אבי רצון הוא אחד משני עיתונאים שראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לנוני מוזס לשכור כפובליציסט קבוע ב"ידיעות אחרונות", באחת מהשיחות הסודיות של "תיק 2000". עשור קודם לכן הוא מונה לעורך החינמון "ישראלי", גרסה מוקדמת של "ישראל היום" – גם כן תוך התערבות של נתניהו. רצון הוא אחד משורה של אנשי תקשורת ששמם הועלה על-ידי נתניהו ומקורביו כמועמדים שראוי לקדם בכלי התקשורת – תופעה שנסקרת בהרחבה בכתבה שפרסמנו כאן היום.

רצון, שדרן רדיו, פרשן ספורט, עורך ופובליציסט פוליטי, מגיש כיום תוכנית אקטואליה יומית בתחנת הרדיו גלי-ישראל, ביתם של קמפיינרים של הליכוד, ביביסטים מוצהרים ויאיר נתניהו. בשיחה עם "העין השביעית" הוא מדבר על אזכור שמו בשיחות נתניהו-מוזס, העדות שנתן ב"תיק 2000" והאפשרות שיוזמן להעיד גם בבית-המשפט.

למה נתניהו רצה שתהיה כותב טורים ב"ידיעות אחרונות"?

"החמיא לי מאוד שהוא הזכיר את שמי בעניין הזה, אבל לא היה לי מושג מינימלי".

נתניהו או מקורביו דיברו איתך סביב ההצעה שתתמנה ל"ידיעות אחרונות"?

"לא מלה ולא חצי מלה. הפנייה של 'ידיעות אחרונות' אלי היתה שנים לפני שנתניהו דיבר עם נוני מוזס והזכיר את השם שלי. נוני מוזס נפגש איתי פעמיים, ונפגש איתי גם בחור בשם גולדשטיין מ'ידיעות אחרונות' – הוא היה משהו במוספים, וגם סגן עורך העיתון. נפגשנו בסינמה סיטי, אני לא זוכר את השם הפרטי שלו (ככל הנראה מדובר באלון גולדשטיין; א"ב). בחור מאוד נחמד אגב".

אבל אתה מדבר על התקופה שלפני 2014, לפני שיחות נתניהו-מוזס.

"נוני מוזס פנה אלי בקריירה העיתונאית שלי ארבע פעמים כדי שאני אעבוד ב'ידיעות אחרונות'. פעם אחת כמעט חתמתי ב'ידיעות אחרונות', אבל אז עמוס שוקן וחנוך מרמרי עצרו אותי והציעו לי את תפקיד עורך הספורט של 'הארץ', ומילאתי את התפקיד הזה עשר שנים".

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.2007 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

למה נתניהו רצה למנות אותך לתפקיד העורך הראשי של "ישראלי"? מה היה אופי הקשר שלכם?

"מי שפנה אלי והציע לי את תפקיד עורך העיתון 'ישראלי', לימים 'ישראל היום', היה אדם בשם שלמה בן-צבי, שלא שמעתי את שמו מעולם. נפגשתי איתו בתיווכו של אדם ברוך משהו כמו חמש פעמים עד שזה הבשיל לתפקיד העורך. ואז, כאשר שלדון אדלסון גילה ששלמה בן-צבי הוא אולי אדם אמיד – אבל לא כזה עשיר – הוא הציע דרכים להיפרד מבן-צבי.

"ההצעה היתה שאני אהיה סגן עורך העיתון, הסגן של עמוס רגב. סירבתי, וכאן זה בעצם הסתיים. שלמה בן-צבי רצה אותי, יכול להיות שבהמלצת נתניהו, אבל שלדון אדלסון אמר: 'אני לא מכיר את הבחור הזה מהספורט, שמעתי שהוא עיתונאי בולט בתחום הספורט – אז בינתיים שיהיה הסגן של עמוס רגב'. אני לא רציתי להיות הסגן של עמוס רגב, ונפרדו דרכינו".

למה, מה רע כל-כך בעמוס רגב?

שלמה בן-צבי (צילום: אורן פרסיקו)

"לא, לא שום דבר טוב או רע. לא רציתי. חשבתי שאני ראוי להיות עורך העיתון, כפי שנחתם ביני לבין שלמה בן-צבי. אני גם ידעתי ששלמה בן-צבי, יש לו שותף עשיר מאוד מארצות-הברית. בחיים לא שמעתי את השם 'שלדון אדלסון'. עמדנו על סף נסיעה ללונדון כדי להיפגש איתו או עם בחור בשם סופר, יהודי שהיה שופט בכיר בארצות-הברית ושימש כמנהל העסקים של שלדון. זה היה ב-2006, ובסוף שלחו אותי למונדיאל בגרמניה".

אז אתה אומר שלא היית מודע למעורבות של נתניהו במינוי שלך.

"בדיעבד, על-פי הפרסומים, ידעתי. וגם נפגשתי עם נתניהו, במסעדת מיתוס בתל-אביב, בתקופה שבה עדיין הייתי בדרך להיות עורך עיתון 'ישראלי', 'ישראל היום'. אני חושב שזה היה לבקשתי. עברו מאז 14 שנה. רציתי לשאול אותו מי זה היהודי העשיר מארצות-הברית שהולך להיות הבוס שלי, והוא לא רצה להגיד לי. אגב, הוא שילם על הארוחה. בחיי".

יש לך מזל גדול.

"הוא שילם על הארוחה. הארוחה עלתה לדעתי משהו כמו 200 שקל סך הכל, לשנינו".

צנוע.

"מה אכלנו? שתי עסקיות. הוא אפילו אמר, אם אני לא טועה, 'בוא נאכל עסקיות'".

הוא לא היה ראש ממשלה אז.

"לא, הוא לא היה ראש ממשלה. המשרד שלו, רק אחר-כך הבנתי, היה למעלה באותו בניין – זה היה בית אירופה, ממש מול בית-המשפט".

מה עוד היה בשיחה הזאת?

"בעיקר סיקרן אותי למה לא אומרים לי מי זה הבעל הבית, ולמה בוטלה לי הנסיעה ללונדון. ואני זוכר שהוא אמר שהוא לא מעורה ולא יודע – אבל שאם אני רוצה, הוא יבדוק".

אתה נשמע משועשע, אבל אם אני הייתי מגלה שפוליטיקאי מנסה למנות אותי לתפקיד כי הוא חושב שאני אשרת אותו – זה היה מזעזע אותי.

"מאיפה אני יודע שהוא מנסה למנות אותי?".

גילית בדיעבד. זה לא דבר שנעים לגלות.

"גיליתי בדיעבד. מי שמינה אותי היה בן-צבי. אני חתמתי על חוזה אך ורק עם בן-צבי. אפילו לא עם החברה המשותפת של בן-צבי ואדלסון. בוא נאמר, אני כבר אז הייתי 'אבי רצון'. זה לא שביבי נתניהו בדיוק המליץ על איזה אנונימוס. או ששלמה בן-צבי פנה אלי ולא ידע מי אני. עשיתי כבר כמה דברים".

זה לא העניין. העניין הוא לגלות שדמות פוליטית מרכזית, שנהייתה עוד יותר מרכזית עם השנים, חשבה שהמינוי שלך יועיל לה. זה דבר שהיה מטריד הרבה עיתונאים.

"אתה יודע מה התגובה של עמוס שוקן? שהוא הכיר את דעותי הפוליטיות על בוריין, ועובדה שהייתי חבר הנהלת עיתון 'הארץ' במשך עשר שנים ואיש רשת שוקן 23 שנה".

טוב, שוקן הוא ליברל הארדקור.

"כן, והוא גם חבר אישי ברמות הכי אינטימיות שאתה יכול לתאר לעצמך. זה לא שמישהו בא ולקח איזה אנונימוס. גם כתבתי דעות פוליטיות ב'חדשות', ב'הארץ'".

ארנון (נוני) מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", מחוץ למטה יחידת להב 433 של המשטרה, לשם זומן כדי לתת עדות בפרשת "תיק 2000". לוד, 17.1.2017 (צילום: רועי אלומה)

מה רצו שתגיד בעדות ב"תיק 2000", כשזימנו אותך ללהב 433?

"זה היה בקושי 45 דקות. מה שהם רצו לדעת זה מה פתאום... הם לא ידעו בכלל ששלדון לא מכיר אותי. חצי מהזמן דיברנו כדורגל. חוקר אחד בשם עודד בן-משה, אוהד מכבי חיפה שרוף, והחוקר השני שלמה משולם, שאמר לי: 'אם תדע מי זה אבא שלי אתה מתעלף. כאוהד שמשון אתה בוודאי תכיר'. אמרתי לו, 'אל תגיד לי שאתה הבן שלו...'. 'כן-כן, אני הבן שלו', הוא אמר. ואכן, רק אוהד כמוני ידע שאבא שלו כיכב בשמשון... ועודד לא הפסיק לדבר על רובן עטר בפארק דה-פראנס – אז תאר לעצמך איזו פגישה זו היתה".

בטח שאלו גם על עוד דברים, על נוני מוזס למשל.

"אם הם שאלו על נוני מוזס? כן. אני אגיד לך שהם הזכירו. נתתי להם תאריכים מדויקים, כמה פעמים נפגשתי עם נוני מוזס, כמה פעמים נפגשתי עם הבחור הזה גולדשטיין, ואיפה. עם כל הכבוד, כשהשם שלי עלה בפרשה הזאת, 'הכדורגלן', זה היה אחרי ששלוש פעמים נוני מוזס הציע לי לעבוד ב'ידיעות אחרונות'".

היו לו עוד סבבים של שיחות עם נתניהו. יכול להיות שהשם שלך עלה גם אז, ופשוט לא היו הקלטות.

"יכול להיות, וואטס דה-פאקינג ביג דיל? אז מה? מה אכפת לי".

אתה חושב שיזמינו אותך להעיד במשפט?

"אין לי מושג, ואם יזמינו אני אבוא עם ראש מורם וחזה מתוח, ואני אגיד: 'הנה הרקורד העיתונאי שלי, בבקשה – על מה אתם רוצים שאני אענה לכם?'. אין לי רבע בעיה שקושרים אותי לעניין של נתניהו. ממש לא. לא הסתרתי את דעותי הפוליטיות, המשפחה שלי היא משפחה של אנשי אצ"ל, משפחה רביזיוניסטית".

אתה יודע, העניין עם נתניהו זה לא עניין של שמאלנים-ימנים. זה עניין של נאמנות לנתניהו באופן אישי. לפעמים גם נגד הימין ונגד מטרות של הימין.

"אני נאמן אך ורק למשפחתי ולדעותי. אם נתניהו אשם – שיירקב בכלא כל חייו. אני רק לא מאמין שהוא אשם, זה הכל. אני לא חייב לו כלום, אני לא מדבר איתו. אין לי שום קשר עם נתניהו. ריאיינתי אותו רק פעם אחת לרדיו לפני ארבע-חמש שנים, ברדיו ירושלים, וזה גם עלה לי בדמים. נפגשתי איתו לשיחה אחת, אז ב-2006, ומאז כלום. שום דבר. אני מאוד-מאוד מעריך אותו, מאוד מכבד אותו, שום דבר אישי".