העיתונות נכנעת לתרבות ההתלהמות של העידן הנוכחי

איתי זילבר הוא עיתונאי בגלי-צה"ל וראש המסלול ללימודי עיתונות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב

תקשורת יכולה באמת להשפיע על תוצאות הבחירות?

תקשורת יכולה להשפיע על המצביעים, והם בתורם ישפיעו על תוצאות הבחירות. זה נשמע כמו התפלפלות מתחכמת, אבל בעיני זה חידוד חשוב כי כשאתה אומר "להשפיע על תוצאות הבחירות" זה עלול להישמע כאילו מישהו מתערב בתוצאות עצמן, בעוד מה שהתקשורת עושה הוא לתווך מידע, להגיש אותו לציבור ומאותו הרגע הבוחרים הם אלו שמחליטים מה לעשות עם המידע הזה.

כאן ישנן שתי שאלות המשך - האם התקשורת צריכה (במובן של תפקיד) להשפיע והאם היא רוצה להשפיע?

אתה מתכוון - להשפיע על הציבור?

כן. או על עצמה :)

אז נתחיל מהשאלה השנייה. ברור שעיתונאים רוצים להשפיע. מי שאומר לך אחרת - משקר או לכל הפחות מיתמם. התשובה לשאלה הראשונה כבר קצת יותר מורכבת. גם אם התקשורת, כמערכת, לא תחפש להשפיע על המציאות, עצם התפקיד הבסיסי שלה - הנגשת וחשיפת מידע - הופך את התקשורת לגורם משפיע. ברגע שעיתונאי חושף משהו שאחרים מנסים להסתיר הוא כבר השפיע על המציאות.

תרשה לי לכפור בטענה האחרונה - בכל יום נחשפים פריטי מידע רבים. רק מעטים מהם, לא החשובים ביותר, מחלחלים לתודעה הציבורית. מתוך אלה, רק מעטים נצרבים בתודעה ארוכת הטווח. בסוף, הבחירות לא ממש מוכרעות על מידע ועובדות. לכן אנחנו רואים שהעיתונות שמצליחה כאן היא בעיקר עיתונות תחושות ורגשות.

שאלת האם תפקיד התקשורת הוא להשפיע... זה שהיא אולי לא ממש מצליחה זה כבר עניין אחר.

חברי הכנסת בנימין נתניהו (מימין) ואיתמר בן-גביר במליאת הכנסת, קיץ 2021 (צילומים מקוריים: יונתן זינדל)

מה לדעתך הן הסוגיות הבוערות ביותר מבחינת ההשפעה העיתונאית בעת הזו?

אני חושב שאחת המשימות הכי חשובות של התקשורת היא לשמור על רמת השיח. אם כלי התקשורת יצליחו להעלות במעט את רמת השיח בישראל זו תהיה השפעה מטורפת. אני לא מדבר על לגרום לציבור לבחור במפלגה כזו או אחרת, או לעבור מגוש לגוש, אלא פשוט להיות פלטפורמה מכובדת שבה יש מקום לכולם, ובלבד ששומרים על ענייניות. לצערי כרגע זה לא קורה וגם העיתונות נכנעת לתרבות ההתלהמות של העידן הנוכחי.

נכנעת או מתמסרת?

אני רוצה להאמין שנכנעת.

ואם אנחנו מדברים על סוגיות ספציפיות בסיקור? אילו נושאים נשארים על רצפת חדר העריכה למרות שיש להם חשיבות, במיוחד בתקופת בחירות?

אני חושב שאין המון נושאים שמתפספסים, ולו בשל בעובדה שבישראל יש אינספור משדרי חדשות ואקטואליה שצריך למלא בתוכן. אם כבר אז צריך לשאול מה לא מקבל מספיק בולטות ולדעתי אלו נושאים חברתיים-כלכליים. באופן די משונה, הנושאים האלו הם עדיין נישה ביחס לבטחון ופוליטיקה ואני חושב שראוי לתת להם יותר מקום.

זה נכון שמאז המחאה החברתית ב-2011 הנושאים הכלכליים עשו קפיצת מדרגה משמעותית, אבל זה מסתכם בשוק הדיור ויוקר המחיה. אלו שני נושאים סופר חשובים, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה בפנסיות שלנו, למשל.

המחאה החברתית: מאות אלפי אנשים צועדים לכיכר המדינה בתל-אביב, 3.9.15 (צילום: דימה וזינוביץ)

למקרא התשובה הזאת, אציין שבאופן לא מפתיע, אתה עוסק רבות בנושאים כלכליים-חברתיים. תן לי ליינאפ של מהדורה יומית ראויה שעוסקת בכרוניקה של הבחירות מזווית המבט של עיתונאי כלכלי-חברתי.

כשבונים תכנית יומית אז מטבע הדברים נאלצים להתייחס לנושאים שהם "כאן ועכשיו", אבל צריך לתת דגש גם לדברים החשובים שראוי להציף. זו הדילמה המוכרת של דחוף מול חשוב.

החכמה היא למצוא איך משלבים ביניהם. למשל, כשהליכוד מפרסם תכנית כלכלית לקראת הבחירות (מה שנעשה עכשיו לראשונה מזה הרבה יותר מדי זמן), מצופה מאיתנו לעסוק בעיקר במהות שלה, ולא רק בתגובות אליה מהמערכת הפוליטית. כשבא פוליטיקאי ומבטיח להוריד מסים, צריך לשאול אותו על חשבון מה זה יבוא כי ברור לכולם שתקציב זה משחק סכום אפס.

הייתי מצפה שבתקופת הבחירות נפנה זרקור למערכות הבריאות והחינוך בפריפריה ונשאל את הפוליטיקאים באולפנים מה יעשו כדי לשפר אותן.

אם נחזור רגע לתפקיד של העיתונות בזמן בחירות, אז זה התפקיד - להציף סוגיות ולדרוש תשובות.

בועז ביסמוט (משמאל) עם עיתונאי חדשות 12 (מימין:) דנה ויס, רינה מצליח וערד ניר, "אולפן שישי", 27.8.21 (צילום מסך)

אז מהן הנקודות החשובות מבחינתך בתחום הבריאות והחינוך שצריך להתעכב עליהן ואת מי היית מזמין לאולפן כדי לדבר עליהן?

אני אתן לך דוגמה לסוגיה שקטה שלא מדברים עליה מספיק - השקעה משפחתית בחינוך פר ילד.

שים לב לנתון הבא - משפחה בחמישון העליון מוציאה פי שלושה יותר על כל תלמיד מאשר משפחה בחמישון התחתון. ובמספרים - משפחה עניה תוציא בממוצע 430 שקל לילד בעוד משפחה מבוססת תוציא כ-1200 שקל. הנתונים האלו לקוחים מדו"ח של הלמ"ס ואנחנו יודעים שהפוליטיקאים מכירים אותם כי מרכז המחקר של הכנסת הפיק דו"ח בעניין לבקשתו של ח"כ אלי כהן.

מכיוון שאנחנו יודעים שהשכלה זה המנבא הטוב ביותר לצמצום פערים חברתיים, ומכיוון שקשה להעלות על הדעת שיש משפחות שבהן בוחרים במודע לא להשקיע בחינוך למרות שיש להן כסף, אנחנו מבינים שיש כאן בעיה חברתית עמוקה שמוכרחים לפתור אותה, אחרת העניים ישארו עניים לנצח.

שאלת את מי אני רוצה להזמין לאולפן כדי לדבר על הסוגיה הזאת, והתשובה היא - את ראש הממשלה ואת ראש האופוזיציה. חינוך זו לא סוגיה שצריכה להישאר רק לשרי חינוך וליו"ר ועדת הכנסת, זו סוגיה שאני רוצה שראש ממשלה יטפל בה.

שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט (צילום: ששון תירם, משרד החינוך)

שר החינוך והתפוצות נפתלי בנט, 2017 (צילום: ששון תירם, משרד החינוך)

היה לנו לאחרונה ראש ממשלה שהיה בעברו שר חינוך. היו לנו גם שרה שהיא ד"ר לחינוך ומנגד שר שהוא גנרל. בין שלוש התקופות האלה לא ניתן היה לראות הבדלים משמעותיים במדיניות החינוך בישראל. אז אולי המסקנה צריכה להיות שהפוליטיקאים לא באמת מעצבים את המדיניות והגורם שיש להפנות אליו את השאלות הוא הפקידות וארגוני המורים?

עם כל הכבוד לפקידות ולארגוני המורים, מי שמחליט על תקצוב מערכת החינוך זה הדרג המדיני. אם ראש ממשלה כלשהו יחליט שהוא נכנס בנושא בכל הכוח, זה יקרה. הבעיה שראשי ממשלה מטבעם עוסקים פחות בנושאים האלו ונמשכים יותר למדיני-בטחוני.

כשבנט היה שר חינוך הוא שם דגש על הגדלת מספר הנבחנים בחמש יחידות מתמטיקה, למשל, ולמיטב זכרוני התכנית הזאת נשאה פרי. האם זה מספיק? ברור שלא וצריך להמשיך ללחוץ בכיוונים האלו ולהזרים תקציבים כדי שמערכת החינוך תהיה מפוארת.

מהחינוך נעבור לרווחה. אין רווחה לתחום הסיקור הזה - למעשה נראה שהאקלים עקף אותו בסיבוב וההקשרים היחידים שהוא מככב בהם, הם יוקר המחיה והשוואת מחירים.

אפילו לא, כי יוקר מחייה והשוואות מחירים זה תחת כלכלה וצרכנות. תחום הרווחה נותר מיותם כמעט לגמרי ועיקר הסיקור הוא למעשה כתבות עם סיפורים אישיים קורעי לב. בעיני זה חבל

איזה תפקיד יש לשידור הציבורי בתוך המציאות העגומה הזאת? האם הוא צריך לתת "עוד מאותו דבר" בעוגת הסיקור, או שאתה חושב שזה המקום דווקא לבדל ולבחור את הנושאים המסוקרים פחות ואת הטון הפופולרי פחות?

היתרון של השידור הציבורי טמון בכך שהוא לא נתון לחסדי הרייטינג (או לפחות לא אמור להיות). מכיוון שכך, הוא יכול לבחור יותר במה שחשוב ופחות בפופוליסטי. הייתי מצפה שבשידור הציבורי ימצאו את הדרך לדבר על המהות ויפנו את תשומת הלב לפינות שאליהן לרוב לא מביטים. אני חושב שזה גם ישתלם בטווח הארוך כי לדעתי רבים יופתעו לגלות שהציבור דווקא מחפש את המהות ולא את הצעקות באולפנים.

אשרי המאמין. בינתיים קשה לשמוע מה אתה אומר כי חברי הפאנל שוב רבים.

חכה, מיד יהיה עוד סקר מנדטים. אל תלך לשום מקום.