בית-המשפט השלום בתל-אביב–יפו התיר לאחרונה, בעקבות בקשה שהוגשה על ידי "העין השביעית", לפרסם פרטים על תביעת דיבה נגד העיתונאית שרון שפורר שהוגשה על ידי חברה מסחרית שמנהלה לשעבר ואחד מבעליה לשעבר היה עבריין מורשע. התובעת טענה כי בשל החלטת בית המשפט העליון שניתנה שנים קודם לכן, קיים איסור לפרסם פרטים שיזהו את העבריין המורשע.

בשנת 2014, כשהעבריין המורשע עדיין ניהל את החברה והחזיק במחצית ממניותיה, הגישה החברה תביעה נגד שפורר בשל פוסטים שפירסמה בחשבון הפייסבוק שלה. החברה דרשה פיצוי בסך 274 אלף שקל בטענה ששפורר הוציאה דיבתה רעה, ובהמשך, לאחר פרסומים נוספים מאת שפורר, הגישה החברה בקשה לתיקון כתב התביעה כדי שתקבל פיצוי בסך 1,685,000 שקל.

כתב התביעה המקורי, שהוגש באמצעות עו"ד עמוס ון-אמדן, נקב בשני פרסומים מאת שפורר. בראשון הזהירה מפני החברה, תוך שהיא נוקבת בשמה ומייעצת לגולשים שלא לעשות עמה עסקים. בפוסט השני הגדירה את החברה "מפוקפקת". לטענת החברה, פרסומים אלה הם בבחינת לשון הרע ואף פורסמו בזדון, כלומר בכוונה לפגוע בחברה. מאז הוסיפה שפורר וכתבה בחשבון הפייסבוק שלה על החברה. בין היתר שבה שפורר וטענה כי החברה "מפוקפקת" והתרתה בקוראים שלא לעשות עימה עסקים. בשל כך תוקן כתב התביעה והועלה סכום הפיצוי המבוקש.

עו"ד עמוס ון-אמדן (צילום מסך)

עו"ד עמוס ון-אמדן (צילום מסך)

באי-כוח החברה טענו כי הפרסומים של שפורר, לא רק שאינם נכונים, אלא שהם עלולים לעשות את החברה "מטרה לשנאה ובוז" ועלולים "לפגוע בעסקיה", ואף נעשו תוך "כוונה לפגוע" בחברה ועל כן יש להטיל עליה פיצוי מוגדל. פניות אל שפורר בדרישה שתסיר את הפרסומים, לא נענו, מסבירה החברה, ועל כן הוגשה התביעה.

שפורר פירסמה בעבר ב"הארץ" תחקירים בעניינו של העבריין המורשע, קודם לתביעה. בבקשה שהגישה לסילוק התביעה על סף טענה שפורר כי התביעה אינה אלא דרכו של העבריין המורשע להלך עליה אימים וזאת על רקע הפרסומים על אודותיו שהופיעו ב"הארץ".

יצוין כי שמו של העבריין המורשע נכלל במפורש בכתב ההגנה של שפורר, ובא כוח החברה המסחרית טען כי יש בכך משום הפרה של החלטת בית המשפט העליון בדבר החיסיון החלקי על זהותו. בחודש דצמבר האחרון פנתה "העין השביעית", באמצעות עו"ד אלעד מן, אל בית-המשפט בבקשה למתן הוראות הנוגעות לפרסום ההליך. החברה המסחרית טענה כי יש להורות על איסור פרסום ההליך כולו ולקיים אותו בדלתיים סגורות. שפורר טענה כי זהו עוד צעד השתקה מצד התובעת. הפנייה לבית המשפט נעשתה לאחר פנייה מקדימה לעורכי הדין של התובעת, שהתנגדו בתגובה התנגדות גורפת לפרסום כלשהו בקשר להליך.

השופטת סירבה לאסור את פרסום ההליך, וסירבה אף לבקשת החברה המסחרית למחוק סעיפים מתוך כתב ההגנה של שפורר

לפני שבועות אחדים החליטה השופטת רחל ערקובי לדחות את בקשת החברה המסחרית לאיסור פרסום. "אני סבורה כי בקשת התובעת הינה מרחיקת לכת", כתבה בהחלטתה. "התובעת מבקשת שביהמ"ש יאסור את הפרסום, לא בשל צו איסור פרסום בנוגע אליה, אלא בעניין צו איסור פרסום הנוגע לאחר, על מנת שזהותו של אותו פלוני לא תיחשף, וזאת בהליך שהיא בעצמה נקטה, ככל הנראה במעורבותו של אותו פלוני". השופטת ערקובי סירבה לאסור את פרסום ההליך, וסירבה אף לבקשת החברה המסחרית למחוק סעיפים מתוך כתב ההגנה של שפורר, אולם אסרה על פרסום כתב ההגנה, שכן הוא כולל פרטים החושפים את זהותו של העבריין.

השופטת מנעה במשך מספר שבועות את פרסום החלטתה, ואת פרסום ההליך כולו, כדי לאפשר לחברה המסחרית להגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי, אולם החברה הודיעה לבסוף כי אין בכוונתה לעשות כן וממילא תמה התקופה שבה יכלה לערער.

מבלי להפר את הוראות בית-המשפט ניתן לדווח כי לפי שפורר טענה תחילה כי הסטטוסים שפרסמה בעמוד הפייסבוק שלה לא כללו לשון הרע, משום שתיאור החברה כמפוקפקת בלבד עושה עימה חסד גדול. נגד העבריין המורשע, טענה שפורר, נפתחו תיקים פליליים רבים בגין עבירות מגוונות. בכתב ההגנה המקורי שהגישה שפורר, באמצעות עו"ד טל ליבליך, מפורט באילו עבירות הורשע, אילו מעשים ביצע וכיצד הוגדר על ידי בית-המשפט במקרים עברו.

באי כוחה של שפורר טענו עוד כי ישנה חובה ציבורית וחברתית ליידע את הציבור, ובכלל זה לקוחות קיימים ופוטנציאליים של החברה התובעת, כי היא מנוהלת ומוחזקת בידי אדם שמתנהל בדרכי פשע ואלימות קשים

עוד טענה שפורר בתשובה לתביעת החברה כי עצם העובדה שהחברה התובעת משמשת מחסה משפטי מאחוריו מסתתר בעל מניותיה והמנהל שלה דאז, הוא אישור לכך שהדברים שפירסמה בדף הפייסבוק שלה לא היו לשון הרע, נאמרו במתינות והיו בעלי חשיבות ציבורית. לטענתה, ישנה חובה ציבורית וחברתית ליידע את הציבור, ובכלל זה לקוחות קיימים ופוטנציאליים של החברה התובעת, כי היא מנוהלת ומוחזקת בידי אדם שמתנהל בדרכי פשע ואלימות קשים.

בהמשך החליפה שפורר את באי-כוחה, וכעת היא מיוצגת על ידי המטה למאבק בסחר בנשים באמצעות עורכי-הדין אורי קידר, עופר שכטר ועמוס נוה. בבקשה לסילוק על הסף שהגישה שפורר טענה כי מטרת התביעה להלך אימים עליה ולהשתיקה. לפי באי-כוחה של שפורר, התביעה לא הוגשה על מנת לגבות פיצוי משפורר אלא "כדי לבדד אותה מתוך מערכת העיתון המעסיקה אותה ולהרתיע אותה באופן אישי".

עוד טענה שפורר בבקשה לסילוק התביעה על הסף כי הדברים שכתבה בחשבון הפייסבוק שלה לא הסבו לחברה כל נזק ממשי. בנוסף טענה כי מדובר בדוגמה מובהקת לתביעת השתקה (SLAPP), אשר "מהווה סכנה לחופש הביטוי וניצול לרעה של הליכים משפטיים".

בבקשתה של שפורר לסילוק התביעה על הסף מצוין כי לאחר הגשת התביעה רכש מקורבו של העבריין המורשע את חלקו בחברה והחליף אותו כדירקטור ומנהל אולם לטענת שפורר העבריין המורשע עודנו עומד מאחורי התובעת. בנוסף נטען בבקשה כי בידי שפורר הקלטה – אשר תיחשף בהמשך במידת הצורך – של שיחת טלפון שבה התקשר אל הנתבעת העבריין המורשע עצמו "ואיים עליה לבל תמשיך לפרסם אודותיו או אודות החברה שבשליטתו, פרסומים כלשהם".

אשר לטענה כי מדובר בתביעת השתקה, עו"ד ון-אמדן טען כי דוקטרינת ה-SLAPP לא נקלטה במשפט הישראלי ומכל מקום לדבריו יש לדחות גם טענה זו.

כבר למחרת הגשת הבקשה לסילוק על הסף הגיש עו"ד עמוס ון-אמדן, בא כוח החברה, את תגובתו. "נראה כי הנתבעת החליטה לנהל את הגנתה בדרך 'הפגנתית'", טען בא-כוח החברה. לדבריו, עובדה היא שמשרד עוה"ד ליבליך-מוזר, הנחשב למומחה בתחום לשון הרע ותביעות דיבה, לא הגיש בקשה לסילוק על הסף יחד עם כתב ההגנה המקורי, ואילו באי-כוחה הנוכחיים של שפורר בחרו לעשות כן.

בתשובה לטענותיה של שפורר בדבר אי גרימת נזק לחברה, טען בא-כוח החברה כי לגבי מרבית הפרסומים דרש את הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק (מוכפל בשל הטענה ל"כוונה לפגוע"), ולגבי שני הפרסומים האחרים נטען כי כל אחד מהם גרם לנזק בסך 500 אלף שקל. אשר לטענה כי מדובר בתביעת השתקה, עו"ד ון-אמדן טען כי דוקטרינת ה-SLAPP לא נקלטה במשפט הישראלי ומכל מקום לדבריו יש לדחות גם טענה זו.

"אם נתמצת את הגנת הנתבעת", כתב עו"ד ון-אמדן בהקשר זה, "הרי היא: אם אחד מבעלי המניות של תאגיד הורשע – למשל בשוד – אזי התאגיד, מכוח כך, ואף שיש לו ישות משפטית נפרדת, ואף שהתאגיד לא עשה שום פעולת 'שוד' במהלך עסקיו, הוא 'שודד' ו'מפוקפק' ו'שומר נפשו ירחק ממנו'. 'שיוך' מעשים שנעשו לפני הקמת החברה או 'שיוך' תכונות שכזה בין בעל מניות לתאגיד אינו עומד בשום מבחן, וודאי לא של תורת האורגנים בתאגידים שעוסקת בדיוק בשאלה מתי מעשי אורגן יחייבו את האורגן באופן אזרחי או פלילי. התזה שביסוד הגנת הנתבעת מרחיקת לכת בעליל – בלשון המעטה".

שפורר: בגלל שמדובר בתביעת השתקה, התובעת לא הציגה ראיה לנזק שלכאורה נגרם לה, וזאת מאחר שכל כוונתה להרתיע את שפורר מלכתוב דבר על אודות התובעת

עו"ד ון-אמדן הזכיר כי שפורר עצמה ציינה בכתב ההגנה שלה שבית המשפט העליון קבע כי אין להזכיר את שמו של העבריין המורשע עם שמות החברות אותן הוא מחזיק. לדבריו, "הנתבעת מודה שאסור לה (ולכל אחד אחר) לפרסם את שמו של בעל המניות בהקשר חברות בהן הוא בעל מניות או דירקטור אבל – לשיטתה – אפשר לשייך את מעשיו, שלא נעשו בגדר התאגידים, לתאגידים וכך גם את מה שהן לטעמה תכונות אופיו של [העבריין המורשע], ולהזהיר את הציבור מפני התאגיד, על דרך ההאשמה סתמית, בפרט. הדברים מופרכים". ברם, יצוין כי גם ון-אמדן עצמו מזכיר את שמו של העבריין המורשע.

שפורר השיבה לבית-המשפט וטענה כי בגלל שאכן מדובר בתביעת השתקה לכל דבר, החברה התובעת לא הציגה בדל ראיה לנזק שלכאורה נגרם לה, וזאת מאחר שכל כוונת התביעה היא להרתיע את שפורר מלכתוב דבר על אודות התובעת.

אשר לטענת החברה להפרדה בינה לבין העבריין המורשע, טענו באי-כוחה של שפורר כי אין לתובעת מה להיאחז בתורת האורגנים כדי לטעון שאסור לייחס לחברה שום כתם שדבק בעבריין המורשע, וכי למעשה התביעה כמו גם הפרסומים עצמם שבגללם הוגשה התביעה, כלל לא עוסקים בדיני תאגידים או בבקשה להרמת מסך ההתאגדות בין העבריין המורשע לבין החברה התובעת – אלא בפגם המוסרי שדבק בעבריין המורשע ובעסקיו. לפי שפורר, דיני התאגידים לא נועדו כדי למרק את שמם של עבריינים, ולהפרדה המשפטית בין החברה לבין בעליה אין שום קשר להשפעה של השם והאופי הרע שלהם על החברה.

למעשה, טענו באי-כוחה של שפורר, העבריין המורשע מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות כדי להילחם בעיתונות החוקרת ובמאבק בסחר בנשים, והדבר צריך להוביל לסילוק התביעה על הסף, בהיעדר עילה ומשום שמדובר בתביעת השתקה.

בית-המשפט דחה את בקשת שפורר לסילוק התביעה על הסף וקבע כי מתוך כתב הטענות מובהר "בצורה ברורה ביותר כאלף שמשות מדוע לא ניתן לסלק את התביעה על הסף", וזאת בין היתר משום שלשפורר עומדת האפשרות להגן על עצמה באופן ראוי.

השופטת: אם אכן הנתבעת מסתייעת בעמותה העוסקת במאבק בסחר נשים, כפי שעולה מהבקשות והתגובות המדובר בהסתייעות בעורכי דין, הרי המשמעות הינה, כי הנתבעת מסוגלת לנהל הגנה ראויה

"קביעה כי תביעה מהווה השתקה, הינה קביעה יוצאת דופן בחריגותה, המבוססת על עובדות רבות שיש לבססן ולהוכיחן", נכתב בהחלטה שדחתה את בקשת שפורר. "ייתכן וייקבע כי אכן כך הדבר, אולם בעת הזאת נראה לבית-המשפט כי לא ניתן לקבוע שמדובר בתביעת סרק, משום שלכאורה הדברים שפורסמו אכן מבישים, ולכאורה על-פי הטענה, שטרם הובהרה, קיים צו לאיסור פרסומם, ונימוקי ההגנה – פרסום בתום לב, אבחנת צו איסור הפרסום וטענות לעניין השליטה שיש ל[העבריין המורשע] בחברות וכולי, כל אלה ראויים לבירור עובדתי".

בהמשך ההחלטה נכתב: "אם אכן צודק בא כוח התובעת, כי הנתבעת מסתייעת בעמותה העוסקת במאבק בסחר נשים, כפי שעולה מהבקשות והתגובות, המדובר בהסתייעות בעורכי-דין, הרי המשמעות הינה כי הנתבעת מסוגלת לנהל הגנה ראויה ולכן בוודאי שתביעה זו לא תהווה השתקה, ובית-המשפט תמיד מברך כי צד מיוצג כראוי וכדבעי".

בעקבות דחיית הבקשה לסילוק על הסף החלו דיונים ראשוניים בתיק. שלב ההוכחות במשפט אמור להתחיל בעוד כשנה.