המדינה תשלם 83 אלף שקל לעיתונאי אבנר הופשטיין בתמורה לדחייה בהסכמה של התביעה שהגיש בגין פיטוריו מגלי-צה"ל. הופשטיין, כיום כתב חוקר באתר "זמן ישראל" (וחבר ועד מנהל בעמותת "העין השביעית"), כיהן כראש דסק התחקירים של התחנה הצבאית עד 2017. בכתב תביעה חריף שהגיש אחרי פיטוריו האשים הופשטיין את מפקד התחנה דאז ירון דקל בהתעמרות, פגיעה בחופש העיתונאי שלו וצנזורה בשירותם של גורמי שלטון.

הבוקר (2.7), קרוב לשלוש שנים לאחר מכן ובעקבות עידוד נמרץ מצד השופטת כרמית פלד, הסכימו הצדדים על פשרה: התביעה תידחה ללא נימוקים או הודאה של הצדדים בטענות כלשהן, אך השופטת תטיל על המדינה לשלם להופשטיין 70–100 אלף שקל. השופטת ציינה כי הסכום שייפסק לטובתו יינתן בגין הוצאות משפט, שכר טרחת עורכי-דין והשלמת פיצויי פיטורים. כמה שעות לאחר מכן הודיעה כי הסכום יעמוד על 83 אלף שקל. הסכום המקורי שתבע הופשטיין היה 591 אלף שקל.

הכסף שיקבל הופשטיין יצטרף לסך של למעלה ממיליון שקל שנאלצה המדינה לשלם לעובדי גלי-צה"ל שפוטרו מהתחנה בקדנציה של דקל. מפקד גלי-צה"ל לשעבר אמור היה להגיע הבוקר לבית-הדין האזורי לעבודה בבת-ים כדי לעלות לדוכן העדים ולהיחקר על ההאשמות שהטיח בו הופשטיין, אך בסופו של דבר לא הופיע לדיון. מגעי הפשרה הפכו את עדותו למיותרת.

הופשטיין, במסמכים שהגיש לבית-הדין ובהתבטאויות תקשורתיות מהשנים האחרונות, פתח תיבת פנדורה באשר לתפקודו של דקל כסמכות העליונה בתחנה. דקל, כיום מגיש בכיר בתאגיד השידור הציבורי, תואר כמחולל נחוש של פוליטיזציה שהיה מוכן לפגוע בתחנה כדי לשרת גורמי שלטון.

ירון דקל (צילום: יונתן זינדל)

לפי אחד המסמכים שהוגשו לבית-הדין על-ידי עורכי דינו של הופשטיין, משה בן-דת ויאיר סקלסקי, דקל היה מעורב בניסיון בוטה לרתימת שידורי התחנה כדי להתחנף למשפחתו של ראש הממשלה נתניהו. גלעד אמיליו שנקר, שכיהן כמנהל פיתוח התוכניות בגלי-צה"ל, סיפר על כך להופשטיין בשיחת טלפון שתמלילה הוגש לבית-הדין. לדברי שנקר, דקל ביקש להפיק ולשדר ערב מיוחד לכבוד המשורר אורי צבי גרינברג – "כי זה המשורר האהוב על שרה נתניהו", ומשום ש"מאוד חשוב" ש"משפחת נתניהו תאהב את גלי-צה"ל".

לפי השיחה, שנחשפה לראשונה ב"דה-מרקר", דקל גם ביקש לאפשר לשרה נתניהו לנאום בפתח האירוע – אך הבקשה נבלמה בעקבות התנגדות של השדרן, ערן סבאג. במקרה אחר שמוזכר בשיחה סיפר שנקר שדקל ביקש ממנו לתת תוכנית לדרור אידר, אז עורך בכיר ב"ישראל היום" וכיום שגריר ישראל ברומא במינוי אישי של נתניהו. כמו הופשטיין, גם שנקר תבע את גלי-צה"ל בטענה שפוטר שלא כדין. הסכם פשרה העניק לו פיצויים בסך 165 אלף שקל.

בתביעה נמתחה ביקורת חריפה גם על אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות שעבד תחת דקל החל מ-2016. הופשטיין האשים את ברזילי ב"ניטור יתר, בקרה לא מקצועית ומיותרת, דקדקנות יתר והפגנת שליטה באופן בוטה, לא מקצועי בעליל, פוגע ומשפיל". לקראת סוף עבודתו בתחנה, טען הופשטיין, ברזילי ודקל מנעו ממנו להגיש ולערוך תוכניות שבהן לקח חלק בעבר.

לדברי מנהל פיתוח התוכניות בתחנה לשעבר, ירון דקל ביקש להפיק ולשדר ערב מיוחד על המשורר אורי צבי גרינברג – "כי זה המשורר האהוב על שרה נתניהו", ומשום ש"מאוד חשוב" ש"משפחת נתניהו תאהב את גלי-צה"ל". במקרה אחר ביקש דקל לתת תוכנית לדרור אידר, מקורבו של בנימין נתניהו

כתב התביעה כולל שורה של דוגמאות לגבי תפקודו הבעייתי של ברזילי כראש מערכת החדשות. לטענת הופשטיין, ברזילי "הפעיל לחץ אדיר" כדי למנוע ממנו לפרסם תחקיר שחשף כי שלדון אדלסון, מקורבו של בנימין נתניהו והבעלים של "ישראל היום", ביקש לרכוש את בית-החולים הדסה. לדברי הופשטיין, ברזילי דרש ממנו לחשוף את המקור שעליו התבסס התחקיר, ולאחר שסורב החל לצעוק ב"טירוף אחוז אמוק" כי "אם המקור לא ייחשף, התחקיר לא ישודר, וכי מצדו התובע [הופשטיין] יכול לעלות למעלה אל מפקד התחנה ולהודיע על התפטרותו על אתר".

הופשטיין טען כי חודשים אחדים לאחר מכן אסר עליו ברזילי לבצע תחקירים על הליכוד ללא אישור ממנו. הדרישה הובילה לפיצוץ בין הצדדים, ואחריו אמר דקל להופשטיין כי ניר חפץ – אז יועץ קרוב של נתניהו וכיום עד מדינה נגדו – "לא ישכח ולא יסלח" על התחקירים שכבר שודרו. לדברי הופשטיין, ברזילי היה גורם מצנזר ומעכב גם סביב פרסום תחקירים שאינם נוגעים לתחום הפוליטי – למשל תחקירים על קק"ל וחברת שיכון ובינוי, ותחקיר על יחסים אסורים של פרופסור מאוניברסיטת בר-אילן, שנמחק מהרשת לאחר פרסומו.

דקל, מנגד, הכחיש את הטענות על צנזורה וטען שכל ההחלטות התקבלו ממניעים מקצועיים. לדבריו, פיטוריו של הופשטיין וסגירת מחלקת התחקירים שבראשה עמד נעשו כחלק מתוכנית קיצוצים. "מכיוון שחשבתי שדסק התחקירים לא הוכיח את עצמו כגורם חשוב ומשפיע בשנתיים לפעולתו, ראיתי בו סוג של 'שומן עודף'", נימק בתצהיר שהוגש לבית-הדין על-ידי עו"ד גילה חממי-פינק מפרקליטות המדינה. את אבי ברזילי הגדיר ירון דקל כ"מגדלור עיתונאי".

אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות בגלי-צה"ל בתקופת ירון דקל (צילום מסך)

הופשטיין טען שהלחצים שהפעיל חפץ על דקל השפיעו על פיטוריו. דקל, בתצהירו, גרס שכל התחקירים בעניינו של חפץ שודרו בסופו של דבר. הוא ציין ששוחח עם הופשטיין על התחקירים הללו והסב את תשומת לבו לכך ש"תדירות הפרסומים" על חפץ "עלולה להתפרש כאובססיבית", ולפיכך לפגוע בעיתונאי. "כן הערתי שהתובע לא נותן בשידור גילוי נאות בעניין ההיסטוריה המשותפת של השניים מעבודתם ב'ידיעות אחרונות'", העיר דקל. מפקד גלי-צה"ל לשעבר נמנע מלהתייחס לטענה שהלחצים מצדו של חפץ השפיעו על פיטוריו של הופשטיין.

בהיעדר הכרעה בנוגע לטענות המהותיות שהוצגו בתביעה, שני הצדדים מיהרו להכתיר את הפשרה כניצחון. "אני שמח שאחרי שנים ארוכות של הכפשות הסכים התובע שתביעתו על כל עילותיה יידחו ויקבלו תוקף פסק דין [כך במקור]. נדחו הטענות להתעמרות, השתקה או פיטורין שלא כדין. חבל מאוד שנכנס לסמטה הזו מלכתחילה", צייץ דקל בחשבון הטוויטר שלו.

ארגון העיתונאים, שהצטרף לתביעה, הפיץ הודעה שבה הוצגה הפשרה כהישג עבור הופשטיין. "התביעה שלי היתה על חופש עיתונות, חופש העיתונאי והתעמרות שנובעת מהצרת צעדיו של עיתונאי חוקר", מסר הופשטיין בהודעה. "המקסימום ששולם עד היום על התעמרות בעבודה הוא 80 אלף שקל. נראה לי לפיכך שמדובר בפשרה שמחזקת את העיתונאים. אני רוצה להודות לעיתונאים שעמדו לצדי, לעו"ד אמיר בשה מארגון העיתונאים ולעורכי-הדין המדהימים שלי, יאיר סקלסקי, משה בן-דת וליטל פרימו. לוחמי צדק נדירים שבלעדיהם הייתי מתקשה להמשיך במסע הזה לחשיפת האמת, על כל תלאותיו".

47499-11-17