אחרי עשור וחצי בתפקיד ובצל עימות סוער, נשיאת מועצת העיתונות דליה דורנר מקדימה את פרישתה

נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית-המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, הודיעה על התפטרותה. הרקע להתפטרות הוא ביקורת חריפה שהוטחה במועצת העיתונות ובדורנר אישית, וההתגייסות של דורנר ושל כמה מבעלי בריתה במועצה להקמת מכון פרטי שיעסוק בקידום העיתונות בישראל. המהלך המרכזי האחרון של הנשיאה בתפקידה היה חסימה של רפורמה שנועדה לשקם את מועצת העיתונות ולהפוך אותה לגוף מרכזי ומשפיע יותר.

בדיון שבו נחסמה הרפורמה, שהתקיים בחודש שעבר, הצהירה דורנר שאין בכוונתה להתמודד על קדנציה נוספת. הבוקר (4.1), במכתב שהפיצה בקרב חברי המועצה, הודיעה על הקדמת פרישתה מאוקטובר לפברואר והתייחסה לביקורת שהוטחה בה. למכתב צורפה חוות דעת משפטית מאת עו"ד צבי אגמון שנועדה להדוף את הטענות על כך שיש ניגוד עניינים בין כהונתה כנשיאת המועצה למעורבותה בהקמת מכון העיתונות.

עו"ד אגמון, פרקליט צמרת, תואר בעבר ב"דה-מרקר" כ"איש ששולט בייצוג המונופלים והקרטלים" ש"מצליח למגר כל ניסיון לתחרות". במכתב שחיבר עבור דורנר כתב אגמון כי פעילותה בשני כובעיה – כנשיאת המועצה וכמקימת המכון החדש – אינה מייצרת ניגוד עניינים. לדבריו, המכון והמועצה אמנם נועדו לקדם אינטרסים דומים, אך הם יעשו זאת בדרכים שונות. המכון, ציין אגמון, יפעל בעיקר לקידום אוריינות תקשורת בקרב צעירים, ובמקביל יחלק פרסים לעיתונאים על תחקירים יוצאי דופן. פעילותו תמומן על-ידי תרומה שיועדה ספציפית לצורך זה.

לפי דיווח שפורסם בחודש שעבר ב"גלובס", פעילות המכון העתידי תתבסס על כסף שיתקבל מ"זוג ערירי שביקש להקים קרן שתתמוך בעיתונות חופשית". שמות בני הזוג לא פורסמו. לפי הדיווח, גובה הקרן יהיה 10 מיליון שקל – ורווחיה, כ-250 אלף שקל בשנה, יוקדשו להפעלת המכון. המנכ"ל המיועד של המכון הוא מנכ"ל חדשות 13 לשעבר גולן יוכפז, וקבוצת המקימים כוללת את המנכ"ל הנוכחי של מועצת העיתונות, מוטי רוזנבלום, שמשמש כנאמן של התורמים.

עו"ד צבי אגמון (צילום: פלאש 90)

אף שחוות הדעת של עו"ד אגמון קבעה כי אין סתירה בין כהונתם של דורנר ועמיתיה במועצת העיתונות ומעורבותם בהקמת מכון העיתונות, נשיאת המועצה העדיפה להתפטר ולא להתמודד על קדנציה נוספת. התפטרותה תיכנס לתוקף ב-28 בפברואר ותחתום כהונה בת חמש קדנציות שהחלה בקיץ 2006. מועד הסיום המקורי של הקדנציה הנוכחית של דורנר הוא אוקטובר 2021.

ב-2006, כשדורנר נבחרה לתפקיד, ספגה המועצה עזיבה של אחד הגופים המרכזיים בה – קבוצת "ידיעות אחרונות". העילה הרשמית לפרישת "ידיעות אחרונות" היתה התנגדות עקרונית למינוי שופטת בדימוס לתפקיד. הערכות בענף התקשורת גרסו אז שאחת הסיבות לפרישה היתה שדורנר, כשעוד כיהנה כשופטת, התירה לפרסם פרטים מתוך דיוני המשמורת של המו"ל, נוני מוזס, וגרושתו.

הפרישה מהמועצה לא הפריעה לקבוצת "ידיעות אחרונות" להיעזר בה מעת לעת, למשל בניסיון להכשיר את הפרסום הסמוי באתר ynet – מהלך שהניב מכתב שנוי במחלוקת מטעם מנכ"ל המועצה לשעבר אריק בכר, שתמך בעמדת "ידיעות אחרונות". במקביל, חבר נשיאות המועצה פרופ' יחיאל לימור חיבר חוות דעת דומה שהוגשה במסגרת הליך ייצוגי שמתנהל נגד ynet. לאחרונה הורה בית-הדין של המועצה למוזס להשעות את עצמו מתפקידיו העיתונאיים ב"ידיעות אחרונות" עקב העמדתו לדין. מאחר שלמועצה אין יכולת אכיפה, ב"ידיעות אחרונות" התעלמו מפסק הדין, והוא גם לא פורסם על-ידי כלל גופי התקשורת החברים במועצה.

בשבועות האחרונים, על רקע הביקורת ההולכת וגוברת על תפקודה של המועצה, נרשמה פרישה נוספת – הפעם של העיתון הכלכלי "גלובס". המו"לית, אלונה בר-און, פרסמה מכתב פומבי שבו הלינה על "הצבעות במחטף, השתקת דיונים, אי-פרסום פרוטוקולים" ו"מסמוס של כל תהליך תיקון ושיפור, עד לרמת שיתוק". דברי ביקורת דומים הושמעו מטעם חברי מועצה שתמכו ברפורמה שנחסמה על-ידי דורנר ונאמניה.

הנשיאה הפורשת, כמענה לביקורת, מנתה במכתבה שורה של הישגים. "במהלך השנים שבהן שירתּי בתפקיד הצטרפו למועצה קרוב לעשרים כלי תקשורת, לרבות עיתונות מקוונת. המועצה – שקודם לכן לא היתה מאוגדת – נרשמה כעמותה המפוקחת על-ידי רשם העמותות", כתבה. דורנר הדגישה גם את העובדה שתקנון האתיקה של מועצת העיתונות הפך לסטנדרט של "עיתונות אחראית" בעקבות פסק דין של בית-המשפט העליון בפרשת סרן ר'.

מוטי רוזנבלום, מנכ"ל מועצת העיתונות (צילום: "העין השביעית")

עוד הוסיפה דורנר כי בזמן כהונתה עודכן תקנון האתיקה וצורפו דיינים חדשים לבתי-הדין של המועצה. עם זאת, במהלך השנים בתי-הדין לאתיקה פועלים בעצימות נמוכה ומטפלים במספר מועט של תלונות. דורנר כתבה גם כי תחת נשיאותה, המועצה שמה דגש על הנגשת החלטותיה וחיזוק הקשר עם הציבור הרחב. בפועל, הציבור הרחב אינו מכיר את פעילותה של מועצת העיתונות ואינו רואה בה כתובת לטיפול בחוליי התקשורת, וחלק ניכר מהחברים החדשים במועצה מייצגים גופים זעירים ואף קיקיוניים.

כגוף שעיקר הכוח שלו הצהרתי – באמצעות פרסום החלטות ועמדות – מועצת העיתונות נעדרת כמעט לחלוטין מהשיח הציבורי על הנעשה בתחום העיתונות, במיוחד לנוכח גילויי "תיק 1000", "תיק 2000", "תיק 4000" ופרשות פליליות נוספות שחשפו מציאות מושחתת בתפרים שבין ענף התקשורת, הזירה הפוליטית והזירה העסקית.

דורנר מכירה בצורך לשקם את המועצה, ומתייחסת לכך באופן מרומז במכתבה: "לאחרונה הציעה הוועדה האסטרטגית של המועצה, בראשותה של חברתנו ענת סרגוסטי, מתווה לעתיד, והקמת צוותים לביצועו. הדי-אן-איי של המועצה שלנו – הקשור להרכבה המיוחד ובוודאי גם לדעתנות הטבועה במקצוע העיתונות – כרוך גם במחלוקות, ובהן גם מחלוקות עקרוניות. אולם אין זה מן הראוי כי המחלוקות יפגעו בתנופת העשייה, יעיבו על הישגי העבר, או יפגעו במימוש אתגרי העתיד".

מלאכת השיקום אכן תהיה רצופת אתגרים: לצד המחלוקות הקשות בין חבריה, המועצה גם סובלת ממחסור במשאבים שמקשה עליה כבר היום לבצע את עבודתה הבסיסית. כפועל יוצא, המנכ"ל הנוכחי רוזנבלום, שאמור להיות הגורם המקצועי הדומיננטי במועצה לצד הנשיאה, ממלא את תפקידו בהתנדבות. כדי לשנות זאת תידרש המועצה למצוא מקורות תקציביים חדשים. רוב משאבי המועצה מגיעים כיום מדמי החבר שמזרימים לה כלי התקשורת, אך רבים מהם שרויים במצב כלכלי גרוע.

פרישתה של דורנר תאפשר למנות במקומה נשיא או נשיאה חדשים שישקמו את המועצה, ירחיבו את מוטת ההשפעה שלה ויהפכו אותה לכוח חיובי במאבק נגד תופעות פסולות מסוג זה. אך ייתכן גם שהמועצה תשותק כליל, כפי שקרה לפני קרוב לעשרים שנה, במשך שלוש השנים שלפני מינוי דורנר, אז לא נמצא אדם שירצה בתפקיד.