סמי פרץ, לשעבר עורך ראשי של "דה מרקר", הוא ממגישי הפודקאסט היומי "האינטרסנטים" יחד עם איתן אבריאל ובעל טור במוסף "מרקרוויק".

אז מה נראה במערכת הבחירות הנוכחית שלא ראינו בארבע קודמותיה? יש עוד מקום להפתעות?

יש עוד הרבה מאוד זמן עד הבחירות, נראה שיש כמה נושאים - יוקר מחיה, ביבי כן או לא, פוליטיקת זהויות - וטרם נקבע מה הנושא שיוביל. תמיד יש סיכוי שסוגיות בטחון יעקפו את כל האחרות.

מכל אלו כבר היו לנו בעבר, אנחנו לקראת ים ממוחזר של סיפורים וסוגיות?

אין ספק שיהיה הרבה מיחזור, ברור שכולם שומרים חומרים ותותחים כבדים להמשך כדי לא להישחק עד הבחירות. הציבור עסוק כעת יותר בענייני חופשות הקיץ, והמפלגות והגושים בהתארגנות. אנחנו עדיין בהילוך שני.

מהי השאלה הכי חשובה שנוגעת לבחירות ושלא נשמע עליה בכלל או מספיק בסיקור שלהן?

איפה אתה רואה את ישראל בעוד חמש/עשר שנים ואיך מגיעים לשם? מה צריך לעשות? על מה תוותר כדי להגיע לשם?

אתה רומז בעצם, שאין חזון לטווח ארוך ואין דיון בסוגיות מהות. הכל פרסונלי?

אין חזון, ואם יש הוא נדרס על ידי השוטף והאילוצים. יש הרי אין ספור סיבות למה לא לממש (שחקני וטו, הרכב קואליציוני, מציאות בטחונית, אילוצים תקציביים) וקל מאוד להיאחז בהן. קשה יותר להיאחז בחזון ולא להרפות ממנו.

בחירות פייסבוק (איור: "העין השביעית")

מה המשקל של הרשתות החברתיות בתוך הזירה של הסיקור הפוליטי - האם אלו שתי זירות שפועלות במקביל, כמו כנסי בחירות וחוגי בית, או שיש כאן השפעה ועיצוב הדדיים?

יש משקל מאוד גדול לרשתות החברתיות בהפצה המונית. הדהוד של מסרים, של ניוז ופייק ניוז, עיצוב עמדות ותחושות אצל אנשים שאין להם זמן או חשק לבדוק מידע. המידע ברשתות החברתיות יכול להיות קטלני בהרבה מחוג בית, מספיק שתחתוך סינק של 4 שניות כדי להעביר מסר.

אבל זה גם כלי שהשימוש של הכתבים בו הולך וגדל. וזה חומר גלם זמין. דברים שתקשורת פופולרית אוהבת...

ברור שזה כלי ויש הרבה תנועה דו-סטרית של מידע, אבל זה כלי עם עוצמת הפצה אדירה שמזקקת אמירות ומסרים בצורה מעוותת, מניבה תשואה בעיקר למסרים מקטבים, שנאה, הערצה, הפחדה. זו לא מדיה לאנשים שקולים ומדודים. לא רואה איך מישהו ממלכתי, שקול וסולידי משיג תשואה עודפת במדיה הזו.

בוא נדבר לרגע על סקרים: זה עדיין כלי בעל ערך או שהוא הפך לקנקן שכלי התקשורת אוהבים לקשקש בו ומשמעותו נמוכה ואפילו מזיקה. הוא משקף מציאות או בורא אותה?

יש לסקרים ערך מסוים בהבנת כיווני הרוח, אבל הם לעיתים קרובות מחמיצים ניואנסים וזרמי עומק שיש להם חשיבות רבה לנוכח התיקו הנצחי והפריך שאנחנו נמצאים בו.

ח"כ איתמר בן-גביר, 2021 (צילום: יונתן זינדל)

ח"כ איתמר בן-גביר (צילום: יונתן זינדל)

 תן לנו עצה של עשה ואל תעשה לכתב הפוליטי בעת בחירות.

עיתונאים לא אוהבים עצות, אנחנו הרי יודעים הכל. אבל הייתי רוצה לשמוע מהמגישים והכתבים הבכירים בטלוויזיה אם הם חשים שיש להם חלק בהישג האלקטורלי המיוחס בסקרים לאיתמר בן-גביר. הוא בין חמשת הפוליטיקאים שקיבלו הכי הרבה חשיפה ויש כאן מקרה של פרה ועגל שרוצים לינוק ולהניק וזה מתבטא בסקרים.

ובכל זאת, עצת "עשה": תשאל את המרואיין איזה נושא הכי חשוב לו לקדם ועם מי הוא מוכן לריב או לחילופין לשתף פעולה כדי שזה יקרה. עצת "אל תעשה": אל תהפוך את עצמך לנושא. אפשר לנקוט עמדה אבל אם מדברים עליך במקום על המציאות, הציבור, הרעיונות או האתגרים - יש בעיה.

עצות טובות, אבל אני סקפטי לגבי מידת היישום שלהן. הם פשוט אולד סקול.

אני אולד סקול אחי...

נדמה לי שגם אני, אבל כמו במערכון הותיק של דן בן אמוץ, בית הספר כבר איננו. נותרנו עם מרואיין שאתה חושב שכדאי להפנות אליו שאלה והשאלה שהיית שואל אותו.

לגיא סודרי ואבי וייס: אם בן גביר היה מקבל חשיפה תקשורתית כמו של ח"כ ממוצע - כמה מנדטים היה מקבל בסקרים?

וכמה בקלפי...

בול.