ענת קם עלתה אתמול (17.5) לראשונה לדוכן העדים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו וזאת במסגרת התביעה שהגישה נגד "הארץ", אורי בלאו ועיתונאים נוספים שעבדו בעיתון בתקופה שבה פורסמו בו כתבות על סמך המסמכים הצבאיים המסווגים שהדליפה.

קם טוענת, באמצעות עורכי-דינה אילן בומבך ויריב רונן, כי "הארץ" ובלאו התרשלו בעבודתם וגרמו לחשיפתה כמקור. בשל כך היא דורשת פיצוי בסך 2.6 מיליון שקל. בתצהיר שהגישה לפני חודשים אחדים טענה בין היתר כי עצם פרסום המסמכים בעיתון תרם לחשיפתה וכי בלאו היה צריך להזהיר אותה כי נפתחה חקירת שב"כ לאיתור מקור ההדלפה. אתמול נחקרה על תצהירה חקירה נגדית על ידי אחד מבאי-כוחו של בלאו, עו"ד זאב ליאונד.

החקירה, שארכה כחמש שעות ואמורה להתחדש מחר, התנהלה תוך התנצחויות הדדיות בין קם לעו"ד ליאונד. בא-כוחו של בלאו עקץ את קם פעם אחר פעם על תשובותיה ואילו היא התלוננה על עיוותים וחוסר עקביות בנוסח שאלותיו. בשלב מסוים, לאחר שעו"ד ליאונד הזכיר בטון מזלזל את העובדה שבילתה זמן ממושך במעצר בית אמרה לו קם: "מאחלת לך שנה במעצר בית".

עיקר החקירה הוקדש לפערים בין הגרסה שמסרה קם בתצהיר שהגישה לאחרונה לבית-המשפט לבין הגרסאות שמסרה בעבר, בחקירותיה בשב"כ ובמשטרה. כך, לדוגמה, בתצהירה הנוכחי טענה כי העבירה את כל החומרים שנטלה מהצבא אל בלאו "As is", וזאת בניגוד לטענתה שלה בחקירתה בשב"כ, אז הסבירה שעשתה סינון של החומרים לפני שהעבירה אותם לבלאו, לפי מידת העניין שבהם.

"התשאול שלי בשב"כ היה סיטואציה מאוד לא שגרתית עבורי. היא התקיימה מול שלושה גברים שכל אחד מהם יותר ביטחוניסט וגיבור מהשני. הניסיון שלי להציל את כבודי בסיטואציה הלא פשוטה הזו היתה לדבר במילים גבוהות ובחלקן ללא כל תוכן משמעותי"

"השיחה שלי בשב"כ לא היתה חקירה והדברים שנאמרו שם לא נאמרו תחת אזהרה ובייעוץ משפטי", הבהירה קם. "מה שאמרתי בשב"כ נאמר בחוסר דיוק ובשל זיכרון לקוי בשל חלוף הזמן מהאירוע".

בהמשך חקירתה על דוכן העדים, כשנשאלה על פער אחר בין הדברים שאמרה לשב"כ לבין טענותיה כעת, הסבירה: "התשאול שלי בשב"כ היה סיטואציה מאוד לא שגרתית עבורי. מעבר לזה שזו לא היתה חקירה באזהרה ובלי ייעוץ משפטי, בלי מערכת מאחורי, היא התקיימה מול שלושה גברים שכל אחד מהם יותר ביטחוניסט וגיבור מהשני. הניסיון שלי להציל את כבודי בסיטואציה הלא פשוטה הזו היתה לדבר במילים גבוהות ובחלקן ללא כל תוכן משמעותי".

לדבריה, החקירה בשב"כ היתה כה מאיימת, שהיא הודתה במהרה כי היא המקור של בלאו.

במהלך החקירה הארוכה על דוכן העדים הצליח עו"ד ליאונד בכל זאת לחלץ מקם אמירה לפיה גרסתה בשנת 2009, בחקירותיה בשב"כ ובמשטרה, היתה מדויקת יותר מגרסתה הנוכחית. כשחקר את קם על הפערים בין טענותיה כעת, כי ב"הארץ" לא התייעצו איתה בנוגע לתוכן הכתבות והפרטים שיופיעו בהן, לבין התיאור שמסרה בעבר בחקירותיה, לפיו לקחה חלק פעיל בהכנת הכתבה וסייעה לבלאו להבין חלק מהפרטים במסמכים, אמרה קם: "דברים שנכתבו ב-2016 ודברים שנכתבו ב-2009 הזיכרון שלי לגביהם הוא אחר". בתשובה לשאלת עו"ד ליאונד, "דהיינו היום פחות טוב מ-2009?", השיבה קם: "כן".

חלק נכבד מהחקירה הוקדש לתגובותיה החיוביות של קם בזמן אמת לפרסום הכתבה על החיסולים הממוקדים בצה"ל. בעוד שכיום טוענת קם כי פרסום המסמכים בכתבה תרם לחשיפתה כמקור, בזמן אמת הודתה לבלאו על הכתבה ולא העירה דבר על צירוף המסמכים ובחקירותיה בשב"כ ובמשטרה אף היללה את הכתבה. קם הודתה מעל דוכן העדים שלא אסרה על בלאו במפורש לפרסם את המסמכים ("סמכתי על שיקול דעתו"), והודתה גם כי לאחר פרסום הכתבה שיבחה אותו עליה, אולם בהמשך עדותה הסבירה כי "באותו זמן לא הבנתי במלואה את משמעות עובדת פרסום המסמכים הסודיים ולכן לא התייחסתי אליה".

טענה מרכזית של קם בתביעתה הנוכחית נוגעת לעובדה שבלאו לא הזהיר אותה כי השב"כ פתח בחקירה למציאת המקור, גם לא שהוא עצמו נחקר על הכתבה. אתמול, מעל דוכן העדים, טענה כי בלאו כלל לא היה צריך לקבל ממנה את המסמכים, כיוון שידע שהמערכת הביטחונית אינה רואה בעין יפה את פרסומיו. "היתה החובה עליו להגיד לי 'אני גם ככה תחת זכוכית מגדלת אל תתני לי את המסמכים, קחי אותם בחזרה אני תחת מעקב של השלטונות'", אמרה קם. למשמע טענה זו חייך בלאו, שישב באולם לאורך כל חקירתה של קם, והניד ראשו לשלילה.

לאחר שבלאו קיבל את המסמכים, ומרגע שנודע לו כי השב"כ בעקבותיה, היה עליו להזהירה, טענה קם. בלאו טען בתצהיר מטעמו כי מדובר בעבירה פלילית של שיבוש הליכי חקירה וכי קיבל ייעוץ מעו"ד מיבי מוזר שלא ליצור קשר עמה. קם חולקת על קביעה זו.

"אני לא מגדירה עדכון של מקור על ידי עיתונאי שמתנהלת חקירה כזו אינטנסיבית כ'שיבוש'", אמרה. "אני לא יודעת מהי הגדרה בחוק ל'שיבוש'. אני חושבת שהמחויבות האזרחית והמוסרית של עיתונאי זה לעדכן אותו שמתנהלת חקירה בהיקף כזה". לדבריה, עוד הרבה קודם לחקירתו של בלאו בשב"כ, כבר ימים אחדים לאחר פרסום הכתבה, היה עליו להזהיר אותה שאל"מ עופר קול, ראש מחלקת תקשורת בחטיבת דובר צה"ל, פנה לעיתון "הארץ" וביקש את המסמכים.

בדרך מהשב"כ לחקירה במשטרה סימסה למי שכיהן כראש מערכת החדשות בעיתון אבי זילברברג ושאלה אותו "יש לכם דרך לעזור למקור שלכם שהסתבך?". לדבריה, זילברברג השיב לה: "תלוי בנסיבות"

בתשובה לשאלה מה היתה עושה לו היתה יודעת שהשב"כ בעקבותיה אמרה קם כי היתה פונה לעו"ד ואולי משמידה את המחשב שבו החזיקה בעצמה בעותק מהמסמכים. "הכל היפותטי", העיר עו"ד ליאונד. "המאסר שלי לא היה היפותטי", אמרה קם. "גם התצהיר שלך היפותטי", הוסיף עו"ד ליאונד. "וחמש השנים האחרונות מחיי", שאלה קם, "גם הן היפותטיות?".

פער נוסף שעליו עמד עו"ד ליאונד נוגע להבדל בין אמצעי הזהירות שקם דורשת מבלאו לבין התנהלותה שלה. כך, לדוגמה, לאחר שהוזמנה בטלפון לבוא למשרד של השב"כ אחת הפעולות הראשונות שעשתה, למרות שחשדה כי השב"כ מעוניין לדבר איתה על המסמכים שהעבירה לבלאו, היה להתקשר מהטלפון הפרטי שלה למספר של בלאו.

"אם השב"כ מאזין לשיחה שלך או מיירט אותה אחר כך הם בעצם יודעים", אמר עו"ד ליאונד. "ברגע שצלצלת לבלאו נגמר העניין. הטלפון שלך לבלאו נחשף".

"בשלב הזה לא היתה לי שום סיבה לחשוב שהשב"כ עוקב אחרי הטלפון שלי", השיבה קם. "לא חשבתי על זה באותו הרגע. הם לא הגדירו את זה כחקירה".

כשלא השיגה בטלפון את בלאו, ששהה באותו הזמן בחו"ל, התקשרה קם לעיתונאי חיים לוינסון, אף הוא מ"הארץ", כדי להתעניין במעשיו של בלאו. בהמשך, כך סיפרה קם, בדרך מהשב"כ לחקירה במשטרה סימסה למי שכיהן כראש מערכת החדשות בעיתון אבי זילברברג ושאלה אותו "יש לכם דרך לעזור למקור שלכם שהסתבך?". לדבריה, זילברברג השיב לה: "תלוי בנסיבות".

מנגד, קם טוענת כי על בלאו היה לחשוב שבשב"כ מאזינים לטלפון שלו ועל כן להקפיד על כך שהתקשורת שלו אליה תתבצע מטלפון "בטוח". בתשובה לשאלה על הפער בין התנהלותה שלה לדרישה זו אמרה קם כי בלאו פרסם עוד קודם לכן "כתבות המבוססות על דברים שהמערכת לא רוצה שייוודעו, והניסיון שלו עם מערכת הביטחון גדול יותר", ועל כן היה עליו לדעת שהוא פועל במצב של סיכון גבוה. בהמשך הוסיפה כי בלאו "היה יכול למצוא אלף ואחד דרכים שאינן כרוכות בטלפון שלו ממנו אלי ולעדכן אותי במה שקורה".

6373-04-13

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 8.27MB)