בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש הבלוגר תומך נתניהו אלי ציפורי על פסק הדין שקבע כי הטריד עיתונאים ופרקליטים. שופט המחוזי ביטל את קביעת השלום כי תביעת ציפורי היתה תביעת השתקה, אך הקביעות העובדתיות של השלום בדבר התנהלותו של ציפורי נותרו על כנן (למרות זאת, ציפורי הטעה את הציבור בכותבו על הערעור ברשתות החברתיות).

התביעה נולדה אחרי שבחודש מאי 2022 פרסם עיתונאי "הארץ" גידי וייץ מאמר תחת הכותרת "כשהנאשם יגיע לניחום אבלים", ובו יצא להגנתו של עיתונאי חדשות 13 אביעד גליקמן ולהגנת עיתונאים אחרים המסקרים את משפט המו"לים וסובלים מהתנכלויות מצד נאמניו של הנאשם בנימין נתניהו.

וייץ כתב על ההסתה נגדם, בעידודו של נתניהו, והזהיר מפני השלכותיה. בין היתר התייחס וייץ לציפורי, אז בעל טור ב"מעריב".

באותו הבוקר צייץ שפר בחשבונו הפרטי בטוויטר תצלום של המאמר שפרסם וייץ ב"הארץ", והוסיף את המילים "חכמים הזהרו בדבריכם! קראו על אוירת טרור ואלימות מילולית כנגד פרקליטים ועיתונאים מצידו של [אלי ציפורי] במשפט נתניהו. אך הוא אינו לבד ומדובר בצבא של צייצנים התוקפים כל מי שמפריע להפצת הפייק בשפה אלימה, למשל [ינון מגל] שרק אתמול התלוצץ על 'כדור בראשו' של בנט".

בעקבות זאת הגיש ציפורי תביעה בסך 280 אלף שקלים נגד שפר. ציפורי טען, באמצעות עו"ד עדי בן-חור, שבהמשך הוחלף בעו"ד אוהד מחרז (המייצג את רה"מ הנאשם נתניהו בשורת תביעות דיבה שהגיש), כי שפר הפיץ מאמר "דיבתי" מאת וייץ, וצירף אליו מילים שהציגו את ציפורי "כמטריד, מאיים ורוצח פוטנציאלי ולמעשה". ציפורי לא הגיש תביעה נגד וייץ או "הארץ".

כותרת המאמר של גידי וייץ ב"הארץ"

כותרת המאמר של גידי וייץ ב"הארץ"

שפר טען להגנתו כי התריע "מפני האווירה הקשה והאלימה שמשליט התובע באולם המשפט שבו מתקיים משפטו של ראש הממשלה לשעבר, מר נתניהו". בכתב ההגנה נטען כי "דבריו של הנתבע בעניין זה הם דברים נכוחים, חשובים, שיש בהם עניין וערך ציבוריים ואף הכרח וחובה אזרחית לומר אותם, ואין ולא יכולה להיות בהם כל לשון הרע".

"הטענה המקופלת בתביעה, היא שהתובע איננו משליט אווירת טרור או אלימות מילולית כלפי פרקליטים ועיתונאים במשפט נתניהו", נכתב בכתב ההגנה. "ככל שזוהי אכן טענתו, הרי שהנתבע יפריך אותה בקלות יתרה ויוכיח את הגנת 'אמת הפרסום' העומדת שלו". את שפר ייצגו עורכי הדין יובל יועז ואילן יונש, המייצגים את "העין השביעית" בהליך נפרד שהגיש נגדה ציפורי.

במסגרת ההגנה של שפר הגישו שורת עיתונאים המכסים את משפט המו"לים, כולל החתום לעיל, תצהירים משפטיים בנוגע להתנהלותו של ציפורי באולם. הם העידו על התנהלות בריונית, תוקפנית ומשליטת טרור.

בחודש ספטמבר האחרון דחה השופט אביים ברקאי את תביעת ציפורי.

לאחר שסקר בקצרה את הראיות ובהן תצהירי עדי ההגנה, כתב השופט ברקאי כי "התמונה שעולה ממכלול העדויות והראיות שהובאו באשר להתנהגות התובע – היא תמונה מעט מטרידה. התובע מצטייר כאיש ריב ומדון, אשר מחבל בעבודה העיתונאית של אנשי התקשורת, ואשר מהלך אימים על הנמצאים בסביבת בית המשפט, בבית המשפט עצמו ואפילו באולם בית המשפט".

"התובע נוהג, כשיטה וכמעשים דומים, לצלם בהתרסה ובאופן מאיים עיתונאים ואפילו עורכי דין הנמצאים בבית המשפט ולעיתים באולם בית המשפט עצמו. התובע מעורב בתגרות מילוליות, אשר כנטען הוא היוזם אותן, וזאת בבית המשפט ולעיתים אפילו באולם בית המשפט עצמו.

"אין להחשות מול התנהלות זו של התובע. בוודאי אין להלין על מי שמתאר את התנהלות התובע כמי ש'נוהג לקרב את הנייד שלו מרחק סנטימטרים מפניהם של התובעים והעיתונאים, לעקוב אחריהם, לעלוב בהם, להטריד אותם גם כשהוא מתבקש להפסיק'. גם אין להלין על האמירה לפיה התובע נוהג ב'אווירת טרור ואלימות מילולית כנגד פרקליטים ועיתונאים'.

"הנכון הוא לנסות ולמגר התנהלות כוחנית במסדרונות בתי המשפט, ובוודאי לא לקבל שום התנהלות כוחנית באולם בית המשפט. בוודאי לא נכון הוא להאשים דווקא את מי שמפנה זרקור להתנהגות התובע, אשר כבר תוארה כמי שמהלך אימים על עיתונאים".

השופט ברקאי אף קבע כי התנהלותו של ציפורי נופלת בגדר "הטרדה אחרת", כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". על ציפורי הוטל לשלם הוצאות משפט בסך 25 אלף שקלים.

ציפורי, שוב באמצעות עו"ד מחרז, ערער על פסיקת השלום וטען כי הוא "חש כי נעשה לו עוול גדול".

בין היתר טען ציפורי כי דווקא חלק מהעדים שהצהירו כי הוא משליט אווירת טרור, כמו החתום לעיל, הם ש"ננזפו על ידי הרכב השופטים" בשל התנהגותם באולם ואילו הוא מעולם לא ננזף על ידם.

שפר השיב לערעור וטען כי "אמיתותו של הפרסום שעשה הנתבע הוכחה מעל ומעבר, בשורה ארוכה של עדים (שבעה במספר – מה שהמערער מכנה 'מצעד עדים לא רלוונטיים') שעדותם לא נסתרה".

בדיון שנערך בערעור לפני שבועות אחדים הבהיר השופט עבאס עאסי כי יתקשה לקבלו.

"קשה להתמודד עם פסק הדין הזה ברמה הערעורית", העיר השופט עאסי, "[...] כי ההכרעה שלו בעניין 'אמת דיברתי' היא בעיקרה הכרעה עובדתית". שופט המחוזי הוסיף כי גם אם אפשר היה לנמק את ההכרעה "בדרך אחרת או בסגנון אחר", ההנמקה שבה בחר שופט השלום היא אפשרית. "אני לא יודע איך אפשר להתמודד עם הקביעות העובדתיות האלה", אמר.

ואמנם, בפסק הדין שנתן השופט עאסי בחר השופט שלא להתערב בקביעות העובדתיות של השלום, אך פסק כי לא היה צורך בהם מלכתחילה.

אחרי מתן פסק הדין שדחה את ערעורו יצא ציפורי לסיבוב ניצחון בין היתר בטענה כי המחוזי קבע שהקביעות העובדתיות לגביו "מבוטלות" וכי הנימוק לפיו דבריו של שפר הם אמת "מבוטל" אף הוא.

ואולם, בפסק הדין של המחוזי מבהיר השופט עאסי כי הוא כלל אינו מתערב בקביעות אלה של השלום, משום שערכאת ערעור לא נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ומשום שניתן היה לדחות את התביעה של ציפורי גם בלעדיהן.

"בדונו בסוגיית אמת הפרסום, נראה כי בית משפט קמא התייחס לכל מרכיבי הפרסום כעובדות", כתב שופט המחוזי והוסיף: "דומה כי אין חולק שתיאור ההתנהגות וההתנהלות הפרטנית של המערער באולם בית המשפט מהווה תיאור עובדתי מפורט. מכאן שהכרעת בית משפט קמא בעניין זה מהווה הכרעה עובדתית מובהקת, הנסמכת על התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו ומהימנותם, באופן בלתי אמצעי, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו אלא במקרים חריגים שבהם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, או כאשר הממצא שנקבע אינו עומד במבחן ההיגיון והשכל הישר".

תחת התערבות בהכרעה העובדתית, מצא שופט המחוזי כי ראוי היה להתייחס לפרסום של שפר כאל דעה, ולא כאל קביעת עובדה.

לפי השופט עאסי, נכון היה לראות בדברי ציפורי "מאיים ומטריד עיתונאים ופרקליטים", "ככאלה שנושאים מסר החורג מפשט לשונם ומבטאים דעה ערכית" ועל כן לא היה כלל מקום לבחון האם מדובר באמת. אמנם, בפרסום של שפר ישנו גם חלק עובדתי מובהק, אך השופט עאסי מזכיר כי על פי הפסיקה, "פרסום מעורב של עובדה ודעה נחשב לרוב בגדר דעה ולא עובדה".

לפיכך, במקום לבדוק ולהכריע האם שמורה לשפר הגנת אמת בפרסום, המתאימה לקביעות עובדתיות, בחר שופט המחוזי לבחון האם שמורה לו הגנת תום הלב, המתאימה להבעות דעה.

בהקשר זה קבע השופט עאסי כי "שפת הפרסום אינה חורגת מתחום הסביר" וכי ממילא הפנה שפר את עוקביו לקרוא את מאמרו של וייץ. "במקרה של פרסום בדרך של שיתוף למקור אחר, יש לאמץ פרשנות מרחיבה ביחס להגנות ולהקלות המנויות בחוק", כותב שופט המחוזי.

עוד קובע שופט המחוזי כי שמורה לשפר גם הגנת העיתונאות האחראית, הן בשל הפניית העוקבים לכתבה של וייץ והן משום שבדברי שפר יש "עניין ציבורי משמעותי".

מנגד, ביטל שופט המחוזי את קביעת השלום כי התביעה של ציפורי היתה תביעת השתקה, בשל ההחלטה לתבוע את שפר ולא את וייץ. "סבורני כי קביעה זו של בית משפט קמא אינה נקייה מספקות בנסיבות המקרה", כותב השופט עאסי, "וזאת משום שהמערער כיוון את תביעתו גם כנגד פרסום מקורי שנעשה בהודעות המשיב, כמו הביטוי 'אווירת טרור' והביטוי 'מטריד ומאיים'".

בשל זאת, ונימוקים נוספים, הכריע השופט עאסי כי לא נכון לסווג את תביעת ציפורי כתביעת השתקה.

לסיכום כתב השופט עאסי: "איני מאמץ במלואה את הנמקת בית משפט קמא בכל הנוגע לתחולת הגנת אמת הפרסום ולסיווג התביעה כתביעת השתקה. דחיית הערעור נשענת בעיקרה על כך שהפרסום, בהקשרו הכולל, הוא הבעת דעה בקשר לעניין ציבורי".

בשל המסקנה המעורבת, לא ניתן צו הוצאות בערעור.

58803-11-25
13954-06-22

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 551KB)

עוד על אלי ציפורי נגד יהודה שפר