"מביש בעיני שנוה והגוף הציבורי שבראשו הוא עומד מבזבז את זמנו היקר של בית-המשפט וכמובן גם את זמני שלי, שנאלצת כבר שנתיים להתמודד מול תביעה שכל שנועדה להשיג זה למנוע ביקורת וראוי היה שתדחה על הסף". במלים אלו מסכמת העיתונאית העצמאית שרון שפורר את תצהיר העדות הראשית שלה בתביעת הדיבה שהגישו נגדה עו"ד אפי נוה ולשכת עורכי-הדין.

לפני כשנתיים הגישו הלשכה ועו"ד נוה תביעה בסך כמיליון שקל נגד שפורר, בגין סדרת כתבות שפרסמה באתר "המקום הכי חם בגיהנום". הלשכה ונוה טענו, באמצעות עו"ד רונן בוך, כי שפורר כלל לא נהגה כעיתונאית אלא כ"תועמלנית", ופרסמה בכוונה תחילה מידע מכפיש ושקרי על הלשכה ועל נוה. בתגובה טענה שפורר, שזכתה לגיבוי משפטי מצד "המקום הכי חם בגיהנום" ומיוצגת על-ידי עו"ד יהונתן קלינגר, כי כל פעולותיה היו בגדר "עיתונות אחראית" וכי בלשכת עורכי-הדין כלל לא חולקים על העובדות שבפרסומים אלא על "איש קש" שהם עצמם יצרו.

מאז נחשד נוה בפלילים ונאלץ לעזוב את תפקיד יו"ר לשכת עורכי-הדין. את מקומו תפס עו"ד אבי חימי, אך התביעה עדיין מתנהלת. אתמול (17.3) הגישה שפורר את תצהירה ותצהירי עדים מטעמה. בתצהירה היא מגוללת בפירוט את הליך העבודה העיתונאית שביצעה במסגרת הכתבות שפרסמה על נוה והלשכה. בנוסף מגיבה שפורר לתלונות של נוה בדבר חוסר ההוגנות של ההשוואה שערכו באתר "המקום הכי חם בגיהנום" בינו לבין גורמים רבי-עוצמה אחרים שלא שבעו נחת מתחקיריה של שפורר, ובהם יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד לשעבר אלון חסן.

שרון שפורר (צילום: אורן פרסיקו)

"כעת, לאחר שהתפוצצה פרשת 'מין ומינויים' הבנתי כי נוה, מה לעשות, מפוקפק יותר מיתר אלו שמנסים להשתיק אותי. נוה התלונן שהשוויתי אותו לאלון חסן, מי שהואשם בפרשיות של טוהר המידות. בפועל, התברר כי ההשוואה הזו עשתה עמו חסד, שכן חסן זוכה מהאישומים, ואילו נוה חשוד בעבירות חמורות במיוחד".

לדברי שפורר, "העניין הציבורי הרב" שהתעורר סביב פרשת גניבת הגבול של בת זוגו של נוה ופרשת "מין תמורת מינויים", שהביאה להתפטרותו מראשות הלשכה – מוביל לשתי מסקנות. ראשית, "שבתחקירים העיתונאיים שלי היה אינטרס ציבורי רב", ושנית, "כי הנזק התדמיתי שנגרם לנוה, ככל שהפרסומים הרבים בכלי התקשורת על פרשת 'מין תמורת מינויים' גרם, גדול לעין שיעור מכל נזק תיאורטי שאולי גרמתי לו אם לא היתה אמת בדברי, כיוון שהפרסומים שלי, לצערי, לא זכו לא לאותה החשיפה ולא לאותה עוצמה כשם שכל הפרסומים בכלי התקשורת בנושא זה היו".

"עורכי-הדין של לשכת עורכי-הדין מועסקים למעקב מתמיד אחרי. כך, לרגע, התפלק לעו"ד רונן בוך בטעות 'לייק' על אחד הפרסומים שלי ברשת פייסבוק. אותו לייק הועלם מיידית, אבל האינטרנט זוכר הכל"

"התביעה היא תביעת השתקה, וטוב שתימחק", מצהירה שפורר בהמשך. "תביעה זו ממומנת מהקופה הציבורית; עורכי-הדין משלמים עשרות אלפי שקלים על ניהול התיק כנגדי, שאינו רק כרוך בהגשת התביעה ותצהירים, אלא גם בכך שעורכי-הדין של לשכת עורכי-הדין מועסקים למעקב מתמיד אחרי. כך, לרגע, התפלק לעו"ד רונן בוך בטעות 'לייק' על אחד הפרסומים שלי ברשת פייסבוק. אותו לייק הועלם מיידית, אבל האינטרנט זוכר הכל".

שפורר מוסיפה בתצהירה כיצד לשכת עורכי-הדין בראשותו של נוה התנהלה בצורה דומה כלפי עיתונאים אחרים שביקשו לפרסם ממצאים שליליים וביקורתיים על האיש. העיתונאי גור מגידו מסר תצהיר שבו פירט כיצד תבעה אותו הלשכה פעמיים, על סך מיליוני שקלים, ובלי לטעון כלל כי טעה בעובדות – תביעות שהסתיימו ב"קול ענות חלושה" ומטרתן היתה הרתעה בלבד. בהמשך, מצהיר מגידו, אף רמזו לו כי יוכל "לקבל מימון לטיסות לסיקור כנסים של לשכת עורכי-הדין".

גם העיתונאי אמיר שואן מתאר בתצהירו כיצד ספג איומים מלשכת עורכי-הדין, במקרה שלו כשביקש לפרסם תחקיר על נוה ב"ידיעות אחרונות", וכיצד עשתה הלשכה שימוש בעד המדינה ניר חפץ כדי להניא אותו מהפרסום. שפורר מציינת בתצהיר כי הלשכה ונוה פעלו באופן דומה כלפי עיתונאי "הארץ" הילו גלזר.

71274-01-17

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 2.2MB)