כתב החשדות נגד ראש הממשלה נתניהו הוא מסמך שצריך לעורר חלחלה בכל עיתונאי. מסמך שצריך להיכנס ישירות לכל תוכניות לימודי התקשורת, לשיעורי האזרחות בתיכונים ולהשתלמויות האתיקה שכלי התקשורת מעבירים לעובדיהם. מסמך מנדלבליט מעורר חלחלה משום שהוא מתאר התנהלות שיטתית של שליט שלא רואה ערך בקיומה של עיתונות חופשית וביקורתית, ושוקד יום אחרי יום על כיבושה והפיכתה לכלי שרת. כשנזכרים שנתניהו, כראש ממשלת ישראל, הוא האיש שבידיו הופקדה הדמוקרטיה הישראלית, החלחלה רק מתעצמת: העיתונות היא אלמנט קריטי בדמוקרטיה. בלי עיתונות חופשית אין דמוקרטיה.

מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, מאשרר את מה שנאמר ונכתב בשרשרת ארוכה של פרסומים עיתונאיים מהשנים האחרונות: ראש ממשלת ישראל ניסה להשיג דריסת רגל בעיתון החזק במדינה, ובשני אתרי החדשות המובילים. הוא ניסה להנדס שינוי מבני בערוץ 2 – שבאותה העת היה ערוץ התקשורת החזק במדינה – כך שארנון מילצ'ן, מקורבו שנהג לשלוח לו ארגזי סיגרים ושמפניה, יקבל בו עמדת כוח. נתניהו קיווה שכשמילצ'ן יחזיק בנתח משמעותי ממניות הערוץ המאוחד, הוא יוכל לרתום אותו לצרכיו הפוליטיים.

נתניהו מינה שליחים – עובדי מדינה, מאכערים ומלחכי פינכה – שיפקחו על כל מה שנכתב עליו ב"וואלה", אתר החדשות של משפחת אלוביץ'. השליחים האלה דאגו ללחוץ איפה שצריך כדי לקבור ולמחוק סיקור לא נוח – וברגעים קריטיים, בעלי חשיבות טקטית עליונה, דאגו לפרסם דיווחים שקידמו את האינטרס הישיר של נתניהו ופגעו ביריביו. ביום הבחירות לכנסת, למשל, דאגו השליחים שסרטון "הערבים נעים בכמויות" יקבל חשיפה עצומה בראש דף הבית.

האם יכול להיות שקיימים בישראל כלי תקשורת – אולי גם כאלה שטרם נחקרו – שמאוישים על-ידי עיתונאים שנבחרו אישית בידי ראש הממשלה? למי כפופים העיתונאים האלה, ממי הם מקבלים הוראות ולמי הם נותנים דין וחשבון?

אבל נדמה שההתערבות הבוטה ביותר, האינטימית ממש, היא זו שנועדה להחדיר לתקשורת עיתונאים מטעם שישרתו את ראש הממשלה. גם אחרי שהוכפף "וואלה" לצרכיו של נתניהו, ראש הממשלה ושליחיו הביעו שביעות רצון חלקית בלבד מהתפקוד המערכתי. באחת השיחות שמנדלבליט מצטט במסמך, הבעלים שאול אלוביץ' משוחח עם המנכ"ל אילן ישועה על עובדי האתר. "מה שמרגיז הוא שהגדול (נתניהו; א"ב) יוצא מעורו כדי לעזור, ואנחנו לא יכולים לגמול לו בגלל חבורת אפסים", אומר אלוביץ'.

"בסופו של דבר אנחנו בסדר, זה רק עולה בדם", משיב המנכ"ל ישועה, ומוסיף: "אפשר יותר, אבל צריך יהיה לבנות כאן מערכת אחרת לגמרי". ישועה גם נוקב בשמותיהם של העיתונאים שיהיה צריך לפטר כדי ליצור את המערכת האידיאלית עבור נתניהו: "דוביק" (המגיש הבכיר דב גיל-הר) ו"אבי" (אלקלעי, העורך הראשי).

לפי מנדלבליט, העיסוק באיוש עמדות לא הסתכם בדיבורים תיאורטיים. במסמך, שמנוסח כמעין מכתב לנתניהו, הוא כותב לו כך: "דריסת הרגל החריגה שניתנה לך ולרעייתך שרה נתניהו באתר 'וואלה' באה לידי ביטוי גם באפשרות שניתנה לכם, במהלך התקופה הרלבנטית, להביע עמדתכם ביחס לאישור או פסילת מועמדים לתפקידים של עורכים וכתבים באתר. פניותיהם של בני הזוג אלוביץ' אליכם בעניין זה באו על רקע תלונות שהפניתם אתה ורעייתך שרה נתניהו לבני הזוג אלוביץ' בנוגע לעורכים או כתבים באתר. בעקבות הבעת עמדתכם, אכן לא מונו מספר מועמדים לשמש כעורכים או כתבים באתר".

נתניהו לא הסתפק ב"ישראל היום", עיתון הבית שהקים עבורו חברו המולטי-מיליארדר שלדון אדלסון. הוא ביקש להשיג איזון ואובייקטיביות באמצעות רמיסת עמוד השדרה של העיתונות והפיכתה לבובת גרב

גם במשא-ומתן המושחת שקיים נתניהו עם ארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", הציע מוזס להעסיק כותבי מאמרים לפי בחירתו של נתניהו. "תן לי [כותב] ימני, אני אומר לך את זה כבר הרבה זמן", אומר מוזס לנתניהו בתמלילים שנחשפו בחדשות ערוץ 2. ונתניהו משיב: "אני לא יכול להמציא".

הדפוס הזה של ראש הממשלה מעלה כמה שאלות מטרידות: האם יכול להיות שקיימים בישראל כלי תקשורת – אולי גם כאלה שטרם נחקרו – שמאוישים על-ידי עיתונאים שנבחרו אישית בידי ראש הממשלה? למי כפופים העיתונאים האלה, ממי הם מקבלים הוראות ולמי הם נותנים דין וחשבון? החשודים המיידיים הם "ישראל היום", ערוץ 20 ואתר "מידה" – שלושה כלי תקשורת שחביבים על נתניהו במיוחד. אלא שמהמגעים של נתניהו עם מוזס, מילצ'ן והאלוביצ'ים עולה שראש ממשלת ישראל חתר להשיג דריסת רגל גם בכלי תקשורת חזקים יותר, ופחות מזוהים פוליטית.

ויש עוד שאלות מטרידות שמעלה דפוס הפעולה הזה. למשל, האם יכול להיות שיש בישראל עיתונאים שאיבדו את עבודתם בגלל דרישה ישירה של ראש הממשלה? האם יש בישראל עיתונאי או עיתונאית שיושבים בבית מובטלים בגלל גחמה של מנהיג פוליטי?

אחת הטענות הקבועות של נתניהו, עוד לפני החקירות, היא שהתקשורת הישראלית שונאת אותו, ושהעיתונאים יעשו הכל כדי לחבל בקריירה הפוליטית שלו. הטענה הזאת אינה מנותקת מהמציאות. מסמך מנדלבליט ממחיש אילו צעדים עשה נתניהו כדי לשנות את המציאות הזאת: הוא לא הסתפק ב"ישראל היום", עיתון הבית שהקים עבורו חברו המולטי-מיליארדר שלדון אדלסון. הוא ביקש להשיג איזון ואובייקטיביות באמצעות רמיסת עמוד השדרה של העיתונות והפיכתה לבובת גרב. כעת ברור יותר מתמיד שנתניהו לא הסתפק בעיתונות שתעסוק בו באופן הוגן, לשיטתו. מסמך מנדלבליט מבהיר מה משמעות ההגדרה "הוגן" לפי המילון של נתניהו ומעגל מקורביו: עבורם, "הוגן" היא מלה נרדפת ל"מושחת".

* * *

לעיון בכתב החשדות שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לראש הממשלה נתניהו

להורדת הקובץ (PDF, 1.5MB)