נוני מוזס, האיש החזק בקבוצת "ידיעות אחרונות", אכן הפסיד סכומי עתק מכספי העיתון בהימורים בשוק ההון – כך אישר השבוע המו"ל בתשובה שהוגשה מטעמו לבית-המשפט. הטענה על ההפסדים – קרוב למיליארד שקל, כביכול – נחשפה בהליך משפטי שיזם דוד ליבר, דירקטור ב"ידיעות אחרונות". לצד ההודאה בעצם קיומם של ההפסדים, ב"ידיעות אחרונות" הטילו את האשמה על הטייקון הקורס אליעזר פישמן, בעל מניות מרכזי לשעבר בקבוצה, שהתמחה במסחר ספקולטיבי וצבר גם הוא הפסדים עצומים. מוזס עצמו סירב עד כה להתייחס לכך, ובעיתון טרם חשפו את הסכום המדויק שהפסיד.

הטענה על הפסדי העתק שגרם מוזס ל"ידיעות אחרונות" היא אחת משורה של טענות שמתוקפן דורש ליבר מבית-המשפט להורות על הדחת המו"ל מתפקידיו הניהוליים. לצד טענות על ניצול משאבי הקבוצה לצרכיו האישיים וקשרים פסולים ונסתרים עם בעלי הון ניצב גם המשא-ומתן המושחת שקיים מוזס עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במסגרת פרשת "תיק 2000", שפגע קשות במוניטין של "ידיעות אחרונות".

הדירקטוריון של "ידיעות אחרונות" הורכב עד לאחרונה מארבעה חברים: דוד ליבר, נוני מוזס, מרים נופך-מוזס ועו"ד אבי פילוסוף, שפרש לאחרונה מהתפקיד. ההליך המשפטי שיזם הדירקטור ליבר הוגש נגד חברת "ידיעות אחרונות" ונגד שלושת הדירקטורים האחרים.

ליבר נשוי לאתי יודקובסקי-ליבר, בתו של העורך המנוח דב יודקובסקי, שותפה ארוך השנים של משפחת מוזס ומי שנחשב לאחראי להצלחה המסחרית יוצאת הדופן של העיתון עד סוף שנות השמונים. לאחר מאבק כוחות עם מוזס, יודקובסקי פרש מתפקידו ועבר ל"מעריב", המתחרה העיקרי של "ידיעות אחרונות" באותם ימים. בני משפחת יודקובסקי מחזיקים כיום בכ-10% ממניות הקבוצה.

הטענה של ליבר על כך שמוזס הפסיד כמיליארד שקל מכספי החברה משתלבת עם טענותיו על קנוניה שנרקמה בין המו"ל לבנק הפועלים, המחזיק באמצעות כונסי נכסים כשליש ממניות החברה. לפי חשיפה של רביב דרוקר, מוזס צבר גם חוב אישי של כ-200 מיליון שקל לבנק הפועלים עקב הימורים בשוק ההון. ליבר העלה השערה שלפיה מוזס השתמש בכספי "ידיעות אחרונות" כדי לכסות על חובותיו האישיים, ובמקביל לקח הלוואות מהטייקונים פטריק דרהי ויצחק תשובה – וגמל להם, בין היתר, באמצעות סיקור חיובי והטבות עסקיות.

מוזס, נופך-מוזס ופילוסוף מכנים את המסכת הזאת "תיאוריית קונספירציה". בכתב תשובה שהוגש מטעמם לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב מוצגת שורה ארוכה של עובדות ודוגמאות שלטענתם מפריכות את התיאוריה הזאת. אגב כך הם מאשרים חלק מהמידע על התנהלותה הפנימית של קבוצת "ידיעות אחרונות", שבאופן מסורתי נשמרת מאחורי מסך של סודיות, וחושפים פרטים שעד כה לא היו ידועים.

מימי ואנגל למען נוני

כתב התשובה של "ידיעות אחרונות" חושף טפח מההתנהלות הפנימית בקבוצה בינואר 2017, זמן קצר לאחר חשיפת "תיק 2000". לפי "ידיעות אחרונות", ימים אחדים לאחר החשיפה ביקש דוד ליבר מנוני מוזס להשעות את עצמו מתפקידיו הניהוליים. מימי נופך-מוזס, בתצהיר מטעמה, הוסיפה כי ליבר פנה גם אליה וניסה לשכנעה להצטרף למאמציו להדחת מוזס – וכך "להכריח אותו למכור את מניותיו". לדבריה, משסירבה החל ליבר לאיים עליה ולהכפישה.

מרים נופך-מוזס (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

בסופו של אותו חודש עלתה הסוגיה לדיון בדירקטוריון "ידיעות אחרונות". "השעיה עלולה להתפרש כהודאה באשמה, דבר שיפגע באינטרסים של החברה", טענה נופך-מוזס. לדבריה, השעיית נוני מוזס תפגע בהכנסות של "ידיעות אחרונות" ותביא ל"פגיעה מהותית ארוכת טווח במותג, במוניטין ובערך החברה". בהליך מקביל שיזמו לאחרונה בני משפחת יודקובסקי התייחסה נופך-מוזס גם לטענות על קיומה של ברית סמויה בינה ובין נוני מוזס: "לנוני ולי אין 'החזקה משותפת', אין בינינו הסכם הצבעה וכל אחד הינו בעל מניות סוברני לעצמו", הצהירה. "החלטותי אינן מוכתבות מהוראות או אינטרסים של נוני, אלא משיקולי טובת החברה".

בדיון שקיים הדירקטוריון לאחר חשיפת "תיק 2000" התייחס גם נוני מוזס לדרישה להשעותו, אך דבריו אינם מובאים בכתב התשובה. ההסברים מוצגים מפיו של ינון אנגל, שכיהן אז כמנכ"ל "ידיעות אחרונות": "אין ספק שהשעיה תגרום לזעזוע גדול. יש היום אווירה אצל העובדים שנלחמים על הבית. השעיה תגרום לאיבוד מוטיבציה. אני עובד ב'ידיעות אחרונות' כבר 48 שנה. 'ידיעות אחרונות' זה מפעל חיי. תנו לנו להמשיך בעסקים כרגיל, ותאפשרו לנו שקט תעשייתי... אסור לנו להיגרר לפופוליסטיקה, אלא לחשוב רק על טובת העיתון".

אנגל, מהאנשים הקרובים ביותר למוזס, פרש לאחרונה מתפקידו כמנכ"ל אך עדיין ממלא תפקיד בכיר בקבוצה. "השעיה לא תשפר את המצב, אלא להפך – תרע אותו ותהיה אירוע לרעת החברה", טען באותו דיון. "בגלל הירידה בעיתונות המודפסת אנחנו כל הזמן בוחנים עסקים נוספים, בעיקר בתחום האינטרנט. [...] מצפים מאיתנו ליציבות ולהתנהגות עסקית שבה נהגנו עד עתה. שינוי דרמטי בניהול עלול להרחיק מאיתנו הצעות עתידיות, כאשר כל שותף עתידי יחשוב פעמיים מול מי הוא יישב בעתיד. העיתון מזוהה עם נוני. חוסר יציבות עלול למנוע מאיתנו את הפיתוח העסקי של העיתון".

לפי תצהירה של מימי נופך-מוזס, הדרישה של ליבר להשעות את מוזס עלתה לדיון בדירקטוריון ובאספה הכללית של החברה עוד לפחות שמונה פעמים, אך נפסלה פעם אחר פעם.

סוגיה אחרת הנוגעת למשפטו של מוזס היא החלטת העיתון לממן את הגנתו המשפטית. הדירקטור ליבר דורש לבטל את המימון. ב"ידיעות אחרונות" טוענים בתגובה כי מימון ההגנה של מוזס הוא אינטרס מובהק של החברה. "צעד שכזה משדר מסר לעתיד לכל נושאי המשרה בחברה, כי אם מי מהם יואשם בפלילים בנסיבות שבהן החברה סבורה כי פעל לטובתה במסגרת תפקידו, החברה תעמוד לצדם", הצהירה מימי נופך-מוזס.

לפי כתב התשובה של "ידיעות אחרונות", העיקרון הזה תקף גם במקרה של נוני מוזס – משום שהוזמן למפגשים הסודיים עם ראש הממשלה נתניהו מתוקף תפקידו בקבוצת התקשורת. ליבר שולל את הגישה הזאת, וטוען שהדירקטוריון לא הסמיך את מוזס להציע שוחד לראש הממשלה או לסחור בסיקור העיתונאי. על כך משיבים ב"ידיעות אחרונות" כי המשפט עדיין מתנהל וש"לא הוכח שנוני ביצע מעשים אלה".

12 שנים של הימורים

ההודאה המרעישה ביותר בכתב התשובה של "ידיעות אחרונות" היא זו שמאשרת שמוזס אכן הנחיל לקבוצה הפסדי עתק בגין עסקאות בנגזרים פיננסיים – במקרה זה הימורים על שערי ריבית ומטבע חוץ. כמו ליבר, גם ב"ידיעות אחרונות" לא נוקבים בסכום המדויק של ההפסדים, אך חושפים כי המסחר הספקולטיבי בשוק ההון ליווה את פעילות הקבוצה במשך למעלה מעשור.

לפי "ידיעות אחרונות", השימוש בכספי החברה למסחר בנגזרים פיננסיים החל ב-2004 ביוזמת אליעזר פישמן, ונמשך עד 2016. "הרעיון וההדרכה לביצוע עסקאות אלה היו של אליעזר פישמן, אשר החזיק אז בעקיפין יותר משליש ממניות החברה דרך חברת בראון-פישמן, ואשר במשך מרבית השנים הפעילות בוצעה ממשרדו", נכתב בכתב התשובה.

"העסקאות בוצעו מתוך ראייה עסקית של הרווחים המשמעותיים העשויים לצמוח מן המסחר בשוק הנגזרים – כאשר בחלק מן השנים שבהן בוצעו העסקאות אכן נרשמו בגינן רווחים נאים, ותוך שמובא בחשבון גם סיכון להפסדים", מוסיפים בקבוצה. הסיבה להפסקת ההימורים בשוק ההון לא נמסרה.

אליעזר פישמן בבורסה בתל-אביב, יולי 2012 (צילום: משה שי)

לטענת "ידיעות אחרונות", השימוש בכספי החברה לשם הימורים בשוק ההון אושר בדירקטוריון, ותוצאות העסקאות תועדו מדי שנה בדו"חות הכספיים של החברה. בכתב התשובה נטען שדוד ליבר ידע על כך – כמו כל יתר הדירקטורים ובעלי המניות. לפי המסמך המשפטי, בביצוע העסקאות היה מעורב גם המנכ"ל לשעבר ינון אנגל.

"היתה הפרדה בין העסקאות של החברה לעסקאות האישיות של נוני. בשום מקרה החברה לא לקחה על עצמה הפסדים של נוני ולא נתנה ערבות, בטחונות או אשראי לחובותיו", טוענים ב"ידיעות אחרונות". "שוק האופציות הרלבנטי מתנהל בעיקר בניו-יורק ובלונדון, והוא מרכז מדי יום עסקאות בשווי של טריליוני דולרים", מוסיפים שם. "לא ניתן להשפיע על שערי הריבית על-ידי פעילות שמוזרמת מישראל. ממילא, הפעולות שביצעה החברה לא יכלו להשפיע על הפוזיציות האישיות של נוני באמצעות השפעה על השוק, ולהפך".

הטייקונים בשירות המו"ל

טענה נוספת שמאשרים כעת ב"ידיעות אחרונות" – אם כי לא באופן ישיר – היא שנוני מוזס צבר הפסדים אישיים בהיקף משמעותי ונזקק להלוואות מבעלי הון כדי לכסותם. מימי נופך-מוזס מציינת בתצהירה שהדירקטוריון דן בטענות על הטבות שקיבלו אותם בעלי הון מ"ידיעות אחרונות" על בסיס ההנחה שנוני מוזס אכן נטל את ההלוואות. מוזס הוא כאמור אחד מחברי הדירקטוריון, והוא יכול היה להכחיש זאת במהלך הדיונים – אך נראה שלא עשה כך.

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

"הטענות שלפיהן יש לנוני חובות גבוהים לגורמים שונים נשמעו גם נשמעו בפני הדירקטוריון, אלא שזה השתכנע כי גם בהנחה שחובות אלה אכן קיימים, הם לא השפיעו על החברה", נכתב על כך בכתב התשובה. ב"ידיעות אחרונות" מצהירים שבניגוד לספקולציה שהעלה ליבר, מוזס אינו פושט רגל – אך מבקשים מבית-המשפט לא להורות על בדיקה מעמיקה של נכסיו מטעמים של "פגיעה קשה בפרטיות".

היקפו המלא של החוב של מוזס מעולם לא נחשף. ב"ידיעות אחרונות" לא מספקים נתונים על גובהו, ולא מאשרים באופן ישיר את הדיווחים שלפיהם בעלי ההון שסייעו לו בכיסוי החוב הם יצחק תשובה, פטריק דרהי ושלמה אליהו. הדירקטור ליבר טען כי לפחות שניים מהם, תשובה ודרהי, קיבלו מ"ידיעות אחרונות" גמול בלתי מוצהר באופן שפגע בחברה אבל היטיב עם מוזס.

ב"ידיעות אחרונות" מכחישים בתוקף את הטענה שלפיה תשובה, שבשנה האחרונה נקלע לקשיים שאילצו אותו למכור חלקים גדולים מהאימפריה העסקית שלו כדי לכסות על הפסדים, זכה לסיקור חיובי בכלי התקשורת של הקבוצה, לרבות העיתון "כלכליסט". עם זאת, בכתב התשובה של "ידיעות אחרונות" נטען שלא ניתן להרחיב על כך משום שכתב האישום נגד מוזס כולל טענות על הטיית סיקור כחלק מעסקת השוחד עם נתניהו.

במקרה של פטריק דרהי, איל תקשורת בינלאומי שמחזיק בארץ בחברת הכבלים ותשתיות התקשורת Hot, הטענות על הטבות פסולות נשאו אופי שונה: לטענת הדירקטור ליבר, חברת "ידיעות אחרונות" מכרה לדרהי בהנחה של עשרות מיליוני שקלים אופציות על מניות של Hot שנותרו בידיה מהתקופה שבה קבוצת "ידיעות אחרונות" היתה שותפה בחברת הכבלים. ליבר טען שההנחה היתה מעין גמול על הלוואה אישית שנתן דרהי למוזס – ועל הזרמה של עשרות מיליוני שקלים מ-Hot לחברת ההפקות ADD, שנשלטת על-ידי בתו של מוזס, הדס מוזס-ליכטנשטיין, ובעלה ירון ליכטנשטיין.

בעל השליטה בחברת Hot, פטריק דרהי (צילום: Jérémy Barande – École polytechnique, רישיון CC BY-SA 2.0)

ב"ידיעות אחרונות" מכחישים זאת, וטוענים כי קשרי העבודה בין ADD ל-Hot אינם נוגעים בשום צורה לחובותיו של מוזס. "התכנים של ADD המשודרים ב-Hot זוכים לפופולריות רבה, ואך טבעי שבמצב כזה Hot תרצה להעמיק ולבסס את היקף הפעילות מולה", גורסים ב"ידיעות אחרונות". בקבוצה מוסיפים כי עסקת האופציות עם Hot בוצעה "משיקולים ענייניים בעלי היגיון כלכלי ועסקי מובהק ולטובת החברה, ומבלי שנוני הורה האם, מתי ובאיזה מחיר לבצעה".

העסקה עם דרהי נסגרה במהירות בשבועות האחרונים של 2016, בנסיעה של המנכ"ל ינון אנגל לז'נבה. "אם מישהו היה אומר לי (לרבות נוני) להפחית במחיר במשא-ומתן, או אפילו להיות 'נחמד' במשא-ומתן – הייתי מבטל את נסיעתי לז'נבה. פשוט לא הייתי נוסע", הצהיר אנגל במכתב שהוצג לדירקטוריון ביוני 2020. לדבריו, הוא עדכן את מוזס בתוצאות המשא-ומתן רק לאחר חזרתו לישראל.

תמליל מכתבו של ינון אנגל לדירקטוריון "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)

הטיעון של ליבר לגבי המחיר הנמוך נסמך על עסקה דומה שביצעה Hot בשנת 2018 עם חברת מוניטין, המוציאה לאור של העיתון הכלכלי "גלובס". העסקה עם מוניטין הניבה למעלה מ-200 מיליון שקל לנושיו של אליעזר פישמן, מו"ל "גלובס" לשעבר. העסקה עם "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, הניבה סכום נמוך בהרבה – 62 מיליון שקל. לפי גרסת "ידיעות אחרונות", יש טעם לפגם בטענות של ליבר משום שהן נסמכות על תצהיר ומסמכים שסיפקה לו אלונה בר-און, המו"לית הנוכחית של "גלובס" – "מתחרה של 'כלכליסט' ובעלת אינטרס מובהק לפגוע בקבוצת 'ידיעות אחרונות'".

ב"ידיעות אחרונות" טוענים שלא ניתן להשוות בין שתי העסקאות: ל"ידיעות אחרונות" היו אופציות על כ-3.5% ממניות Hot, ואילו פישמן החזיק בכ-5% – אחזקה שהקנתה לו זכות למנות דירקטור בחברת הכבלים ולהטיל וטו על חלוקת דיבידנדים. ב"ידיעות אחרונות" מוסיפים שבגלל "הדינמיות המאפיינת את שוק התקשורת", כלל אין מקום להשוות בין עסקאות שבוצעו בפער זמן של שנתיים.

ל"ידיעות אחרונות" יש הסבר גם להחלטה לסגור את העסקה עם Hot במהירות, בשבועות האחרונים של 2016. מהתשובה שהגישה קבוצת התקשורת עולה ש"ידיעות אחרונות" סיימה את שנת 2016 בהפסד. בחברה חזו את ההפסד, והגיעו למסקנה שישתלם לסגור עסקה עם Hot לפני סוף השנה – וכך לא לשלם מס על הרווח. לפי כתב התשובה, העסקה המהירה חסכה ל"ידיעות אחרונות" תשלום מס בסך "מיליוני שקלים".

הנהלת "ידיעות אחרונות" אינה חושפת את תוצאותיה העסקיות של הקבוצה. אף שבקבוצת התקשורת מצהירים בשנים האחרונות על משבר כלכלי וירידה בהכנסות, עד כדי משבר קיומי בכמה מזרועות הקבוצה – זוהי הודאה נדירה בכך שגם הקבוצה כולה רושמת הפסדים של ממש.

העיתון והבנק

חלק אחר בכתב התשובה של "ידיעות אחרונות" מבקש להפריך את הטענה שלפיה בנק הפועלים – שכונסי הנכסים מטעמו מחזיקים כאמור בכשליש ממניות העיתון – כרת ברית סודית עם נוני מוזס ופועל לשימור כוחו. בנק הפועלים הוא אחד מרוכשי הכתבות הבולטים ב"ידיעות אחרונות", כולל חשיפה אישית למנהליו הבכירים, ומרבה לרכוש ממנה גם מודעות וחסויות. ב"ידיעות אחרונות" חושפים כעת כי מבין שלושת הבנקים הגדולים, בנק הפועלים הוא זה שמוציא הכי הרבה על פרסום.

לפי "ידיעות אחרונות", בינואר 2019 נפגש המנכ"ל אנגל עם דוד ליבר ואשתו, אתי יודקובסקי-ליבר, והציג בפניהם את ההסכמים שנחתמו בין החברה לבנק הפועלים ואת הסכומים ששילמו שלושת הבנקים הגדולים על פרסום בשנים האחרונות. "מההשוואה עלה כי בנק הפועלים השקיע בפרסום בקבוצת 'ידיעות אחרונות' את הסכום הגבוה ביותר", מציינים שם.

עו"ד אבי פילוסוף (צילום: איתמר ב"ז)

ב"ידיעות אחרונות" טוענים כי אין קשר בין בנק הפועלים לניהול השוטף של קבוצת התקשורת. מי שהופקדו על-ידי בית-המשפט על ניהול אחזקות הבנק הם כונסי הנכסים של אליעזר פישמן, עורכי-הדין פיני רובין וירון אלכאוי, שנדרשים לפעול באופן עצמאי. הכונסים מינו לדירקטוריון את עו"ד אבי פילוסוף, עמיתם למשרד גורניצקי ושות', שאמור לפעול בהתאם לטובת "ידיעות אחרונות".

ליבר, בבקשה שהגיש לבית המשפט, האשים את עו"ד פילוסוף במעורבות בקנוניה שנועדה לשמר את מעמדו של מוזס על חשבון התוצאות העסקיות של "ידיעות אחרונות". פילוסוף התייחס לטענות הללו בישיבת דירקטוריון שהתקיימה במרץ 2019: "נרמז שכאילו בנק הפועלים הוא תומך של נוני. לא מעניין אותי מה בנק הפועלים חושב. הבנק לא 'מדבר' עמי בענייני 'ידיעות' אף לא מלה. אני אצביע כמו שאני חושב". בתצהיר מטעמו הוסיף פילוסוף: "לא החלפתי מלה עם מי ממנהלי בנק הפועלים בעניין זה בכל תקופת שירותי בדירקטוריון, ואף לא לאחר מכן עד ליום הזה".

השנה, אחרי פתיחת ההליך המשפטי של משפחת יודקובסקי, פרש פילוסוף מהדירקטוריון. בשיחה עם "העין השביעית" סירב להסביר את פרישתו. כעת טוענים ב"ידיעות אחרונות" שפילוסוף פרש בגלל ההליך המשפטי. "כונסי הנכסים לא מינו עורך-דין ממשרדם לדירקטור בחברה כדי שיהווה מטרה לתובענות אישיות כלפיו במסגרת המחלוקות בין בעלי המניות, והם מצרים ומאוכזבים מהתביעה שהוגשה כנגדו", מסרו הכונסים במכתב מאוגוסט שהוגש לבית-המשפט.

"לא מוניתי לדירקטוריון כדי לחזק את כוחו של נוני", כותב פילוסוף בתצהירו. "לנוני היה לבדו, עוד לפני שמוניתי, רוב בדירקטוריון, שאותו כפי שלמדתי הוא רשאי להפעיל גם בהחלטות הנוגעות אליו באופן אישי". פילוסוף מונה לתפקיד באמצע 2018. לדבריו, זמן קצר לאחר מכן פנה אליו ליבר וביקש ממנו סיוע בהדחת מוזס מתפקידיו הניהוליים – כצעד שיאפשר את מכירת החברה לגורם חיצוני. פילוסוף סירב. "כל הניסיון למנף את המשפט הפלילי של נוני בכדי למלא את תאוותיה של משפחת יודקובסקי דינו להיפסל", הצהיר.

מיעוט עוין

לטענת "ידיעות אחרונות", הרקע לדרישה להשעות את מוזס הוא "שנאה תהומית של משפחת יודקובסקי לנוני", שהובילה ל"רדיפה אישית" שלו. "עד ינואר 2017, במשך 17 שנים, התנהלה החברה באופן רגוע", טוענים שם. לפי "ידיעות אחרונות", באותן שנים השתתף דוד ליבר בישיבות הדירקטוריון המעטות שהתקיימו מדי שנה ו"לא בא בטענות כלפי הנהלת החברה, בראשותם של נוני ומימי".

"ידיעות אחרונות": "למשפחת יודקובסקי יש שתי מטרות. הראשונה, להדיח את נוני מתפקידו כמנהל עסקים ראשי ועורך אחראי של העיתון; והשנייה, למכור את אחזקותיה בחברה במחיר גבוה ככל האפשר"

המצב הזה השתנה לפני ארבע שנים. "בינואר 2017, לאחר פרסום 'פרשת 2000', זיהתה משפחת יודקובסקי הזדמנות לפגוע בנוני, מתוך מניעים שמקורם בסכסוכים מן העבר".

"למשפחת יודקובסקי יש שתי מטרות", טוענים ב"ידיעות אחרונות". "הראשונה, להדיח את נוני מתפקידו כמנהל עסקים ראשי ועורך אחראי של העיתון; והשנייה, למכור את אחזקותיה בחברה במחיר גבוה ככל האפשר. שתי המטרות מתחברות באופן הבא: הדחתו של נוני עשויה, מבחינת משפחת יודקובסקי, להביא לכך שנוני ירצה למכור את מניותיו בעיתון. במקרה כזה, כל יתר בעלי המניות ימכרו את מניותיהם במחיר גבוה. לחלופין, אם הניסיון להדיח את נוני נכשל, משפחת יודקובסקי תנסה למכור את מניותיה במחיר שיביא לידי ביטוי 'פרמיית מיעוט עוין'".

ב"ידיעות אחרונות" מציינים שבמרץ 2020 הגיעו בני משפחת יודקובסקי להסכמה על מכירת כל אחזקותיהם בחברה – אך העסקה בוטלה בגלל התפרצות מגפת הקורונה. "המחיר שסוכם עם משפחת יודקובסקי כלל 'פרמיית מיעוט עוין', והיה גבוה לאין שיעור מהמחיר שבו בעלי מניות אחרים היו אמורים למכור באותו מועד את מניותיהם".

ב"ידיעות אחרונות" טוענים שכדי לדחוק את החברה לעסקה שתיטיב עם משפחת יודקובסקי, ליבר מדליף מידע פנימי לעיתונים מתחרים ומשבש את עבודת הדירקטוריון. "התנהלותו המיליטנטית של המבקש [ליבר] מול המשיבים ונסיונו להקשות על עבודת הדירקטוריון נובעים כולם משילוב הטינה האישית של משפחת יודקובסקי כלפי נוני (וכלפי מימי ופילוסוף, על כך שהם נמנעים מלתמוך בעמדת המבקש להדיח את נוני) עם האינטרסים הכלכליים שלה", טוענים ב"ידיעות אחרונות".

"מטרתה הברורה של משפחת יודקובסקי", מוסיפים בעיתון, "היא להמאיס עצמה על החברה ועל יתר בעלי המניות, עד אשר ייכנעו לדרישותיה וירכשו את מניותיה במחיר מופקע, או לחלופין לכפות עסקה למכירת כל מניות החברה לצד שלישי".

22795-06-20
28531-11-20

* * *

לעיון בתשובת "ידיעות אחרונות"

להורדת הקובץ (PDF, 11.35MB)