מירון רפופורט הוא עיתונאי באתר "שיחה מקומית".

מה הסוגיה החשובה ביותר מבחינה עיתונאית במערכת הבחירות הקרובה?

הניסיון לדחוק הצידה, חזרה לשוליים, את המפלגות המייצגות את המיעוט הערבי-פלסטיני.

איתמר בן-גביר מציע להקים משרד הגירה, נתניהו מבסס את התעמולה שלו על האסונות שנחתנו עלינו משום שלפיד הקים ממשלה עם "תומכי טרור והאחים המוסלמים", מפלגת גנץ-סער-אייזנקוט מודיעה שלא תסתמך על המשותפת ותסכים לשבת עם רע"מ רק אם הממשלה לא תהיה תלויה בה, וכך גם שרים שונים ביש-עתיד, ולפיד עצמו חוזר לשיח של "לא לשבת עם הקיצונים".

אחרי שהמפלגות האלה נכנסו למרכז הבמה בארבע מערכות הבחירות הקודמות, אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של ישראל, יש מאמץ משולב "להחזיר אותן למקומן".

ראש הממשלה בנימין נתניהו בסרטון תעמולה שהופץ בטוויטר, 9.9.2019

אבל אולי זה נובע מהעובדה הפשוטה שבשנים האחרונות השתנתה גם המפה הפוליטית והעם,  כמו שאומרים, ימני יותר. הם פונים אולי למי שרוצה לשמוע את המסרים האלה.

אני לא חושב. אולי ההפך. הסקרים הראו עלייה דרמטית בנכונות של מצביעי מרכז-שמאל יהודים להסתמך על המשותפת ואפילו לשותפות ערבית בממשלה. כשגנץ החליט להקים ממשלה עם המשותפת, איש מתומכיו לא יצא לרחוב כדי למחות. אזרחים ערבים נמצאים בכל מקום - מבתי החולים, בתי משפט ובתי המרקחת, ועד מרכזי השירות ונהגי אוטובוס.

לדעתי יש גם חשש של ממש, מהותי, של הימין, לאובדן העליונות היהודית, ולכן הם יוצאים לקמפיין הזה. סמוטריץ הבהיר את זה באופן מאוד חד כשהוקמה הממשלה עם עבאס. "מדינה יהודית" ומניעת "מדינת כל אזרחיה" הפכו לסיסמאות המובילות של הימין. זה לא מפני שהציבור הלך ימינה, אלא משום שאנשים כמו סמוטריץ וגם ביבי מבינים שאם הערבים יצטרפו למשחק, לימין אין שום סיכוי לשלוט.

פעם לא היה צריך לצעוק, "אנחנו רוצים מדינה יהודית". זה היה מובן מאליו. מהליכוד עד מרצ. עכשיו הם מרגישים שהקרקע נשמטת, שהקונצנזוס הזה מתפורר, ולכן הם בלחץ.

ח"כ בצלאל סמוטריץ ב"מצעד הדגלים" בירושלים, 29.5.22 (צילום: אוליביה פיטוסי)

המציאות בסקרי המנדטים באולפנים אולי סותרת את ההנחות האלה ומה שלא בסקר לא נחשב במציאות העיתונאית של ימינו אלה.

ברור שהמסרים האלה עובדים, אלה מסרים שפונים אל המימד הזהותי-דתי. ועדיין, נתניהו מתקשה להשיג רוב. הסיכוי היחיד שלו לנצח הוא שהערבים יישארו בבית. הקמפיין הזה נועד להראות לערבים שאין להם סיכוי להשפיע, ולכן לא כדאי שיילכו לקלפי.

זאת קריאה מעניינת של המציאות ואני בהחלט מסכים שאי אפשר למצוא אותה בכלי התקשורת המובילים. אתה חושב שזה מכוון או נסיבתי לגמרי?

גם וגם. אין ספק שערוץ 12 נשלט היום באופן בלעדי על ידי פנאט של עליונות יהודית, כך גם במידה רבה בערוץ 13 (ערוץ 11 אני פחות רואה). מגיש תוכנית הבוקר הפופולרית ברשת ב' (שהיתה פופולרית גם קודם), קרוב מאוד בדעותיו לבן גביר, ויש לו גם את תכונית האירוח הפוליטית היחידה בערוץ 11. אבל לצד האידיאולוגיה המופגנת של העיתונאים האלה, יש פשוט עצלות ורפיון.

עניין נוסף: אף שבארבע מערכות הבחירות האחרונות, המצביעים של המרכז-שמאל אימצו באופן מפתיע בזריזותו את הרעיון שערבים יכולים ואולי אפילו צריכים להיות חלק מהממשלה, עדיין לא התגבשה שפה של שותפות. זה מאוד חיצוני, תועלתני. זו הדרך לעצור את ביבי.

ההתנהלות של מרצ ובעיקר של העבודה, שזרקו מחוץ לאוטובוס את איימן עודה והמשותפת בטענה שהם הפכו "לאומנים" (שקר מוחלט, הם לא שינו את עמדתם), בלי לנופף להם אפילו לשלום, בהחלט חיזקה את המגמה הנגדית של בן גביר-ביבי.

איתמר בן-גביר, תל-אביב, 16.8.22 (צילום: תומר נויברג)

כמי שמבין את חשיבותה והשפעתה של הכותרת,  נסח לי בבקשה שתי כותרות מעל הכפל שאמורות לתפוס פה תשומת לב ציבורית, בימים האלה ובזמן הזה. 

כותרת: תוכנית הגירוש של בן-גביר. משנה: בן-גביר מספר לתקשורת שהוא "התמתן", אבל התוכנית שהציע מזכירה הצעות של הימין הפשיסטי באירופה בשנות ה-30.

זה נדמה שאתה רואה בבן-גביר הסיבה והמסובב לכל המערכת הפוליטית כאן, אבל צריך לזכור שעד עכשיו כשרץ לבד לא הצליח לעבור את אחוז החסימה, וגם הפעם אולי ירוץ בנפרד.  אולי מדובר בניפוח מיותר של קוריוז? אולי הפחד הוא מתופעה שבסוף נמצאת בשוליים וכך גם העיתונות צריכה להתייחס אליה?

ייתכן שאתה צודק. הסקרים מאוד מנפחים את כוחו של הימין הקיצוני (כפי שהם מנפחים את כוחו של הימין בכלל, הסקרים של פילבר בבחירות האחרונות נתנו רוב ברור ומוצק לימין. ראינו את התוצאה). אבל נכחתי בכמה עצרות של הימין שארגן הליכוד. בן-גביר היה הכוכב הבלתי מעורער. גם אם לא יקבל את הקולות שהוא מצפה להם, אין ספק שהוא הזיז את השיח הימני.

בכל מקרה, אם כותרת אמורה להדליק פעמון אזהרה, אז בעיני העובדה שהעובדה שמי שביבי יהיה חייב להסתמך על קולותיו כדי להקים ממשלה אומר דברים כאלה, חייבת לקבל מקום. לא ייתכן שדפנה ליאל תשפד את אורנה ברביבאי בשאלות על איך יש-עתיד תוכל להתבסס על המשותפת אחרי שהמשותפת הגדירה את הרג הילדים בעזה כפשע מלחמה, אבל האמירות של בן-גביר עוברות כמעט ללא התייחסות.

יו"ר הרשימה-המשותפת איימן עודה, 26.7.22 (צילום: יונתן זינדל)

אתה חייב לי עוד כותרת. 

כותרת: המבצע לסתימת פיות. משנה: אף שארה"ב ומדינות אירופה קבעו שאין ממש בטענות של ישראל שארגוני זכויות אדם בגדה משרתים ארגוני טרור, חיילים פשטו באישון לילה על ששה ארגונים פלסטינים ונעלו את דלתותיהם.

אתה חושב שהרבה ישראלים מתעניינים במה שקורה מעבר לגדר? מסופקני.  במבצע האחרון לא היו דיווחים עיתונאיים מהצד ההוא והציבור חי עם זה בשלום.  כשמעלים סוגיות כאלה או כשמראיינים ערבי על הזווית שלהם, המרכזייה של חברות החדשות קורסת מטלפונים זועמים,  כך דיווחו מנכ"לי חברת החדשות פעם אחר פעם.

אתה שואל אותי איזו כותרת צריך לתת, מה הישראלים צריכים לדעת. הם חייבים לדעת את הדברים האלה. לגבי הראיונות עם ערבים, הרשה לי לפקפק. ערכתי במשך עשור תוכנית אקטואליה ששדורה בערוץ 2 ("עושים סדר", על המשבצת של החינוכית). ראיינו ערבים הרבה יותר מכל תוכנית אחרת. לא היו טלפונים ולא בטיח. היו פעולות מאורגנות של ארגונים כמו ישראל שלי, לא מחאה ציבורית. גם לא היתה ירידה ברייטינג, בניגוד למה שאמרו לי באופן אישי מנהלים בטלוויזיה המסחרית. זו דרך של עורכים לברוח מאחריות. וחוץ מזה, בשביל זה הם בעיתונות. אם הם רוצים לנהל ערוץ תעמולה, שרק יגידו.

מוחמד מג'אדלה, "אולפן שישי", 26.3.2021 (צילום מסך)

לסיום,  תן לי שם של מרואיין אחד שכדאי לי לדבר איתו ושאלה אחת שכדאי לשאול.

מוחמד מג'אדלה. מה קרה שפגישה בין מנהיגי מפלגות ערביות ובין מנהיגים ברשות הפלסטינית, עניין שגרתי לחלוטין, הופך בערוץ 12 "להתערבות של הרשות בבחירות". השגרירים של כל מדינות המערב נפגשים עם מנהיגים פוליטים בישראל. אז איטליה או קנדה מנסות להשפיע על הבחירות?

חכה שנגיע להתערבות רוסית ולמתקפות סייבר איראניות. אופס,  כבר היינו שם.

זו ידיעה לגיטימית. פגישה של מאג'ד פראג' עם איימן עודה לא נכנסת בקטגוריה הזו.