יום לאחר הודעת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט על כוונתו להגיש, בכפוף לשימוע, כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בחשד לשוחד, מרמה, והפרת אמונים, בלטו כמה הבדלים בין שערי שני העיתונים הנפוצים בישראל.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", העיתון שהרבה לתקוף את נתניהו לאורך השנים, התמקדה באישום השוחד, כשלצדה תצלום בלתי מחמיא של נתניהו. התגובה של ראש הממשלה הוצנעה יחסית, בחציו התחתון של השער ("נתניהו: 'מסע ציד חסר תקדים נגדי'"). בטור הצד אפשר היה למצוא הפניה ל"מוסף לשבת", שם התנוסס דיוקנו של נתניהו תחת הכותרת "נאשם בע"מ", וההפניה הראשונה למאמר פרשנות היתה "כרה בור, ונפל" (נחום ברנע).
ב"ישראל היום", לעומת זאת, תגובת ראש הממשלה נתניהו הופיעה בכותרת המשנה, שהודפסה בגופן גדול כמעט כמו הראשית: "נתניהו: 'הלחץ של השמאל הצליח; אשרת את המדינה כרה"מ עוד שנים רבות'". מתחתיה נדפסו שני תצלומים נאים, האחד של נתניהו והאחר של מנדלבליט. שתי ההפניות הראשונות לטורי הדעה שבפנים העיתון הן "השנאה הפתולוגית לנתניהו לא תנצח" (חיים שיין) ו"הודעת היועמ"ש פוגעת בדמוקרטיה" (אמנון לורד).
שערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", 1.3.2019
האם מדובר בהבדל מקרי, אולי הלך רוח שונה שפקד באותו יום את העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", נטע ליבנה, ואת העורך הראשי של "ישראל היום", בועז ביסמוט? או שהבחירות השונות בעיצוב עמודי השער קשורות בשירות שמעניקים שני העיתונים ואנשיהם לאינטרסים של הבעלים? אם שאלה זו נזקקת עדיין לתשובה, ניתן למצוא אותה למשל על-ידי השוואה לפעם אחרת שבה נזקקו שני העיתונים להודיע לקוראיהם על החלטה של היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה.
בעשור שעבר, ליתר דיוק ב-26 בנובמבר 2008, הודיע היועץ דאז מני מזוז על הגשת כתב אישום נגד אולמרט בפרשת "ראשונטורס", הפרשה הפלילית הראשונה של אולמרט שהבשילה לכתב אישום. בדיוק כמו אחרי הודעת מנדלבליט ב-2019, גם אחרי הודעת מזוז ב-2008 ניכרו הבדלים באופן שבו דווח על כך בשערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אלא שאז האינטרסים היו הפוכים – וכך גם הכותרות. בעוד "ישראל היום", המשרת את נתניהו, התנהל כעיתון אופוזיציוני לראש הממשלה אולמרט, "ידיעות אחרונות" שירת אותו.
כך, המלה הממתנת "חשדות" לא הופיעה אז בכותרת הראשית של "ישראל היום", התצלום של ראש הממשלה אולמרט היה בלתי מחמיא, ושתי ההפניות למאמרי הדעה שהופיעו בשער נשאו את הכותרות "כמו אחרון העבריינים" (מרדכי גילת) ו"האמת מנצחת" (דן מרגלית). אז, נזכיר, בניגוד למצב כעת בנוגע לנתניהו, לא נכללה עבירת השוחד החמורה בסעיפי האישום.
שערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", 27.11.2008
ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, לא הקדישו אז כלל את הכותרת הראשית לאולמרט (לפחות לא במהדורה השנייה של העיתון, השמורה בארכיון הדיגיטלי שלו), אלא לאירוע טרור שהתרחש בהודו. כתב האישום נגד אולמרט נדחק לכותרת שבראש השער, ללא תצלום של ראש הממשלה כלל, ועם תגובה שתישמע מוכרת לקוראי העיתונים של השבוע האחרון, ובייחוד אלו של "ישראל היום": "הכל ישתנה בשימוע".
אין זו הפעם הראשונה שבה שני העיתונים מחליפים תפקידים בסיקור הפרשיות הפליליות של ראשי הממשלה אולמרט ונתניהו. כך היה גם בכל פעם שהמשטרה המליצה להעמיד לדין את אולמרט ונתניהו. כל עיתון העדיף לשמור אמונים לא לקוראים דווקא, אלא לראש הממשלה החביב על בעליו, ומִסגר את ההתרחשות בהתאם לאינטרסים של החשוד בפלילים.
וכמובן, הבדל נוסף בין שערי "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" למחרת הודעת היועמ"ש, הנוגע לחשוד נוסף שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד: בעוד בשער "ישראל היום" הודפסה הכותרת "האישום נגד נוני מוזס: שוחד", בליווי תמונתו של המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", בשער "ידיעות אחרונות" לא מצאו תמונה של מוזס, ושמו של כוכב "תיק 2000" הופיע רק בחטף, בכותרת משנה.