טל שניידר היא עיתונאית מדינית באתר "זמן ישראל".

נהוג לומר שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. זה נכון גם לגבי הבחירות הנוכחיות?

אני לא בטוחה שאני מסכימה עם האמירה הבסיסית. בעשור האחרון יש לישראל מדיניות חוץ מרתקת ואף מוצלחת. גם אם לא מסכימים על כולן, אפשר לסכם מספר הצלחות מרשימות במדיניות החוץ של כל אחד מראשי הממשלה האחרונים.

נתניהו הוליך להסכמי אברהם (גם אם זה קרה רק כדי לחסום את הסיפוח), בנט ולפיד אימצו והמשיכו עם ההסכמים. נתניהו הזניק את המעמד הטכנולוגי והמדעי של ישראל בעיני העולם. לפיד ובנט הצליחו בנקודות אחרות. זמנם במשרה עדיין קצר ובכל זאת אפשר היה לראות פעילות חוץ מיטבית. השאלה הגדולה היא מדוע המנהיגים כה מוצלחים בתחום מדיניות החוץ ומנגד כה כושלים כאשר זה מגיע לפנים, לחברה הישראלית. מדוע לא מצליחים לייבא את הגדולה של ישראל בהיבטי חוץ ולהשליך את זה על ניהול פנימי של החברה הישראלית.

אבל בסוף היום, כמה מקום יש לזה באמת בהחלטות הבוחר וכמה במשקל שהתקשורת נותנת לזה?

יש לזה משקל משמעותי כי מדיניות חוץ משליכה מאוד על ההיבטים הביטחוניים. אני מודעת לכך שהסקרים בשלב הנוכחי של קמפיין הבחירות מראים שהציבור עסוק ביוקר המחיה, הדיור והדלק. מנגד, בסופו של דבר, ביום הבוחר, אנשים לא מצביעים על כלכלה אלא על תחושת בטחון.

טקס החתימה על "הסכמי אברהם" בבית הלבן, 15.9.2020 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

אבל אפילו אירועי שיא בתחום המדיני לא הזיזו כאן מנדטים מקצה לקצה באופן ששינה את המפה. הסכמי אברהם? שגרירות אמריקאית בירושלים? נדמה שהיחידים שייחסו לזה משקל אמיתי הם כתבים מדיניים ופוליטיקאים.

אבל גם נושאים כלכליים ו/או אירועים משפטיים/פליליים לא הזיזו אף אחד מצד לצד.

נדמה לי שיש נושא משפטי אחד שמשפיע יותר מכל הנושאים המדיניים גם יחד. גם על אנשי התקשורת.

כמו שאתה אמרת קודם, גם הנושא הזה לא מעביר אנשים מצד לצד. הציבור הישראלי מפולג וזה לא עומד להשתנות.

ובכן: בואי נעבור לפסים פרקטיים - תני לי שניים או שלושה נושאים מדיניים או גלובליים שלא מסוקרים מספיק ושאמורים לשנות משהו לבוחר הישראלי.

הסכמי אנרגיה וגז עם מדינות שכנות, תוכניות צינורות נפט בים התיכון, לרבות ההשלכות של כל העסק הזה על הגנת הסביבה והימים של ישראל. בתוך הנושא לעיל, אפשר לכלול את ההסכמים עם ירדן בשנה האחרונה (מים וגז).

ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, עם שליט מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. שארם א-שייח, 13.9.2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

ראש ממשלת ישראל, נפתלי בנט, עם שליט מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. שארם א-שייח, 13.9.2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

אכן נושא חשוב. נדמה לי שכמות הדקות שיוקדשו לו בסיקור הבחירות שקולה לאורך של תשדיר תעמולה אחד של מפלגה בינונית.

אני חושבת שללא קשר לבחירות ותשדירים, אין מספיק תשומת לב להתפתחויות גלובליות בנושא האנרגיה. זה נושא מרכזי, שמסוקר כמעט אך ורק בעיתונים כלכליים ובפודקאסטים כלכליים, אבל הוא הרבה יותר חשוב מהנפח שהוא מקבל. הוא נוגע גם לסוגיות כלכליות, אבל בצורה משמעותית לסוגיות מדיניות, חוץ וביטחון.

יש נושא מדיני-בטחוני שלעולם לא מסוקר בהרחבה כתוצאה מכך שאנחנו מדינת צנזורה צבאית וזה סיפור הייצוא הבטחוני של מדינת ישראל. המדינה שלנו נמצאת בשנים של ייצוא צבאי במספרים עצומים, שבירת שיאים. למעשה כאשר מדברים כל הזמן על תעשיית ההייטק, הרבה מזה הן תעשיות ביטחוניות. זה מחולל תעסוקה מרשים בתוך השוק הישראלי, וישראל הפכה להיות אחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם (מקום 7 או 8, תלוי, כי הדירוג משתנה משנה לשנה).

בגלל גופים של פיקוח על היצוא, שהם סודיים ומטילים מגבלות, וגם כיוון שהחברות הגדולות שמייצאות (אלביט, תע"א, רפאל) שומרות על סודיות, אין לציבור מעקב משמעותי על המקומות אליהם מגיע הנשק תוצרת כחול-לבן.

שלו חוליו, מנכ"ל NSO (צילום מסך)

שלו חוליו, מנכ"ל NSO (צילום מסך)

מעניין - איך את קושרת את זה לבחירות ולסיקור שלהן? למי צריך להצביע מי שמתנגד לייצוא בטחוני? למפלגה של גנץ ואייזנקוט? גלנט? יאיר גולן? עומר בר-לב?

לצערי, הבוחר הישראלי לא שואל את עצמו מה המעמד של מדינת ישראל בקרב מדינות העולם בתחום הפצת נשק קונבציונלי.

אני שמח שהעלית את הנושא הזה כי הוא מאוד חשוב בעיניי. יש כאן השתוללות בתחום הזה וכדאי שלמפלגות תהיה עמדה ברורה לגביו.

המדינה היהודית, הציונית, היא יצואנית נשק עצומה וזה נושא שאנשים ופוליטיקאים מעדיפים לא לדבר עליו הרבה. מעדיפים שהוא ימשיך להיות סודי לעד. במסגרת יחסי החוץ של ישראל, כל פוליטיקאי - שר בטחון, שר כלכלה, שר שיתוף פעולה איזורי, שר חוץ - יספר לנו על שיתופי פעולה חקלאיים, זנים חדשים, טפטפות, פרחים ועוד. הם לעולם לא יספרו לך שרוב הסכמי סחר חוץ מורכבים ממכירות של מערכות ירי, מזל"טים, תוכנות סייבר התקפי ועוד.

אני מכיר כמה פוליטיקאים וכמה פרשני אולפנים שקשורים לתחום. במציאות כזו אולי לאף אחד אין רצון לשים אותו בחזית (שמת לב להתחכמות המתוחכמת שלי)?

נכון, לפרשנים אין רצון לשים את זה בחזית, ויש גם צנזורה ואיסורי פרסום, כי זה תחום יחסי החוץ. זה מקרה הכי מובהק של chilling effect, בו לעיתונאים אין כמעט רצון לעסוק ולחפור במשהו שהם יקבלו עליו פסילה בסופו של דבר. אבל חשוב להבין שיש תהליך בו ישראל הפכה ליצואנית נשק עצומה בשנים האחרונות. תמיד היינו, אבל כעת ההרכב של יצוא נשק מתוך סך ייצוא הסחורות של המדינה הולך וגדל (אם אני זוכרת נכון, זה כבר עומד על 10%).

תרשי לי לקחת אותנו צעד נוסף קדימה. גורמים רשמיים, בכירים ומוכרים במדינת ישראל, משמשים לא פעם כיחצנים וסוכני מכירות של המוצרים האלה. גם למדינות ששפתן ערבית. גם בזה התקשורת כמעט לא נוגעת.

יש פה גם אינטרסים כלכליים, כי בשל הייצוא הנרחב התעשיות הביטחוניות מוכרות פנימה, לצה"ל, במחירי עלות. כלומר, ככל שיש יותר הכנסות ממטבעות זרים עבור מוצרי הנשק, כך הם יכולים ומוכרים לצה"ל במחירי רצפה. כולם רוצים שהם יביאו הרבה כסף זר וימכרו במחיר עלות לגופי הבטחון הישראלים.

אני מבקש לרגע לדבר על פאנלים, משום שאת משתתפת בהם מדי פעם. אם היו מבקשים ממך להרכיב את הפאנל האידיאלי בערב שישי (מלבד הצורך הברור בתוספת גברים, יועצי תקשורת ואנשי צבא ואנשים שמדברים בקול רם בלי להגיד כלום), את מי היית בוחרת?

50% נשים ו 50% גברים.

זה לא קורה. ראינו מה קרה בתקופת "עלות השחר".

חבל.

את נשמעת כמו מי שמקבלת את זה כגזרת גורל. 

תמיד הייתי פעלתנית בנושא איזון מגדרי. בטלוויזיה ובכל מקום.

מי עוד חסר שם בפאנלים?

אותה התשובה. 50% נשים. אין לי שמות ספציפיים. כולם יודעים מי זו אישה ומי זה גבר. ובכל תחום בעולם אפשר למצוא מספיק מומחים/יות מכל מגדר.

הדרת נשים בסיקור הפוליטי בטלוויזיה

אני מתכוון לעוד ציבורים (לא יהודים למשל), נציגים של מוסדות או תחומי דעת. נדמה שאנחנו רואים את אותן דמויות שוב ושוב, לפעמים גם נעות בין הערוצים.

ברגע שמאזנים בנשים, מגיעים גם האיזונים האחרים, באופן טבעי.

וכעת לכותרות: תני לי את שלוש הכותרות החזקות ביותר שיהדהדו במערכת הבחירות הזו.

הנבואה ניתנה לשוטים (ושוטות).

כותרת מצוינת. אני משוכנע שאת מתכוונת לסקרי בחירות לא?

לגמרי.

זה משהו שיש לו משקל או משמעות בזמנים הנוכחיים?

אגב, סקרים וסוקרים אומרים פעם אחר פעם שזה משקף רק את יום עריכת הסקר. יחד עם זאת, אני חושבת שהעניין בסקרים הוא רדוד ומגוחך, בין השאר כיוון שיש בידינו תוצאות של ארבע מערכות בחירות, כלומר סקר-אמת, והחברה הישראלית לא עברה שינוי דמוגרפי בין אפריל 2019 לנובמבר 2022. בסך הכל ראינו גם עקביות מסוימת בנושא של שיעור ההצבעה (למעט ניואנסים לפה ולשם). ולפיכך, אין שום סיבה שיחול שינוי מהותי בבחירות החמישיות. אפשר להישען על סקרי האמת ולהבין שזה המצב.

שר התקשורת יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל)

שר התקשורת יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל)

היי, אבל עכשיו אייזנקוט נכנס לפוליטיקה! ונעמה לזימי מקום שני! ויועז הנדל - אסור לשכוח את יועז.

כל התזוזות והתוספות הפרסונליות מספקות תוכן ומידע לטווח קצר. זה ממלא מבזקים וכותרות ומאפשר לפתוח את חדשות השעה, אבל זה לא יהפוך את התמונה הגדולה של המצב הפוליטי של מדינת ישראל.

לסיום: תני לי את הבחירה שלך למרואיין אפשרי ושאלה שכדאי לשאול אותו

הבן אדם שהכי מעניין לראיין אותו הוא יורש העצר הסעודי, MBS, וזה רק אם הוא מקיים ראיון פתוח ומשיב על השאלות לגבי היחסים שהוא מעוניין להוביל עם מדינת ישראל (ועוד שאלות רבות שניתן לשאול אותו על רכש של נשק, מעמדן של נשים ועוד).

אני הייתי שואל רק שאלה אחת: לאן העלמתם את חשוקג'י...