בשנים האחרונות הצטרפו עוד ועוד גופים אל מועצת העיתונות, ארגון הרגולציה העצמית של התקשורת בישראל. לכאורה, בשורה טובה, אלא שהדבר גרם להפרת האיזון בין נציגי הציבור, המו"לים והעיתונאים. תוצאה נוספת היא מתן נציגות שווה ואף עודפת לגופים קטנים, שהקשר של חלקם לעיתונות מוטל בספק, לעומת נציגותם של גופי עיתונות מרכזיים.

מועצת העיתונות, שנוסדה לפני קרוב ל-60 שנה, נועדה להוות את הבמה המרכזית לדיון והכרעה באתיקה העיתונאית. המועצה מורכבת מנציגי עיתונאים, נציגי ציבור ונציגי המו"לים וממומנת מכספי כלי התקשורת שחברים בה. למרבה הצער, זה מכבר הפכה המועצה לגוף נטול השפעה של ממש על עולם התקשורת הישראלי, שנים ארוכות לפני כהונתה של הנשיאה דליה דורנר, שנכנסה לתפקידה אחרי שנים בהם לא נמצא מי שיעמוד בראש המועצה.

לפני כחודשיים גלש ויכוח פנימי בנשיאות המועצה אל כלל החברים בגוף והפך לעימות פומבי. מצד אחד עומדת קבוצה של חברי מועצה, בהם נציגי ארגון העיתונאים, תאגיד השידור הישראלי, "גלובס", נציגי ציבור ואחרים, שמבקשים לקדם שינוי מקיף בפעילותה, וכצעד ראשון לגייס לשם כך מנהל בשכר למועצה. מנגד ניצבת השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת המועצה זה 14 שנה, המתנגדת לשינוי המוצע ונהנית מתמיכה של נציגי ארגוני עיתונאים, כלי תקשורת ונציגי ציבור אחרים.

יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, שיגר אז לחברי המועצה מכתב, בו מנה את הצעדים הדרושים לדעתו להחייאת המועצה: "חיזוק הקשר עם הציבור", "הנחלת האתיקה בקרב העיתונאים וכלי תקשורת", "חיזוק היכולת להיות עם היד על הדופק מול אתגרי השעה", "הפיכת בתי הדין לאתיקה לגופים עם שיניים שהציבור רואה בהם כתובת ועיתונאים וכלי תקשורת מפחדים מהם", "שיפור המצב הכלכלי של המועצה" ו"שיפור ההתנהלות הפנימית בתוך המועצה".

נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר (צילום: נועם רבקין פנטון)

כאמור, יש במועצה מי שסבורים היא מתנהלת היטב. כך למשל כתב חבר נשיאות המועצה חיים שיבי, לשעבר כתב "ידיעות אחרונות", במאמר שפירסם ב"עין השביעית", כי אין הצדקה ל"דימוי המנומנם" של המועצה, ולראייה - מתקיימים במסגרתה דיונים בנושאים רבי חשיבות.

לאחרונה הכריזה האופוזיציה לדורנר באופן עצמאי על כינוס אסיפה כללית של המועצה כדי לדון בדרישה לגיוס מנהל בשכר, וזאת תוך האשמת הנשיאה כי היא פועלת בניגוד לתקנון העמותה ולחוק העמותות. תומכי הנשיאה, מנגד, הביעו פליאה על הצעד וטענו כי אין בו צורך.

התקנון משתנה לטובת האינטרס של המו"לים

מועצת העיתונות מורכבת מנציגי שלושה מגזרים שונים: הציבור, עיתונאים (נציגי ארגוני עיתונאים) ומו"לים. לחברי המועצה ניתנת בין היתר הסמכות לשנות את תקנון האתיקה ולמנות את חברי נשיאות המועצה (הוועד המנהל של העמותה). חברי המועצה גם מופיעים לעיתים כדיינים של בתי-הדין לאתיקה, שם הם דנים בתלונות שמוגשות למועצה ומחליטים האם כלי התקשורת עבר על אחד מסעיפי תקנון האתיקה.

החלוקה הפנימית מאז הקמת המועצה קובעת כי 40% מהחברים יהיו נציגי ציבור, 30% יהיו נציגי העיתונאים ו-30% נציגי מו"לים. ואולם, בשנים האחרונות האיזון הזה הופר.

למועצה הצטרפו נציגי ארגונים כמו האגודה לתקשורת קהילתית והאיגוד לעיתונות תקופתית, ונציגי כלי תקשורת, בהם קטנים ונטולי השפעה עיתונאית. כל כלי תקשורת שמצטרף למועצה מגוון את המליאה ומגדיל את השפעתה, אך למועצה גם אינטרס ארצי הרבה יותר לצירוף כלי תקשורת רבים – הם אלו שממנים את פעילותה (אם כי דמי החבר אינם זהים לכל חברי המועצה וכלי התקשורת הקטנים משלמים סכום נמוך משמעותית מכלי התקשורת הגדולים).

בית-הדין של מועצת העיתונות דן בחובת הגילוי של המו"לים, 5.1.17. מימין לשמאל: עמוס שוקן, אמיר אורן, עו"ד אלעד מן, השופטת בדימוס רות שטרנברג-אליעז וליאורה עיני (צילום: איתמר ב"ז)

כך נוצר מצב שבקרב נציגי המו"לים שבמועצת העיתונות ניתן למצוא כיום לצד כמה מכלי התקשורת הגדולים והמרכזיים בישראל, כגון תאגיד השידור הישראלי, חדשות 12, גלי-צה"ל, "ישראל היום", "הארץ", "גלובס", "מקור ראשון", ו"וואלה", גם כלי תקשורת קטנים או שוליים בהרבה כמו "חרדים 10", "ברנז'ה ניוז חדשות באר שבע", "מגפון", "עניין מרכזי", "כאן נעים", "המקום הכי חם בגיהינום", "העוקץ" ו"שקוף" (שהתאחד לאחרונה עם "העין השביעית").

כתוצאה מהצטרפות נציגיהם של כלי התקשורת הקטנים הופר האיזון בין שיעור נציגי המגזרים השונים. במקום 40% נציגי ציבור, 30% נציגי ארגוני עיתונאים ועוד 30% עורכים ומו"לים, כיום חברים במועצה 70 איש, מתוכם 21 נציגי ציבור (30%), 22 נציגי ארגוני עיתונאים (31%) ו-27 עורכים ומו"לים (39%).

שיעור המו"לים הגדול עשוי להסביר כמה מהשינויים שחלו בתקנון האתיקה האחרון. התקנון בנוסחו עד הקיץ האחרון כלל סעיף שחייב כל מו"ל לפרט אחת לשנה את האינטרסים העסקיים והכלכליים המהותיים שיש להם בתחום התקשורת ומחוצה לה. בתחילת 2017 צמצמו חברי המועצה את היקף הגילוי הנאות שחייב כל מו"ל במידה משמעותית. בנוסח המעודכן של התקנון, שאושר בחודש ספטמבר האחרון, הסעיף בוטל לחלוטין.

ארגון העיתונאים דורש בדיקה

מבט אל נציגי ארגוני העיתונאים במועצה מעורר תמיהה. לצד שישה נציגים מטעם אגודת העיתונאים בירושלים ועשרה נציגים מטעם ארגון העיתונאים (אגודת העיתונאים בת"א פרשה זה מכבר מהמועצה בעקבות מחלוקת על הליך מינוי נשיאת המועצה) אפשר למצוא במועצת העיתונות גם שני נציגים לאיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית ונציג אחד לאגודה הישראלית לתקשורת קהילתית. שני הארגונים, כמו גם האגודה הירושלמית, אינם נמנים על התומכים ביוזמה לגייס מנהל בשכר שיוביל שינוי עומק במועצה.

בארגון העיתונאים טוענים כי האגודה לתקשורת קהילתית והאיגוד לעיתונות תקופתית כלל אינם מייצגים עיתונאים ועל כן אין להם מקום במועצה. בשבוע שעבר שיגרו היועצים המשפטיים של ארגון העיתונאים, עו"ד מורן סבוראי ואמיר בשה, מכתב למנכ"ל המועצה ודרשו שתיערך בדיקה כיצד שני הגופים צורפו על חשבון מכסת העיתונאים. טרם התקבלה תשובה.

האגודה לתקשורת קהילתית נוסדה ב-1994 ולפי תקנונה כל "אדם בגיר" יכול לבקש להיות חבר עמותה. חברים מקבלים "תעודת עיתונאי", אולם לא מדובר בתעודת לע"מ אלא בתעודה שמנפיקה האגודה

במבט מן החוץ על שני הארגונים אכן עולות תהיות לגבי תוקף הטענה כי הם ראויים לשבת במועצת העיתונות כנציגי עיתונאים. האגודה לתקשורת קהילתית נוסדה ב-1994 ולפי תקנונה כל "אדם בגיר" יכול לבקש להיות חבר עמותה. מי שמתקבל ומשלם 300 שקלים לשנה מקבל בין היתר "תעודת עיתונאי", אולם לא מדובר בתעודת לע"מ אלא בתעודה שמנפיקה האגודה. האם אכן כל חבריה עיתונאים פעילים? יוחאי רוטנברג, יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת קהילתית, סירב לשוחח עם "העין השביעית" או להשיב לשאלות על האגודה והפנה את "העין השביעית" למועצת העיתונות.

האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית הוקם בשנת 1962 כדי לתת בית לכל עיתונאי העובד בכלי תקשורת שאינו יומון אלא תקופתון (שבועון, ירחון, רבעון וכדומה). מנכ"ל האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, יצחק פרי, הדגיש בשיחה עם "העין השביעית" כי לארגון ועדת חברים נוקשה הבוחנת כל מקרה ומקרה לגופו בטרם היא מאשרת הצטרפות.

פרי סירב לחשוף כמה חברים בעמותה ("סוד מסחרי") אך טען כי באיגוד מיוצגים מאות עיתונאים. באתר האיגוד רשימה של כמה עשרות, מכלי תקשורת מהפריפריה של עולם העיתונות ומבטאונים מטעם, בהם הבעלים של אתר "מלון בכול מקום", עורך ביטאון של הסתדרות עובדי המדינה, יו"ר מועצת מערכת רבעון "האומה" וחבר מערכת ביטאון "בדלתיים פתוחות" של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה והצפון.

האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית הוקם בשנת 1962, העומד בראשו מסרב לגלות כמה חברים יש בעמותה

למועצת העיתונות הצטרף האיגוד לפני כעשור, כשמלבד המנכ"ל פרי מייצגת אותו במועצה גם יו"ר האיגוד עליזה ז'זק, מרכזת בכירה של פרסומים באגף למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. כמו חברים אחרים שמופיעים באתר האיגוד, גם פעילותה העיתונאית של ז'זק אינה בכלי תקשורת מוכרים. מתוקף תפקידה במשרד החקלאות היא עורכת ומפיקת "בחזית החקלאות - כתב עת למדיניות, כלכלה ושיווק" וחברת מערכת "תיירון - עלון אלקטרוני לענייני תיירות חקלאית וכפרית", שניהם רואים אור בהוצאת המשרד הממשלתי.

האם במועצת העיתונות בדקו כי שני הגופים אכן מייצגים עיתונאים פעילים טרם קיבלו אותם למועצה? האם נעשתה מאז ועד היום בדיקה נוספת כדי לוודא שהארגונים אכן מביאים למועצה את קולותיה של הקהילה העיתונאית בישראל?

"מועצת העיתונות אינה מפעילה סוכנות בילוש למעקב שוטף אחר המבקשים להצטרף לשורותיה כדי לדעת כמה בדיוק חברים באגודה לתקשורת קהילתית או תקופתית", השיב מנכ"ל מועצת העיתונות מוטי רוזנבלום לשאלת "העין השביעית". "הנחת היסוד היא כי מי שמבקש להצטרף דובר אמת במצג שהוא מצרף ואכן יש לו עניין בהעמקה מקצועית והטמעת התקנון בשורותיו והוא אינו מצטרף לשם כיבודים או טיפוח האגו. התגמול המשמעותי של חברות במועצה הוא התרומה למקצוע שאנו רואים בו שליחות".

עם זאת, מנכ"ל המועצה הוסיף כי עיקרון זה חל רק על ארגונים שמספר נציגיהם קטן. "כאשר מדובר בארגונים מרובי חברים כמו ארגון העיתונאים ואגודת העיתונאים בירושלים – כאן יש כמובן בדיקת הצהרות החברים על מספר חברים לקביעת מפתח הייצוג".

מי מפרסם את החלטות המועצה?

ומה באשר לכלי התקשורת החדשים שצירפה המועצה בשנים האחרונות? כיצד מחליטים איזה כלי תקשורת רשאי להצטרף למועצה ולשלוח מו"ל ועורך לישיבותיה? סעיף 4 לתקנון עמותת מועצת העיתונות (לא תקנון האתיקה של המועצה אלא התקנון שמתוקפו פועלים מוסדותיה) קובע כך: "כלל גופי התקשורת בישראל ו/או נציג ציבור ו/או מו"ל ו/או עורך ו/או עיתונאי אשר ביקשו להתקבל כחברים בעמותה, רשאים להתקבל כחברים בעמותה, בכפוף לדרישות חוק העמותות ולהחלטת הנשיאות כהגדרתה בתקנון זה, אשר רשאית לעגן נוהל נפרד שיבהיר מי רשאי להימנות על חברי מועצת העיתונות בישראל ואת תנאי החברות ופקיעתה".

דובר מועצת העיתונות, אמיר רוזנבליט, מסביר בתגובה לפניית "העין השביעית" כי לא נקבע נוהל נפרד כזה, כך שהחברים מתקבלים על פי הסעיף שבתקנון הראשי בלבד. כיצד בכל זאת מחליטים מי ראוי להצטרף למועצה? האם נשיאות המועצה בוחנת את העבודה העיתונאית של כלי התקשורת המבקש להצטרף? האם יש סף מינימלי של קהל הנחשף לפרסומים, או ידיעות המשך בכלי תקשורת אחרים, כדי לאשר הצטרפות של כלי תקשורת חדש?

מנכ"ל המועצה רוזנבלום מסר במענה לפניית "העין השביעית" כי "מועצת העיתונות הוסיפה לשמה את – מועצת העיתונות והתקשורת. זאת נוכח המציאות של עידן הניו מדיה ומכאן הנכונות והרצון לקבל לשורותיה עיתונות רשת בעידן הפוסט-פרינט. המבחן הראשון המשמעותי שאין בלתו כתנאי קבלה, הוא הנכונות לאמץ וליישם את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. לנסות להטמיע אותו ברבים. לתרום לליטוש ועדכון סעיפיו. כמובן לפרסם את החלטותיה ואת פסקי הדין שלה בכלי התקשורת המתקבל למועצה".

לדברי המנכ"ל רוזנבלום, "רק מובן שהמועצה לא תקבל לשורותיה כל מי שמגיבה ומגיב 'איך שבא להם ומתי שבא להם' ברשת. אנחנו מאמינים כי עיתונות היא מקצוע און ליין או מודפס. באין חוקה בישראל – החובות והזכויות של בעל מקצוע עיתונאי, מעוגנות הן בתקנון המועצה והן בפסיקות ובתקדימי בתי המשפט".

לא בכדי הסממן האקטיבי היחיד שמציין המנכ"ל רוזנבלום הוא פרסום החלטות ופסקי דין של המועצה. מאחר שלמועצה אין יכולת אכיפה כלשהי, פרסום כזה הוא השוט האפקטיבי היחיד שברשותה. אלא שבפועל, הדבר כמעט ולא נעשה, לא על ידי כלי התקשורת הוותיקים החברים במועצה ולא על ידי החברים שהצטרפו בשנים האחרונות.

מנכ"ל המועצה: מצרפים את הדור החדש

יש הרבה חן במצב שבו כלי תקשורת גדולים וקטנים יושבים זה לצד זה בדיונים עקרוניים על האתיקה העיתונאית בישראל, אך צירופם למועצה של כלי תקשורת מן השוליים נתן להם עמדת כוח להשפיע על נוסח תקנון האתיקה העיתונאית בישראל ועל דרכה של מועצת העיתונות ממש כמו כלי התקשורת המרכזיים במדינה, ובמקרים מסוימים אף יותר מהם.

כך לדוגמה אתר "מגפון", שלו שני נציגים במועצה. האתר הוקם כאגודה שיתופית בשנת 2011 על רקע ההתנצלות החריגה של ערוץ 10 בפני שלדון אדלסון, ניסה לגייס מימון מהציבור אך לא השלים את הגיוס מעולם. בעקבות הקשיים התקציביים האגודה פורקה, הוא חדל להיות ישות משפטית וכיום כל העבודה בו נעשית בהתנדבות.

אליק מאור, העורך הראשי של "מגפון", מגדיר את האתר "פורום של עיתונאים שפועלים ביחד" וטוען כי האתר נהנה מסדר גודל של 20 אלף מבקרים ייחודיים ביום, אך בדיקת סימילרווב אינה מספקת נתונים כלשהם לאתר. מאור מספר כי לפני כחמש שנים פנתה אליהם מועצת העיתונות בהצעה שיצטרפו. "זה היה מבחינתנו חלק מתהליך ההכרה של העיתונות הישראלית ב'מגפון' כאתר חדשות רציני", הוא אומר ומוסיף כי באתר התנו את החברות בכך שיתקבלו למועצה שני נציגים, "כי חשבנו שלא רק אני צריך להיות במועצה". לצד מאור מכהנת במועצה ציפי מנשה, רכזת הצלמים באתר.

אשר ליוזמה לגייס מנהל בשכר שיוביל שינוי עומק במועצה, מאור אמר כי ב"מגפון" "מאמינים באבולוציה ולא ברבולוציה".

ל"מגפון", כמו אתרים קטנים אחרים כמו "ברנז'ה ניוז חדשות באר-שבע", "המקום הכי חם בגיהינום" ו"שקוף", מספר נציגים במועצה הזהה לזה של כלי תקשורת מרכזיים כגון תאגיד השידור הישראלי. לא זו אף זו, למגפון וליתר האתרים הקטנים שמצוינים לעיל השפעה רבה יותר על המועצה מאשר לחדשות 12 או גל"צ, שלהם נציג אחד בלבד.

מארגון העיתונאים נמסר בתגובה כי "מועצת העיתונות עוברת על התקנון שלה בכך שהפרה את האיזון בין מו"לים, עיתונאים ונציגי ציבור ולא פועלת לתקן זאת, ולצד זה המועצה גם הכניסה לשורותיה גורמים שלא אמורים להיות בה ואחרים שנהנים מייצוג שמנותק לחלוטין מגודלם והשפעתם. התנהלות זו משקפת את הבלגן במועצה, פוגעת ביכולת של המועצה למלא את תפקידה הציבורי, ומשמשת בין היתר ככלי לבלימת השינוי המתבקש שארגון העיתונאים וגורמים נוספים במועצה מנסים לקדם".

מנכ"ל מועצת העיתונות מוטי רוזנבלום מסר בתגובה: "לצערנו מתגבשת הגדרה חדשה לפיה מי שאינו חבר בארגון העיתונאים אינו יכול להיקרא – לפחות על פי העומד בראש הארגון הזה - עיתונאי. נדגיש, הארגון היה שותף בשעתו למעמד הקבלה של חברים חדשים שאותם הוא מבקש לפסול עתה. יותר מכך, המגמה במועצת העיתונות בעידן המדיה הדיגיטלית היא לאפשר את צירוף הדור החדש של תקשורת און ליין וכמובן תקשורת המכוונת למגזרים שונים בחברה הישראלית.

"במקום לאחד שורות לקידום המקצוע נוכח האתגרים הרבים העומדים לפתחנו, נראה שהעומד בראש הארגון פתח במסע פסילה אישית וארגונית של כל מי שאינו שותף לדעתו. מועצת העיתונות תמשיך להילחם למען חופש העיתונות ולפעול להטמעת תקנון האתיקה בעיתונות ללא כניעה לתכתיב כלשהו".