"הפרקליטות הפכה עצמה לשחקן פוליטי", "אשקול הקמת ועדה לבדיקת הפרקליטות", "הפרקליטות והמשטרה לא מעבר לכל חשד", "מנדלבליט, עדיין יש לך הזדמנות לתקן", ארבע כותרות ראשיות שהתפרסמו רק בחודש האחרון ב"ישראל היום", ניסוחים מעודנים יחסית למהלומות שחטפה מערכת המשפט בטורים, מאמרים וכתבות רבים בחינמון של של מרים ושלדון אדלסון. כשהמתקפה על מערכות אכיפת החוק מתקרבת לשיאה, מעניין להיזכר בזמנים אחרים, לפני שנים ספורות בלבד, בהם היחס של "ישראל היום" לשלטון החוק לא היה שונה אלא הפוך ממש.

אז מה חשבו ב"ישראל היום" על "כנופיית שלטון החוק" לפני שחקירות נתניהו ותיקי 1000, 2000 ו-4000 פרצו לחיינו? נתחיל בעמוס רגב, העורך הראשי שהוחלף סמוך לאחר חשיפת החקירה המשטרתית בתיק 2000. "לתמוך בשלטון החוק – כך התחייבנו בישראל היום עם צאת הגליון הראשון שלנו, ומאז תמכנו בו. שבע שנים שאנחנו במערכה הזו – כמעט לבד", כתב במאמר שהתפרסם ב"ישראל היום" ב-2014, "בעוד 'ישראל היום' תומך בשלטון החוק, 'ידיעות אחרונות' תוקף אותו ללא הרף. כי בעוד 'ישראל היום' רואה במשטרה שירות חיוני ובעל ערך עליון לחיים במדינה, 'ידיעות אחרונות' תוקף אותה ואת העומד בראשה בחמת זעם".

רגב דייק: "ידיעות אחרונות" אכן מחזיק בעמדה מסורתית של מתקפה על רשויות החוק, שהובילו בזמנו המשפטנים בעז אוקון ודניאל פרידמן, מתקפה שהתגברה ביתר שאת סביב חקירותיו ומשפטיו הפליליים של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שזכה למטריית הגנה תקשורתית בקבוצת "ידיעות אחרונות". למעשה, אותן חקירות היו בדיוק הרקע לקו המערכתי הברור של "ישראל היום" - "לתמוך בשלטון החוק" - כפי שנחקק כעיקרון השני מתוך חמשת "עקרונות היסוד" של העיתון, הנדפסים כל יום בפתח כל גיליון.

כך למשל, המתקפות מצד נאמני אולמרט על הפרקליטות זעזעו עמוקות את כתב הכנסת של "ישראל היום", גדעון אלון: "העליהום על פרקליטות המדינה היה אתמול היסטרי. מאות הפרקליטים ברחוב סלאח א-דין ובמחוזות עושים מלאכת קודש. הם זקוקים להערכה רבה על העבודה שהם מבצעים. כולנו זקוקים לפרקליטות חזקה", כתב ב-2012. זו היתה גם כותרת המאמר: "זקוקים לפרקליטות חזקה". אגב, לצד המאמר הופיעה כותרת מדברי נתניהו: "אני נותן אמון מלא במערכת המשפט בישראל".

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

שלדון ומרים אדלסון עם בנימין נתניהו, שבועיים לאחר צאת הגיליון הראשון של "ישראל היום". ירושלים, 12.8.07 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

או למשל, כאשר הועלו טענות שונות על התנהלות הפרקליטות מול אולמרט, הבהיר הפרשן המשפטי של "ישראל היום", ד"ר אביעד הכהן: "אין לנו פרקליטות אחרת" והוסיף: "בישראל בית המשפט פוסק ומכריע, מזכה ומרשיע, כראוי וכנכון, לפי דיני הראיות ולא לאורם של דיני הכיכרות ומצהלותיהם". כשחיים רמון, בעצמו ממובילי הטענות על אכיפה פסולה ובררנית מצד הפרקליטות, הזכיר את תיאוריות הקונספירציה לפיהן נתפרו תיקים לשרים קהלני ונאמן, תיאוריות שמושמעות כעת שוב ושוב מסביבתו של נתניהו, ציין הכהן כי רמון "שכח לפרט, יש לשער רק במקרה, את מאות ההרשעות של אישי ציבור בעשורים האחרונים".

כזכור, בזמן ההוא בחרו ב"ישראל היום" להבליט ככותבים הראשיים את דן מרגלית ומוטי גילת, עיתונאים בעלי קו האוהד באופן מובהק את הפרקליטות. גילת כתב את המאמר הראשי אחרי הרשעת אולמרט: "מי שמזוהים עם הלובי העיתונאי לעידוד השחיתות סקלוהו באבנים. שפכו את דמו ברדיו, בעיתון ובטלוויזיה כאילו הוא תפר תיק לראש הממשלה. לא היה ולא נברא. זכורים מעשי נבלה נוספים של מי שקידשו מלחמה בכנופיית שלטון החוק. במקום להצדיע לפרקליט המדינה התחילו בריוני העט והמקלדת לבקר אותו ולסקול אותו באבנים".

אפילו דרור אידר ראה אז את הצד החיובי במי שכעת מוקעים על-ידי תומכי נתניהו כחבורת תופרי התיקים מרחוב צלאח א-דין: "נחום ברנע כתב שלדור היה צריך להתפטר, ושהתפטרות זו היתה מחזקת את הפרקליטות. מזל שלא הקשיבו לו", קבע אידר. חבל שמאז הפרקליטות התדרדרה כל-כך והפכה לגוף מושחת. למה הם לא יכולים להיות נפלאים כמו פעם, בתקופה שביבי לא נחקר?