השופטת לימור מרגולין-יחידי הרשיעה השבוע את ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני בקבלת שוחד ועבירות נוספות, אך זיכתה אותו בכל הקשור לאישום כי קיבל שוחד מאיש הנדל"ן המקומי יואל דוידי באמצעות רכישת אתר חדשות ביקורתי והשבתתו. יחד עם זאת, השופטת מרגולין-יחידי רמזה בהכרעת דינה כי היתה יכולה להרשיע אותו בקבלת שוחד מאותו דוידי בשל רכישת מקומון שתמך בו.

לפי השופטת לא נצרכת אפילו הטיית סיקור כדי שהדבר ייחשב כשוחד אפשרי, מספיקה אפילו מתת עדינה עוד יותר. המקומון שרכש דוידי תמך בראש העיר גם לפני הרכישה, ולמעשה היה בטאון הבחירות שלו. אך לפי השופטת, מאחר שהרכישה שינתה את הסטטוס של המקומון מכזה המזוהה עם ראש העיר לכזה בעל סטטוס אובייקטיבי יותר, ובכך העניקה משנה אמינות לדיווחיו, הרי שהיתה בכך בגדר טובת הנאה לראש העירייה שמעוני.

בניגוד לעולה מהדיווחים בתקשורת על פסק הדין, כתב האישום שהגישה פרקליטות המדינה נגד שמעוני ואחרים כלל שתי פרשיות תקשורתיות, כשדווקא זו שאפשר היה לכנותה "סיקור אוהד", לא נכללה מלכתחילה ברשימת טובות ההנאה שניתנו לראש העיר באישום השוחד שהגישה הפרקליטות. הפרשה האחת, שהוגדרה כחלק מהמתת בשוחד, היתה רכישת האתר הביקורתי "אשקלון 10" והשבתתו. האחרת, שלא הוגדרה כחלק מהמתת, היתה רכישת המקומון "קול אשקלון", מקומון שנטה חסד לראש העירייה והמשיך בקו זה גם לאחר העברת הבעלות לאיש הנדל"ן דוידי.

איש העסקים יואל דוידי (צילום: אורן פרסיקו)

איש העסקים יואל דוידי (צילום: אורן פרסיקו)

כבר בפתח הכרעת דינה מציינת השופטת כי ההחלטה של הפרקליטות להחריג את פרשת "קול אשקלון" מהגדרת המתת לשוחד לא היתה ברורה. "לא אחמיר מעבר לעמדת המאשימה", כותבת השופטת מרגולין-יחידי, אמירה ממנה משתמע כי לטעמה דווקא ניתן היה להחמיר במקרה זה ולכלול אותו במתת.

היחסים בין אתר האינטרנט "אשקלון 10" לשמעוני היו רעועים זמן רב לפני שנרכש על ידי דוידי. האתר ביקר את שמעוני תדיר, ואף נתבע על ידו תביעות דיבה מספר פעמים, בסך כולל של מאות אלפי שקלים. האתר פרסם דרך קבע מידע בלתי מחמיא על שמעוני תוך שהוא נסמך על הדלפות מתוך העירייה, עובדה שעוררה במיוחד את זעמו של העומד בראשה. שמעוני כינה את המדליפים "בוגדים" או "הזבובים על הקיר" וניהל מגעים עם האתר כדי לקבל את שמות המדליפים תמורת הסרת תביעות הדיבה.

בפרקליטות טענו כי יש קשר בין המגעים הללו שניהל שמעוני עם האתר, לבין רכישתו של האתר ע"י דוידי באותו פרק זמן ממש, אך השופטת קבעה כי לא הוצגו "שום ראיות החורגות מהנחות והשערות, לבטח לא ראיות ממשיות" כדי לבסס את הטענה הזו.

"הטענה שהאתר נרכש לשם השבתתו בידיעת שמעוני, או טענה דומה במהותה, לא הוכחה במידה הנדרשת ונותר ספק סביר ביחס למרכיב זה של המתת"

דוידי אמנם הודה כי ידע שהאתר אינו רווחי וכי לא ביצע כל בדיקה לכדאיות כלכלית טרם החליט לרכוש אותו, אולם הוא טען כי התכוון להפוך אותו לרווחי בין היתר באמצעות הזרמת פרסומים מהעירייה. הפרקליטות כפרה בגרסה זו אך השופטת קובעת כי לא ניתן לקבוע האם דוידי אכן התכוון להפוך את האתר לרווחי או לא הן משום שהאתר נרכש כשהוא כבר מושבת (ההשבתה נעשתה על ידי הבעלים שמכר לדוידי, ולא על ידי דוידי עצמו כפי שנטען בכתב האישום) והן משום שכעבור 35 ימים בלבד יצאה לאור פרשה שבה היה מעורב שמעוני, במסגרתה נדרש לשלם מאות אלפי שקלים לנשים שהאשימו אותו בפגיעה מינית. פרק זמן זה קצר מדי, קובעת השופטת, כדי לקבוע האם דוידי אכן התכוון לשנות את האתר ולהפכו לרווחי.

רועי רביב, אחד משני הבעלים לשעבר של האתר, העיד כי המטרה של דוידי ברכישת האתר היתה לשרת את שמעוני, וטען כי הוא אף התוודה על כך באוזניו, אך השופטת פקפקה במהימנות עדותו. עדים אחרים שהיו יכולים להועיל לתביעה, מעירה השופטת, לא זומנו או שלא נשאלו על פרשה זו.

הצטברות הספקות, מחדלי הראיות ודחיית גרסת רביב הובילה את השופטת מרגולין-יחידי למסקנה כי "הטענה שהאתר נרכש לשם השבתתו בידיעת שמעוני, או טענה דומה במהותה, לא הוכחה במידה הנדרשת ונותר ספק סביר ביחס למרכיב זה של המתת".

פרשת "קול אשקלון"

כך נדחתה ההרשעה בפרשת "אשקלון 10". אך מה באשר לפרשת "קול אשקלון"?

"קול אשקלון" היה שופר תעמולתי מוצהר של ראש העירייה שמעוני, מהמקומונים שצצים להם לקראת בחירות עירוניות כשכל מטרתם לשבח את המועמד המועדף ולתקוף את יריביו. הוא נרכש על ידי דוידי והמשיך לשרת את שמעוני תחת פיקוחו של איל הנדל"ן. כל אותו הזמן היה זקוק דוידי, באופן טבעי, לסיוע העירייה בקידום המיזמים הנדל"ניים שלו.

בבואה לבדוק האם רכישת העיתון על ידי איש הנדל"ן דוידי נועדה "להעביר מסר לשמעוני", השופטת מרגולין-יחידי קובעת כי יש לבחון שלושה היבטים של מעשה הרכישה: "עצם ההתעניינות של דוידי ברכישת מקומון", "עיתוי הרכישה של מקומון" ו"הבחירה במקומון 'קול אשקלון'".

לגבי עצם הרכישה קבעה השופטת כי היא נכללת באינטרסים העסקיים של דוידי, שממילא היה בעבר במו"מ לרכישת מקומונים אחרים בעיר, ואף בחן אפשרות לפתוח מקומון חדש.

יחד עם זאת, השופטת העירה כי "רכישה של כלי תקשורת מקומי על ידי יזם נדל"ן שכל עסקיו באשקלון, כשכלי התקשורת עתיד להביע ומביע עמדות לגבי פעילות העירייה והעומד בראשה, בה בעת שהיזם נזקק לעירייה בפעילותו השוטפת, צריכה להיבחן בזהירות מירבית. זאת משום שהיא עשויה לנבוע מטעמים עסקיים גרידא, במנותק מהשיקולים הנוגעים לקשרי היזם והעירייה, אך היא גם עלולה לערב בשיקולים העסקיים, שיקולים נוספים הקשורים לאינטרסים היזמיים ואפשרות קידומם באמצעות אמצעי התקשורת".

בהיבט עיתוי הרכישה כותבת השופטת כי "דוידי לא הציג שום עובדות שיסבירו מדוע יזם רכישת מקומון דווקא בעת ההיא, כשבהתאם לתיאוריו, המשאים והמתנים בהקשר של רכישת מקומון התפרשו על פני שנים".

"העיתוי והמקומון המסוים שנבחר [לרכישה ע"י דוידי], מלמדים שניהם על רצונו של דוידי להעביר לשמעוני בעת ההיא מסר ברור וגלוי, שיש בו הכרזה על פתיחת דף חדש ביניהם, על התקרבות ועל תמיכה בשמעוני"

תהיה דומה העלתה השופטת לגבי ההחלטה של דוידי לרכוש בסופו של דבר דווקא את "קול אשקלון". "דוידי אמנם טען שבחר ב'קול אשקלון' משום שיוסי אחיו הבחין בעלייה בביקוש אליו באותה תקופה, אך לטענה זו אין כל אישוש לא בנתונים ולא בעדות של יוסי דוידי שלא זומן כעד הגנה", קובעת השופטת. "דוידי לא הסביר מדוע בחר דווקא ב'קול אשקלון' שלגביו קיבל בזמן אמת חוות דעת שליליות מגורמים מנוסים עמם נועץ".

על כן קובעת השופטת מרגולין-יחידי כי "העיתוי והמקומון המסוים שנבחר, מלמדים שניהם על רצונו של דוידי להעביר לשמעוני בעת ההיא מסר ברור וגלוי, שיש בו הכרזה על פתיחת דף חדש ביניהם, על התקרבות ועל תמיכה בשמעוני".

במקרה של "קול אשקלון", כאמור, טון הסיקור לא השתנה. המקומון היה אוהד לראש העירייה לפני שנרכש על ידי דוידי ונותר כך גם לאחר מכן. האם לשמירה על סיקור חיובי יש משמעות בהיבט הפלילי כמו הטיית סיקור למען נבחר ציבור? לדעת השופטת התשובה חיובית.

"לא נעלמה מעיניי העובדה שעובר לרכישה ביטא 'קול אשקלון' עמדה אוהדת לשמעוני, כך שהרכישה לכאורה לא הובילה לשום שינוי", נכתב בהכרעת הדין, "ואולם, להשקפתי, מבחינת התועלת עבור שמעוני בפרסומים החיוביים במקומון, לבטח במישור המוניציפלי, לא הרי מקומון הידוע כעיתון הבחירות של שמעוני, שהוחזק על ידי גורמים מטעם שמעוני ושהכתבות בו בעבר כללו רק ניגוח של וקנין [יריבו הפוליטי של שמעוני; א.פ] ותמיכה בשמעוני; מקומון שלאחר ניצחון שמעוני בבחירות הכתבות בו נדמו כקומוניקטים מטעם או כהודעות דוברות, כהרי מקומון שבעליו הוא גורם עצמאי שאין לו לכאורה קשר לשמעוני, הכתבות בו נחזות כמשקפות עשייה עיתונאית והוא בוחר לפרגן לראש העיר".

במילים אחרות, עצם העובדה כי המקומון עבר לידיים "עצמאיות" לכאורה, של גורם שאינו מזוהה עם ראש העירייה, נתנה תוקף לפרסומים בו.

ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני (עומד במרכז), לפני הקראת הכרעת דינו במשפט השוחד בו הואשם, בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 11.11.19 (צילום: אורן פרסיקו)

ראש עיריית אשקלון לשעבר איתמר שמעוני (עומד במרכז), לפני הקראת הכרעת דינו במשפט השוחד בו הואשם, בית המשפט המחוזי בתל-אביב, 11.11.19 (צילום: אורן פרסיקו)

מעבר לקו הכללי של "קול אשקלון" כלפי ראש העירייה, השופטת מונה שורה של ראיות שהוצגו במשפט ו"נוגעות למעורבות של דוידי באופן קונקרטי בהקשר של שמעוני ומקורביו, והנחיות שנתן בנושא זה בקשר למידת הפרגון לשמעוני, ומן העבר השני, ראיות הנוגעות למעורבות של שמעוני ועופר בתכני המקומון, אפילו בכותרות, בכתבות ובתמונות, מעורבות שאינה מאפיינת כלי תקשורת עצמאי, גם אם מדובר במקומון בלבד".

לפי השופטת, "היה זה המקומון היחיד שבו הייתה מעורבות פעילה של ראש העיר וגורמים מטעמו בעריכת המקומון, שנשאה תוצאות, וקשר דו צדדי בין בעלי המקומון לבין שמעוני ומקורביו".

כך, לדוגמה, הועסקה במקומון חנה שרביט, דודתו של ראש העירייה שמעוני, ושימשה כאשת קשר שלו. היא דיווחה לראש העירייה דרך קבע על כתבות שצפויות להתפרסם במקומון ועלולות לפגוע בו ואף מסרה לו באחת ההזדמנויות: "אתה רואה, כפרה, אני שומרת שם על הכל".

"רכישת 'קול אשקלון' [...] והפיכתו למקומון שלא רק מפרגן לראש העיר, אלא גם משתף את ראש העיר ומקורביו בעריכתו ובתכניו, סללו דרך ברורה לקירוב לבבות בין דוידי לשמעוני, קירוב שיאפשר לדוידי גישה לראש העיר, אוזן קשבת ואף ציפייה למחוייבות מצד שמעוני"

השופטת מרגולין-יחידי נסמכת בין היתר על עדותה של סיגל דואניס, שניהלה עבור דוידי את כלי התקשורת שבבעלותו, וטענה כי דוידי הנחה אותה להקפיד על כך ש"קול אשקלון" לא יהיה "צהוב ונשכני" מדי כלפי ראש העירייה שמעוני. השופטת מצטטת בהכרעת הדין גם את עדותה של איילת טיפרו, כתבת ועורכת במקומון, שטענה כי דוידי אמר לה ישירות כי הוא תומך בראש העירייה. דואניס, המנהלת, הגדירה את "קול אשקלון" בפניה "עיתון תומך איתמר שמעוני". איריס ברעם, עורכת שהצטרפה למקומון, העידה כי העבירה באופן שוטף כתבות הקשורות לשמעוני והעירייה דרך דואניס לדוידי וקיבלה הנחיות מה להוריד ומה לשנות.

בהכרעת הדין מוזכר עוד כי "הקשר עם שמעוני לא בוצע רק דרך דוידי או שרביט, ותועדו פניות מטעם עובדי המקומון אל שמעוני ואנשיו, ופניות מטעם שמעוני ואנשיו למקומון, כשעל התקשורת בין הצדדים מפקח מלמעלה דוידי".

שמעוני הורשע לבסוף בקבלת שוחד של 150 אלף שקל במזומן מדוידי, אך כאמור, מאחר שהפרקליטות בחרה לא לכלול את פרשת "קול אשקלון" כחלק ממתת השוחד בו הואשם שמעוני, לא יכלה השופטת להרשיע את שמעוני בשוחד בשל הפרשה הספציפית. אלא שלפי הכרעת הדין, נסיבות המקרה, שנכלל בכתב האישום כראיה תומכת למערכת היחסים השוחדית שבין דוידי ושמעוני, אכן מצטרפות להרשעה.

"רכישת 'קול אשקלון'", מסיקה השופטת מרגולין-יחידי, "מקומון שהיה מזוהה כעיתון הבחירות של שמעוני, והפעלתו באופן שהוא משמש כעיתון להעברת מסרי ראש העיר, באמצעי תקשורת הנחזה כעצמאי; והפיכתו למקומון שלא רק מפרגן לראש העיר, אלא גם משתף את ראש העיר ומקורביו בעריכתו ובתכניו, סללו דרך ברורה לקירוב לבבות בין דוידי לשמעוני, קירוב שיאפשר לדוידי גישה לראש העיר, אוזן קשבת ואף ציפייה למחוייבות מצד שמעוני".