היכל המשפט בתל-אביב כבר התרוקן כמעט לגמרי כשהמעליות החלו להיפתח בזו אחר זו, מנקזות אל מסדרונות הקומה ה-18 שלושה עשורים של איבה. מצד אחד ניצבים נוני מוזס, האיש החזק ב"ידיעות אחרונות", ושורה ארוכה של בעלי ברית חזקים: בנק הפועלים, בנק דיסקונט, בת הדודה מימי מוזס, עם סוללה של 11 עורכי-דין. מהצד השני: משפחת יודקובסקי. בעלי מניות מיעוט שבחודשים האחרונים מקדישים את מיטב מרצם לפריצת תיבת הפנדורה של "ידיעות אחרונות".

אבי המשפחה המנוח, דב יודקובסקי, היה העורך האגדי של העיתון ואחד מאדריכלי ההצלחה חסרת התקדים שנחל. נוני הצליח לדחוק אותו החוצה בסוף שנות השמונים, באחד מרגעי המפתח של השתלטותו על אימפריית התקשורת המשפחתית. אבל יודקובסקי המנוח, שהיה גם בעל מניות, השאיר בעיתון מאחז – וכעת המאחז הזה מתמרד. נציגיו באולם הם בתו, אתי ליבר-יודקובסקי, ובעלה דוד ליבר, שמוביל את המאבק המשפטי.

כלי הנשק שלהם הם פניות חוזרות ונשנות לבית-המשפט – מסמכים ארוכים ומרובי סעיפים, באורך מצטבר של אלפי עמודים, שחושפים את הנעשה בקבוצת התקשורת אפופת הסודיות תוך קבירת היריבים בהר של עובדות, פרשנויות וספקולציות.

בני הזוג יודקובסקי-ליבר מגיעים ראשונים לבית-המשפט ולא מצליחים להסתיר שהם שרויים במתח. הם לא רוצים להצטלם ולא מוכנים לענות על שאלות. מסביבם כל האולמות כבר חשוכים, גם זה שבו עומד להתקיים הדיון. המטרה שלהם הערב (22.12) היא להשיג צו מניעה שיבלום את עסקת המניות שתעניק למוזס שליטה כמעט מוחלטת בחברה ותוציא ממנה את נציגי הבנקים. כיום, הם היחידים שמסוגלים, עקרונית, להביא להדחתו.

יש לבנקים סיבות טובות להדיח את מוזס, שנושא בתואר "מנהל העסקים הראשי" של "ידיעות אחרונות": המשבר הכלכלי העמוק שאליו נקלעה קבוצת התקשורת, הצניחה החדה בשוויה, הפסדים בסך כמיליארד שקל שמוזס גרם לחברה עקב הימורים בשוק ההון – ובעיקר העמדתו לדין ב"תיק 2000" והאפשרות שיורשע בהצעת שוחד לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

לפרשה הפלילית יש גם השלכות עסקיות: לפי מסמך שהוגש בהליך אחר, משפחת יודקובסקי הציגה למוזס סקר שהעלה שהמשך כהונתו גורמת נזק מוחשי למוניטין של "ידיעות אחרונות". כשבני הזוג יודקובסקי-ליבר נשאלים על כך במסדרון, לפני הדיון, הם מסרבים אפילו לאשר שסקר כזה קיים.

ארנון (נוני) מוזס, אתמול לפני פתיחת הדיון (צילום: איתמר ב"ז)

מוזס, במסכת קורונה שחורה, מתיישב באמצע האולם – לבד, כמו כל היתר, מחמת תקנות הקורונה. השופט המחוזי מגן אלטוביה, בפתח הדיון, הבהיר שלא יסבול הפרות. למעט לחישות, מוזס לא פצה פה. את הדיון הוא העביר במסירת פתקים והנחיות חרישיות לעורכי-הדין, שישבו בקדמת האולם. מדי פעם ניגש אליו פרקליט להסתודדות.

במהלך הדיון דיווח אביעד גליקמן, בחדשות 13, שהיועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין גם את קבוצת "ידיעות אחרונות", לצד מוזס, בפרשת "תיק 2000".

אם מוזס קיבל על כך עדכון, הוא לא שידר שמדובר בחדשות מטלטלות עבורו. הוא שמר על קור רוח מוחלט, שנסדק רק קצת, ורק ברגעים שבהם טען עורך-הדין של משפחת יודקובסקי, עפר פירט, שלמוזס יש חוב אישי של עשרות מיליוני דולרים לבנק הפועלים בגין הימורים בשוק ההון – בנוסף להפסדי העתק שצבר בהימורים על כספי החברה. אבל גם אז מוזס לא הוציא מלה. רק התפתל קלות על ספסל העץ הארוך. את העבודה עשו עבורו מימי נופך-מוזס ועו"ד אבי פילוסוף, ששימש עד לאחרונה דירקטור ב"ידיעות אחרונות" מטעם בנק הפועלים.

"מנוול", הפטירה מימי נופך-מוזס כשעורך-הדין של משפחת יודקובסקי אמר שנוני מוזס מעוניין להשלים את עסקת ההשתלטות לפני פתיחת שלב ההוכחות במשפט "תיק 2000" ("על ספסל הנאשמים יהיה לו יותר קשה לעשות את זה", הסביר עורך-הדין). כשעו"ד פירט כינה את מוזס "פושט רגל שלא מוכן להודות שהוא חייב כסף", אבי פילוסוף מחה בקול רם: "תתבייש". עורכי-הדין של "ידיעות אחרונות", בצוותא, פלטו: "זה לא נכון".

של מי האוטו של אשתך?

לכל אורך הדיון ניכר סנכרון מושלם בין נציגי הבנקים ונציגי משפחת מוזס. כיום מחזיקים הבנקים כ-40% ממניות "ידיעות אחרונות". בעסקה שעומדת על הפרק, חברת "ידיעות אחרונות" תשלם להם עבור המניות כ-230 מיליון שקל. חלק הארי של הסכום ילך לבנק הפועלים, שמחזיק ברוב המניות העומדות למכירה.

מדובר בשבריר מהלוואה המקורית שהעמיד הבנק לרשות הבעלים המקורי של המניות, אליעזר פישמן, שהסתכמה בלמעלה ממיליארד שקל. בנק הפועלים ובנק דיסקונט, ראוי להזכיר, הם בנקים ללא גרעין שליטה. את ההפסדים שלהם מממן, בסופו של דבר, הציבור.

בני משפחת יודקובסקי טוענים שעל העסקה מעיבה קנוניה סודית שרקם מוזס עם בנק הפועלים – מהמפרסמים הגדולים ביותר ב"ידיעות אחרונות", שרוכש מקבוצת התקשורת סיקור עיתונאי ובמקביל מקבל יחס מערכתי נוח באופן חריג. עורך-הדין של משפחת יודקובסקי כינה את העסקה עם הבנקים "התאבדות" וטען שהיא תכניס את "ידיעות אחרונות" לקשיים כדי לשרת "אינטרסים אישיים של נוני מוזס מצד אחד, ושל בנק הפועלים מצד שני". מוזס שתק. מימי הטיחה מהספסל: "שקרן!".

בהמשך, כשדוד ליבר עלה להיחקר, לחשה לעברו מימי נופך-מוזס: "מעריב, מעריב". ב-1989, אחרי שנוני מוזס הצעיר סיים לפרק את מוקדי הכוח של דב יודקובסקי ב"ידיעות אחרונות", יודקובסקי הניף דגל לבן וערק ל"מעריב", המתחרה השנוא. בעיני בני משפחת מוזס, זהו חטא בל יכופר.

מימין לשמאל: מרים (מימי) נופך-מוזס, ארנון (נוני) מוזס, עו"ד חגי דורון, אתי ליבר-יודקובסקי, עו"ד אבי פילוסוף ועו"ד פיני רובין, אתמול בבית-המשפט (צילום: איתמר ב"ז)

ליבר נושא את המאבק המשפטי של משפחת יודקובסקי על כתפיו: במשך שנים, ב"ידיעות אחרונות" הצליחו לשמור על התוצאות העסקיות של החברה בסוד. כשהקבוצה הרוויחה, אף אחד לא ידע כמה היא מרוויחה – וכשנקלעה לקשיים, אף אחד לא ידע מה עומק הבור. במשך זמן רב בכלל לא ידעו שיש בור. ליבר חשף את התוצאות הקטסטרופליות של הימורי המט"ח והריבית של מוזס, והציג לבית-המשפט – כלומר, בפני הציבור כולו – נתונים כלליים על היקף ההפסדים של הקבוצה.

אבל גם מעל ההתנהלות של משפחת יודקובסקי מרחף כישלון עסקי. בשנת 2000 לקחו בני המשפחה הלוואה בסך 135 מיליון שקל מבנק דיסקונט כדי להגדיל את אחזקותיהם ב"ידיעות אחרונות". בשנים שעברו מאז הם הצליחו להחזיר רק חלק מהחוב. ב-2019 – כשהחוב עמד על כ-70 מיליון שקל – העדיפה משפחת יודקובסקי לוותר על נתח גדול מהמניות במקום להחזיר את יתרת ההלוואה.

נציג הבנק, הכונס אמנון לורך, ניצל את הידע שלו על המשפחה כדי להביך את ליבר מעל דוכן העדים. הוא הזכיר את לאה יודקובסקי, אלמנתו של דב: "תאשר לבית-המשפט שמשפחת יודקובסקי מקבלת הטבות נוספות מהעיתון, למשל, הגברת לאה יודקובסקי מקבלת כספים מ'ידיעות אחרונות' בנוסף לדיבידנדים". ליבר אישר, והסביר שמדובר ב"הסכם עתיק יומין" שנחתם עוד בזמנו של נח מוזס, אביו המנוח של נוני.

"האוטו של אשתך, של מי הוא?", עקץ עו"ד לורך. ליבר, מעל הדוכן, אישר שהמכונית שייכת ל"ידיעות אחרונות" ושמדובר ב-BMW-330 – מכונית מנהלים שתג המחיר שלה עומד על כ-300 אלף שקל. בהמשך ציין לורך שקבוצת "ידיעות אחרונות" גם מממנת את שכר עורכי-הדין של משפחת יודקובסקי. כל הכספים וההטבות הללו, טען עורך-הדין של דיסקונט, שייכים בכלל לבנק עקב תנאי ההלוואה שבני משפחת יודקובסקי נכשלו בהחזרתה.

דוד ליבר ואתי יודקובסקי-ליבר לפני פתיחת הדיון (צילום: איתמר ב"ז)

החקירה של ליבר נמשכה זמן רב, וניכר שהמעמד העיק עליו. מדי פעם קולו נסדק, ולא תמיד היו לו תשובות. עו"ד לורך הטיח בו שהוא משקר והאשים אותו בגרימת נזקים חמורים לבנק דיסקונט. הוא טען שליבר בכלל לא פועל למען טובת "ידיעות אחרונות", והציג הוכחה: בעסקה שעמדה על הפרק בעבר, משפחת יודקובסקי היתה אמורה לקבל עבור מניותיה סכום מופרז של למעלה מ-100 מיליון שקל. ליבר הודה כבר אז שמבחינת החברה מדובר בעסקה גרועה. העסקה היתה כה גרועה בעיני ליבר, שהוא הסכים לה רק בתנאי שלפני הביצוע הוא יפרוש מתפקידו כדירקטור. במלים אחרות, הוא לא רצה לקחת עליה אחריות.

עו"ד ירון אלכאוי, אחד משני נציגי בנק הפועלים, חזר על ההאשמה הזאת וביקש מליבר להסביר את הטענות על קונספירציה בין מוזס לבנק. אלכאוי הציג הוכחה שמפריכה, לשיטתו, את תיאוריית הקשר: הסכום שחברת "ידיעות אחרונות" תשלם לבנק עבור המניות נחשב נמוך, וכולל "הנחת קורונה" משמעותית – התחשבות במצוקת ההכנסות שגרמה המגפה. אם מוזס מוכן לפגוע בעיתון כדי לשרת את בנק הפועלים, מדוע אינו מסכים לשלם לבנק סכום גבוה יותר, לא פרופורציונלי? לליבר לא היתה תשובה טובה. במקום להשיב, הוא שב וטען שהבנק לוחץ על מוזס להחזיר את חובותיו.

בהמשך עלתה לדוכן העדים מימי נופך-מוזס. עו"ד פירט, מטעם משפחת יודקובסקי, ביקש ממנה לאשר שבמחצית הראשונה של 2020 הפסידה קבוצת "ידיעות אחרונות" 50 מיליון שקל. עורכי-הדין של "ידיעות אחרונות" והבנקים התרעמו וטענו שמדובר בסוד מסחרי. נופך-מוזס לא נפלה בפח, והשיבה: "אני לא מתכוונת לתת לך אינפורמציה מסוג זה". השופט אלטוביה לא אילץ אותה להשיב, ותוך זמן לא רב דחק בעו"ד פירט לסיים: החקירה, הסביר השופט, לא מתקדמת לשום מקום.

השופט העלה ספקות גם לגבי הטיעונים המשפטיים של משפחת יודקובסקי. עד לאחרונה, בכל עסקת מניות שעמדה על הפרק ב"ידיעות אחרונות", בעלי המניות הקיימים הורשו להטיל וטו – ולרכוש בעצמם את המניות שהועמדו למכירה. לפני ימים אחדים, במפתיע, טענו בני משפחת יודקובסקי שהם מעוניינים לקנות חלק מהמניות שמוחזקות כיום בידי הבנקים.

ההצעה התקבלה בפקפוק: ב"ידיעות אחרונות" טענו שמדובר בתכסיס שנועד לעכב את העסקה – ולמנוע את אישורה עד סוף 2020. אם העסקה לא תושלם עד סוף השנה, כלומר בתוך ימים אחדים, היא תקרוס. הסכמי המכירה עם הבנקים כבר נחתמו, וכעת הם מחכים לאישור משופטת בהליך אחר.

כדי למנוע ממשפחת יודקובסקי להכשיל את העסקה, נוני מוזס ומימי נופך-מוזס העבירו החלטה חריגה: זכות הסירוב הושעתה לשנה. עו"ד פירט, בשם משפחת יודקובסקי, טען שמדובר במהלך חסר תקדים ודרש לבטלו. השופט אלטוביה לא התרשם. "טוענים שאתם טראבל מייקרים מקצועיים", אמר לנציגי המשפחה, והוסיף שקשה להצדיק את ביטול העסקה באמצעות הסוגיה הצרה של זכות הסירוב, שאותה ניתן לפתור בשלל דרכים טכניות. למשל, ניתן היה להחליט שמשפחת יודקובסקי תרכוש את המניות מ"ידיעות אחרונות" אחרי השלמת העסקה עם הבנקים.

במשפחת יודקובסקי היטיבו לזהות את נקודת התורפה: הצורך להשלים את המהלך עד סוף השנה האזרחית. נציגי הבנקים ו"ידיעות אחרונות" מאשימים את משפחת יודקובסקי בניסיון לנצל את החולשה הזאת כדי להשיג דחייה קצרה שתכשיל את העסקה כולה. את הבהילות הם מנמקים בסיבות חשבונאיות ומשפטיות.

לוח הזמנים הוא אחד מכלי הנשק של "ידיעות אחרונות" במאבק נגד משפחת יודקובסקי. ההודעה על העסקה המתגבשת נמסרה לבעלי המניות כבר בחודש אוגוסט. לכאורה, במשפחת יודקובסקי לא היו צריכים לחכות עד סוף השנה כדי לבקש צו מניעה. כשעו"ד אלכאוי שאל את ליבר מדוע השתהה כל-כך עם הבקשה, ליבר השיב שבאוגוסט הוא יצא לארצות-הברית לחודשיים בנסיבות רפואיות, ושהוא לא זוכר מה קרה אז.

השופט אלטוביה לא קנה את זה. הוא ציין שבן משפחה אחר יכול היה לפנות לבית-המשפט במקומו, והתריע בפני משפחת יודקובסקי: "רבותי, אתם בשיהוי גדול". עורך-הדין של משפחת יודקובסקי, פירט, זיהה את הרמז וניסה לשנות את רוע הגזירה המסתמנת – אך ללא הצלחה. השופט אותת לנוכחים באולם שהוא עומד לקבל את גרסת מוזס והבנקים: "הבקשה הזאת, הסיכויים שלה קלושים ביותר", אמר, "אני מציע לכם לרדת ממנה". עו"ד פירט, שלכל אורך הדיון נקטע וספג צעקות מעורכי-הדין של הצד שמנגד, הביע תרעומת אך לרגע איבד את מילותיו.

שיקוצים חסרי אחיזה

הגורם הדומיננטי ביותר בדיון היה פרקליט-העל פיני רובין, שייצג את בנק הפועלים והתנהל באולם כבעל בית. זמן קצר לפני כניסת השופט, רובין נכנס לאקווריום שבו מושיבים עצורים כדי לנהל שם שיחת טלפון דיסקרטית. לאחר מכן נתן הוראות לקלדנית. חוץ מהטענות המשפטיות, היה לו חשוב להביע תרעומת על תיאוריית הקשר בנוגע ליחסים בין בנק הפועלים למו"ל "ידיעות אחרונות".

"אני רוצה להתקומם ולמחות על הטענות המרומזות כלפי כונסי הנכסים ובנק הפועלים, כאילו שאנחנו זוממים משהו בגלל גיב-אנד-טייק שיש לנו מול חברת 'ידיעות אחרונות'", אמר. "אני לא מכיר דבר כזה, זה מכעיס אותי בצורה לא רגילה, אלו שיקוצים שאין להם שום אחיזה במציאות". בנק הפועלים, גרס עו"ד רובין, "לחוץ בצורה יוצאת דופן" להשלים את העסקה עד סוף השנה. המניות של "ידיעות אחרונות", טען הפרקליט, מונחות על צווארו כמו אבן ריחיים והוא רוצה להיפטר מהן כמה שיותר מהר.

עורכי-הדין אמנון לורך (מימין) ופיני רובין, כונסי הנכסים מטעם בנק דיסקונט ובנק הפועלים, אתמול בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (צילום: איתמר ב"ז)

משפחת יודקובסקי טענה שמוזס פוגע בעיתון כדי לסייע לבנק הפועלים – כמעין גמול נסתר שכרוך בחובות העתק המוכחשים שלו. לדברי עו"ד רובין, בעסקה שעומדת כעת על הפרק, הצד המרוויח הוא "ידיעות אחרונות", שמקבל את המניות במחיר מציאה.

"עוד שלושה חודשים כולנו נהיה אחרי חיסונים, ואולי נחשוב שהיינו פראיירים", הסביר עורך-הדין. אם העסקה תחכה עד אז, הוסיף, ייתכן שהמשק ישתקם והבנק ירצה להעלות בחזרה את המחיר – אך ייתקל בסירוב מצד "ידיעות אחרונות". במלים אחרות, כונס הנכסים שמייצג את בנק הפועלים טוען שהעסקה הנוכחית – ההרסנית, לטענת משפחת יודקובסקי – היא בעצם סוג של בוננזה עבור מוזס ו"ידיעות אחרונות".

ומה לגבי האפשרות למכור את המניות לגורם אחר, כלומר להכניס שותף חדש ל"ידיעות אחרונות" – במקום לרושש את קופת החברה? בענף העיתונות, ההערכה הרווחת היא שעסקה כזאת אינה אפשרית עקב הדומיננטיות הדורסנית של נוני מוזס, ששולט בפעילות העסקית והמערכתית של קבוצת התקשורת באופן ריכוזי. לעו"ד רובין יש הסבר אחר: הוא טוען שהאשמה מוטלת בכלל על זכות הסירוב, הסעיף שהושעה לרגל חתימת העסקה כדי למנוע ממשפחת יודקובסקי להטיל עליה וטו. מימי נופך-מוזס, מעל דוכן העדים, אמרה דברים זהים.

השופט אלטוביה אמנם מתח ביקורת על הגישה של משפחת יודקובסקי לכל אורך הדיון, אך עדיין לא דחה רשמית את הבקשה לצו מניעה. נדמה שגם הוא לא הבין עד הסוף את הצורך בעסקה מורכבת שבה קבוצת תקשורת בקשיים תוציא כמעט רבע מיליארד שקל כדי לקנות מניות של עצמה.

שרון קלינמן, האשה היחידה מבין עורכי-הדין שלקחו חלק בדיון, מסרה לו את גרסת "ידיעות אחרונות": הבנקים, הסבירה, מסתכלים על החברה אך ורק דרך החור שבגרוש – הם מעוניינים למקסם את התמורה שתישאר בידם, בלי להתחשב בהשלכות. לדבריה, יום אחד עלולים הבנקים למכור את המניות לטייקון עוין שמעוניין להשיג דריסת רגל בקבוצת התקשורת המשפיעה – ומוכן לשלם על כך סכומים בלתי מציאותיים. "אני לא רוצה לנקוב בשמות של אנשים בשוק התקשורת", אמרה, והבהירה: "אנחנו לא מעוניינים בדבר כזה".

בשלב הזה המתדיינים כבר היו שקועים עמוק-עמוק במחילת הארנב של דיני התאגידים, ההאשמות ההדדיות והאינטריגות בדירקטוריון. אם היו עוצרים לרגע, מסננים את הרעשים ומתמקדים בזמזום הרקע הקבוע שמלווה את מוזס בשנים האחרונות – "תיק 2000" – היה אפשר להיזכר שבעצם, ב"ידיעות אחרונות" כבר יש בעל הון שניצל לרעה את מעמדו ופגע אנושות בחברה, ושהוא גם עלול להישלח בשל כך לכלא.

עובדה מעניינת: חקירת "תיק 2000" העלתה שבשלב מסוים, מוזס היה מוכן להכניס ל"ידיעות אחרונות" כשותפים בעלי הון חזקים ועשירים ממנו בהרבה, שישלמו סכומים מופרזים תמורת היכולת להנדס את דעת הקהל בהתאם לצרכיו הפוליטיים של ראש הממשלה.

28531-11-20