ארנון (נוני) מוזס הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" בהימורים בשוק ההון, צבר חובות אישיים שהפכו אותו לפושט רגל וביקש לשריין לעצמו את תפקיד מנהל העסקים הראשי בחברה והעורך האחראי גם במקרה שבו יורשע ויישלח לכלא – כך טוען דוד ליבר, דירקטור בקבוצת "ידיעות אחרונות".

בכתב בקשה שהוגש היום (9.6) לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ליבר מטיח האשמות קשות במוזס וטוען כי התנהלותו בפרשת "תיק 2000" פגעה אנושות בקבוצת התקשורת. לטענתו, מוזס ונציגי בנק הפועלים בחברה מקיימים שיתוף פעולה מעורר תהיות שגורם נזקים חמורים ל"ידיעות אחרונות". טרם הוגש כתב תשובה.

ליבר מייצג בדירקטוריון "ידיעות אחרונות" את משפחתו של דב יודקובסקי, עורך העיתון המנוח שגם היה בעל מניות בקבוצה, שנחשב לאדם שעיצב היסטורית את דמותו של העיתון. הבקשה שהגיש מגוללת מסכת מטרידה של עובדות על הנעשה בתוך קבוצת התקשורת, שבדרך כלל מצליחה להתנהל מאחורי מסך של חשאיות. לטענת ליבר, גם מי שממלא תפקיד רשמי בחברה – במקרה הזה הוא, כדירקטור – לא מצליח לקבל מידע ותשובות לגבי התנהלותו של נוני מוזס, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות".

מבית-המשפט מבקש ליבר, בין היתר, לבטל החלטת דירקטוריון שהאריכה את כהונתו של מוזס בחמש שנים. לטענתו, ההחלטה התקבלה ב-27 במאי, שלושה ימים לאחר פתיחת המשפט שבו עומד מוזס לדין באשמת הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו. לדבריו, אם מוזס הוא אכן בגדר פושט רגל, יש לברר את זהות נושיו ואת קשריהם עם "ידיעות אחרונות" – ורק אז, אם בכלל, לאשר מחדש את מינויו למנהל העסקים הראשי והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות".

בבקשה, שהוגשה על-ידי עורכי-הדין עפר פירט ולירון ליברמן, מתואר מקרה תמוה שאירע בדצמבר 2016, זמן קצר לפני חשיפת "תיק 2000" – ואחרי שמוזס כבר ידע על קיומה של החקירה, אליבא דכתב הבקשה. לדברי ליבר, הסכם ההעסקה של מוזס עתיד היה להסתיים רק בסוף חודש מרץ 2020, לקראת יום ההולדת ה-67 שלו. ואולם, זמן קצר לפני שנחשפה החקירה לציבור – שלוש שנים לפני תום החוזה – מוזס ביקש להאריך את כהונתו ב-12 שנה. ההצעה ירדה מסדר היום זמן קצר לאחר מכן, כשדווח לראשונה כי מוזס עומד במרכזה של פרשה פלילית.

ארנון (נוני) מוזס מחוץ למטה יחידת להב 433 של המשטרה, לשם זומן כדי לתת עדות בפרשת "תיק 2000". לוד, 17.1.2017 (צילום: רועי אלומה)

לדברי ליבר, הוא סבר שיש להשעות את מוזס מתפקידיו בקבוצה כבר אז, מיד עם חשיפת "תיק 2000". "אדם החשוד בכך שרצה לשחד ראש ממשלה בשינוי תוכן העיתון אינו יכול לכהן בתפקידיו ולשלוט בעיתון ובתוכנו", טוען ליבר, ומוסיף כי הוא סבר ש"הותרתו של מר מוזס בתפקיד תפגע קשות באמינות ובמוניטין של 'ידיעות אחרונות'".

מהמידע שחושף דוד ליבר עולה שטיוטת ההסכם להארכת כהונתו של נוני מוזס כללה סעיף שערורייתי: "ההסכם קובע שתוקפו ימשיך להתקיים גם אם חלילה יורשע מר מוזס בדין ויושת עליו מאסר בפועל", טוען הדירקטור

לדבריו, הדירקטורית מרים (מימי) נופך-מוזס, קרובת משפחתו של נוני, מנעה את ההשעיה בשיתוף עם כונסי הנכסים מטעם בנק הפועלים; נציגי הבנק מחזיקים במניות שבעבר היו שייכות לטייקון הקורס אליעזר פישמן. ליבר טוען שעם חשיפת הפרשה היתה אי-ודאות באשר להמשך כהונתו של מוזס, אך בעקבות החלטה של עו"ד פיני רובין, אחד מכונסי הנכסים מטעם הבנק, הוחלט שהמו"ל החשוד בהצעת שוחד יישאר בתפקידו.

עו"ד רובין, בראיון ל"גלובס" מלפני כשנתיים, הסביר את ההחלטה: "לא גוננתי על נוני כלל ועיקר, גוננתי על מניות הכינוס. חשבתי – ואני עדיין חושב – שבעת שאני מנסה למכור את מניות הכינוס, אני לא רוצה מהפכות בחברה, אלא יציבות וסדר ישן. שיבוא הקונה ויעשה את כל מה שצריך, אם צריך, לעשות בחברה". לדברי ליבר, ניסיון נוסף להשעות את מוזס לאחר הגשת כתב האישום נחסם גם הוא. לדבריו, הדירקטוריון גם מנע עריכת סקר שיבדוק האם השארת מוזס בתפקידו פוגעת במוניטין של "ידיעות אחרונות".

השנה, לקראת מועד סיום החוזה של מוזס, שוב עלתה הצעה להאריך את כהונתו בפרק זמן ממושך – הפעם שמונה שנים, עד הגיעו לגיל 75. מהמידע שחושף ליבר עולה שטיוטת הסכם, שהוצגה לדירקטוריון ב-11 במאי, כללה סעיף שערורייתי: "ההסכם קובע שתוקפו ימשיך להתקיים גם אם חלילה יורשע מר מוזס בדין ויושת עליו מאסר בפועל", כותב ליבר. לפי אותה הצעה, אם וכאשר יורשע מוזס ויישלח לבית-הכלא, הצדדים ינסו להגיע להסכמות.

מוזס: "תראה ביבי, אנחנו צריכים לעשות הכל מהר כי אני צריך להזיז את הספינה. אני אומר לרון (רון ירון – עורך 'ידיעות אחרונות') ביום ראשון" (צילום מסך מתוך תמלילי השיחות בין בנימין נתניהו ונוני מוזס, חדשות ערוץ 2)

בישיבה ההיא השתתפו ארבעת הדירקטורים: דוד ליבר, מימי נופך-מוזס, נוני מוזס ועו"ד אבי פילוסוף, נציג כונסי הנכסים מטעם בנק הפועלים. לדברי ליבר, נופך-מוזס ניצלה את ההזדמנות כדי להגיד שהיא מאמינה בלב שלם שמוזס יזוכה מהאישומים, ועו"ד פילוסוף אמר שקבוצת "ידיעות אחרונות" צריכה "לממן [את הגנתו של מוזס] ולומר תודה" על המעשים שעשה למען החברה. לטענת ליבר, עו"ד פילוסוף אף אמר שלמיטב הבנתו, ב"תיק 2000" מוזס הוּנע מהצורך לעשות הכל לשם "הגבלת או עצירת השיגעון הנקרא חינמון" (העיתון המתחרה, "ישראל היום").

דוד ליבר: "מוזס חייב לבנק הפועלים באופן אישי מאות מיליוני שקלים, כאשר הכנסותיו של מוזס מהחברה הינן ככל הנראה מקור הפירעון היחיד לחוב. סביב החוב העצום, היקפו ומשמעותו, קיים קשר שתיקה מוחלט"

לדברי ליבר, באותה ישיבה נוצר הרושם שהדירקטוריון תומך בהצעה להאריך את כהונתו של מוזס בשמונה שנים – בלי קשר לאפשרות שיורשע ויישלח לכלא. בעקבות הרושם הזה, נטען בבבקשה, ליבר ניסח מכתב – ובעקבותיו נחסם המהלך על-ידי כונסי הנכסים של בנק הפועלים, עורכי-הדין רובין וירון אלכאוי.

במכתב ששלחו נציגי הבנק לדירקטורים נכתב שהארכת כהונתו של מוזס בשמונה שנים היא "ארוכה מדי" ו"מקבעת את החברה לתקופה ארוכה מהסביר". לדבריהם, הארכת החוזה צריכה להתייחס "גם ל'פיל שבחדר', דהיינו כתב האישום התלוי ועומד נגד מר מוזס. לעניות דעתנו נכון לאפשר לדירקטוריון, כחלק אינטגרלי מהסכם הארכת העסקתו, להפסיק את כהונתו של מר מוזס או לשנות מתנאיו, אם וככל שיורשע, ובהתחשב בפסק הדין שייפסק".

שלושה ימים לאחר פתיחת המשפט, ב-27 במאי, הדירקטוריון דן שוב בחוזה של מוזס, ובסופו של דבר הוחלט שכהונתו תוארך בחמש שנים. לדברי ליבר, הדירקטוריון סירב לדון במצב החובות של מוזס – ועו"ד פילוסוף אף אמר שהוא לעולם לא יבקש ממוזס לחשוף את מצבו הכלכלי.

כשהעלה ליבר את השאלה האם עשרות מיליוני השקלים שיקבל כשכר יגיעו לידי בנק הפועלים, לכיסוי חובותיו – שאר הדירקטורים השיבו לו בשתיקה מוחלטת, לדבריו. "מוזס חייב לבנק הפועלים באופן אישי מאות מיליוני שקלים, כאשר הכנסותיו של מוזס מהחברה הינן ככל הנראה מקור הפירעון היחיד לחוב. סביב החוב העצום, היקפו ומשמעותו, קיים קשר שתיקה מוחלט", טוען ליבר.

לדבריו, החלטה אחרת שהתקבלה באותו יום הבטיחה למוזס שיפוי מתקציב "ידיעות אחרונות" לכל הוצאותיו המשפטיות – ללא הגבלה ובלי להזדקק לאישורים מבעלי תפקידים אחרים בחברה.

"הימורים פרועים"

הטענה החריפה ביותר של ליבר, שעוד טעונה הוכחה, היא שמוזס הפסיד קרוב למיליארד שקל מכספי "ידיעות אחרונות" באמצעות "הימורים פרועים" על שעריהם של מטבעות זרים, חוזים עתידיים ושערי ריבית – פעילות שבוצעה לטענתו "מאחורי גבו של הדירקטוריון". ליבר לא נוקב בסכום מדויק, אך מתעקש ש"עצם קיומו של הנזק האדיר שנגרם לחברה כתוצאה מהמסחר שביצע מר מוזס בכספי החברה בחוזים עתידיים אינו שנוי במחלוקת".

לדברי ליבר, הוא שמע על ההימורים הכושלים של מוזס לפני כמה שנים מינון אנגל, אחד המנהלים הבכירים בקבוצה ומאנשי סודו של מוזס, שפנה אליו וביקש לקיים עמו פגישה דחופה. בפגישה, טוען ליבר, אנגל סיפר לו על הפסדי העתק של מוזס, שבוצעו באמצעות חברת "ידיעות אחרונות" ואחת החברות האחיות שלה ומסתכמים ב"מאות מיליוני שקלים רבים". לדברי ליבר, למיטב ידיעתו המסחר נעשה באמצעות בנק הפועלים.

ביולי 2018, מציין ליבר, חשף העיתונאי רביב דרוקר מסמך שלפיו בשנת 2013 מוזס היה חייב לבנק הפועלים 56.7 מיליון דולר (כ-205 מיליון שקל). לדברי ליבר, החשיפה המחישה לו כי מוזס לא הימר רק על כספי הקבוצה, אלא גם על כספו האישי – ככל הנראה כזה שהלווה מהבנק, כך לפי כתב הבקשה.

דוד ליבר: "ראיתי ועודני רואה בהימורים הפרועים שעשה מר מוזס בכספי החברה משום התנהלות רשלנית ונואשת ביותר מצד מוזס. זעמתי ממש עת התגלה הדבר, אך בחרתי להבליג"

ליבר טוען שכשנודע לו על כך, הוא ביקש למנות מומחה כלכלי שיחקור את הנזק הפיננסי העצום שנגרם לדבריו ל"ידיעות אחרונות" – אך ההצעה נחסמה בידי הדירקטוריון. כעת הוא מבקש מבית-המשפט לחייב את החברה למנות חוקר, ומציע את הכלכלן ד"ר טל מופקדי.

"ראיתי ועודני רואה בהימורים הפרועים שעשה מר מוזס בכספי החברה משום התנהלות רשלנית ונואשת ביותר מצד מוזס. זעמתי ממש עת התגלה הדבר, אך בחרתי להבליג", כותב ליבר בתצהיר שצורף לכתב הבקשה. "למיטב ידיעתי, מר מוזס ביצע במקביל מסחר בחשבונותיו האישיים, כאשר המסחר האמור בוצע באמצעות מערכות וחשבונות שנוהלו בין השאר בבנק הפועלים. באחת עלה בי החשד שמעשיו של מר מוזס אינם בהכרח רק 'רשלנות' איומה".

בתצהירו, ליבר מעלה השערה שלפיה מוזס השתמש בכספי "ידיעות אחרונות" כדי לנסות לחלץ את עצמו מהשקעות כושלות שביצע באמצעות כספו האישי. "עצם העובדה שמר מוזס סחר במקביל מעלה שאלה כיצד בחר לייחס כל הימור (לעצמו או לחברה). גם לא מן הנמנע שמר מוזס בחר בדיעבד או אפילו השתמש בכספי החברה כדי לחלץ את עצמו מפוזיציות מפסידות (או 'לשפרן'). זה בדיוק מה שביקשתי שייבדק על-ידי בודק אובייקטיבי".

לדברי ליבר, שלושת הדירקטורים האחרים הגיבו לבקשה בשתיקה, כולל נציג בנק הפועלים עו"ד פילוסוף. לדבריו, חרף החשיפה של דרוקר, עו"ד פילוסוף הצהיר בפניו שהוא כלל לא יודע אם מוזס הוא לקוח של בנק הפועלים, והאם יש לו חוב כלשהו לבנק. "אני סבור שאם לא היה חוב לבנק הפועלים או לא היה מסחר פרטי מקביל, מישהו מהגורמים היה אומר לי שאני פשוט טועה. השתיקה הרועמת מלמדת כי המציאות כנראה אחרת", כותב ליבר.

"פעולות תמוהות"

ליבר טוען גם שלצד הפסדי העתק שגרם מוזס ל"ידיעות אחרונות" והפגיעה הקשה במוניטין שגרם בשל חלקו ב"תיק 2000", המו"ל הנאשם בשוחד גם ביקש לקבל מהעיתון שתי הלוואות בסך עשרות מיליוני שקלים בתנאים נוחים, ובלי לערוך בירור בנוגע ליכולתו להחזיר את הכסף בבוא היום.

לפי מידע שהוגש לדירקטוריון, קבוצת "ידיעות אחרונות" מממנת למוזס את הגנתו המשפטית מתחילת חקירת "תיק 2000" – התקשרות שעלותה הסתכמה ב-1.35 מיליון שקל עד פתיחת המשפט. להערכת ליבר, במהלך ניהול המשפט הסכום הזה יוכפל פי שלושה או ארבעה. מבית-המשפט הוא מבקש לקבוע שמימון הגנתו של מוזס מכספי "ידיעות אחרונות" התקבל בניגוד לחוק החברות – ולפיכך יש לבטלו.

מרים נופך-מוזס (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

"במקום להשעות את מר מוזס, קופת 'ידיעות אחרונות' מממנת את הגנתו!", מזדעק ליבר. "אין למימון זה של הגנתו הפלילית של מר מוזס דבר עם טובת החברה, והוא מנוגד לדין באופן מוחלט". ליבר מוסיף: "דירקטוריון החברה או מי מהאורגנים המוסמכים של החברה לא הסמיך את מר מוזס להציע הצעות שוחד ו/או לסחור בקו העיתונאי של העיתון – ואף לא הסמיך אותו לסגור כל 'עסקה' עם כל גורם שהוא למען פגיעה במתחרה העיקרי של העיתון".

"דירקטוריון החברה או מי מהאורגנים המוסמכים של החברה לא הסמיך את מר מוזס להציע הצעות שוחד ו/או לסחור בקו העיתונאי של העיתון"

לטענת ליבר, שלושת חברי הדירקטוריון – עו"ד פילוסוף, מימי נופך-מוזס ונוני מוזס – סירבו לבדוק האם מוזס יוכל להחזיר ל"ידיעות אחרונות" את הכסף במקרה שיורשע.

לדברי ליבר, נופך-מוזס ועו"ד פילוסוף מגוננים על נוני מוזס באופן קבוע. לטענתו, בין נוני מוזס למימי נופך-מוזס מתקיים קשר פסול שבמסגרתו נופך-מוזס תומכת בכל הצעותיו – והוא דואג לתגמל אותה כלכלית מכספי החברה. לדבריו, לשניים יש היסטוריה של "שיתוף פעולה מזיק על חשבון החברה וכלל בעלי מניותיה". לטענת ליבר, נוני מוזס "עושה הכל כדי לשנות את הסכם העסקתה" של נופך-מוזס כך ש"יתווספו מיליוני שקלים לכספים שהיא מקבלת מהחברה" באופן רטרואקטיבי. חוץ מלכהן כדירקטורית, נופך-מוזס גם נושאת בתואר יו"ר מחלקת המגזינים של קבוצת "ידיעות אחרונות".

את מוזס הוא מאשים בהסתרת מידע לגבי ה"תלות" ו"מערכת היחסים" שכביכול יש לו עם בנק הפועלים, "לאור שורה של פעולות תמוהות שבוצעו על-ידי נציגי בנק הפועלים לטובתו של מר מוזס".

לדבריו, הקשר בין הצדדים עלול להעיד "על קיומו של עניין אישי ביחס לעסקאות המבוצעות בין החברה לבין בנק הפועלים", בין היתר בנוגע לחובותיו האישיים של מוזס. "מאז מינויו של עו"ד פילוסוף כדירקטור בחברה", טוען ליבר, "לא היה מקרה אחד שבו הועלתה הצעה על סדר היום וביחס אליה המשיבים לא היו מתואמים בינם לבין עצמם – בהכוונתו של מוזס – ביחס להצבעה".

22795-06-20

* * *

לעיון בבקשה שהגיש דוד ליבר

להורדת הקובץ (PDF, 7.68MB)