לשכת עורכי-הדין ואפי נוה, שעמד בראשה עד לאחרונה, ישלמו לעיתונאית שרון הוצאות בסך 70 אלף שקל, כך קבע היום השופט גלעד הס. שפורר, כתבת "המקום הכי חם בגיהנום", דרשה מבית-המשפט להטיל על נוה והלשכה הוצאות בסך כמיליון שקל, אך השופט הס דחה את הדרישה תוך שהוא מבהיר כי אין מקום להעלות את סכום ההוצאות בשל הטענה כי התביעה נועדה להשתיקה.

תביעת העתק, שנדחתה לאחרונה, הוגשה ב-2017. נוה והלשכה דרשו פיצוי בסך כמיליון שקל בגין סדרת כתבות שפורסמו באתר "המקום הכי חם בגיהנום". הלשכה ונוה טענו, באמצעות עורכי-הדין רונן בוך ושמואל קסוטו, כי שפורר כלל לא נהגה כעיתונאית אלא כ"תועמלנית", ופרסמה בכוונה תחילה מידע מכפיש ושקרי על הלשכה ועל נוה.

בתגובה טענה שפורר, שזכתה לגיבוי משפטי מצד מערכת האתר, כי כל פעולותיה היו בגדר "עיתונות אחראית" וכי בלשכת עורכי-הדין כלל לא חולקים על העובדות שהופיעו בפרסומים אלא על "איש קש" שהם עצמם יצרו. כמו כן טענה שפורר כי התביעה נגדה אינה אלא תביעת השתקה (SLAPP).

מאז הגשת התביעה נחשד נוה בפרשיות פליליות מתוקשרות ונאלץ לעזוב את תפקידו. לאחרונה נבחר לתפקיד יו"ר הלשכה עו"ד אבי חימי. בחודש יולי האחרון, בישיבה הראשונה של מועצת לשכת עורכי-הדין שהתקיימה מאז בחירתו של חימי, החליטה הלשכה לבקש את מחיקת התביעה נגד שפורר. עם זאת, בעקבות התנגדות שפורר והמלצת בית-המשפט הסכימו התובעים כי התביעה תידחה לגופה. מה שנותר במחלוקת הוא סכום ההוצאות שישולמו לעיתונאית.

העיתונאית שרון שפורר ועורך-דינה, יהונתן קלינגר, בבית-משפט השלום בהרצליה (צילום: אורן פרסיקו)

שפורר טענה, באמצעות בא-כוחה עו"ד יהונתן קלינגר, כי יש לפסוק לטובתה הוצאות מוגדלות, בדיוק בסכום התביעה שהוגשה נגדה, וזאת כדי להרתיע תובעים אחרים המבקשים להשתיק את הדיון הציבורי תוך שימוש פסול באמצעים משפטיים.

"המחיר של תביעות ההשתקה אינו רק בהוצאות המשפט שהוציאה הנתבעת", טען בא-כוחה של שפורר. "המחיר שהנתבעת משלמת מעצם התביעה הוא פגיעה במעמדה הציבורי, הוא פגיעה בחופש העיתונות, הוא פגיעה בעיסוקה. הוצאות לא נועדו לכפר רק על כספים שהוצאו מכיסה, אלא לתקן את הנזק שנגרם".

נוה והלשכה טענו מנגד כי אין לחייבם כלל בהוצאות, או לחלופין לחייבם בסכום נמוך, שכן הסכימו לדחיית התביעה וחסכו זמן ומשאבים לכל הצדדים.

השופט הס ציין כי הדרישה של שפורר לקבל הוצאות ריאליות בסך כ-67 אלף שקל היא הגיונית, אף שלא לוותה בהצגת כל חשבונית או קבלה להוכחת הסכום ששולם כביכול לבא-כוחה. אך את ההוצאות הלא-ריאליות, כלומר את הסכום שביקשה בגין הפגיעה בעבודתה וחייה מעצם העובדה שהתביעה נועדה להשתיקה, לא הסכים השופט הס להעניק לעיתונאית.

"ההלכה במשפט הישראלי קבעה באופן מפורש כי פסיקת הוצאות אינה 'בונוס' לצד הזוכה, ובפרט אינה 'עונש' לצד המפסיד, והלכה זו מקובלת עלי", כתב בהחלטתו. "לכן, בהעדר חקיקה מפורשת בדבר Anti-SLAPP, אני דוחה את טענת הנתבעת להגדלת סכום ההוצאות בגין נימוק זה".

גם העובדה ששפורר ביקשה לקבל הוצאות בגובה הפיצוי שנתבע ממנה לא מצאה חן בעיני השופט. "לטעמי אין זה נכון לאמץ דוקטרינה זו של 'עין תחת עין' כחלק מהפרמטרים לפסיקת הוצאות בהליך אזרחי, וזאת לאור שיקולי המדיניות המורכבים בעניין פסיקת הוצאות. [...] למען הסר ספק אבהיר כי סכום התביעה הינו אכן אחד הפרמטרים שראוי לשקול עת בוחנים פסיקת הוצאות בתיק מסוים, אולם סכום התביעה אינו מהוה את סכום ההוצאות שיש לפסוק לטובת הנתבע במקרה שהתביעה נדחית".

מימין: עורכי-הדין רונן בוך, אפי נוה ושמוליק קסוטו, 17.7.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

בהתחשב בכל זאת, ולאור הסכמת התובעים לסגת מהתביעה בשלב מוקדם יחסית, החליט השופט הס לחייב את נוה והלשכה לשלם לשפורר 55 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך-דינה ועוד הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

בנוסף דחה השופט את בקשתה של שפורר לחייב את נוה בתשלום הסכום או חלקו באופן אישי ונפרד מהלשכה. "טענות הנתבעת לעניין החיוב האישי והנפרד של התובע 2 [נוה] בסכום ההוצאות, וזאת כנושא משרה, לא רק שחורגות ממסגרת הדיון שלפני, אלא מחייבות הנחת תשתית עובדתית שלא נטענה באופן ברור, וממילא לא הוכחה", כתב.

71274-01-17

* * *

לעיון בהחלטתו של השופט גלעד הס

להורדת הקובץ (PDF, 1.14MB)