ראש הממשלה נתניהו תמיד חשש שראשי כוחות הביטחון – אף כאלה שמונו על ידיו – חותרים נגדו במקרה הרע ומתכוננים ליום הפרישה כדי להתראיין ל"עובדה" ולהתמודד מולו בבחירות במקרה הטוב. המינוי לראש השב"כ של נאמן אישי ואיש המזוהה עם הימין הקיצוני המשיחי, דוד זיני, היה אמור להקל על הפרנויות של ביבי. אך תשעה חודשים לאחר המינוי, נראה שהוא עוד עשוי להתגעגע לביטחוניסטים ה"שמאלנים".

שלשום (7.7), בעקבות חשיפה בערוץi24 של הקלטה של דברים שאמר זיני באירוע, פרסמה דוברות השב"כ את הנאום המלא. זיני מסביר כי למרות שהיו אנשים טובים ממנו בתוך הארגון, הוא הסכים לקבל את תפקיד ראש השב"כ כי "הרגשתי שאני כשיר יותר מרבים אחרים ביכולת להיות נאמן לדרג הנבחר".

אלו גם הדברים של זיני שבהם התרכזה התקשורת, בביקורת על זיני שהעמיד את הנאמנות לפוליטיקאי שמינה אותו במקום למדינה. נתניהו עצמו היה אמור להיות מרוצה מדברים אלה, שכן זו בדיוק היתה כוונתו. אלא שזיני לא הסתפק בדברים אלה.

זיני הרחיב דווקא באמירות סותרות, כאלה שצריכות להטריד גם את הציבור - וגם את נתניהו. לדבריו:"הדרג הנבחר לא באמת בעל יכולות לנהל את המסגרות שעליהן הוא מופקד, אנשים התבלבלו מה תפקידם". כלומר, זיני היחיד שלא "התבלבל", ויש לו, כלשונו "מנוע פנימי, יש לי אג'נדה, אני רוצה לקדם אותה, זו האחריות שלי".

ראש השב"כ שמינה נתניהו לא הסתפק בהתנערות מהדרג הנבחר ותקף באופן קיצוני גם את הדרג המקצועי-משפטי: "תראו כמה עורכי דין יש לנו. יוצרים מפלצות שפוגעות בזכויות האדם, בזכויות הפרט, בצמיחה, בכלכלה, בשגשוג, בביטחון הלאומי, בכל כיוון שאתם רוצים. משתמשים פעמים רבות בזכויות האדם, בזכויות הפרט - קשקוש בלבוש".

מדינת ישראל מכירה היטב את הסכנות בשירותי ביטחון והעומדים בראשם – שהינם עוצמתיים ופוליטיים מדי – ממעורבותה במדינות אפריקאיות בהקמה ובביסוס של שירותים כאלה, שאחר כך הובילו הפיכות צבאיות.

כך למשל, ב-13.4.1984, שגריר ישראל בזאיר, מיכאל מיכאל, כתב: "התרכזנו והלכנו יותר באימון יחידות שמטרתן לשמור על המשטר ופחות כאלה שנועדו לביטחון המדינה". הוא העריך שאם ישראל הייתה נוהגת אחרת: "היו נוצרים מוקדי כוח נפרדים, מקבילים ובלתי תלויים, וגם היינו מעבירים יותר ויותר את מרכז מאמצינו לשרות המדינה ולא בלעדית להבטחת המשטר".

השגריר מיכאל הזהיר כי ישראל עלולה לגרום "להקמת גולם שסופו פעם לקום נגד הריבון" ומפני הסכנה בכך שיש מפקד של שירות ביטחון ש"בינו ובין השלטון מבדילה רק דפיקת לב".

זיני אינו סתם "אזרח מאוכזב", אלא עומד בראש ארגון חשאי רב-עוצמה. הוא בחר להתמנות לתפקיד ראש הארגון למרות שידע היטב כי מדובר בממשלת אסון ה-7.10. קשה להאמין כי הוא גילה מי הנפשות הפועלות ואת רמת תפקודם הירודה, רק כאשר השתתף לראשונה בישיבות הקבינט.

ראש שירות ביטחון שמפרסם בפומבי כי הוא אינו מאמין הן לדרג הנבחר והן לדרג המקצועי-משפטי – על אף שהוא אמור להיות כפוף להנחיותיהם – הינו "פצצה מתקתקת" ועלול לנסות בהמשך לקחת לידיו בכוח את הגה ניהול המדינה. זאת במיוחד אם האופוזיציה תעלה לשלטון אחרי הבחירות. אופוזיציה שעמדותיה רחוקות במובהק מחזונו הדתי-משיחי.

בניגוד לטענות הממשלה ו"מכונת הרעל" שלה, הרי שלהבדיל מזיני, ראש השב"כ הקודם רונן בר היה ביקורתי כלפי התנהלות נתניהו ומדיניות ממשלתו בהיבטים ספציפיים, אך לא היה לו חוסר אמון מערכתי גורף ולא היו לו שאיפות מגלומניות לנהל את המדינה במקומם.

כאשר בר סבר שהם פועלים באופן לא חוקי, הוא פנה ליועצת המשפטית לממשלה – דבר שברור שאין סיכוי שזיני יעשה. בנוסף על הדברים הקיצוניים שלמדנו שאמר בנוגע לדרג המשפטי, כבר ראינו כיצד זיני התעלם מהנחיותיה של היועמ"שית ומבלי לפנות לייעוץ המשפטי הגיש לשופטים בתיקי האלפים חוות דעת לפיה נשקפת סכנה לנתניהו מהמשך עדותו.

לפי הפרסומים, נתניהו נמנע בזמנו ממינוי זיני למזכירו הצבאי משום שחשש שהוא "משיחי מדי". בצוק העיתים, כשהוא מסובך עד צוואר בפלילים ובמחדלים, עם בחירות הולכות ומתקרבות וסקרים מנבאי רעות, התפשר על מינויו לראש השב"כ.

כעת גם נתניהו יכול להתחיל לפחד מהגולם שיצר. במקום לדאוג למדינה ואזרחיה, זיני מונה כדי לדאוג למשטר נתניהו. בפועל, נראה שזיני דואג ונאמן בעיקר לזיני.