בנימין נתניהו הציע לנוני מוזס לגייס ל"ידיעות אחרונות" את העיתונאי אמנון לורד כחלק מעסקת "תיק 2000" – כך עולה מחומרי החקירה בתיק. נתניהו ומוזס, שעומדים לדין בצוותא בגין המגעים הסודיים שקיימו, דנו ביניהם על עסקה שבמסגרתה ראש הממשלה יקדם חקיקה שתפגע ב"ישראל היום", ובתמורה קבוצת "ידיעות אחרונות" תסקר אותו באור חיובי יותר ותיתן ביטוי למסרים מטעמו. מוזס, באחת השיחות שתועדו, הבטיח לנתניהו שיש ביכולתו לדאוג שהוא יישאר בשלטון כמה זמן שירצה – ושהוא ערוך לעשות זאת אם יגיעו לעסקה מוסכמת.

אחד הצעדים שנידונו בין השניים הוא גיוס של "שניים-שלושה" עיתונאים לפי בחירתו של נתניהו שיפרסמו ב"ידיעות אחרונות" מאמרים שישרתו אותו באופן אישי. עד כה פורסמו שמותיהם של שניים מהמועמדים שעלו בשיחות המוקלטות: שדרן הרדיו אבי רצון ורונן שובל, ממייסדי ארגון הימין "אם תרצו". שניהם מסרו בעבר לאתר "העין השביעית" שלא היה להם מושג שנתניהו שקל לשתול אותם כשופרות מטעמו בקבוצת העיתונות של מוזס.

שמו של המועמד השלישי, אמנון לורד, מופיע בקטע מחקירתו של מוזס שטרם נחשף עד כה. "אתה זוכר לאיזה כותבים נתניהו התכוון כשהוא רצה להכניס כותבים שהם לכאורה מאוזנים?", שאל אותו החוקר סער שפירא בחקירה שהתקיימה ב-2018. מוזס, בתשובה, הזכיר שבאחת ההקלטות עלה שמו של רצון. "עזוב את הקלטות, אני מדבר איתך מתוך הזיכרון שלך", הקשה עליו החוקר.

"אני עונה, אני לא מתחמק", השיב מוזס, ושיחזר: "אני חושב שהוא גם אמר את השם של בחור בשם אמנון לורד". כשנשאל אם הוא זוכר שמות של מועמדים נוספים השיב מוזס בשלילה.

מוזס ונתניהו דנו בעסקת "תיק 2000" בחודשים האחרונים של 2014, על רקע קידום "חוק 'ישראל היום'" והתפוררות הממשלה, שהובילה להקדמת הבחירות. אמנון לורד היה אז פובליציסט בעיתון הדתי-לאומי "מקור ראשון". מוקדם יותר באותה שנה נרכש העיתון על-ידי בני הזוג שלדון ומרים אדלסון, מקורביו של נתניהו שב-2007 הקימו למענו את החינמון "ישראל היום".

מו"לית "ישראל היום", מרים אדלסון (צילום: בן דורי)

לורד לא גויס בסופו של דבר ל"ידיעות אחרונות", אבל ב-2017 הוא עבר מ"מקור ראשון" ל"ישראל היום" ותפס את מקומו של הפובליציסט הבכיר דן מרגלית, שפוטר. מאז מתפרסם טורו השבועי של לורד באופן קבוע בכפולת העמודים הפותחת של המוסף הפוליטי. תוכן טוריו של לורד משרת את צרכיו של נתניהו באופן עקבי. המוטיב הבולט בהם הוא טיפוח תיאוריית קשר על אחוות סתרים של אנשי תקשורת, משפטנים, פוליטיקאים ואנשי צבא ישראלים וזרים שפועלים יחד להפלת נתניהו – גרסה מקומית של קונספירציית "מדינת העומק" שמשגשגת בחוגי ימין קיצוני אמריקאיים.

ב-2018, בפאנל שהנחה כתב "העין השביעית" אורן פרסיקו, העיד לורד כי הוא נוהג לשוחח מעת לעת עם נתניהו – לעתים בטלפון, ולעתים פנים אל פנים. משיחה עכשווית עמו עולה שהנושא, לטענתו, לא עלה בשיחות ביניהם. לורד הביע הפתעה כששמע שמוזס הצביע עליו כעל נציג פוטנציאלי של נתניהו בגלריית הכותבים של "ידיעות אחרונות". "זה נשמע לי קצת הזוי", אמר בשיחה עם "העין השביעית". "אני מניח שהיה ידוע שאני לא מהעיתונאים שכל הזמן מתנפלים על נתניהו, אבל אף אחד לא פנה אלי – לא מישהו ששמו מתחיל ב-ב' ולא מישהו ששמו מתחיל ב-א'. שום דבר".

בניגוד לאבי רצון, שהעיד במשטרה בעקבות אזכורו בשיחות "תיק 2000", לורד לא עבר תשאול – וגם מתמליל חקירתו של מוזס עולה שהחוקרים לא התעכבו על אזכורו יותר מכמה רגעים. ובכל מקרה, כמו במקרים של רצון ושובל, מועמדותו מעולם לא מומשה.

במקרה של לורד, לעצם העלאת שמו יש ממד פואטי: העיתונאי שמתמחה בכתיבה על קנוניות התגלה כמי שנכלל, בעל כורחו, בקנוניה שהיתה באמת. מה דעתו על כך? "נו באמת", מגיב לורד, "אתם תמיד עושים לי עוול בזה שאתם מגדירים אותי כרואה קנוניות. זה לא ככה. מי שקורא דברים שכתבתי לאורך עשרים השנים האחרונות היה רואה שהמצב הנוכחי, עם המרידה הצבאית, הוא משהו שאני צפיתי בדרכים שונות, גם אם לאו דווקא בצורה הזאת. תן לי לפחות קרדיט על זה שצפיתי את המצב הזה. מ-2009 הצבא לא מקבל את מרות הדרג המדיני – זו לא קונספירציה, זה תיאור מצב".

בכל מקרה, מדגיש לורד, הוא לא היה בסוד העניינים. "לפי מה שאתה מתאר, בלקסיקון הטורקי, אני לא יושב מסביב לשולחן – אני חלק מהתפריט", הוא מציין.

אמנון לורד בביתו בירושלים, 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

במקרים אחרים הבחישה של נתניהו ואנשיו במינויי עיתונאים דווקא כן יצרה עובדות בשטח. היוזמה לשתול עיתונאים מטעם ב"ידיעות אחרונות" היא חלק ממגמת רוחב שבמסגרתה ניסה נתניהו לשלב שופרות בלתי רשמיים מטעמו בשורה של גופי תקשורת – בתאגיד השידור הציבורי, בגלי-צה"ל, ב"מעריב" ועוד.

בחקירת "תיק 4000" התגלה שבעלי "וואלה" לשעבר, שאול ואיריס אלוביץ', העבירו לאנשי נתניהו שמות של מועמדים לתפקידים בכירים – סגן עורך, כתב מדיני – כדי לקבל אור ירוק למינויים, ופגעו במעמדם של כתבים שנחשבו עוינים לראש הממשלה.

את המאמצים הללו השלים נתניהו באמצעות טיפוח גופי תקשורת שהתגייסו למענו באופן גורף וסיפקו במה וסידור עבודה לשופרות שלו, מ"ישראל היום" של האדלסונים וערוץ 14 של יצחק מירילשוילי ועד גופים קטנים יותר דוגמת תחנת הרדיו האזורית גלי-ישראל ואתרי האינטרנט "חדשות 0404" ו"מידה".

חקירת תיקי האלפים העלתה שלפני שנים אחדות נתניהו ואנשיו ניסו לקדם יוזמה שאפתנית שבמסגרתה בעל הון זר יקים בישראל גרסה מקומית של פוקס-ניוז, רשת הטלוויזיה האמריקאית המצליחה ששימשה כערוץ הבית של הנשיא דונלד טראמפ ומתפקדת גם כיום כצינור מרכזי להפצת חדשות כזב ותיאוריות קשר.