דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות" שתובע להדיח את המו"ל נוני מוזס מתפקידיו, מותח ביקורת חריפה על בנק הפועלים – שמחזיק בכשליש ממניות החברה ומונע את הדחת מוזס. בהליך המשפטי שיזם ליבר נחשפו לראשונה הטענות על הפסדי עתק – קרוב למיליארד שקל, לכאורה – שגרם מוזס ל"ידיעות אחרונות" בעקבות הימורים בשוק ההון. לטענת ליבר, שטרם זכתה לתשובה מצד מוזס והנהלת הקבוצה, ההשקעות המסוכנות בוצעו באמצעות בנק הפועלים.

בנק הפועלים אינו רק בעל מניות גדול ב"ידיעות אחרונות". בשנים האחרונות, הבנק הוא ככל הנראה גדול רוכשי הכתבות ב"ידיעות אחרונות", באמצעות שורה ארוכה של "שיתופי פעולה" בהשתתפות עיתונאי הקבוצה, שמתפרסמים בעיקר ב-ynet ובמוסף הכלכלי "ממון". במקביל, כלי התקשורת שבהם שולט מוזס מעניקים בדרך כלל סיקור נוח במיוחד לבנק, ומצניעים מידע שעלול להציג את בכיריו באור שלילי. בסדרה של שיחות עם "העין השביעית", עיתונאים מהיומון הכלכלי של מוזס, "כלכליסט", אישרו שמדובר בהטיה קבועה.

בבקשה שדוד ליבר הגיש לבית-המשפט בשבוע שעבר, הוא טוען שנציג בנק הפועלים בדירקטוריון "ידיעות אחרונות", עו"ד אבי פילוסוף, סייע למוזס להתחמק ממתן תשובות לגבי עסקה תמוהה שביצעה קבוצת התקשורת עם חברת הכבלים הוט. לטענת ליבר, העסקה עם הוט פגעה כלכלית במאזן של קבוצת "ידיעות אחרונות" – אך היטיבה עם מוזס אישית בזכות עסקאות אחרות שבוצעו מול בעל השליטה בהוט, המיליארדר פטריק דרהי.

פרטי העסקה בין "ידיעות אחרונות" להוט דווחו בהרחבה בכתבה שפרסם כתב "דה-מרקר" נתי טוקר בחודש יולי. בעבר, קבוצת "ידיעות אחרונות" החזיקה בנתח גדול מחברת הכבלים. לפני שנים אחדות, כשדרהי החליט להשתלט עליה ולקנות את חלקם של שותפיו, הוא רכש גם את כל מניות הוט שהוחזקו על-ידי "ידיעות אחרונות", אך השאיר פתח לשותפות עתידית.

פטריק דרהי (צילום: פלאש 90)

פטריק דרהי (צילום: פלאש 90)

קבוצת "ידיעות אחרונות" קיבלה מדרהי אופציה לרכוש בחזרה מניות של הוט במחיר נמוך. דרהי שמר לעצמו זכות לרכוש את המניות בחזרה במחיר ריאלי – עסקה משתלמת עבור קבוצת "ידיעות אחרונות". במקרה כזה, הפער בין מחיר הרכישה הנמוך למחיר המכירה הגבוה אמור היה להישאר כרווח אצל קבוצת "ידיעות אחרונות". בסופו של דבר העדיף דרהי לשלם ל"ידיעות אחרונות" כדי להימנע מביצוע העסקה המורכבת. העסקה יצאה לפועל בסוף 2016. לטענת ליבר, הסכום שדרהי שילם על כך היה נמוך בהרבה משווי האופציות של "ידיעות אחרונות", והסתכם ב-62 מיליון שקל (לפי הפרסום ב"דה-מרקר" הסכום היה אף נמוך יותר – 55 מיליון שקל).

במקביל לעסקה עם "ידיעות אחרונות", דרהי ניהל מגעים דומים עם "גלובס". הבעלים הקודם של "גלובס", אליעזר פישמן, היה שותף גם בחברת הכבלים וגם ב"ידיעות אחרונות". מניות "ידיעות אחרונות" שכיום מוחזקות על-ידי בנק הפועלים היו שייכות לפישמן בתקופה שלפני קריסתו. גם פישמן מכר לדרהי את חלקו בהוט וקיבל אופציה לרכישה חוזרת של חלק מהמניות. אחרי שפישמן ירד מנכסיו והחברות שהפעילו את "גלובס" עברו לידי אלונה בר-און וענת אגמון, בעיתון הכלכלי הוחלט להזמין הערכת שווי לאופציות לרכישת מניות הוט.

בר-און, שחתומה על תצהיר שהוגש מטעם ליבר לבית-המשפט, טוענת שהסכום שקיבלה קבוצת "ידיעות אחרונות" מדרהי שקול לשליש או אף רבע מהשווי האמיתי של האופציות. לפי הניתוח הזה, העסקה של "ידיעות אחרונות" עם דרהי משקפת שווי של 22 שקל למניה. ואולם, בהערכת השווי שבוצעה עבור "גלובס" נקבע שהשווי האמיתי של כל מניה הוא 67–86 שקל. לפי ההערכה הזאת, ב"ידיעות אחרונות" היו יכולים להוציא מדרהי כ-240 מיליון שקל – אך בפועל קיבלו רק 62 מיליון שקל.

לטענת ליבר, בבנק הפועלים ידעו על כך מראש – אך לא מנעו את העסקה התמוהה של מוזס. לפני ביצוע העסקה בין דרהי ל"ידיעות אחרונות", ב"גלובס" שלחו את הערכת השווי לינון אנגל, מנהל ותיק ובכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" ואחד מאנשי סודו של מוזס. לדברי בר-און, היא קיוותה שב"ידיעות אחרונות" יגבו מדרהי מחיר גבוה – ובכך יסייעו למקסום התמורה של "גלובס" (ושל כונסי הנכסים של פישמן – בנק לאומי ובנק הפועלים) בעסקה המקבילה.

את המהלך של "גלובס" ליווה רם בלינקוב, ראש אגף התקציבים לשעבר במשרד האוצר. לדברי בר-און, בלינקוב העביר את הערכת השווי להנהלת "ידיעות אחרונות" – אך מיד לאחר מכן "הנהלת 'ידיעות' ניתקה איתנו מגע וכל ניסיון ליצור עמם קשר נתקל בסינון בוטה", כלשונה. "כעבור מספר ימים נודע לי כי מאחורי גבינו נערכה פגישה בחו"ל (ככל הנראה בז'נבה) שבמסגרתה הנהלת 'ידיעות' סגרה את עסקת מכירת אופציית הוט שבבעלותה במחשכים, במחיר הנמוך בסדרי גודל מהמחיר שננקב בהערכת השווי".

דירקטור נגד דירקטור

בכתבה של "דה-מרקר" שבה נחשפה עסקת דרהי-מוזס צוין כי בבנק הפועלים – שמחזיק כאמור בנתח גדול ממניות "ידיעות אחרונות" – לא היו מודעים לפרטי העסקה. דוד ליבר טוען אחרת. הוא מציין שהדירקטור מטעם בנק הפועלים, עו"ד אבי פילוסוף, הכיר את המידע על שווי האופציות מיד ראשונה משום שהיה מעורב אישית בהליך מימוש הנכסים של אליעזר פישמן – כולל הזכויות שהיו לו בחברת הכבלים.

לטענת ליבר, עו"ד פילוסוף הכיר "היטב ובאופן אישי" את הנתונים, וגם את הביקורת על העסקה עם דרהי. עם זאת, ראוי להדגיש, פילוסוף נכנס לתפקידו ב"ידיעות אחרונות" במאי 2018, שנה וחצי לאחר שעסקת דרהי-מוזס יצאה לפועל. טענותיו של ליבר נגד פילוסוף מתייחסות לחלקו בדיונים שהתקיימו על העסקה לאחר שכבר בוצעה.

מה גרם לנוני מוזס לחתום על עסקה גרועה עם פטריק דרהי? לליבר יש הסבר מורכב. הוא קושר בין עסקת הוט לחובות אישיים בסך עשרות מיליוני שקלים שצבר מוזס בהימורים בשוק ההון – ולניסיון שלו להחזיר אותם באמצעות בעלי הון דוגמת דרהי, יצחק תשובה ושלמה אליהו. מאז פרסום הטענה לפני כחודשיים, השלושה נמנעו מלאשר או להכחיש את הדברים.

אבי פילוסוף, הדירקטור מטעם בנק הפועלים בקבוצת "ידיעות אחרונות", על שער מוסף "גלובס" עם כניסתו לתפקיד: "האיש שבנק הפועלים מינה לשמור על האינטרסים שלו בידיעות אחרונות"

אבי פילוסוף, הדירקטור מטעם בנק הפועלים בקבוצת "ידיעות אחרונות", על שער מוסף "גלובס" עם כניסתו לתפקיד. "האיש שבנק הפועלים מינה לשמור על האינטרסים שלו ב'ידיעות אחרונות'"

לטענת ליבר, חוץ מסיוע בהחזר חובות, חברת הוט של דרהי שילמה עשרות מיליוני שקלים לחברת ההפקות ADD, שנשלטת על-ידי בתו של מוזס, הדס מוזס-ליכטנשטיין, ובעלה ירון ליכטנשטיין. כך מתואר התרחיש בתצהיר שהגיש ליבר לבית-המשפט: "פטריק דרהי הלווה למר מוזס סכומים גבוהים במטרה לחלצו מהחוב העצום לבנק הפועלים. הלוואה זו הוסתרה. ממש במקביל 'מכר' מר מוזס למר דרהי אופציה השייכת לחברה ['ידיעות אחרונות'] ב'הנחת חברים' של עשרות רבות של מיליוני שקלים (לפחות). זאת, כאשר במקביל הוט מזמינה עבודות מסוכנות ADD (של הבת של מר מוזס) בהיקף של כ-102 מיליוני שקלים".

לטענת ליבר, ה"הנחה" שכביכול נתן מוזס לדרהי על חשבון תזרים ההכנסות של "ידיעות אחרונות" עשויה להגיע לסכום של 200 מיליון שקל. לדבריו, כשהעלה בישיבת דירקטוריון את סוגיית הקשר בין החובות האישיים של מוזס לעסקת הוט, מוזס סירב להתייחס לכך. בהמשך, טען ליבר, "מוזס ניסה להתנער מחלקו בהליך המכירה, אך כל מי שמכיר את החברה ואת מר מוזס יודע שבחברה (או בחברות הקשורות לקבוצה) לא מוכרים או קונים נכס שכזה בלי אישור והכוונה של מר מוזס. אין עסקה מהותית (לבטח לא בעשרות מיליוני שקלים) ש'מנהל העסקים של החברה' לא מכריע בהקשרה".

ליבר טען שמוזס סירב לחשוף האם יש לו חובות אישיים לדרהי. לדבריו, שני הדירקטורים האחרים – מרים נופך-מוזס ועו"ד פילוסוף – התבקשו לשאול את מוזס על חובותיו האישיים, אך סירבו לעשות זאת. לטענת ליבר, בדיקות פרטיות שביצע העלו שהחובות האישיים של מוזס הובילו, ככל הנראה, ל"פגיעה קשה בנכסי החברה", ואף ל"מהלכים החושפים את החברה, בין היתר, לעבירות פליליות פוטנציאליות בראי דיני התחרות", כמו גם "עבירות אתיות מתחום האתיקה העיתונאית".

בבנק הפועלים הגנו על מוזס

ליבר כבר הטיח בעבר ביקורת חריפה בפילוסוף ובבנק הפועלים. כבר בדצמבר 2018 הוא ביקש מדירקטוריון "ידיעות אחרונות" למנות רואה חשבון חוקר שיבדוק את ההפסדים שכביכול גרם מוזס לחברה באמצעות הימורים בשוק ההון. הדירקטוריון דחה את ההצעה. במכתב שנשלח אז לעו"ד פילוסוף האשים אותו ליבר אישית בהכשלת המהלך: "מניעת בדיקה כזו על-ידך מהווה הפרת אמונים בכל קנה מידה".

לפי המכתב, שעליו חתום עו"ד עפר פירט, פילוסוף תמך בסירובו של מוזס להצהיר האם יש לו חוב אישי כלשהו לבנק הפועלים. "ברור כי במידה והדברים נכונים, הרי שגם אתה – לצדו של מר מוזס – נגוע בעניין אישי חמור וקיצוני ביחס להחלטה האם למנות רואה חשבון חוקר לחברה, שיבחן האם מר מוזס או כל גורם אחר ביצעו פעולות אסורות ופסולות בנכסי וכספי החברה, ויש לחייב אותם בכל הנזקים שהסבו לחברה".

מרים נופך-מוזס (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

מרים נופך-מוזס (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

לדברי ליבר, פילוסוף היה צריך להימנע מהצבעה על מינוי רואה החשבון החוקר – אך הוא התעקש להצביע נגדה, ובכך סיכל את הבדיקה. "במידה ולא תחזור בך מסירובך לאשר את ביצוע הבדיקה כאמור לעיל, אשר ברור כי עצם ביצועה יכול רק להיטיב עם החברה, הרי שמרשי יבין מכך כי הנך מעדיף את טובתם של אחרים על פני טובת החברה, וכי הצבעתך בעניין זה בדירקטוריון נעשית בניגוד עניינים חמור ביותר העולה לכדי הפרת חובת האמונים המוטלת עליך כלפי החברה".

בהמשך המכתב ששוגר לדירקטור פילוסוף יש גם התייחסות לפרשת "תיק 2000", שבאותה עת עדיין נחקרה במשטרה: "במהלך הישיבה אמרת שכל הנוכחים בישיבה צריכים להיות 'אסירי תודה' למר מוזס על כך שניסה לפעול בשיתוף פעולה עם ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו, כדי לעצור את התחרות מצד 'ישראל היום'. אף רמזת כי 'אסירות תודה' זו מחייבת הותרתו של מר מוזס לנפשו, מבלי שמישהו יוכל לבחון את הפעולות והעסקאות שביצע בנכסי ובכספי החברה".

ליבר מציין כי אלמלא ההתעקשות של נציגי בנק הפועלים, נוני מוזס היה מושעה כבר מזמן מניהול קבוצת התקשורת – מהלך שאם היה יוצא לפועל היה מונע ירידה חדה בערך החברה.

ההאשמה הזאת מופיעה, בין היתר, במכתב ששלח ליבר במרץ 2019 לדירקטוריון בנק הפועלים וליו"ר דאז, עודד ערן. "שורת ההתנהלויות מצד הבנק, אשר תכליתן המשותפת הינה ניסיון להביא לשיפור מצבו האישי של מר ארנון מוזס על חשבון 'ידיעות', עלולה להיות מוסברת ברצון הבנק לשמור על מקור הכנסה למר מוזס, על תפקודו כמקבל ההחלטות ב'ידיעות' ועל הרצון לשמר את מעמדו ב'ידיעות' כמקור לפירעון חובו האישי של מר מוזס לבנק", נכתב במכתבו של ליבר, שעליו חתומים עורכי-הדין עפר פירט ולירון ליברמן.

"העובדה שכל גורם ניטרלי (כל בכירי העיתונאים ב'ידיעות', מועצת העיתונות, ארגון העיתונאים בישראל ועוד) חיווה דעתו כי אין מנוס מהשעייתו של מר מוזס באופן מיידי לא הביאה את הבנק לשקול שוב את מהלכיו המזיקים כלפי 'ידיעות'. לעניות דעתם של מרשינו, מהרגע שיתגלה ברבים שהבנק הוא-הוא שמנע את ההשעיה (ממש כמו שמנע את בדיקת הנזק שהסב מר מוזס ל'ידיעות'), הבנק לעולם לא יוכל להסביר את התנהלותו (גם אם היה חשוב לו לשמר את מר מוזס על כיסא שמבטיח לו הכנסה או יכולת לקבל מ'ידיעות' הלוואות אשר יכולות לפרוע את חובו האישי לבנק)".

מוזס ותשובה: "סיקור חיובי ועודף"

לצד ההאשמות החריפות שמטיח ליבר בבנק הפועלים, המסמכים שהגיש לבית-המשפט כוללים גם ביקורת על אופן הסיקור של הטייקון יצחק תשובה – כאמור, אחד מהטייקונים שלגביהם נטען שסייעו למוזס לכסות את חובותיו האישיים. ליחסי הקרבה בין מוזס לתשובה יש עוד היבט: בחודש יוני נחשף באתר "העין השביעית" כי בעבר ניהלו השניים חשבון השקעות משותף. מוזס ותשובה נמנעו מלהסביר לציבור את אופי שיתוף הפעולה הכלכלי ביניהם, אך לא הכחישו את העובדות.

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

לטענת דוד ליבר, ההלוואה שמוזס לכאורה לקח מתשובה השפיעה באופן מהותי על סיקור טייקון הגז והנדל"ן בכלי התקשורת של קבוצת "ידיעות אחרונות" – וספציפית ב"כלכליסט". האימפריה של תשובה נקלעה בחודשים האחרונים למשבר חריף שמעמיד בספק את יכולתה לשרוד ומערער את מעמדו של האיש העומד בראשה. ליבר טוען כי לאחרונה, על רקע כוונתה של ענקית האנרגיה הבינלאומית שברון לרכוש את נובל-אנרג'י האמריקאית, השותפה של תשובה בעסקי הגז שלו בישראל, ב"כלכליסט" סיקרו את המהלך תוך התרכזות ב"יתרון העצום שיצמח דווקא למר תשובה כתוצאה מאותה עסקה (שבכלל לא קרתה)". תשובה, כותב ליבר, "זקוק כאוויר לנשימה לסיקור חיובי כלשהו, ומיד 'כלכליסט' מתנדב לסייע".

לטענת ליבר, בכלי התקשורת של מוזס סייעו לתשובה גם בעבר – באמצעות קידום מתווה הגז, שהיטיב עם חברת דלק ושותפותיה, וגם באמצעות סיקור עסקי הנדל"ן שלו בשכונת גבעת עמל בתל-אביב. ב-2015 נחשף באתר "העין השביעית" שתשובה ביקר במערכת "ידיעות אחרונות" בימים הקריטיים של אישור מתווה הגז. לטענת ליבר, תשובה ביקר במערכת גם בשנת 2016 או בתחילת 2017 – בתקופה שבה, לטענתו, עבדו בעיתון על כתבה נגד תושבי גבעת עמל שאותם ניסה תשובה לפנות.

"הסיקור האוהד האמור (בדומה לסיקור האוהד לו זכה מר תשובה בעת גיבוש מתווה הגז) כלל לא צריך לקרות, אבל הוא לבטח צריך להיות מלווה בגילוי נאות על אודות האינטרס של העורך האחראי בחברה (ובעל השליטה הכל יכול). כל הדברים האמורים הובאו בפני הדירקטוריון. כולם זכו להתעלמות", טוען ליבר.

יצחק תשובה בכותרת הראשית של "כלכליסט", 21.7.2020

יצחק תשובה בכותרת הראשית של "כלכליסט", 21.7.2020

כחיזוק לטענתו צירף ליבר הודעת דואר אלקטרוני ששלח לאחרונה למוזס ולשאר חברי דירקטוריון "ידיעות אחרונות": "הסיקור העודף והחיובי שניתן בעיתון 'כלכליסט' למר יצחק תשובה באופן אישי, לעומת הסיקור בעיתונים כלכליים אחרים, ניכר למרחוק", כתב ליבר. "ראו למשל את הכתבה 'פרשנות – עסקת שברון-נובל: הנס השני של יצחק תשובה' – אשר מנסה לייחס לעסקת שברון יכולת להשפיע באופן חיובי על שרידותו של יצחק תשובה ועמידתו בהתחייבויות כלפי מחזיקי האג"ח. לא רק שלא נמצאו כתבות דומות בכלי התקשורת המובילים האחרים, אלא שאף פורסמו כתבות בעלות מסר הפוך בתכלית".

דוד ליבר נשוי לאתי ליבר-יודקובסקי, בתו של העורך המנוח דב יודקובסקי, שותפה ארוך השנים של משפחת מוזס ומי שנחשב לאחראי להצלחה המסחרית יוצאת הדופן של "ידיעות אחרונות" עד סוף שנות השמונים. אחרי שמוזס דחק את רגליו, יודקובסקי פרש ועבר לקבוצת "מעריב" המתחרה, אך שמר על מניות "ידיעות אחרונות" שהיו בחזקתו. רגשי העוינות שהתעוררו בשנים ההן לא התפוגגו, והם אופפים גם את ההליך המשפטי שיזם השנה ליבר.

שלושת עמיתיו של ליבר לדירקטוריון – נוני מוזס, אבי פילוסוף ומרים נופך-מוזס – טרם הגישו את תגובותיהם להאשמות הקשות.

22795-06-20

* * *

לעיון בבקשה שהגיש דוד ליבר

להורדת הקובץ (PDF, 16.93MB)