לעשות", אמר. "זה חארטה", הטיח בו הסנגור. הוא ציין בפני פילבר שבהמשך החקירה ובעימות, וגם כעבור ארבע שנים כשזומן להעיד בבית-המשפט, ההערכות והרמיזות עברו עוד שדרוג: בנקודות הזמן האלה, פילבר כבר כביכול זכר במפורש שאמר לקמיר שהוא קיבל הנחיה מנתניהו, ושהוא ידאג לבזק.

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 4000", בכניסה לאולם משפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 11.5.2022 (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו ב"תיק 4000", בשבוע שעבר בבית-המשפט המחוזי בירושלים (צילום: יונתן זינדל)

לטענת עו"ד בן-צור, ההתפתחות שעברה גרסת פילבר מבוססת על שקר שהציגו לו החוקרים: לפי המצג שהוצג לו בחדר החקירות, הוא היה צריך להבהיר לקמיר שהוא יודע על הסיכום על נתניהו משום שהוא וקמיר היו מסוכסכים ומשום שזו היתה הפגישה הראשונה שלהם אי פעם. שני הפרטים האלה, אישר פילבר בבית-המשפט, לא היו נכונים: קמיר והוא נפגשו כבר בעבר (שותפו של קמיר, היועץ ישראל בכר, הוא חבר טוב של פילבר), והם אכן היו מסוכסכים אך יישרו את ההדורים ביניהם עוד קודם.

"אני רק רוצה רגע להבין", אמר עו"ד בן-צור, "איך זה שאתה מתמסר בכזאת קלילות לספקולציות של החוקרת, שאומרת לך ש'בגלל שזו פגישה ראשונה ואתם לא אוהבים אחד את השני, החיבור זה נתניהו'. איך אתה עושה דבר כזה בשניות ספורות? זה יושב על שקר ועל שקר".

"מבחינתי זה לא יושב על שקר, באותו זמן זו הידיעה שלי, זה מה שאני זוכר אחרי יומיים מאוד דרמטיים של חקירה", השיב פילבר. "מבחינתי, אני שם בתוך עולם חדש".

"בראו לך עולם חדש במשך יומיים – אני כבר אומר לך, עולם מדומיין חדש – כי לא הציגו לך כמעט שום ראיה שתומכת בעולם שהציגו לך", אמר עו"ד בן-צור.

"נכון", אישר פילבר. לדבריו ה"מציאות" הזאת נבנתה בצורה אופקית, באמצעות שורה של גורמים: החוקרים, אבל גם עורכי-הדין שליוו את החקירה בדיונים על הארכת המעצר, ראשי היחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית שנכנסו מעת לעת לחדר החקירות, לשון האזהרה שהושמעה לו, וגם "מכל התהליכים שהיו לפני כן", כהגדרתו. "זאת המציאות שאני חי בה", אמר.

"המציאות הבדיונית שאתה חי בה", תקף עו"ד בן-צור, "שעל יסודה אתה בונה את גרסאותיך ומשכלל אותן ומפתח אותן".

"אני מגיב ממה שאני זוכר באותו זמן באופן אמיתי, לא ממציא שום דבר ולא בודה שום דבר", התגונן פילבר.

עו"ד בן-צור חזר באוזניו שוב ושוב על תמצית התפתחות גרסתו, וחלק איתו את המסקנה המתבקשת בעיניו: "הדבר הראשון שאפשר להגיד על אדם שמתנסח כך זה שאין לו זיכרון. אתה לא זוכר!".

פילבר, בתגובה, לא התעקש שהוא דווקא זוכר – אלא העניק הצצה לדרך הסקת המסקנות שלו בחדר החקירות. הוא הסביר שסמך על החוקרת פולינה גובזמן-קריב, שחקרה אותו גם ב-2017 ברשות ניירות ערך, והתייחס אליה כאל "הזיכרון הארגוני" של החקירה. "אני סמכתי על פולינה", אמר. "היא החזיקה את כל הקלסרים, כל המסמכים. מבחינתי, בתפיסה שלי, ביחס לכל החוקרים האחרים – היא שולטת בחומר. היא יודעת הכל לפרטי פרטים, והיא יודעת לשלוף. ולכן כשאני מדבר איתה והיא לא מדברת על סברות, מבחינתי היא מדברת על עובדות. לכן אני בצורה הרבה יותר מהירה מסכים איתה. [...] היא היתה חוקרת קשוחה, אבל שלטה בחומר".

ההתייחסות לחוקרת משטרתית כאל "זיכרון ארגוני" שנחקר אמור לסמוך עליו התקבלה בלעג נוסף מצד הסנגור. פילבר, כפי שניתן להיווכח, מדבר רוב הזמן על הזיכרון – הזיכרון שהיה לו בחדר החקירות, וזה שהתעורר בהמשך במהלך המשפט או בפגישות הריענון עם אנשי פרקליטות המדינה. עו"ד בן-צור אמר לו שזכרונות ניתן לשתול ולעקם, אבל שמעבר להם יש גם עובדות – אמת מוחלטת, סטטית, שמעוגנת בראיות. "המציאות ב-2015", אמר, "היא מציאות סטטית. נכון?".

"נכון", מילמל פילבר בקול חלש.

"היא מציאות קבועה, כמו סמסים, כמו איכונים. נכון?", שאל הסנגור.

"כל החיים הם כאלה", השיב פילבר.

"מה שמשתנה אצלך הוא שמושתלת לך פרספציה בתוך המוח", אמר לו הסנגור.

"אין לי מה להגיד", השיב פילבר. מעט לאחר מכן, במענה לתהייה שהציג השופט משה בר-עם, עד המדינה סיפק הישג חלקי להגנה. "את פגישת ההנחיה אני זוכר כזיכרון צילומי", אמר פילבר. "אני לא זוכר מתי היא התרחשה, אבל אני זוכר שהיא התרחשה. תיארתי אותה גם במשטרה וגם פה בצורה מפורטת ומדויקת, כולל מילולית". לדבריו, גם את הפגישות עם קמיר ואלוביץ' הוא זוכר. אבל לגבי התוכן הוא לא יכול להתחייב. "אני זוכר שהלכתי להיפגש עם קמיר, ושהלכתי להיפגש עם אלוביץ' – מה בדיוק אמרתי, זה פחות חד".

לדברי פילבר, הגרסאות שמסר לחוקרים כנראה מבוססות על היגיון – כלומר, לא על זיכרון מפורש שהיה אצור בראשו בזמן אמת. עו"ד בן-צור המשיך להשתלח בו: "אל"ף, זה אנושי לא לזכור. בי"ת – בזוי להמציא".

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)

לפילבר כבר בקושי נשאר כוח להתווכח. "לא המצאתי", אמר. מעט לאחר מכן חיזק את הרושם לגבי הזיכרון הגרוע שלו: הגרסאות שלו בבית-המשפט, אמר פילבר, מבוססות על הריענון שעבר בפרקליטות המדינה – שמתבסס על פרוטוקולי החקירה. לדבריו, הוא יכול לזכור מה כתוב במסמך שמתאר את עדותו מלפני כמה שנים, אבל לא בטוח שיש ביכולתו לזכור את העובדות עצמן כפי שהתרחשו. "מה היה ב-2015 באותו יום בסוף הפגישה, משפט כזה או משפט אחר? אני לא יכול לזכור את זה", התגונן.

ההסבר הזה עורר תהיות בקרב השופטים בר-עם ורבקה פרידמן-פלדמן (השופט השלישי, עודד שחם, ממעט להתערב בדיונים). השופטת פרידמן-פלדמן ציינה באוזני פילבר שיש הבדל בין מצב שבו מציגים לו חומר והדבר מחזיר לחיים זיכרון אותנטי שנחקק אצלו בזמן אמת – ובין קבלה נטולת סייגים של תזות שהציגו לו החוקרים ולאחר מכן הפרקליטים. "כשאני אומר 'אני חושב, אני מעריך' – הכוונה היא שריעננו את זכרוני ואני סומך עליהם. כשאני אומר דברים ברורים, אני אומר דברים ברורים", השיב פילבר בעמימות.

התשובה הזאת לא סיפקה את השופטת, והיא חזרה על השאלה עוד פעמיים. "אני לא יכול לדייק עד כדי כך במצב הנפשי שלי באותה שנייה", השיב פילבר. "מה שאמרתי, אמרתי כי היה לי זיכרון מסוים והם חיזקו את הזיכרון. [...] במקום שבו ידעתי בוודאות שהדברים לא נכונים, אמרתי. איפה שחשבתי שזה הסתדר עם רוח הדברים – אז אמרתי".

"ואיפה שלא ידעת?", שאלה השופטת פרידמן-פלדמן.

"לפעמים הסתייגתי במילות הסתייגות כמו 'סביר'", השיב פילבר.

מה קרה ביום חמישי

עו"ד בן-צור, מן הסתם, לא קיבל את הנימוקים של פילבר. מבחינתו, הזיכרון של עד המדינה לא נראה כמו קשת של גווני אפור שבקצה אחד שלה נמצאים דברים שהוא זוכר "באופן צילומי" – ובקצה השני דברים הגיוניים, שהוא משער שיש בהם אמת משום שהוא סומך על החוקרים והפרקליטים.

מבחינת עו"ד בן-צור, אין בכלל מה לדוש בשאלה האם פילבר אמר או לא אמר לקמיר ולאלוביץ' שנתניהו נתן לו הנחיה – משום ש"פגישת ההנחיה" מעולם לא התקיימה. "כל הסיפור הזה הוא סיפור בדוי", טען. "אנחנו פה כמו באיזה סרט רע, משחיתים את הזמן בלהבין מה זכרת ומה לא זכרת, בזמן שכל הבסיס נעלם במגדל הקלפים הזה – הוצאנו את הקלף הראשון".

"אין לי מה להוסיף על מה שאמרת", אמר פילבר.

"לא, לא, לא. אתה תענה לי", אמר לו הסנגור.

"מה זאת אומרת?", תהה פילבר. "אין לי מה להגיד, כי אני לא יודע לגשר בין הפער בין מה שאתה מציג למה שאני זוכר".

"האם אתה מבין שהפער הזה יכול בין היתר לנבוע מהעובדה שלא היתה פגישה, ושהחוקרים הוליכו אותך לשינוי גרסאות בהיותך עד מדינה, להגיע לאיזושהי מסקנה פלואידית על דבר שלא היה?", שאל הסנגור.

"זו אחת האופציות. אני לא יודע לגשר", אישר פילבר. ואולם, מעט לאחר מכן, כשעו"ד בן-צור שוב הטיח ש"פגישת ההנחיה" כלל לא התקיימה – פילבר חזר על העמדה המקורית שלו. "אני זוכר שהיתה פגישה עם נתניהו", אמר, אבל אז הוסיף במהוסס: "הפעם הראשונה שאני – אולי – יכול לחשוב שלא היתה פגישה עם נתניהו זה יום חמישי האחרון. עד אז מבחינתי יש פגישה". פילבר כנראה התייחס להשלכות הדיון הקודם (שהתקיים למעשה ביום רביעי), זה שבו קרסה גרסתו לגבי מועד הפגישה. בשלב מסוים בשבוע שעבר גם אמר פילבר במפתיע שייתכן שבזמן אמת בכלל הבין מדברי נתניהו שהוא מבקש ממנו דווקא לא לסייע לבזק.

הנאשמים איריס ושאול אלוביץ' בבית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

הנאשמים איריס ושאול אלוביץ' בבית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

בחלק אחר של הדיון ניסה עו"ד בן-צור לתקוף את הסוגיה מכיוון אחר. המהלך הראשון שביצעו פילבר ונתניהו למען בזק היה כאמור האישור המזורז של עסקת בזק-yes. הסנגור ניסה לגרום לפילבר להודות שבזמן אמת הוא חשש שנתניהו לא יחתום על האישור; לפי התזה הזאת, אם נתניהו עלול היה לא לחתום – זוהי עוד הוכחה לכך שאין סיכום מוקדם בינו לבין אלוביץ', ואין עסקת שוחד. הרי אם יש עסקת שוחד, ברור שנתניהו יודע שעליו למלא את חלקו בה.

למלכודת הזאת פילבר לא נפל. הוא אישר שאכן היה במתח לקראת החתימה, אבל תלה זאת בכך ש"קיבל משימה" חשובה ושתפקידו היה לוודא שהיא תבוצע. העובדות היבשות, במקרה זה, תומכות בגרסתו. פילבר טס ללונדון לחופשה והשאיר את החלק האחרון בהליך – הגשת המסמך לנתניהו כדי שיחתום עליו וייתן לו תוקף – לידי הסמנכ"ל מימון שמילה, מוותיקי משרד התקשורת.

פילבר אמנם תיאר את שמילה כמעין בעל ברית שלו – דמות חריגה בנוף של פקידים עוינים – אבל בשלב הזה ההיכרות שלהם לא היתה מעמיקה. העובדה שחש מספיק נוח להפקיד בידיו את ההליך הקריטי, שהיה שווה סכום עתק לשאול אלוביץ', מרמזת שכנראה לא באמת חשש שנתניהו יימנע מלחתום על האישור.

מימין שמילה, סמנכ"ל פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת תחת המנכ"ל פילבר (צילום: משה שי)

מימין שמילה, סמנכ"ל פיקוח ואכיפה במשרד התקשורת תחת המנכ"ל פילבר (צילום: משה שי)

עו"ד בן-צור, שבשלבים המוקדמים של המשפט פלירטט בזהירות עם תיאוריית הקונספירציה הביביסטית על תיקים ש"נתפרו" במערכת אכיפת החוק כדי להפיל את נתניהו מהשלטון, ניסה בהמשך לגרום לפילבר לומר שהחוקרים שתלו בפיו שקרים. הוא עשה זאת באמצעות ציטוט מדברים שאמר שאול אלוביץ' לבנו, אור אלוביץ' (מנאשמי "תיק ניירות הערך" – ההליך המקביל ל"תיק 4000" שבו עומדים לדין כמה בעלי תפקידים לשעבר בקבוצת בזק), בתרגיל חקירה שבמסגרתו האב ובנו הושארו לבד בחדר בלי שנאמר להם ששיחתם מוקלטת.

"הם הרגו אותי", ציטט בן-צור את שאול אלוביץ', "אני אמרתי לו [לחוקר] שאני צריך לשקר כי אין לי על מה להיות עד מדינה. אני לא הייתי, לא ביקשתי שום דבר, לא הבטחתי שום דבר, לא הובטח לי שום דבר, לא הוקלט שום דבר, אין לי הוכחה לשום דבר – ואחרי שאני אהיה עד מדינה, אני אשקר לכם על-פי דרישתכם ואחרי חצי שנה תכניסו אותי לעשר שנים לבית-הסוהר. [...] אם היה לי על מה להיות עד מדינה אולי גם הייתי מתפתה בסוף. אולי היה, אבל אין לי על מה. אני יכול רק לשקר. אז אין לי, אין לי, כי לא היה עם זה כלום, לא הייתי. לא דיברתי איתו [עם נתניהו] על עסקים".

"גם אותך לחצו להיות עד מדינה", אמר עו"ד בן-צור לפילבר.

"בדרכים מסוימות", השיב עד המדינה.

"אתה מבין גם מה ההבדל בינך לבין שאול אלוביץ'", אמר עו"ד בן-צור. "שאול אלוביץ' אומר: 'אין לי מה לתת'".

"אני מבין מצוין", השיב פילבר. "ההבדל הוא שאני קיבלתי מצג מסוים שאומר שנתניהו ואלוביץ' מנהלים עסקה שוחדית במשך שלוש שנים, ואני מבין שאומרים לי 'תביא מה שאתה יודע' בעניין הזה. אני אמרתי יותר מפעם אחת שאני לא מכיר את היחסים בין נתניהו לאלוביץ'. לא ראיתי אותם מדברים, נפגשים – לא מכיר, לא יודע. והנתונים שאני הבאתי, האפיזודות, התייחסו לסיטואציות שבהן יכולתי לקשר את נתניהו לסוגיה הזאת".

"בדיעבד", העיר הסנגור.

"בדיעבד", אישר פילבר, אבל התעקש שנהג ביושר. "אלוביץ' אומר 'יכולתי לשקר'. גם אני יכולתי להמציא סיפורי אלף לילה ולילה, אבל אני הבאתי רק דברים שזכרתי בפועל באותו זמן. זכרתי באופן כוללני. וכמו שאתה רואה פה אחר-כך, כשהתחילו לרדת איתי לפרטים חלק זכרתי וחלק לא – וחלק אולי מישהו שִכנע אותי לזכור. אבל בגדול, כל אחת מהסוגיות שהעדתי עליהן אמיתית".

67104-01-20

משפט המו"לים

להורדת הקובץ (PDF, 1.87MB)