אלופים בצבא ההגנה לישראל חוששים לדבר או להתכתב בטלפון שלהם, מחשש ששירות הביטחון הכללי (השב"כ) מאזין להם, זאת מאז שנכנס דוד זיני לתפקידו ב-5 באוקטובר 2025. כך למדתי מקצינים בכירים לשעבר בצבא, ששמעו זאת מכמה מחבריהם המכהנים במטה הכללי של צה"ל.
אם ברצונם לדבר בחופשיות ולפרוק את אשר על לבם, הם נעזרים בעוזריהם, בני משפחה או חברים. קשה להאמין שאכן השב"כ מעז להאזין לאלופים, אבל עצם העובדה שהם מעלים את החשש שיש "אח גדול" שעלול לעקוב אחריהם, מעידה על אובדן האמון של אישים במערכת הביטחון בדרג המדיני ועל שפל המדרגה שאליו דרדר זיני את השב"כ, שעל דגלו חרוט חרט עקרון הממלכתיות והציות לחוק.
החשש הזה, שמתפרסם כאן לראשונה, מתווסף לחשיפה המטלטלת של עמיתי רונן ברגמן בערוץ 12 בליל שבת. לדבריו, השב"כ עשה שימוש בכלי האזנה ובמטא דאטה (נתוני תקשורת) בהקשר של הדלפות ומקורות עיתונאיים.
יודגש כי מטא-דאטה אינו האזנה לתוכן שיחה אלא מידע על התקשורת: מי התקשר למי, מתי, כמה זמן נמשכה שיחה, מיקומים וכדומה. נתונים כאלה יכולים לחשוף קשרים בין עיתונאי לבין מקורותיו גם בלי להאזין לשיחה עצמה. בשב"כ מכחישים כי הם מאזינים לעיתונאים או אוספים עליהם נתונים.
בעבר כל בקשה כזו היתה צריכה לקבל את אישור ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה. "בחיים לא פיקחנו על עיתונאים", אמר לי ראש אגף ותיק לשעבר, שפרש לפני כמה שנים אך המשיך למלא תפקידים מטעם הארגון בשירות מילואים. "רעיון כזה אפילו לא עלה כאופציה, אבל היום? בעידן זיני? לך תדע".
הפרק האחרון בסאגת דוד זיני הוא פגישתו בלשכתו, במטה השב"כ ברמת אביב, עם יעקב ברדוגו: עסקן, איש עסקים, היועץ הפוליטי הלוחש על אוזנו של נתניהו וגם שופרו בערוץ 14.
מתברר כי זיני וברדוגו לא תיאמו איך להציג את פגישתם ומסרו גרסאות סותרות. ברדוגו טען שהגיע כדי לדרוש שתיפתח חקירת שב"כ על הדלפות לכאורה של מידע סודי לערוץ 12, על מועד פתיחת המלחמה נגד איראן ב-28 בפברואר 26. השב"כ בתגובתו אמר כי הפגישה היתה עם עיתונאי, אף שברדוגו עצמו שוב ושוב לא מגדיר עצמו עיתונאי.
בפגישה גם השתתף עוזרו של זיני, גם הוא חובש כיפה, שבמקרה או לא במקרה הוא גם אחיו של שדרן בערוץ 14 שמשדר עם ברדוגו. לכל הפחות היה על זיני להביא לפגישה עוזר אחר כדי למנוע חשד לניגוד אינטרסים.
כך או כך, בפליק פלאק מופלא נכנע זיני ללחצים של ברדוגו ונתניהו שיזמו את הדרישה לחקירה, וזאת לאחר שהודיע בקבינט שאין תוחלת לחקור אירוע ששותפי הסוד שלו היו כמה אלפי בני אדם.
אבל אם כבר החלטנו שמפעילים את השב"כ כדי לחקור הדלפות לתקשורת, מדוע שלא לפתוח בחקירות נגד ערוץ 14, ששדרניו שוב ושוב מתעלמים מהנחיות הצנזורה ומפרסמים מידע רגיש ואסור. לפני כשנתיים חשפתי כאן ב"העין השביעית" כי ועדת השלושה, שדנה בקובלנה שהגישה הצנזורה הצבאית, קבעה כי שדרן הערוץ שמעון ריקלין אחראי לפרסום סוד ביטחוני בניגוד להוראות החוק ו"גרם בפועל לנזק ביטחוני ממשי".
לאחרונה פנה פורום לוחמות ולוחמי חרבות ברזל לרשויות בדרישה לפתוח בחקירה נגד ערוץ 14 בחשד לעבירה על החוק ופגיעה בביטחון, וזאת בשל שורה ארוכה של פרסום מידע בניגוד להוראות הצנזורה.
כל יום שעובר מתברר כי זיני היהיר והזחוח, חסר הידע והניסיון במודיעין שמזלזל בוותיקי הארגון, מי שנראה שתמיד חושב שהוא יודע טוב מאחרים, אינו ראוי ומתאים לעמוד בראש ארגון ביון הפנים של ישראל.
זיני לא התנגד לחוק של השר איתמר בן גביר להטיל עונש מוות על מחבלים ערבים אך לא יהודים, בניגוד לעמדה המסורתית של ראשי השב"כ לדורותיהם. זיני מקל ראש באלימות ובמעשי הטרור של המתנחלים נגד פלסטינים ומגדיר אותם "אירועי חיכוך" במקום לקרוא לילד בשמו: טרור זה טרור ללא הבדל דת מין או גזע.
כפי שחשפתי, זיני סירב ללחוץ יד לעובדות שב"כ בטקס שבו מונו לתפקיד ראשות מחלקה. זיני איפשר לאישתו, שחשפה בעצמה את עמדותיה הקיצוניות בספר שכתבה, להפיץ בערוץ רשמי של השב"כ את השקפות עולמה הפונדמנטליסטית על ערכי משפחה בנוסח ימי התנ"ך או ימי הביניים, תוך פנייה לבנות הזוג של העובדים והתעלמות מבני זוג של עובדות הארגון או עובדים מקהילת הלהט"ב.
זיני ביטל את אירועי חג הגאווה שהעובדים.ת הורשו במשך שנים לציין. זיני ממדר את נ', היועץ המשפטי של הארגון, ועושה מאמצים להביא לסילוקו של ע', ראש אגף החקירות, משום שהוא דוחף גם לחקור חשודים יהודים במעשי טרור.
זיני נמנע במשך חודשים מלהגן על עובד שלו - בעלה של שקמה ברסלר, לוחם באגף המבצעים, שחברת הכנסת מהליכוד טלי גוטליב עברה על חוק השב"כ וחשפה את שמו. זיני הוא גם מי שבחוסר רגישות מוחלט הורה לפרק פינת זיכרון לחברי הארגון שנהרגו בעוטף עזה ב-7.10.
לשיא מעידותיו הגיע זיני בשבוע שעבר. בהרצאה פומבית ב"ארגמן", מכון ימני ברוח פורום-קהלת, אמר שהוא נאמן לדרג המדיני – כלומר לנתניהו שמינה אותו. לא לחוק. לא לעקרון הממלכתיות. לדרג המדיני. זו לא היתה פליטת פה אלא טעות פרוידיאנית.
ברוב מגושמותו וחוסר תחכומו, זיני גם הרים להנחתה לאופוזיציה. שהרי אם נאמנותו של ראש השב"כ היא לראש הממשלה במקום למדינת ישראל, אזי אם גדי אייזנקוט או נפתלי בנט ייבחרו לראשות הממשלה הם יוכלו לבקש ממנו לעזוב את תפקידם.
יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, כבר הבהיר שאם תקום ממשלת שינוי יש לפטר את זיני. בנט רמז כי יפטר כל עובד ציבור שלא ימלא אחר מדיניות השינוי, בלי להזכיר את זיני בשמו.
אייזנקוט הודיע בעבר כי הוא מתנגד למינוי זיני לראשות השב"כ, ובסוף השבוע בעקבות החשיפה על פגישתו עם ברדוגו, פרסם הודעה לפיה אם גורם פוליטי או מקורב לשלטון מצליח להשפיע על החלטות הנוגעות להפעלת סמכות ביטחונית, "מדובר באירוע חמור". בהיותו רמטכ"ל, קידם אייזנקוט את זיני לדרגת תת-אלוף. אפשר להניח שכעת הוא מצטער על כך.
אם זיני הוא אדם מוסרי, ערכי וממלכתי, כפי שהוא מתיימר להציג עצמו בתגובות שהארגון מנפק לשערוריות התדירות הנקשרות בשמו, הוא צריך ללמוד מאחד מראשי השב"כ שנמנה עם דור המייסדים והנפילים. לאחר שהתחולל המהפך הפוליטי הראשון בתולדות המדינה, עם ניצחון הליכוד בבחירות 1977 ומינויו של מנחם בגין לראשות הממשלה, ראש השב"כ החמישי, אברהם אחיטוב, הגיש לבגין את התפטרותו. בגין לא קיבל אותה והותיר אותו בתפקיד.
טוב יעשה כבר עתה זיני אם יבהיר כי אם ייבחר ראש ממשלה חדש בעוד כארבעה חודשים, הוא יציע את התפטרותו. בין אם כך יקרה ובין אם לא, ראש הממשלה הבא, ככל שלא יהיה זה נתניהו, צריך להודיע כי אין לו אמון בזיני, כפי שנתניהו הבהיר לרונן בר, ולהורות על סיום תפקידו.