92% מהעוקבים של משפיענית צעירה, רקדנית, היו גברים מבוגרים. לא בני ובנות נוער, לא ילדות אחרות שחולמות לרקוד כמוה - אלא גברים מבוגרים. הנתון הזה, שנחשף לפני כשנתיים בכתבה של ה"וול סטריט ג'ורנל", צריך להטריד כל הורה.
האם אביה ואמה של הילדה היו מתירים לה להופיע בפני קהל שבו 92% מהצופים הם גברים שהגיעו לצפות? עשרות, מאות, אלפי גברים? מקרוב? האם ההורים היו גובים תשלום בכניסה? אני מקווה שהתשובה היא ''לא'' רועם.
מדוע, אם כך, ברשת החברתית זה בסדר? האם ההורים בכלל יודעים מי צופה בבתם? ומה קורה לילדה בתוך כל זה? איך היא תרגיש עם עצמה בעתיד, כשתגלה?
זו רק אחת הדוגמאות לאופן שבו פועלת הכלכלה האפלה סביב ילדות משפיעניות ברשת. כלכלת הילדים-המשפיענים ברשתות החברתיות הפכה את חשיפת הילדים למוצר מסחרי רווחי. היא נשענת על מודל עסקי ועל אלגוריתמים שמתגמלים חשיפה גוברת של קטינים, גם כאשר החשיפה מושכת קהלים בעייתיים ומגבירה סיכונים לניצול.
בשבועות האחרונים סערה מדינת ישראל בעקבות חשיפה של שורת מקרי פדופיליה ופגיעות מיניות בקטינים, שבוצעו גם בידי בני משפחה ו"אנשים מהשורה". החשיפה הובילה לדיון חירום בוועדה לזכויות הילד בכנסת, שבו הוצגו נתונים ועדויות קשות על היקף הפגיעות המיניות בקטינים במרחב המקוון.
החשיפה והדיון המחישו עד כמה ההגנה על ילדים במרחב הדיגיטלי והפיזי נשחקה. על הרקע הזה, קשה להתעלם מהאופן שבו הרשתות החברתיות, ועימן תרבות משפיעני הרשת, מייצרות כר פורה לפגיעה בילדים באופן שגלוי לכולנו - ושאנחנו במידה רבה מנרמלים.
לכן נדרשת התערבות דחופה של המחוקק הישראלי: קודם כל, להוציא את הילדים מהרשתות החברתיות לפני גיל מתאים; מעבר לכך, לדרוש מהפלטפורמות הגנות אפקטיביות על ילדים ונוער ברשתות.
כדי להבין את עומק הבעיה, צריך להתחיל מהתרבות שבתוכה ילדים ובני נוער גדלים היום. "יוצרי תוכן" ו"משפיעני רשת" הפכו למודל הצלחה, ומחקרים מצביעים על כך שיותר ממחצית מהצעירים שואפים להיות יוצרי תוכן ומשפיענים - "יוטיובר", "טיקטוקר" או "אינפלואנסר" הם מקצוע חלומות.
במסגרת תרבות המשפיענים, ילדים ובני נוער מעלים ומפיצים תכנים ברשתות החברתיות בעצמם, או שהורה או אפוטרופוס עושים זאת עבורם. נזכיר כי הרשתות החברתיות מאפשרות לפתוח חשבון מגיל 13, ואולם הורה יכול לפתוח חשבון גם לילד צעיר מכך.
התיעוד המתמשך של חיי ילדים לצורכי חשיפה פוגע בהתפתחות הזהות של הקטינים ומוביל לאובדן פרטיות ארוך טווח - תופעה המכונה Sharenting. לפי הערכות, לילד ממוצע קיימות עד גיל 13 יותר מאלף תמונות ברשת, רבות מהן מפורסמות בידי ההורים מבלי שהילד נתן לכך הסכמה מדעת או היה מודע למשמעות הפרסום.
אבל מעבר לנזקים להתפתחות הזהות ולפרטיות הקטין, יש סכנה נוספת שהורים וצעירים ישראלים אינם מודעים אליה מספיק: יש יחסי גומלין הדוקים בין פעילותם של ילדים משפיענים ברשתות החברתיות לבין פעילות פדופילית מקוונת.
משפיענים קטינים מפרסמים תכנים מסיבות שונות: רצון להביע את עצמם, להתחבב על חבריהם, לשפר את מעמדם החברתי - והמוצלחים שבהם יכולים לקבל חסויות, מוצרים "בחינם", הזמנות לאירועים ואף הכנסות נכבדות. אולם החשיפה עלולה להיות פוגענית במיוחד עבור קטינים. מעבר למתח ולעומס נפשי, לאובדן פרטיות וללחץ חברתי וכלכלי מגיל צעיר, היא עלולה להוביל גם לניצול מיני ולניצול תעסוקתי בהיעדר הגנות עובדים.
לסכנות האלה נוספה בשנים האחרונות שכבה טכנולוגית חדשה. אנו עדים להתפשטות מהירה של "אפליקציות הפשטה" (Undressing Apps), שמאפשרות ליצור תמונות עירום מזויפות מתוך תמונה רגילה בלחיצת כפתור, בחינם או בעלות נמוכה.
עבריינים משתמשים בתמונות של קטינות מהרשתות החברתיות, והופכים תמונות תמימות לתכנים של ניצול מיני של ילדים (CSAM - child sexual abuse material) שמופצים בקהילות פדופיליות. התופעה מקשה על פעילות גורמי האכיפה ומשאירה לרוב את הקורבנות ללא מודעות ישירה לפגיעה.
"כללי הקהילה" של הרשתות החברתיות לא באמת מגנים על הילדים, והחקיקה סביב קטינים משפיענים נמצאת בחיתוליה. הניצול זמין גם בצד ההיצע וגם בצד הביקוש: הורים יכולים לפרסם ולחשוף תמונות של ילדיהם בבגדי ים ובבגדי התעמלות מינימליים, מטעמים שונים וללא מודעות מלאה להשלכות החשיפה. ומבוגרים יכולים לעקוב אחר חשבונות שמפרסמים תכנים של קטינים כמעט ללא הגבלה.
הכלכלה פשוטה: ככל שהחשבונות של הילדות המשפיעניות גדולים יותר, הם זוכים לחשיפה אלגוריתמית ולהטבות מסחריות, וניתן להרוויח עד מאות אלפי דולרים ממנויים, חסויות ועוד. אולם האם ככל שמספר העוקבים גדל, עולה גם הסיכון לפגיעה?
תחקיר של ה"ניו יורק טיימס" חשף רשת של ניצול מיני של ילדות משפיעניות באינסטגרם, שבה מעורבים הורים, טורפים מיניים ואנשי מקצוע מתחזים. התחקיר הראה כיצד הורים מנהלים את החשבונות של בנותיהם במטרה למשוך קהל גברי, ולעיתים אף מוכרים תמונות ושיחות צ'ט עם הילדות.
ה"טיימס" ניטר 5,000 חשבונות של משפיענים קטינים ומצא 32 מיליון חיבורים לעוקבים גברים מבוגרים. באותם חשבונות, פוסטים שיש בהם רמיזה מינית מקבלים יותר לייקים ותגובות. עוד נחשף כי חלק מהעוקבים הגברים אחרי חשבונות אלו מחמיאים, מאיימים או סוחטים את הקטינות והוריהן כדי להשיג תכנים חושפניים יותר, וביניהם גם עברייני מין מורשעים.
חלק מההורים מסרבים להיכנע ללחצים של אותם בריונים, בעוד שאחרים מביעים חרטה עמוקה על כך שהכניסו את עצמם ואת ילדיהם למצב הזה מלכתחילה. אם אוסטרלית, שבתה כיום בת 17, הצטערה על שהתירה לבתה להיות משפיענית רשת והזהירה אמהות להימנע מהטעויות שלה: "בטיפשות ובתמימות האכלתי להקת מפלצות, והחרטה עצומה".
התכנים לרוב מצויים בתחום אפור משפטית ואינם עולים לכדי מקרים פליליים, אך במקרים נדירים אף הוגשו כתבי אישום נגד הורים לילדים משפיענים בגין ניצול מיני.
מול המציאות הזו, מדיניות הרשתות החברתיות בנושא נותרה שערורייתית. הורים שמפעילים חשבונות של קטינים, וכן משתמשים אחרים, מספרים כי כאשר דיווחו לרשתות על תמונות פורנגרפיות או טורפים מיניים, הם נתקלו בשתיקה או באדישות.
לפי מחקר פנימי של מטא משנת 2020, שצוטט בהליך משפטי נגד החברה, לחצי מיליון חשבונות של ילדים היו אינטראקציות "בלתי הולמות" מדי יום. המדיניות של מטא אמנם אוסרת לכאורה על עברייני מין מורשעים להשתמש בפלטפורמה, אולם היא הסירה שני חשבונות כאלה רק לאחר פניית ה"טיימס".
דובר מטא, אנדי סטון, העביר בתגובה את האחריות למשתמשים. לדבריו, ההורים אחראים לחשבונות ויכולים למחוק אותם בכל עת. "כל אחד באינסטגרם יכול לשלוט מי רשאי לתייג, להזכיר או לשלוח לו הודעות, וכן מי יכול להגיב לחשבון שלו", הוסיף, וציין את קיומה של אפשרות שמאפשרת להורים לחסום תגובות המכילות מילים מסוימות.
האמנם? האם לנו, ההורים, יש שליטה אמיתית במה שקורה עם הילדים ברשת החברתית? בתגובה אחרת למספר המטלטל של חצי מיליון חשבונות ילדים שחוו אינטראקציות בלתי הולמות, מסרה מטא כי "הטכנולוגיה למדידת התופעה שבה השתמשנו באותה תקופה התבססה על מערך קריטריונים רחב וזהיר מדי, וכתוצאה מכך כללה גם אינטראקציות רבות שהיו תמימות ולגיטימיות. מספר זה הצטמצם באופן משמעותי לאחר ששיפרנו ודייקנו את טכנולוגיית המדידה שלנו".
אם המדידה הייתה רחבה וזהירה מדי, מעניין מה היו המתודולוגיה הישנה והחדשה, כדי שתתאפשר בדיקה עצמאית של הפער הנטען; מהם בדיוק הנתונים החדשים; וכמובן, מה מבטיח את אמינותם?
גם בזירה הפוליטית והרגולטורית הסוגייה על השולחן.
רק בשבוע שעבר הציב ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אולטימטום לחברות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות: בתוך שלושה חודשים עליהן לחסום גישה של קטינים לתכנים מיניים ולמנוע מהם לצלם, לשתף או לצפות בתמונות עירום - אחרת יחוקק חוק שיחייב אותן לעשות זאת.
האולטימטום של ראש ממשלת בריטניה מגיע על רקע זינוק חד בנתונים על פגיעות מיניות בילדים ברשת. כך, למשל, בשנה שעברה תשע מתוך עשר תמונות של פגיעה מינית בילדים צולמו או נוצרו בידי הילדים עצמם, לאחר שנפלו קורבן להטעיה, לסחיטה או לאיומים מצד פוגעים שפגשו באינטרנט.
כמובן שהאלגוריתמים והרשתות לא נוצרו כדי לפגוע בילדים, אבל כבר לא ניתן להתעלם מכך שהם דוחפים ומייצרים סכנות לילדים שלנו. הקטינות המשפיעניות מבינות היטב איזו חשיפה האלגוריתם מתגמל ופועלות בהתאם, בזמן שמבוגרים עוקבים אחריהן על כל המשתמע מכך. וגם התגמול הכלכלי משחק תפקיד.
בסופו של דבר, יש כאן מציאות טכנולוגית מערכתית שמייצרת סיכונים חמורים לילדים, ומנהלי הרשתות החברתיות לא מצליחים לעצור אותה. מחוקקים ברחבי העולם כבר מבינים שלא ניתן להמשיך להתייחס לנוכחות ילדים ברשתות החברתיות כאל עובדה מוגמרת. אוסטרליה אסרה על שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 16, בריטניה מצטרפת ומדינות רבות בעולם מחוקקות חוקים דומים.
גם בישראל הגיע הזמן לשאול לא רק כיצד להפוך את הרשתות החברתיות לבטוחות יותר לילדים, אלא האם ילדים צריכים להיות שם מלכתחילה. ציבור ההורים בארץ צריך לדרוש מההנהגה הישראלית לאסור ניצול מסחרי של תכני ילדים ולהטיל אחריות אמיתית על הרשתות להגן על קטינים - לצד חובות שקיפות ובקרה על פעולתן.
עו"ד יהודית פינטוב היא עמיתת מחקר בכירה במכון ברנדייס