דוד ורטהיים הוא עורך "וואלה ברנז'ה".

תקופת הבחירות מביאה איתה שינוי בענייני הברנז'ה או שמדובר באותו יום יום?

ישר ולעניין אתה. יפה. התשובה: אנחנו כבר 3 שנים בתקופת בחירות - אז אותו יום יום. אולי עם קצת יותר מניפולציות מצד פוליטיקאים. ואני אומר פולטיקאים ולא אנשי תקשורת, משתי סיבות: א. כי לפוליטיקאים יש אינטרסים אצל או נגד כלי תקשורת מסוימים, כל אחד מסיבותיו כמובן. ב. כי לא מעט מאנשי התקשורת פוליטיקאים בעצמם.

אמרת משהו מעניין - לא מעט מאנשי התקשורת הם פוליטיקאים. איזה סוג של פוליטיקאים ובמה זה בא לידי ביטוי?

האמת שהתכוונתי לעיתונאים. כל העיתונאים אנשי תקשורת, אבל לא כל אנשי התקשורת כידוע עיתונאים. אבל במקרה הזה כנראה שההכללה גם נכונה. בכל מקרה, נדמה לי שזה בא לידי ביטוי קודם כל במושג השחוק "פוזיציה". תופעה בולטת שהתחילה בשדרת הכתבים והפרשנים הפוליטיים, וזלגה כמעט לכל תחום. למעשה, כמעט כל סיפור נמדד בעמדה הפוליטית של הכתב שהביא אותו. ואני מבין למה. זו דרך נפלאה להתעלם מעובדות ולהתרכז במוטיבציות לפרסום. ההסבר השני הוא האינטרסים המידיים שיש לגופי תקשורת לשרת פולטיקאים מסוימים או לתקוף אחרים. הדוגמה הברורה, השקופה (והלא מוכחשת) היא ערוץ 14. אבל לחשוב שמדובר רק בו זה לעשות הנחות.

ויש עוד סוג של פוליטיקאים בתקשורת. פולטיקאים בכירים אפילו. כאלו שנמצאים בעמדות מפתח כבר שנים, ומסרבים להתראיין. לא רק אליי, אלא בכלל. אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל פעם, לפני הרבה שנים, יכולת לפתוח איזה מוסף ולגלות את אבי ניר או יורם אלטמן (מנכ"ל רשת) מדברים, או אפילו את ניר חפץ. נכון שגם אז הם לרוב בחרו במה נוחה, והראיונות התמצו פעמים רבות במיחזור קלישאות. אבל לפחות היתה הכרה בצורך לתת תשובות מדי פעם. היום גם האקט הדקלריטיבי הזה לא קיים ברוב המקרים.

אולי משום שהם יודעים שיש להם רק מה להפסיד מראיונות כאלה?

זהו, זה מצחיק. זה גם מה שאמרו (בגופים אותם הם ניהלו) על נתניהו. ובפועל, כל פעם שהוא בחר להתראיין - לא רק שהוא לא ניזוק, אלא דווקא התחזק. אני גם חושב שיש להם מה להרוויח. יש ערך במתן דין חשבון. יש ערך בלעמוד ולהסביר את האסטרטגיה שלך. לא תמיד הוא מתגמל מיידית, אבל הוא חשוב ארגונית וגם בכלל לענף. אנחנו בענף שמקדש את השקיפות ואת הדין וחשבון הציבורי, והדוגמה האישית שנותנים כמעט כל הבכירים היא שעדיף לשתוק.

פעם היה ידוע שנוני מוזס הוא איש צללים. אתה מכיר היום מנכ"ל שהוא לא? הנה משפט שלא חשבתי שאגיד לעולם: דווקא בנושא הזה - בועז ביסמוט, שפה ושם מתראיין, יצא תותח. לא עונה על כלום, או שעונה ולא הבנתי, אבל לפחות נעמד מול עיתונאי או מצלמה ומשחק לפי חוקי המשחק שרוב העיתונאים דורשים מהפוליטיקאים שהם מסקרים.

אתה יודע מה? זרקת אתגר ואני מפנה אותו אליך - הרי שנינו יודעים שאת הראיון הזה הם יקראו: תן לי ארבע שאלות מפתח לארבעה קודקודי תקשורת, אם אפשר בהקשר האקטואלי של הבחירות. אם יגיעו התשובות, תקבל קרדיט של מראיין אורח ואייטם מפנק ב"וואלה ברנז'ה".

וואו. אתגרת. תשמע, זה קשה קודם כל כי מדובר על שאלות שונות לאנשים שונים. אבל אנסה.

אגב זה די כותב את עצמו: אבי וייס, אבי ניר, גולן יוכפז ואלי עזור. את אלי אתה יכול לשאול מתי יש העלאה במשכורות בקבוצה. 

את מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס אשאל: חדשות 12 יורדת באופן עקבי באחוזי הצפייה. האם בכלל יש עדיין מקום למהדורה "ממלכתית" שמנסה לאזן, בעידן נישתי כל כך. מה האסטרטגיה שלך? כשהוא יענה שהם קודם כל עיתונאים הגונים, אשאל אם הוא לא חושב שהתקרנפו בפני הביביזם.

את אבירם אלעד, מנכ"ל חדשות 13, אשאל: כמי שהיה עד מפתח בפרשת "וואלה" והתפטר על רקע המעורבות האלוביצ'ית - ניר-חפצית, אתה חי בשלום עם מה שקורה אצלך על המסך?

את נטע ליבנה, עורך "ידיעות אחרונות": אתם מחרימים את קשת בגלל שהקימו אתר חדשות מתחרה, ועידות ממומנות של פוליטיקאים מקורבים למו"ל שלכם עדיין מתקיימות. התחושה היא שלא למדתם כלום מפרשת 2000. אני צודק?

וגולן יוכפז הכי קשה....

למה עשית את זה לעצמך?

עבדת בעבר תחת הנהלת ערוץ שיש שאומרים שגם מתוך מניעים פוליטיים הדיחה אותך. מה הלקח העיקרי שלך?

בוא נרחיק להסתכל לרגע עד לבחירות השישיות (עניין של 9-10 חודשים יש שיגידו): אילו עיתונאים מוכרים יהיו אז הסחורה החמה בשוק המפלגתי ואצל אילו מפלגות?

אני מבין שאתה מצפה שאסתכסך כאן עם המעטים שעוד לא הסתכסכתי איתם. סה"כ לגיטימי. אז ככה: עמית סגל ימשיך להיות סחורה חמה בליכוד או ימינה לו, וכנראה ימשיך לסרב. ינון מגל יקבל מתישהו שריון אצל ביבי. זה יהיה כפוי טובה ולא הוגן אם לא. לא פוסל שגם ירון אברהם יקבל פנייה מתישהו. ויש את המועמדים הטבעיים: שי גולדן, שאני צופה לו קריירה פוליטית מזהירה כי יש לו את כל מה שנחוץ. ורביב דרוקר שגם ככה מחלק לא מעט טיפים למרצ. קבל גם הימור אקזוטי: צבי יחזקאלי לש"ס. שאלות קשות!

אני רואה מישהו ששכחת ובהחלט תסתכסך איתו בגלל זה - אראל סג"ל, שכבר היה בחצי רגל על המגרש לא מזמן.

ככל שאני יודע הוא קיבל הצעה וסירב. אגב, לזכותו יאמר שהוא לא מורח ושקוף מאד לגבי ההצבעה שלו. אולי שקוף מדי.

ואם כבר הגענו לזוגיות המופלאה שלך עם אראל, הרי שאין מתאים ממך לשאלה הבאה: כמה מתוך היריבויות והעימותים שאנחנו רואים בענייני אידאולוגיה, פוזיציה ומהות על המסך הן אמיתיות וכמה הן לצורך העימות וההצגה?

הייתי מחלק את זה ל-90-10. 90% אותנטי, 10% שואו.

אני חושב שאם השיעורים שציינת היו אמיתיים, לא היה סיכוי בעולם שתמשיכו להגיש יחד. אפשר לומר את זה גם על צמדי עימות אחרים בתקשורת. בכלל, כל האופנה המתפרצת הזאת של מגישים-יריבים-מתנגחים היא בעיניי אחת הבעיות המרכזיות בשיח התקשורתי של השנים האחרונות. אולי תגלה לנו כמה מהעימותים האלה הם יזומים? האם יש היום רק דרך אחת להגיע לצופים, באמצעות עימותים, קרבות והקצנה?

זו שאלה שקצת כותבת את התשובה, כי בהגדרה בעצם היותי איש שמאל וגיי בתוכנית שחלק גדול מהליינאפ שלה כולל מרואיינים ונושאים בעלי אופי ימני, או שלאראל יש סטיטמנט ימני לגביהם, אז הקונפליקט הוא בילט-אין. כלומר, הפורמט מכתיב את העימות, ולא צריך לעבוד קשה מדי כדי לייצר אותו.

יש סתירה באמירה שלך, אתה בעצם אומר שאין סיכוי שזה לא מבוים, או שיש סיכוי קטן. אני חושב אחרת. שאם היינו מסכימים, היה פחות מעניין. קצת קשה לי עם התשובה שנתתי כי היא מאד לא פורצת דרך. גם הפורמט לא, אגב. אבל כנראה שיש משהו במתח שמתעורר ובשיח שמייצר עניין. אני מקווה לפחות. ועל הבסיס הזה זה עובד. ולגבי הבעיות בשיח שההתנגחויות האלה מייצרות, תשמע, אנחנו מגישים תוכנית שהיא בהגדרה פובליציסטית. זו תוכנית מגזין. לא בטוח שיש לי משהו מגובש מדי להגיד על זה. אולי.

תן לי את שלושת החטאים הגדולים של התקשורת בהקשר של סיקור הבחירות. 

מתבקש שאומר: "שיח מפוזיציה". אבל אפתיע. החטא הראשון: עמוד שדרה רופף עם עודף קשב לבועת הטוויטר. ראיתי לא פעם ולא פעמיים איך מדיניות מערכתית שלמה משתנה בגלל כמה ציוצים, כשהרציונליזציה לזה היא כמובן "קשב לציבור".

מסכים לחלוטין שהעורך הראשי של משדרי הטלוויזיה הוא הטוויטר. 

יאפ.

גם במישור התכנים וגם במישור רוח הדברים. מה החטא השני?

החטא השני: השתלטות טוטלית של יועצים ולוביסטים (בשכר!) שממלאים את האולפנים. מוזמן לשתול פה לינק לטור שכתבתי בנושא. ההגדרה הקלאסית של "מהמקפצה".

גם עם האמירה הזאת אני יכול משום מה להתחבר... אגב - בהקשר הזה, איך אתה רואה את פרשת רדיו ynet ויואל חסון? קול ההיגיון ניצח או הזעם הציבורי?

הפרשה הזו עונה בדיוק על שני החטאים הראשונים, ומסמלת את שניהם, אם כי בסדר הפוך. ראשית - ההחלטה עצמה, לתת ללוביסט להגיש תוכנית פוליטית. שנית - החשש מפני צייצנים. אם מראש לא ראיתם בזה בעיה אתית, למה התקפלתם? לזכותם ייאמר שבאקט שיווקי לא אופייני, בקבוצה הוציאו את ההתקפלות החוצה, כדי שאנחנו לא נעשה את זה.

והחטא האחרון?

החטא השלישי: גודש. תרפו. אנחנו מבינים שהכי זול לייצר חדשות. תשקיעו בנו.

נסיים כמנהגנו בהצעה למרואיין למדור זה ובשאלה מומלצת בעבורו. 

מרואיין למדור. קשה. אפשר אותי עוד פעם.

ומה לשאול אותך?

לשאול אותי: מה הכי מבאס אותי בעבודה שלי. ויש המון דברים מבאסים. אשמח גם לענות.

אין ברירה - עכשיו תצטרך לענות. 

חחח. אצל כל עיתונאי, כשאייטם עולה לאוויר/מפורסם העבודה מסתיימת ועוברים לדבר הבא. אצלי העבודה מתחילה אחרי שהאייטם עולה לאוויר. בחרתי בתחום שיש בו יותר טלפונים מהקלקות.

קוראים לזה ניהול כעסים.

בדיוק.