בית המשפט המחוזי בת"א דחה את הערעור שהגיש עומר נחמני, לשעבר דוברו של יאיר גולן כשזה כיהן כחבר כנסת, על פסיקת בית משפט השלום שחייבה אותו לפצות את העיתונאי עמית סגל ב-120 אלף שקלים בגין פרסום לשון הרע.

בתביעה שהגיש סגל נגד נחמני לפני קרוב לשש שנים שנים טען העיתונאי, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין, כי דוברו של ח"כ דאז גולן הוציא את דיבתו בשישה פרסומים לאורך כשנה, בין היתר כשכתב כי סגל הוא "גזען שבטעות נתפס כעיתונאי רציני", כי "הסית נגד הערבים" וכי הוא מבצע "מניפולציות" בהצגת תוצאות סקרים; כי הוא "ידע שההקלטה המפלילה של ישראל בכר, הקמפיינר של כחול-לבן, בושלה על-ידי רב מושחת ובניגוד לחוק"; כי הוא "מנסה לסתום לכל מי שלא חושב כמוהו את הפה" וכי אילנה דיין "חשפה את השקרים" שלו.

סגל טען בתביעתו כי הפרסומים "מהווים לשון הרע חריפה במיוחד" וכי הם פורסמו "בכוונת מכוון, ביודעין ובחוסר תום לב" כדי לפגוע בשמו הטוב. מלבד פיצוי בסך 400 אלף שקל דרש סגל מבית-המשפט לחייב את נחמני לפרסם תיקון של הדברים שכתב ולהתנצל עליהם.

בעקבות התביעה פנה נחמני לציבור בקריאה למימון המונים וגייס בתוך זמן קצר כ-135 אלף שקלים להגנתו המשפטית. בכתב ההגנה שהגיש טען הדובר, באמצעות עורכי-הדין יובל יועז, ד"ר יובל קרניאל ואילן יונש (המייצגים את עמותת "העין השביעית" בהליך נפרד), כי כל הפרסומים שבגינם הוא נתבע חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע, כמו הגנות הבעת הדעה, תום הלב ואמת דיברתי. עוד טען נחמני כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה לא רק לאור מטרתה לשים מחסום לביקורת נגד סגל אלא גם בשל פערי הכוחות בין השניים וסכום התביעה הגבוה.

לפני כשנה קיבל השופט אריה ביטון את התביעה ברובה המכריע, תוך שהוא קובע כי חמישה מששת הפרסומים בגינם הוגשה התביעה עולים לכדי לשון הרע ואינם נהנים מההגנות הקבועות בחוק. בנוסף דחה השופט ביטון את טענת נחמני כי מדובר בתביעת השתקה וטען כי "אין פערי כוחות כלכליים ניכרים" בין הצדדים ולא ניכר כי "התובע נהנה ממשאבים כספיים יוצאי דופן שאינם מצויים ברשות הנתבע".

נחמני חויב לפצות את סגל ב-120 אלף שקלים לא כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25 אלף שקלים.

ממעוף הציפור

בעקבות ההפסד פתח נחמני בקריאה נוספת למימון המונים וגייס כ-232 אלף שקלים, כדי להגיש ערעור. "משפטית, סיכויי ההצלחה שלי בערעור מצוינים", כתב נחמני בקריאה לציבור. לפני כשנה הגיש ערעור, כשלעורכי הדין יועז ויונש מצטרפים עורכי-הדין רינה ענתי ועידן סגר. נחמני טען כי נפלו שמונה שגגות בפסק דינו של ביטון.

בין היתר טען נחמני כי לא נכון היה לבחון כל פרסום תוך פירוקו לגורמים ולא בבחינת הפרסום בכללותו ובהקשרו הכולל. "נראה כי מסקנת בית המשפט קמא כי המדובר בפרסומי לשון הרע נובעת לא מבחינה אובייקטיבית של הפרסומים בראי האדם הסביר והבנתם כמכלול, אלא מפירוקם לגורמים, הפשטתם מההקשר הכללי שלהם, מתן הפרשנות המחמירה ביותר לכל אחד מהם; והכול – במנוגד להלכה הפסוקה", טען נחמני.

סגל טען בתשובה לערעור כי אין מקום להתערב בפסק הדין של השלום, משום שלא נפלה בו כל שגגה. בית המשפט ניתח את הפרסומים "באופן הנכון והראוי, תוך שהוא נותן משקל הן להקשר והן לביטויי הדיבה הספציפיים", נכתב מטעמו.

בחודש ינואר האחרון בדיון שנערך בפני שופטי המחוזי יונה אטדגי, אריאל צימרמן וטל לוי-מיכאלי, המליץ ההרכב לנחמני למשוך את ערעורו, אך הוא סירב.

השבוע, כאמור, החליטו לדחות את הערעור.

"לאחר שהערכאה הדיונית ערכה את הניתוח הנדרש ביחס לפרסומים שהונחו לפניה, שבסופו היא הגיעה למסקנה בדבר שיעור הפיצוי הראוי, אינני סבור שערכאת הערעור צריכה להידרש לניתוח נוסף ורב שלבי של כל אותם פרסומים, אם היא סבורה שדי כי חלק מהם הינם פרסומי לשון הרע המצדיקים פיצוי ואם לדעתה הפיצוי שנפסק אינו חורג מגדר הסביר, ודי לה שתבחן 'ממעוף הציפור' אם קיימת חריגה בולטת במסקנותיו העובדתיות או המשפטיות של בית המשפט קמא או חריגה בולטת בשיעור הפיצוי שנפסק, המצדיקות את התערבותה, וזאת מתוך היקש להלכה שנפסקה ביחס לדרכה של ערכאת ערעור הבוחנת את הפיצוי שנפסק בתיקי נזיקין", כתב השופט אטדגי בפסק הדין.

לפי השופט אטדגי, "אינני סבור כי ניתן לחלוק על כך שהפרסומים בדבר עשיית 'מניפולציות קטנות בסקרים' על-ידי המשיב בפרסום הראשון, בדבר ידיעתו של המשיב על המעשה הבלתי חוקי (על פי הנטען) שהיה כרוך בהקלטתו של בכר ובדבר שקריו של המשיב בעניין זה (הפרסומים השני, השלישי והחמישי) הם בגדר קביעות עובדתיות, ולא ניתן להגדירם כהבעת דעה אף על פי הפרשנות המרחיבה של הלכת חוזה חדש".

בשל ספק שהעלה לגבי כמה מהקביעות שבפסק הדין של השלום, הציע השופט אטדגי לדחות את הערעור בלא חיוב בהוצאות. השופטים צימרמן ולוי-מיכאלי הסכימו וכך נפסק.

37304-10-20
66585-06-25

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 425KB)