1. כותרת ראשית מראש ממשלה
מתוחכם, אגרסיבי, רחב יריעה – כל הפרשנים מסכימים שקמפיין הבחירות של בנימין נתניהו והליכוד עולה על כל האחרים בכל הפרמטרים. אבל יש פרמטר אחד שבו בכלל אין תחרות, ונתניהו מוצא את עצמו לבד על המגרש. לכל המפלגות יש דוברים, אנשי דיגיטל, מפיקי כנסים ותולי כרזות. אבל רק לנתניהו יש עיתון שלם שמשרת את הקמפיין שלו כאילו היה אגף נפרד בבית המפלגה. "ישראל היום" כמובן.
במערכת הבחירות שמגיעה כעת לסיומה, "ישראל היום" שירת את קמפיין הליכוד ונתניהו באופן מוחלט. כמו בספטמבר 2019, כמו באפריל 2019 וכמו בכל שאר מערכות הבחירות שהתקיימו מאז הקמת החינמון. העיתון של שלדון ומרים אדלסון סיפק שירות חסר תחליף שמורכב משלושה אלמנטים מובילים: האדרת נתניהו, תקיפת יריביו מכחול-לבן, וברקע – המערכה המתמשכת נגד מערכת אכיפת החוק, לקראת פתיחת הדיונים במשפטו של ראש הממשלה.
מניתוח שערי החינמון בחודש האחרון של מערכת הבחירות, מתחילת פברואר ועד אתמול, עולה שב-76% מהימים שירת "ישראל היום" את קמפיין נתניהו במידה רבה או מוחלטת. קרוב למחצית מהכותרות הראשיות של החינמון שירתו את נתניהו באמצעות הדהוד מסרים מטעמו או תקיפת מערכת אכיפת החוק ויריביו הפוליטיים. בשאר הימים, הסיקור שהובלט בשער עסק בעיקר בנושאים שאינם קשורים ישירות לבחירות, כמו וירוס הקורונה והירי מעזה על צפון הנגב.
מניתוח שערי החינמון בחודש האחרון של מערכת הבחירות עולה שב-76% מהימים שירת "ישראל היום" את הקמפיין של בנימין נתניהו במידה רבה או מוחלטת. קרוב למחצית מהכותרות הראשיות שירתו את ראש הממשלה באמצעות הדהוד מסרים מטעמו או תקיפת מערכת אכיפת החוק ויריביו הפוליטיים
הסיקור עצמו זהיר יחסית ומשתדל להישמר בגבולות שמרניים, בהתאם לאופיו של העיתון מאז היווסדו. קמפיין הבחירות המתמשך של הליכוד כולל מינון גבוה של חדשות כזב, הכפשות ותיאוריות קשר, אך אלו מופצות בעיקר ברשתות החברתיות – באמצעות קבוצות אוהדים ופעילי רשת שהבולט בהם הוא יאיר נתניהו.
"ישראל היום" והפובליציסט הבכיר אמנון לורד אמנם מילאו תפקיד מרכזי בהחדרה לשיח של תיאוריית הקונספירציה על "מדינת העומק" ונסיונותיה להפיל את נתניהו, אך בישורת האחרונה של מערכת הבחירות, רוב העיסוק הפוליטי של החינמון היה מעונב בהרבה. ובכל זאת, היו גם כמה רגעים גרוטסקיים.
הבולט שבהם אירע ב-14 בפברואר: שבועיים וחצי לפני הבחירות, ב"ישראל היום" העניקו את הכותרת הראשית של גליון סוף השבוע רב-התפוצה למאמר מאת ראש הממשלה נתניהו – החלטה עריכתית חריגה בכל קנה מידה. המאמר של נתניהו (או מי מאנשיו שניסח אותו) עסק ב"שקרים והעובדות" על תוכנית המאה של דונלד טראמפ – אך בעיקר ניצל את הבמה כדי להכתירה כ"הזדמנות שלא תחזור", כפי שקבעה הכותרת. תקציר המאמר נדפס בשער, והטקסט המלא תפס את רוב שטחה של כפולת העמודים הראשונה.
השורה התחתונה התמקדה בקלפי: "הבחירות האלו יקבעו אם ישראל תממש הזדמנות היסטורית או תחמיץ אותה", נכתב שם. "אני אממש את תוכנית המאה. יריבינו הפוליטיים יביאו את 'פספוס המאה'. למען מימוש ההזדמנות ההיסטורית, למען ארץ ישראל, אסור לנו להחמיץ את הרגע הזה". למעשה, ב"ישראל היום" העניקו לראש הממשלה את השטח המערכתי היקר ביותר בגיליון הנפוץ ביותר בשבוע כדי לגייס קולות מצביעים.
המאמר של נתניהו והבולטות החריגה שניתנה לו היו חלק מהקמפיין הפוזיטיבי שלו, שנועד למתג אותו כמנהיג גדול מהחיים ועתיר הישגים דיפלומטיים, כזה שיריביו לא מגיעים לקרסוליו. לצד סיקור מוגבר של נסיעתו האחרונה לאפריקה, נלוו למהלך הזה לפחות שני נסיונות בולטים למתג את החלת הריבונות הישראלית בשטחים כמהלך שיתחיל עוד לפני הבחירות.
"ריבונות לפני הבחירות? מגעים בין ישראל לארה"ב", נכתב בכותרת שער בולטת ב-6 בפברואר. "נפעל להחלת ריבונות בהקדם האפשרי", אמר אז ל"ישראל היום" גורם אנונימי שכּוּנה "מקורבים לנתניהו". ב-16 בפברואר, בגיליון שיצא אחרי מאמר השער של נתניהו, בישרה הכותרת הראשית ש"ועדת הריבונות מתחילה לעבוד". בינתיים הגיע המירוץ לסיומו, והאפשרות שנתניהו יכריז על ריבונות לפני הבחירות התבררה כספין.
2. מה שהעיתון לא כותב
"העיתון נתן ונותן שני דברים, האחד מה שכותב, השני – מה שלא", כתב נתן אשל, מקורבו הוותיק של נתניהו, בהודעת פקס שנחשפה על-ידי מערכת "עובדה". במסגרת "מה שהעיתון כותב", "ישראל היום" מרבה להעניק את הכותרות הראשיות שלו להצהרות של נתניהו ולהדהד אותן, גם כשאין להן ערך חדשותי רב. למשל, ציטוט כמו זה שנדפס בשער ב-25 בפברואר, אחרי עוד סבב הפצצות פלסטיני על יישובי הדרום: "רה"מ לראשי המחבלים: 'בלי שקט אתם הבאים בתור'".
"מה שהעיתון לא כותב" הוא שירות ייחודי בהרבה: מרחב מוגן בלי עובדות לא נוחות ושאלות קשות על תיקיו הפליליים. במערכת הבחירות הקודמת, למשל, התפרסמו ב"ישראל היום" שני ראיונות נרחבים עם נתניהו. המראיינים, אמנון לורד והעורך הראשי בועז ביסמוט, לא ניצלו את ההזדמנות כדי להציג לו שאלות על התנהלותו בפרשות הפליליות שהולידו את כתב האישום החמור.
גם במערכת הבחירות הנוכחית נתן נתניהו ראיון גדול ל"ישראל היום". הקדימון כבש ביום חמישי האחרון את הכותרת הראשית של החינמון, שהידהדה את דף המסרים: "רה"מ בראיון מיוחד: אנחנו בטווח נגיעה מיעד 61 המנדטים".
הראיון המלא פורסם למחרת ככתבת השער של המוסף הפוליטי, ושוב לא כלל אף שאלה עובדתית על התנהלותו בתיקים שבהם יישפט ("הדברים האלה יתנפצו כלא היו", הצהיר). נתניהו גם לא התבקש לדבר על פרשת הצוללות שבה מעורבים מקורביו, ולא על פרשת המניות והכספים שקיבל מקרוב משפחתו נתן מיליקובסקי.
המראיינת, עירית לינור, ניצלה את הזמן שנחסך כדי להתרשם מהליכותיו של ראש הממשלה ולהגיע למסקנה שנתניהו הוא מנהיג "ממלכתי", "רציני מאוד" ו"לא נראה כמו קץ הדמוקרטיה".
3. המטרה: בכירי כחול-לבן ומערכת המשפט
הפרשות הפליליות של נתניהו לא מעניינות את "ישראל היום". הפרשות הלא-פליליות (עד כה) של יריביו הן סיפור אחר לגמרי. פרשת "המימד החמישי" ופרשת הרפז שימשו במערכת הבחירות הזאת כחומר גלם שמילא תכלית כפולה: מצד אחד, הוכחה לכך שראשי רשימת כחול-לבן מושחתים – ולכן לא יכולים לבוא בטענות לנתניהו. מצד שני, הוכחה לכך שמערכת אכיפת החוק – זאת שרודפת את נתניהו – מעניקה להם הנחות ולא חוקרת אותם, ועושה זאת ממניעים פסולים.
פרשות הרפז ו"המימד החמישי" ממלאות אצל נתניהו ו"ישראל היום" תכלית כפולה: מצד אחד, הוכחה לכך שראשי כחול-לבן מושחתים – ולכן לא יכולים לבוא בטענות לנתניהו. מצד שני, הוכחה לכך שמערכת אכיפת החוק מעניקה להם הנחות כשאינה חוקרת אותם
בראיון עם עירית לינור תמצת זאת נתניהו כך: "זו שערורייה של צביעות וחוסר צדק. זה כמעט בלתי נתפס. חמישה בכירים של כחול-לבן שקועים עד צוואר בפרשות שלא נחקרות, שהן חמורות מאוד, והשאלה היא כמובן מדוע זה קורה. מהי להיטות היתר לבוא ולהטיח כתב חשדות בזמן בחירות נגדי, כי הציבור חייב לדעת, ואז כתב אישום נגדי כי הציבור חייב לדעת, בזמן הרכבת ממשלה. ואז – ביום ההיסטורי שאני עומד לצד הנשיא טראמפ בבית הלבן, שעה אחרי זה מגישים כתב אישום".
העובדה שאביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, היה מעורב בפרשת הרפז, סייעה בקשירת קצות החוט של תיאוריית הקונספירציה. הגיליון של 17 בפברואר מדגים זאת: "פרשת הרפז נפתחת מחדש", דווח באותו בוקר בכותרת שער בולטת, שנשאה את תצלומיהם של אביחי מנדלבליט וגבי אשכנזי מימיהם בצה"ל. חרף מה שהשתמע מהכותרת, מדובר בקביעה מטעה: חקירת פרשת הרפז לא נפתחה מחדש. ההתפתחות היחידה היתה שיום קודם לכן נחשפו בחדשות 13 חלקים משיחות שקיימו אשכנזי ומנדלבליט.
אמנון לורד, בטור פרשנות קונספירטיבי, נטל את הגילויים החדשים, שאין עליהם מחלוקת, והטעין אותם במשמעות חדשה. "עולה חשש שאשכנזי, מנדלבליט, ואפילו היועמ"ש דאז וינשטיין וסגלוביץ' הסתבכו בקנוניה", טען לורד, וחידד: הקנוניה הזאת היא "תחילת הדרך" שמסתיימת ב"סיכול נתניהו".
"בסופו של דבר, זה מעלה סימני שאלה האם מנדלבליט, בתפקיד היועמ"ש, יכול לתפקד בצורה אובייקטיבית כאשר אותם אנשים שהוא שירת תחתם, כמו אשכנזי וגנץ, שמו להם למטרה להדיח את ראש הממשלה נתניהו. השיחות מייצרות קו משנת 2010 ועד הלום. זה תוקע סיכה בבלון ההאשמות נגד נתניהו בשחיתות", חתם לורד. ההקלטות קיבלו הפניית שער בולטת נוספת באותו שבוע, והוזכרו גם בשער גיליון יום שישי.
"עולה חשש שאשכנזי, מנדלבליט, ואפילו היועמ"ש דאז וינשטיין וסגלוביץ' הסתבכו בקנוניה", כתב אמנון לורד בטור קונספירטיבי שפורסם ב"ישראל היום". לדבריו, זוהי "תחילת הדרך" שמסתיימת ב"סיכול נתניהו". "השיחות מייצרות קו משנת 2010 ועד הלום. זה תוקע סיכה בבלון ההאשמות נגד נתניהו בשחיתות"
מסר-העל של נתניהו ו"ישראל היום" – "כולם מושחתים, בעצם" – קיבל רוח גבית כשממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, הורה למשטרה לחקור את פרשת "המימד החמישי", החברה שיושב-הראש שלה היה בני גנץ ונשיאה היה רם בן-ברק, חברו לרשימת כחול-לבן. באופן מפתיע, במקרה הזה ב"ישראל היום" נמנעו מחגיגות יוצאות דופן עם פרסום ההחלטה, אם כי השלימו את החסר בעיסוק מוגבר מאוחר יותר, סמוך ליום הבחירות.
ההוראה של אלדד נחשפה במהדורות החדשות הטלוויזיוניות ב-19 בפברואר. למחרת, ההתפתחות קיבלה כותרת בולטת בראש השער, אך כעבור יממה – בגליון סוף השבוע, כשכל היומונים עסקו בחקירה בכותרותיהם הראשיות – ב"ישראל היום" הסתפקו בהפניה קצרצרה ומוצנעת. בימים שלפני כן, לעומת זאת, בחינמון עשו מאמצים להעלות את הפרשה על סדר היום. "ארדן: להכריע בפרשת 'המימד החמישי'", בישרה כותרת אדומה ובולטת שנדפסה בראש השער ב-26 בינואר. "המשטרה התעלמה מהחובה לקיים מכרז", התריעה כותרת שער שראתה אור ב-6 בפברואר.
ארדן קיבל עוד כותרת אדומה ובולטת ב-26 בפברואר, כשפנה לראש השב"כ ודרש לחקור "אילו חומרים עברו מהמשטרה לחברה". לקוראים נמסר שהחשש הוא שהחברה של גנץ "העבירה מידע רגיש למדינות זרות". מי שעיין בידיעה עצמה יכול היה להבחין שהיא אינה כוללת אינדיקציה כלשהי לכך שזה אכן קרה. בבוקר יום ראשון, יום לפני הבחירות, הוקדשה הכותרת הראשית לידיעה של אראל סג"ל שנשאה את הכותרת "גנץ, הפגישה עם המפכ"ל וסימני השאלה".
4. "מבוכה ליועץ המשפטי לממשלה"
המתקפה של "ישראל היום" על מנדלבליט ומערכת אכיפת החוק באה לידי ביטוי גם בדרכים עקיפות, שלא קשורות ישירות לפרשות נתניהו. דוגמה אחת אירעה אחרי שוועדת הכנסת החליטה לא להסיר את חסינותו של ח"כ חיים כץ מהליכוד, שכמו נתניהו עומד בפני כתב אישום פלילי. למחרת, ב-5 בפברואר, הכותרת הראשית של החינמון מִסגרה את ההתפתחות כ"מבוכה ליועץ המשפטי לממשלה". תצלום שלו מקבל שטיפה מחיים כץ – באצבע שלופה ומונפת – נדפס בשער.
חיים שיין, פעיל ליכוד ואחד הפובליציסטים הבולטים של "ישראל היום", קשר בין פרשת כץ לפרשות נתניהו. במאמר שקיבל את הפניית השער "הוכחה לשפל של מערכת אכיפת החוק" כתב שיין שהענקת החסינות לכץ היא "ביטוי עז רושם לתחושות רבים בציבור שהייעוץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות וגורמי החקירה, מצויים בשפל חסר תקדים".
פובליציסט "ישראל היום" הסביר ש"זהו שפל שנובע מעירוב מסוכן ובעייתי של משפט, פוליטיקה ותקשורת. אזרחים רבים מדי משוכנעים שמערכת אכיפת החוק פועלת בהסתרה, בחוסר שקיפות, בשימוש בשיטות חקירה לא ראויות, בהדלפות בלתי פוסקות למדבררים מוכרים, בשירות אג'נדות פוליטיות תוך הצגת מסיכות של צדקנות, התחסדות וטהרנות".
בגיליון של 10 בפברואר הותקפה מערכת המשפט משני אגפים נוספים: "שופטי העליון נתנו הכשר לתומכת טרור", נכתב בכותרת הראשית. הרקע: הכשרת התמודדותה של חברת מפלגת בל"ד היבא יזבק, שהביעה תמיכה בטרוריסטים. כפי שקורה לעתים קרובות ב"ישראל היום", לקוראים לא נמסר בשער מי עומד מאחורי הציטוט שהתנוסס בכותרת הראשית. רק מי שקרא את הידיעה עד סופה יכול היה לגלות שהדוברת היא ח"כ איילת שקד.
כותרת שער אחרת שפורסמה באותו יום ניגחה את מערכת המשפט מהזווית הטכנוקרטית, באמצעות "חשיפה" של "המספרים שמאחורי הסחבת". "כל שופט מטפל בממוצע בכ-530 תיקים", דיווח הכתב עקיבא ביגמן. מה משמעות הדבר? מדובר ב"חוסר יעילות שפוגע באמון הציבור", מסרו בארגון הימין שסיפק את הנתונים, וב"ישראל היום" הדפיסו זאת בראש השער. מאמר פרשנות מאת חיים שיין קיבל את הכותרת "חוסר השקיפות של מערכת המשפט – כר פורה לסרבול וכשלים".
באופן אירוני, בדומה לטענות נתניהו על "אכיפה בררנית" של מערכת המשפט כלפיו, דווקא "ישראל היום" חוטא באופן בוטה ביחס בררני למערכות אכיפת החוק בישראל. למעשה, העיתון שינה את טעמו מקצה לקצה בסוגיה זו, בהתאם לזהותו של ראש הממשלה המסובך בפלילים. כל עוד ראש ממשלת ישראל שהסתבך בפלילים היה אהוד אולמרט, העיתון נשא על נס דווקא את ערך חיזוק מערכת המשפט. זו היתה כותרת גליונו הראשון ("התוכנית למלחמה בשחיתות"), וזה המוטו שמודפס עד היום בפתח כל גיליון כאחד מחמשת העקרונות המנחים של העיתון ("לתמוך בשלטון החוק").
משהחלו להיחשף פרשיותיו הפליליות של נתניהו, "ישראל היום" הצטרף לטענות נגד מערכת המשפט, שהיו מזוהות עד אז דווקא עם העיתונים המתחרים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". הטענות של העיתונים הוותיקים על "כנופיית שלטון החוק", שהיו נפוצות כשהם או הפוליטיקאים המקורבים להם הסתבכו בפלילים, נעשו לפתע בנות בית ב"ישראל היום".
5. תרומת בחירות מתמשכת
שש מערכות בחירות אחרי היווסדו, "ישראל היום" הוא כבר מזמן לא הנשק הסודי בקמפיין של נתניהו והליכוד. בחירות אחרי בחירות, בחינמון של האדלסונים מתגייסים באופן טוטאלי למען נתניהו, תוך השעיית חוש הביקורת הרופף ממילא של המערכת העיתונאית והתיישרות מוחלטת עם צורכי הקמפיין. ההתגייסות הזאת נשמעת כבר כמו דבר מובן מאליו, אבל היו זמנים בהם היה מי שחשב שהמציאות מורכבת יותר.
חשיפת "תיק 2000" והמגעים הסודיים בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, הדליקו נורת אזהרה ב"ישראל היום". החשש בסביבתם של האדלסונים היה מובן: אם ההצעה של מוזס היא שוחד – במה היא שונה מההתגייסות הטוטאלית של "ישראל היום", יום אחרי יום במשך עשור?
חשיפת "תיק 2000" והמגעים הסודיים בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, הדליקו נורת אזהרה ב"ישראל היום". מוזס, כזכור, הציע "לסובב את הספינה" ולרתום למען נתניהו את הסיקור המערכתי של "ידיעות אחרונות", לגייס לעבודה עיתונאים שראש הממשלה יבחר, וכך לדאוג שיישאר בשלטון. החשש בסביבתם של האדלסונים היה מובן: אם ההצעה של מוזס היא שוחד – במה היא שונה מההתגייסות הטוטאלית של "ישראל היום", יום אחרי יום במשך עשור?
"תיק 2000" נחשף בינואר 2017. בתוך כמה חודשים הוחלף העורך המייסד עמוס רגב בבועז ביסמוט, איש אמונם של האדלסונים ושל נתניהו. מעט לאחר מכן נפטר ביסמוט משני עיתונאים בכירים: דן מרגלית ומרדכי גילת, במהלך שהוסבר כקיצוצים מטעמים תקציביים. בשלב זה, לפי הערכות, הפסיד החינמון סכום עתק של כמיליארד שקל. כעת, לראשונה בתולדותיו, נעשה ניסיון למתג אותו כגוף שמתנהל לפי אמות מידה מסחריות: אם מפסידים, מקצצים ומפטרים. כמו בכל חברה עסקית.
בערך באותה תקופה גם נקראו האדלסונים לחדרי החקירות כדי למסור עדות. החוקרים ניסו לבדוק האם נתניהו פנה אליהם כדי לקבל אור ירוק לפשרה: מוזס יתגייס למען ראש הממשלה, והאדלסונים יסכימו לסידור שיצמצם את תפוצת "ישראל היום" ויסייע לשורת הרווח של "ידיעות אחרונות". אישור מטעם האדלסונים עלול היה להפוך גם אותם לחשודים בחקירה פלילית.
מתמלילי עדותו של שלדון אדלסון, שפורסמו לאחרונה על-ידי רביב דרוקר, עולה שהמיליארדר האמריקאי עשה מאמץ מיוחד להרחיק את עצמו מנתניהו ומרעייתו שרה: "לעולם לא אפגש עם ביבי שוב", הכריז אדלסון באחת השיחות עם החוקרים. הוא אפילו הוסיף שאם נתניהו היה מתקשר אליו לגבי פשרה כלשהי, היה עונה לו חד וחלק: "לך תזדיין ביבי".
במדורי הפוליטיקה והתקשורת החלו אז לצוץ דיווחים וניתוחים על התרחקות מסוימת בין בני הזוג אדלסון לבני הזוג נתניהו. הנרטיב היה שאדלסון מתקרב לבנט, יריבו של נתניהו מימין ומי שהשווה את "ישראל היום" ל"פראבדה". "ביבי ושלדון כבר לא: צניחה דרמטית באזכורי רה"מ מאז נכנס ביסמוט לתפקידו", קבעה כותרת שפורסמה ב"וואלה ברנז'ה". "בעיתון שואפים להיפטר מהתדמית שדבקה בהם, ובצדק, כעיתון של נתניהו ורעייתו", נטען ב"דה-מרקר".
הפיטורים של עמוס רגב נתפסו כניסיון לייצר מראית עין ממלכתית; רגב היה מקורב לנתניהו, פוליטית ואישית, ולאורך השנים נחשף שהשניים ניהלו קשר טלפוני ענף סביב זמני הירידה לדפוס של העיתון. מאוחר יותר, עם פרסום תמלילי החקירה בפרשה, התברר כי למעשה סר חנו של רגב בעיני שרה נתניהו, והיא דרשה ממרים אדלסון, שהיתה מכרה אישית של רגב, להחליפו בעורך אחר.
ואכן, שלוש מערכות בחירות בתוך פחות משנה מעידות שאם אכן חל ריחוק כלשהו בין הזוג אדלסון ו"ישראל היום" לבין משפחת נתניהו, הרי שהוא התפוגג לגמרי. "ישראל היום" ממשיך לשרת את נתניהו, ועושה זאת ביתר שאת בתקופות הקריטיות ביותר עבורו – בכל פעם שהוא נאלץ לשוב ולהתמודד על ראשות הממשלה כשעל גבו תלויה קופה של תיקים פליליים. ההבדל העיקרי הוא שבניגוד לעידן שקדם לכהונתו של ביסמוט, הפעם ניכר שב"ישראל היום" מתאמצים להטעין את הקמפיין בתוכן: במקום להדהד בלי הבחנה ציטוטים של נתניהו ולהדפיס שוב ושוב את תמונתו, כפי שקרה בבחירות 2015 – לחפש "חשיפות" ו"נתונים" בעלי חזות אמינה שאפשר לגייס למען מסע הבחירות של ראש הממשלה.
ואכן, באופן יוצא דופן, בעיתון לא נשענו באופן בלעדי על עבודה עיתונאית של כלי תקשורת אחרים, ואף הצליחו לספק מספר מצומצם של פרסומים שתוכנם לא פורסם קודם במקום אחר. קוראי "ישראל היום" לא יכולים היו לפספס את העיסוק המתמשך ב"דרכנו" (לשעבר V15) ו"הברית הישראלית", שני ארגונים שפועלים להעלאת אחוזי ההצבעה. ב"ישראל היום" טוענים שהגופים הללו פועלים מטעם מחנה המרכז-שמאל, ושיש לחייב אותם להירשם כגופים פוליטיים שלוקחים חלק במערכת הבחירות – ולהטיל עליהם פיקוח מוגבר.
אכן, דמוקרטיה מתוקנת צריכה לסכל נסיונות של בעלי הון לתמוך במפלגות ובדמויות פוליטיות באופן שאינו שקוף או כזה שאינו עולה עם דרישות החוק. אבל הגיע הזמן שמערכת אכיפת החוק תתחיל להתייחס גם ל"ישראל היום" כאל תרומת בחירות מתמשכת. בין אם ההוצאות של האדלסונים על החינמון שנוסד כדי לשרת פוליטיקאי אחד עלו לכדי 100 מיליון שקל בשנה, ובין אם היו כמעט כפולות מכך, מדובר בטובת הנאה בלתי פוסקת בהיקף אסטרונומי.