נעמי נידם היא העורכת הראשית של אתר "שקוף".

להיות עורכת "שקוף" זה טייטל מחייב, לכן נתחיל בזה שתצייני בפניי שני נושאים שיישארו "שקופים" במערכת הבחירות הזאת מבחינת הסיקור ושני נושאים ששקוף שיככבו. את מוזמנת להטמיע את הביקורת לתוך התשובה מראש.

אין בעיה, התחלנו עם שאלות שצריך לקרוא 10 פעמים אלעד? קלאסי "העין השביעית".

את יודעת שהכל נכנס לראיון...

זה חלק מהתשובה, כמובן. אי אפשר קצת ליהנות אצלכם, אני מבינה. בסדר, בוא ניגש לנושא: במערכת הבחירות הזו לא נשמע על כמויות הכסף שנשפכות מהכיס שלך לצורך קמפיין שבוא נגיד, לא היה הכי חסר לי בתקופה האחרונה. אין לנו שמץ של מושג איך המפלגות מוציאות את הכסף הזה. בעצם, יש לנו קצת מושג, כי מבקר המדינה כתב שהן משתמשות בבוטים. שהן קונות את דעת הקהל. אנחנו יודעים שחלקן משלמות הון ליועצים אסטרטגיים ואולי לחוקרים פרטיים להוציא לכלוך. אם הן קצת יתביישו לעשות דברים כאלה, משהו יתחיל להשתנות.

בגדול זו המלחמה של עידן בנימין בארבע השנים האחרונות. חתיכת מלחמה שאף אחד לא מעוניין להילחם מתוך הכנסת כמובן כי איזה ח"כית תחוקק חוק לשקיפות על כספי המפלגות? אבל גם התקשורת לא מדברת על זה.יש לך רעיון למה, אלעד?

כאן אני שואל את השאלות, אבל בואי ננסה למפות את הנושא השקוף השני ואת שני הצפויים ואז נפנה לתחקיר ולהסקת מסקנות.

בסדר גמור אדוני, הכי חשוב להיצמד לכללים זה הרי ידוע.

היחצן רונן צור ב"פגוש את העיתונות" בחדשות 12 (צילום מסך)

בלי הכללים לא היינו יכולים לכתוב על הפרה שלהם.

עוד נושא שיישאר לא מדובר הוא המקום של היועצים האסטרטגיים. כמובן שהוא לא מדובר, כי המקום שלהם הוא היישר לתוך הספוט של המקום בו מדברים על דברים - באולפני הטלוויזיה. אנשים כמו רונן צור או משה קלוגהפט. האנשים שמרוויחים מהכסף הלא שקוף שהמפלגות מקבלות, בין אם זה בקמפיינים לפני הבחירות או אחריהן במשא ומתן הקואליציוני. הם יושבים ומפרשנים לנו את המציאות הפוליטית, על אף שהם בעלי אינטרס. מערכות החדשות מכורות אליהם כי הם אוחזים בכמויות גדולות של מידע, "הדלפות" מה שנקרא. זו אחת הבגידות הגדולות בתפקיד הכי בסיסי של העיתונות.

מה תפקידה של עיתונות עצמאית בסיקור הבחירות ובמה הוא שונה מזה של העיתונות הממוסדת? 

לעיתונות העצמאית יש כמה תפקידים משלימים: היא גם מזכירה לתקשורת הממוסדת את התפקיד שלה, וגם ממלאת את החורים (הגדולים מדי) שהתקשורת הממוסדת לא מכסה. בחלק הראשון, התקשורת העצמאית צריכה לקבוע רף ציבורי אתי שכולם יפחדו לא לעמוד בו. אני חושבת שכל אולפן וכל עורך של אולפן שמזמין את רונן צור לדבר על המהלכים של מיכאלי ששילמה לו לפני רגע, או את רני רהב שמדבר בשם ארגונים שמשלמים לו - צריך לפחד שנכתוב עליו.

בחלק השני, התקשורת העצמאית צריכה לדבר על הדבר הכי מוזנח - החיים עצמם. איך לפיד מתכנן לשפר את התשתיות לקראת נזקי האקלים שהמפלגה שלו ידעה כל כך יפה לכתוב עליהם במצע. איך איימן עודה חושב לשפר את מערכת החינוך והרווחה שנפגעות מהשחיתות שפושה בפוליטיקה ברשויות המקומיות. מה יעשה כל מי שמוביל את מחנה "אנטי ביבי" כדי למנוע את השחיתות הבאה? אגב שאלנו אותם בעבר את השאלות הללו ועוד. מעניין לראות את התשובות של חלקם. יש-עתיד למשל ענו על פי המצע שלהם, שיחוקקו סדרה של חוקים לשקיפות פעילות של לוביסטים - מה שיכול לקדם אותנו מאוד בניתוק כבלי ההון שלטון. זה לא קרה.

יו"ר יש עתיד יאיר לפיד (צילום: יונתן זינדל)

שכחת את שני הנושאים שברור שיעסקו בהם.

העיסוק העיקרי במערכת הבחירות הזו יהיה, כמו בקודמות, המירוץ להרכבת הממשלה. לכן יככבו בחודשים הקרובים שאלות לעוסות מסוג "האם תשב עם", כשהעיתונות מנסה לחלץ הבטחות ואולטימטומים. זו קליפה ריקה שהקשר בינה ובין מה שיעשו הפוליטיקאים ביום שאחרי רופף עד בלתי קיים.

בתוך העיסוק הזה אני מאמינה שידברו הרבה על חלקן של המפלגות הערביות, רע"מ בפרט, בהרכבת הממשלה.

אני רוצה לאתגר אותך לרגע: נשמע שגם העיתונות העצמאית חוזרת על עצמה כמו תקליט בניסיון להתבלט ולהתבדל. את לא חוששת שאתם מגבילים את עצמכם לאותן סוגיות והתוצאה היא שני סוגים של סיקור שבלוני: ממסדי ואלטרנטיבי.

כמו למשל?

שקיפות, לוביזם, בזבוזים תקציביים.

אני חושבת על זה הרבה. יש שילוב: חייבים לדבר על מנגנוני הכוח הסמויים ועל הכללים שנועדו לשמור עלינו מפניהם, אסור להרפות. אבל כיוון שהתקשורת הממסדית כל כך כנועה בימינו לרייטינג, שהופך אותה לבידור זול, התפקיד שלנו הוא גם לדבר על הדבר הכי מהותי ולא איזוטרי: איך המפלגות מתכננות לשפר את החיים שלך, לקצר את הדרך הפקוקה שלך לעבודה, לשאול איך בונים ואיך מתכננים שכונות חדשות כך שאנשים באמת ירצו לחיות בהן, מה מתכננים לעשות כדי להוריד את המחירים הבלתי נסבלים בסופר.

אם כבר משהו אחד יכול לצאת לנו מתקופת הבחירות הזו, הוא לנצל את תשומת הלב הציבורית ואת הנכונות של כל הפוליטיקאים לדבר נון סטופ, כדי לעסוק בקשר שבין הפוליטיקה לחיים

באף אחד מהנושאים האלה העיתונות הממוסדת לא עוסקת?

הכתבים הפוליטיים לא מתעסקים. ראיונות עם פוליטיקאים לא מגיעים לשם.

אבל כתבי צרכנות, תחבורה ובריאות כן. 

נכון, אבל תחשוב איזה הפסד ענק זה. אם כבר משהו אחד יכול לצאת לנו מתקופת הבחירות הזו, הוא לנצל את תשומת הלב הציבורית ואת הנכונות של כל הפוליטיקאים לדבר נון סטופ, כדי לעסוק בקשר שבין הפוליטיקה לחיים. במקום זה, כל מה ששואלים את הפוליטיקאים שלנו זה איך הם עושים פוליטיקה. אגב, הנושא היחיד שהם לא יכולים באמת לדבר עליו.

אז הטרוניה שלך היא בעצם שאין שאלות מהות שמוצגות לפוליטיקאים. אבל אולי הציבור לא מעוניין בזה? אולי הוא בוחר היום מנהיגים לפי תכונותיהם ולא לפי עמדותיהם?

הציבור מעוניין בזה. אבל הוא לא מכור לזה. מערכות החדשות מחפשות היום מכורים, לא מתעניינים. לא מי שיגיד "וואי פודקאסט מעולה, אני אקשיב לו מחר בדרך, בא לי להיות מרוכזת", אלא מישהו שלא יצליח להתנתק מהמסך.

איך את יודעת שהציבור מעוניין? הרי בסוף מצביעים בשלט ובעכבר.

אני אומרת שאני יודעת שהציבור לא רגיל להתעניין. הציבור רגיל ליחסים אחרים לגמרי.

ואולי אם זאת היתה ההעדפה אז ynet היה "שקוף" ו"שקוף" היה ynet?

כשב-ynet רואים שמשהו מעניין את הקוראים שלנו, הם כותבים על זה גם. וזה אולי אחד התפקידים הכי חשובים של התקשורת העצמאית: להעז ליצור שיח שאין לו רייטינג בהתחלה, ולהפוך אותו למשהו שיוכח כמושך ומשפיע עד כדי כך שהתקשורת תתחיל להתעניין בו. וכמובן לדבר על הדברים שהיא לעולם לא תדבר עליהם, פשעיה שלה. וגם, תראה איזו צמיחה אדירה יש פה בעיתונות העצמאית. המגמה היא שגשוג. יש לזה ביקוש. אנחנו במקום אחר לגמרי מלפני חמש ועשר שנים.

קצת נסחפת...

אנחנו לא במקום יותר טוב מלפני עשר שנים?

שיפור בהחלט, אבל שגשוג? עוד ארוכה הדרך. 

כמות העיתונאים שלנו, מול כמות האנשים שמוכנים לשלם על העיתונות שלנו, ואנחנו זה כל הגופים יחד, יש פה לדעתי יחס שמלמד הרבה. סבלנות אלעד.

תקשיבי לגנן: נביטה, צמיחה, לבלוב, אבל יש עוד לאן לשאוף. 

אז באיזה שלב אנחנו עכשיו, של הפרח עם הקוצים?

הפרח עדיין לא כאן. יש תקווה לפריחה אבל אנחנו עוד בחממה עם עלים צעירים. בחוץ יורד ברד. אם היית יכולה לבחור שלושה עיתונאים שיחצו את הקווים לעצמאות, וישתלבו בסיקור הבחירות האלטרנטיבי, מי אלה היו?

לא יודעת אם בא לי.

אז הפוך, שלושה עיתונאים עצמאיים שישתלבו בעיתונות הממוסדת. 

לא מוותרת על אף אחד! :)

אז נחזור לאפשרות הראשונה, כי אני עקשן.

יונית לוי. זו תהיה סדרת דוקו פורצת דרך: הפנים של החדשות חושפת את הפנים של החדשות. תמר קפלנסקי. היא עשתה עבודה נהדרת מתוך "ידיעות אחרונות" בחשיפה של סיפורים כמו בפרשת חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן, ובמעבר ל"הארץ" לאחרונה חשפה את ההתעמרות בתאגיד השידור כאן. אני חושבת שהיא אמיצה וחכמה, אין לי ספק שהיא יכולה  להפיק תחקירים בועטים על הממסד ועל התקשורת. ואולי לחשוף בעצמה כמה דברים על "ידיעות".

וגידי וייץ, עיתונאי התחקירים שאין צורך לתת לו מחמאות. הייתי שמחה שהוא יקים וינהל צוות תחקירים במימון הציבור, שעובד יחד לחשוף מערכת שחיתויות מורכבת ומסועפת בתחומי ההון שלטון עיתון. בעיני הוא חייב להעביר הלאה את העבודה התחקירית לדור הבא.

לסיום, תני לי מרואיין אחד מומלץ ושאלה אחת לשאול אותו.

בנימין נתניהו - מה אתה אוהב בפוליטיקה הישראלית?

התשובה תהיה כנראה "את עצמי".