"תיק 4000", תיק השוחד של בנימין נתניהו ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', מבוסס על ניתוח מורכב של מערכת הרגולציה המסועפת שחלה על שוק התקשורת בישראל, ושל הקו החמקמק שמפריד בין עיתונות לתעמולה. התביעה מנסה להוכיח שקבוצת התקשורת שבה שלטו האלוביצ'ים, בזק, קיבלה יחס חריג ומיטיב מנתניהו בזמן שעמד בראש משרד התקשורת, הרוויחה מאות מיליוני שקלים – וגמלה לו באמצעות אינוס האג'נדה המערכתית של אתר החדשות "וואלה". הסנגורים, מצדם, צוללים אל תהום הרגולציה וטוענים בלהט שכל פעולה שמוצגת כחריגה ניתן להצדיק בטיעונים מקצועיים.

הדיון ברגולציה עתיר במונחים מתחום הטלקומוניקציה. לאורך הדיונים בבית-המשפט נדמה שגם השופטים לא פעם אינם מצליחים לעקוב אחר ההסברים הטכניים. לשם כך, בין היתר, זימנה פרקליטות המדינה שורה של עדים שמילאו תפקידי מפתח במשרד התקשורת בתקופת "תיק 4000".

העדים מנסים להסביר כמיטב יכולתם, אבל מדי פעם, מבעד למונחים המקצועיים, צצים גם זכרונות שמזריקים צבע בוהק לתיאורים האפורים והמפותלים וממחישים איך נראית שחיתות כשמביטים לה בעיניים. אחד מהסיפורים האלה צץ אתמול (29.11), בחקירתו הראשית של הרן לבאות.

לבאות, שכיום כבר לא עובד בשירות המדינה, כיהן כסמנכ"ל הכלכלה של משרד התקשורת וסומן כגורם הבכיר ביותר שהפריע למנכ"ל, עד המדינה שלמה פילבר, ליישם את המדיניות שנועדה להיטיב עם בזק. התקרית שעליה סיפר, שכבר עלתה בעדותו של המנכ"ל לשעבר אבי ברגר, אירעה למיטב זכרונו בתחילת 2015 – כמה שבועות או חודשים לפני שנתניהו פיטר את ברגר בבהילות ומינה תחתיו את פילבר.

עו"ד יהודית תירוש, שניהלה את החקירה הראשית מטעם פרקליטות המדינה, שאלה את לבאות על היכרותו עם שאול אלוביץ'. לבאות אמר שההיכרות היתה דלה. לדבריו, הוא פגש אותו פעם אחת במסדרון, בתקופה שבה משה כחלון היה שר התקשורת – ועוד פעם אחת כשאלוביץ' הגיע למשרד לפגישה עם המנכ"ל ברגר. בתקופה ההיא, ברגר והדרג המקצועי במשרד הערימו קשיים על בזק בניסיון לגרום לה לשתף פעולה עם רפורמת "השוק הסיטונאי", שנועדה לאפשר לחברות מתחרות להשתמש בתשתית של בזק וכך להוזיל את שירותי התקשורת לכלל הציבור.

בנימין נתניהו מוסר הצהרה לתקשורת. בית-החולים שערי-צדק, ירושלים, 23.11.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

הנאשם בנימין נתניהו מוסר הצהרה לתקשורת, בשבוע שעבר (צילום: אוליבייה פיטוסי)

היחסים בין האלוביצ'ים ומשרד התקשורת היו מתוחים. הפגישה בלשכת המנכ"ל, העריך הרן לבאות, נועדה "ליישר את ההדורים". "חלק גדול מהפגישה היה סמול טוק שבו שאול סיפר על ההשקעה שלו ב-yes", אמר העד, "וסיפור פולקלור: דובר על מקרה שקרה אולי עשר שנים קודם לכן, על מכר משותף של שאול ושל אבי ברגר, איש צבא לשעבר. שאול סיפר שהאיש הזה רימה אותו, שיקר לו, בתהליך כלשהו ביניהם – ושהוא מחק אותו, ומאז הוא לא מוצא עבודה בתעשייה".

"מה קרה אחרי הישיבה?", שאלה עו"ד תירוש.

"אחרי שאבי ואני יצאנו מהישיבה, הסתכלנו אחד על השני ואמרנו לעצמנו: 'מה זה היה הסיפור על הבחור הזה? זה היה איום? הוא איים עלינו?'".

האיש שהוזכר בסיפור של אלוביץ' לא היה סתם מכר משותף שלו ושל מנכ"ל משרד התקשורת. כפי שסיפר ברגר בחקירתו ובבית-המשפט, אלוביץ' דיבר על שלמה וקס – אחד המנכ"לים הקודמים של משרד התקשורת, ש"הגיש חוות דעת לבית-משפט שלטענת אלוביץ' היתה שקרית וכתוצאה מזה yes, אם אני לא טועה, הפסידה". האם זה אכן היה איום? לדעת ברגר, התשובה חיובית. "אני הבנתי שזה סוג של איום מרומז", סיפר ב-2021 בעדותו. ברגר ציין ששיתף בכך שתי יועצות משפטיות ואת מנכ"לית משרד המשפטים דאז. "שלושתן אמרו לי את אותו דבר: מדובר באיום מרומז, אין לך מה לעשות עם זה יותר מדי, תמשיך לעשות את העבודה שלך. והמשכתי לעשות את העבודה שלי".

אבל תוך זמן לא רב, שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו מצא מישהו אחר שיעשה את העבודה שלו.

חבר'ה, משנים דיסקט

הבחירות שהתקיימו במרץ 2015 הסתיימו בניצחון סוחף של הליכוד בראשות נתניהו. ראש הממשלה, שאחז עוד קודם לכן בתיק התקשורת באופן זמני, החליט למנות את עצמו לתפקיד באופן קבוע. מיד לאחר מכן, בשיחת טלפון קצרה, הודיע למנכ"ל אבי ברגר על פיטוריו. המחליף שלו היה שלמה פילבר, מנהל קמפיין הבחירות של הליכוד ואיש אמונו של נתניהו.

פילבר הביא איתו גישה הפוכה למשרד התקשורת, במיוחד בכל הקשור לקבוצת בזק – השחקן הגדול ביותר מבין הגופים שעליהם פיקח המשרד. כשהרן לבאות נחקר ביחידת להב 433, הוא סיפר שכבר בשבוע הראשון של פילבר בתפקיד הודיע המנכ"ל הטרי לכפיפיו על הגישה החדשה שביקש להנהיג: "חבר'ה, אנחנו משנים דיסקט – בזק היא השותף שלנו בשוק התקשורת", ציטט אותו לבאות בחדר החקירות.

"בכל השיחות איתנו, פילבר הביע את העמדה הברורה שהמשך צורת העבודה שבה הרגולטור והגורם הדומיננטי ביותר בשוק נשוא הרפורמה מתכתשים – זה דבר שצריך להפסיק אותו, והוא פוגע", הסביר לבאות בבית-המשפט.

איריס ושאול אלוביץ', יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

הנאשמים איריס ושאול אלוביץ' בבית-המשפט, יוני 2021 (צילום: אורן פרסיקו)

עו"ד תירוש ביקשה מלבאות לתאר את מאזן הכוחות בין בזק למשרד התקשורת. "התפיסה כלפי בזק במשרד היתה שבזק היא הלכה למעשה השחקן הדומיננטי בשוק התקשורת גם לאחר פתיחת השוק לתחרות", אמר העד.

הדומיננטיות הזאת, ציין, לא נגעה רק להיקף ההכנסות והרווחים של בזק, אלא גם לעובדה שהחברה החזיקה ב"תשתית הפסיבית המשמעותית ביותר" בשוק. "זו התשתית שעליה נשענות חברות התקשורת היום – אז קצת פחות – התשתית שהכי יקר לחפור ולהקים. בזק היתה מונופול טבעי. מונופול שעושה עבודה טובה מבחינת הלקוחות שלו, שיודע לשמר את נתחי השוק שלו, וגם יודע לעבוד מול הרגולטור על-פי שיקול דעתו".

רפורמת השוק הסיטונאי איימה לשלול מבזק את היתרון המבני שהיה לה על פני כל מתחרותיה, ולגזול ממנה את מעמד העל שלה בשוק. "בזק מאוד לא רצתה שנחיל שוק סיטונאי בישראל, והיא עשתה, אני חושב, כל מה שהיה אפשר בשביל שהרפורמה הזאת, ייקח לה הרבה זמן לקרות – אם בכלל", העיד לבאות.

ואז הגיע פילבר. "עבורי, העבודה עם פילבר היתה תקופה קשה", אמר לבאות. "אני באתי לעבוד במשרד התקשורת, לעשות רפורמות – אגב, זו לא היתה הרפורמה היחידה – לקדם את מה שאני חושב שאני מאמין בו, וממש מהשלבים הראשונים, גם בדברים די טריוויאליים, נתקלתי בשיחות שבהן דעתי המקצועית לא התקבלה, בלי הסבר מנומק ומשביע את הדעת. כשזה קורה פעם אחת או פעמיים זה בסדר גמור, ואם אני טועה זה גם בסדר, אבל זה הרגיש שאנחנו מתנצחים, אני והוא, כמעט בשביל להתנצח".

פילבר לא המית לגמרי את הרפורמה שאיימה על בזק, הוא ניסה להוציא ממנה את העוקץ. כתב האישום מייחס לו ניסיון לשנות את שיטת התמחור – הסכומים שהמתחרות של בזק ישלמו לה עבור שימוש בתשתית – באופן שיועיל לשורת הרווח של משפחת אלוביץ'. צעד אחר שמיוחס לפילבר נועד להגביר את התלות הטכנולוגית של המתחרות של בזק, כך שלא יוכלו לנהל באופן עצמאי את התעבורה שתתבצע בתשתיות של החברה המונופוליסטית. ובשלב מסוים, גורס כתב האישום, פילבר פשוט עיכב את הרפורמה. כל חודש שבו לא נכנסה לתוקף אִפשר לאלוביצ'ים להמשיך לגרוף רווחי עתק על חשבון הציבור, שהוערכו בסכום של כמיליארד שקל בשנה, ולבסס עוד יותר את מעמד העל של בזק בשוק.

עו"ד יהודית תירוש, ראש צוות התביעה במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2022 (צילום: יונתן זינדל)

עו"ד יהודית תירוש, ראש צוות התביעה במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, יוני 2022 (צילום: יונתן זינדל)

בבית-המשפט, לבאות הציג את המאמצים לקדם את הרפורמה מנקודת המבט שלו ושל אגף הכלכלה, שבראשו עמד. "רצינו לקדם את זה, אבל זה נעצר בלשכת המנכ"ל", סיפר. "מומו [פילבר] ביקש שנסביר לו, הסברנו, וזה לא קוּדם. מדי פעם דגמתי להבין למה, ולא קיבלתי תשובה. הוא 'היה צריך לחשוב על זה'.

"גם נתבקשתי לבחון את התעריפים שקבענו. תהליך קביעת התעריפים התחיל ב-2012 – שנתיים וחצי של עבודה, שלושה-ארבעה שימועים, שניים בעל פה. המחירים נקבעו באגף הכלכלה על-ידי חברה בינלאומית מאנגליה בשם פרונטיר, שמתמחה בתחום הזה וסייעה לנו בעבודה.

"היה קובץ אקסל מאוד גדול, וניירת שמסבירה אותו והופצה לכל השוק. כמובן שתבעו אותנו והגישו בקשות חופש מידע, ואחר-כך היה בג"ץ – וגמרנו את כל התהליך הזה. ב-2014 יצאו התקנות, חתמו עליהן שני השרים, שר האוצר [יאיר לפיד] ושר התקשורת [גלעד ארדן] – ואז מומו ביקש ממני לבחון את זה מחדש, לשנות את המחירים. זה היה ממש שבועיים או שלושה אחרי שנכנס לתפקיד. הוא חשב שיכול להיות שהמחיר שקבענו נמוך מדי, ושכתוצאה מזה אנחנו יכולים לפגוע בבזק ובשוק".

"ומה אמרת לו?", שאלה עו"ד תירוש.

"אמרתי לו שאני חושב שאנחנו עומדים במאה אחוז מאחורי המחירים, שנבְחנו על הדבר הזה מכל כיוון אפשרי, ושאם הוא רוצה לעשות את זה שיעשה את זה עם סמנכ"ל כלכלה אחר, לא איתי – אני אעזוב את תפקידי. הוא אמר לי 'בסדר גמור' ושהוא צריך לחשוב על זה. בערב הוא התקשר אלי ואמר לי: 'אנחנו לא נפתח את המחירים'. אמרתי לו: 'מאה אחוז, מעולה, תודה רבה'".

לפרק או לא לפרק

פילבר תיאר את בזק כגוף כה חזק, שמשרד התקשורת – זרוע של המדינה – צריך להתייחס אליו כאל שותף ולנהל איתו הידברות מתמשכת. הסמנכ"ל לשעבר לבאות ציין בעדותו שארגז הכלים של המשרד הממשלתי כלל גם אופציות אגרסיביות הרבה יותר מהרפורמה שנידונה בין הצדדים. למשל, לפרק את בזק לשתי חברות: חברה אחת שתחזיק בתשתיות ותספק שירותים לכל חברות האינטרנט והטלפוניה בארץ – וחברה אחרת שתספק שירותי אינטרנט וטלפוניה ותהיה אחת משורה ארוכה של מתחרות שחולקות ביניהן את השוק בלי ליהנות מיתרון חריג כמו זה שהיה לבזק.

לבאות אמר שבמסמך מדיניות של המשרד מ-2012 הופיע סעיף שלפיו אם בתוך 24 חודשים רפורמת השוק הסיטונאי לא יוצאת לפועל באופן אפקטיבי, הדרך הנכונה ביותר ליישם אותה היא לבחור באופציה "קיצונית" של פירוק בזק לשתי חברות נפרדות. "הגענו ל-2015, והשוק הסיטונאי עדיין לא עבד כמו שצריך. ככל שעבר הזמן התחלנו לחשוב ברצינות אם האופציה האגרסיבית הזאת היא אופציה אמיתית, שאפשר ליישם", הוסיף.

העד הרן לבאות עם כניסתו לאולם משפט המו"לים, 29.11.2022 (צילום: יונתן זינדל)

העד הרן לבאות עם כניסתו לאולם משפט המו"לים, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

פילבר, מצדו, ניסה לעזור לבזק ליישם מהלך הפוך. עקב מעמד העל של הקבוצה, המדינה אילצה אותה לנהל את זרועותיה השונות – טלפוניה קווית, סלולר, אינטרנט ועוד – כחברות נפרדות. המצב הכביד על הכיס של האלוביצ'ים לא רק בגלל העלויות הכרוכות בניהול שוטף של כמה מטות מקבילים, אלא גם משום שאחת החברות – חברת הטלוויזיה בלוויין yes – רשמה הפסדים גבוהים. האלוביצ'ים רצו לנצל את ההפסדים הללו כדי לקזז אותם מתשלומי המס שהוטלו על אגפי הקבוצה הרווחיים. אך לשם כך היה עליהם למזג את yes עם בזק.

המיזוג הצריך אישור ממשרד התקשורת. בקבוצה הגישו בקשה לאשר אותו כבר ב-2014, אבל השר הקודם, גלעד ארדן, לא האיץ בדרג המקצועי לטפל בכך. ארדן והדרג המקצועי שעבד תחתיו החזיקו בעמדה שלפיה לפני שהמשרד מעניק לבזק אישור עם ערך כלכלי כה גבוה – ראוי שבזק תשתף פעולה עם רפורמת השוק הסיטונאי. עם כניסתו של פילבר לתפקיד, ציין לבאות, הוא החל לקדם במרץ את המהלך. האישור, בחתימתו של נתניהו, ניתן עוד לפני תום החודש הראשון של פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת.

כשלבאות נשאל על האפיזודה הזאת, הוא הרבה לציין שאינו זוכר פרטים. ההתנגדות למיזוג בזק-yes לא היתה עקרונית, אך במשרד צירפו לה תנאים. "כשהגיע המנכ"ל החדש", אמר לבאות על פילבר, "הוא שאל האם אפשר להוריד את התנאים. אמרתי שהתנאים אינם ייהרג ובל יעבור – ולכן אפשר לאשר את המיזוג ללא תנאים". לפי כתב האישום, הגישה החדשה של לבאות היתה תולדה של שתדלנות מצד המנכ"ל פילבר, שהסתיר מהעד ומשאר בעלי התפקידים במשרד שהוא "פועל במטרה להיטיב עם הנאשם אלוביץ' בהתאם להנחיית הנאשם נתניהו, ולא בשל עמדה מקצועית עצמאית שלו".

המנכ"ל קובע

בהמשך הדיון התבקש לבאות לספר כיצד נראו המגעים בין בכירי המשרד לבעלי תפקידים בכירים בגופים המפוקחים – בזק, הוט, פרטנר, סלקום וכן הלאה. התובעת, עו"ד תירוש, ניסתה להמחיש עד כמה ההתנהלות של עד המדינה פילבר היתה חריגה. לבאות אמנם ציין שחוץ מפגישות רשמיות, במשרד נהגו להיפגש עם מפוקחים גם בבתי-קפה, במשרדים של החברות המפוקחות ושל חברות הלובינג שלהן – אבל הדגיש שבשום פגישה כזאת, ככל הידוע לו, לא התקבלו החלטות מחייבות. "אני בסך הכל שלוחו של השר והמנכ"ל. אני יועץ מקצועי. אין לי שום סמכות. לא בחוק בכל מקרה", אמר לבאות.

"אז מה עושים?", שאלה עו"ד תירוש.

"עולים בחזרה למנכ"ל, מדווחים לו מה היה, והוא בדרך כלל הולך לשר", השיב העד. "או שיורדים אליך בחזרה למטה ואומרים: 'זה לא מוצא חן, תנסה לעשות ככה או ככה'. או שאומרים: 'תסגור את זה'".

"עד כמה במסגרת אותו קשר מועברות לחברות שונות מסמכים פנימיים, עם הערות פנימיות או בלי, טיוטות?", שאלה עו"ד תירוש.

"אני לא זוכר שמגיעים לפגישות כאלה עם מסמכים בכלל", השיב לבאות. כשנשאל האם מסמכים מסוג זה מועברים בדרכים אחרות, למשל באמצעות אימייל – כפי שעשה פילבר עם בזק – העד השיב בשלילה. "נדיר שבנדירים, לא זכור לי מקרה כזה", אמר על כך. הוא ציין שמשרד ממשלתי לא אמור לחלוק עם גורמים חיצוניים טיוטות ומסמכים פנימיים, במיוחד לא כאלה שנוגעים למדיניות שנמצאת בשלבי גיבוש.

לבאות נשאל מה הבעיה עם חשיפת מידע מסוג זה. "אם אתה מתייעץ עם חברה אחת באופן אינטימי משלב הליך גיבוש החשיבה ועד דרך יצירת העבודה, עלול להיווצר עיוות, איזה Bias, איזושהי דעה קדומה", השיב. "לכן בדרך-כלל אפשר לאזן את זה בהתייעצות רחבה עם כל החברות בתחום. זה אולי הדבר הטוב ביותר לעשות. אבל להתייעץ רק עם אחת – זה עלול להזיק".

עד המדינה שלמה פילבר בבית-המשפט המחוזי, יוני 2022 (צילום: יונתן זינדל)

עד המדינה שלמה פילבר בבית-המשפט המחוזי, יוני 2022 (צילום: יונתן זינדל)

"משלב מסוים", הוסיף בחלק אחר של הדיון, "ברגע שהמשרד כבר התגבש ותמו הדיונים, ולפעמים גם הצעקות והוויכוחים, ויש איזושהי טיוטה שהיא פחות או יותר מוסכמת – במקרים האלה יש אפשרות לעשות את זה. אבל זה כמעט לא קורה. ואם זה קורה, בדרך כלל מי שעושה את זה הוא דרג קבלת ההחלטות. אבל אני לא זוכר כמעט שזה קרה".

לבאות זכר מקרה אחד בלבד מהסוג הזה, שנגע לחברת בזק. במשרד התקשורת רצו לבצע "ניתוח רגולטורי חשבונאי", כהגדרתו, של המצב הפיננסי של בזק – ונזקקו לסיוע מאנשי החברה כדי לפענח את הנתונים שמאחורי הדו"חות הכספיים הגלויים שלה. רק במקרה החריג הזה, ציין, הוא חלק מידע פנימי עם בזק.

שיתוף הפעולה בין לבאות ופילבר לא החזיק מעמד זמן רב. אחרי שפילבר שינה את הגישה הבסיסית של המשרד כלפי בזק, הוא אישר ללבאות לנהל עם החברה משא-ומתן על נושא תעריפי רפורמת השוק הסיטונאי. "ניהלתי את המשא-ומתן במשך חודש, אם אני זוכר נכון, כמיטב יכולתי. לא הצלחנו להגיע לעמק השווה, ואז אאוט אוף דה בלו, בחגים, לפני ראש השנה או מיד לפני יום כיפור, התפרסמה איזושהי כתבה", העיד לבאות.

"מומו קרא לי למשרדו ואמר לי שאני הדלפתי את האינפורמציה, שלא יכול להיות שזה מישהו אחר. אמרתי לו שאם יותר משני אנשים יודעים משהו זה כבר לא סוד, ושאני לא יודע מי הדליף. אמרתי שאני מוכן להיבדק בפוליגרף, ושלא הדלפתי קודם – גם אצל השרים הקודמים", אמר. "וזהו, בזאת הסתיים תפקידי במשא-ומתן על תהליך הטלפוניה".

"מתי ומדוע עזבת את משרד התקשורת?", שאלה אותו בהמשך עו"ד תירוש.

לבאות סיפר שהפסקת העסקתו היתה יוזמה של פילבר, שהבשילה אחרי שנה וחצי של עבודה משותפת. "זה היה בסוף 2016, אני לא זוכר בדיוק מתי. אז התקבלה ההחלטה המשותפת. בגדול, פנתה אלי סמנכ"לית משאבי האנוש של המשרד, אמרה לי שמומו שוקל לא לחדש את החוזה שלי, שמסתיים במרץ או פברואר 2017. באותה שיחה איתה אמרתי לה כבר 'בסדר גמור'".

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 1.41MB)

משפט המו"לים