העיתונאית ענת סרגוסטי נחקרה בשבוע שעבר על חוות דעת המומחה שהגישה בתביעה של ענת קם נגד "הארץ" ואורי בלאו. קם, שהדליפה לבלאו כאלפיים מסמכים צבאיים שהעתיקה מלשכת פיקוד מרכז, ובהם מסמכים סודיים ביותר, תובעת מ"הארץ" ומכמה מבכיריו 2.6 מיליון שקל. לטענתה, הללו התרשלו בעבודתם והביאו לחשיפתה כמקור העיתונאי של בלאו, עובדה שהובילה להעמדתה לדין, כליאתה ופגיעה אנושה בקריירה שלה.

בחוות הדעת של סרגוסטי, שניתנה מטעם הנתבעים, נטען כי העיתון ובכיריו פעלו כראוי לאורך כל הדרך. בעדותה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו חזרה סרגוסטי על עמדה זו, אך התחמקה מלענות באופן ישיר על חלק מהשאלות שהפנה אליה בא כוחה של קם, עו"ד יריב רונן.

כך היה, לדוגמה, כשביקש עו"ד רונן לבסס את ההבדל בין רמות הידע והניסיון של בלאו וקם, ומכאן להשליך על מידת הזהירות שכל אחד מהם היה אמור לנקוט בפרשה. עו"ד רונן שאל את סרגוסטי האם היא אכן משווה, כפי שעולה מחוות דעתה, בין עבודתו של עיתונאי צבאי כמו בלאו, המטפל בחומרים מסווגים, מול מקורותיו – לבין עבודתה של כתבת ברנז'ה כמו קם, העוסקת ב"רכילות עיתונאית", כפי שהגדיר זאת עו"ד רונן, מול מקורותיה שלה.

בתשובה טענה סרגוסטי כי כל עיתונאי עובד עם מקורות גלויים לצד מקורות חסויים שרוצים לשמור על הסודיות שלהם. לדבריה, מעיון בכתבותיה של קם בערוץ הברנז'ה של אתר "וואלה" ניכר כי היא עבדה עם שני סוגי המקורות והתעסקה בין היתר עם "חומרים רגישים".

"הכוונה", חידד עו"ד רונן, "שענת קם מצלצלת לבכיר בעיתון 'הארץ' ושואלת אותו האם נכונה השמועה שחיים לוינסון יזוז מתפקידו כ-X לתפקידו כ-Y, ואם כן מתי הדבר יקרה, והאם הוא דורס את תפקידו של ברק רביד באותה התקופה ואיך זה קורה? זה מה שהיא התעסקה איתו, זה הברנז'ה התקשורתית. זה דומה לאורי בלאו שמקבל דיסק און-קי עם אלפיים מסמכים מסווגים ומתלבט איך להתנהל? זה עיתונאי שעובד עם מקור וזה עיתונאי שעובד עם מקור, וזו אותה ליגה?".

"מה השאלה", השיבה סרגוסטי, "כל עיתונאי מתעסק עם מקורות". בהמשך הוסיפה כי "התנהגות לא נאותה של כתבת ברנז'ה יכולה לגרום לאדם לאבד את מקום עבודתו, וזה נזק חמור לעומת התנהגות לא נאותה של כתב לענייני לא-יודעת-מה". לדבריה, כתבת ברנז'ה "יכולה למוטט, תיאורטית, תשתית כלכלית של כלי תקשורת בגלל התנהגות לא זהירה. האם זה יותר גדול מנזק שיכול להיגרם על-ידי כתב צבאי? לא יודעת. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא".

עו"ד רונן הפנה את סרגוסטי לקביעת בית-המשפט העליון בפרשת ליאורה גלט-ברקוביץ' נגד "הארץ", שלפיה בסוגיות של שמירה על המקור יש להבחין בין פרשיות בטחוניות, שבהן ניתן לצפות כי תיפתח חקירה לאיתורו, לבין פרשיות שאינן בטחוניות. כשנשאלה סרגוסטי האם היא מסכימה להבחנת שופטי העליון השיבה: "זו הבחנה מאוד כללית".

למי, המשיך ושאל עו"ד רונן, יש הכלים הטובים יותר לצפות חקירת שב"כ בעת פרסום כתבה כמו זו שפרסם בלאו על סמך המסמכים שקיבל מקם, לכתב ותיק כמו בלאו ולעיתון "הארץ", או למקור חסר ניסיון כמו ענת קם? סרגוסטי השיבה כי המקרה של קם ובלאו כל-כך נדיר, ש"אף אחד לא היה יכול לצפות כזה דבר, אף אחד".

"את לא רואה את ההבדל בין עיתונאי עם ותק של שמונה שנים למקור של פעם ראשונה?", נשאלה סרגוסטי פעם נוספת. "אני רואה הבדל גם בין גבר לאשה", אמרה. "אני מדבר על היכולת לצפות פתיחת חקירה", הדגיש עו"ד רונן. "לאורי בלאו אין יתרון על ענת קם בקטע הזה?". "לא", השיבה סרגוסטי, ושאלה: "ממה נובע היתרון הזה?".

עו"ד רונן ציין כי בלאו התבטא בעבר כי מאז שנות האלפיים הוא יודע שהוא נמצא על הכוונת של מערכת הביטחון בשל פרסומיו, הגורמים לה מבוכה פעם אחר פעם. "הוא בעל ניסיון רב", אמר עו"ד רונן. "הוא בעל ניסיון מסוג מסוים, והיא בעלת ניסיון מסוג אחר", השיבה סרגוסטי. לדבריה, בתור מי ששירתה כחיילת בלשכת פיקוד מרכז ידעה קם מה המשמעות של הדלפה ופרסום חומרים רגישים כמו אלה שהעתיקה והעבירה לבלאו.

בחלק אחר של חקירתה נשאלה סרגוסטי על ההחלטה של "הארץ" לפרסם בכתבה שהכין בלאו על מבצעי התנקשות של צה"ל בניגוד להחלטת בג"ץ לא רק את המידע שעלה מהמסמכים הצבאיים המסווגים, אלא גם צילום של המסמכים עצמם. סרגוסטי הסבירה כי במקרה של כתבה זו "הסיפור הוא המסמך והתוכן של המסמך", ומשום כך בלי פרסום המסמך אין סיפור. "אני לא מוצאת את ההבדל בין לצטט תוכן בכתבה ולהגיד שיש לנו מסמכים לבין להראות את המסמך עצמו. זה על אותו הרצף", הוסיפה.

בתשובה לשאלת המשך של השופט, רחמים כהן, האם יש לדעתה הבדל בין כתבה עם ציטוטים ממסמך מסווג לבין כתבה שבה מוצג צילום של המסמך השיבה סרגוסטי: "יש הבדל בין כל מיני סוגים של ידיעות עיתונאיות. בכתבה הזו היו ציטוטים ישירים שהעידו על כך שיש בידי העיתון את המסמך. הצילום יכול להיות הוכחה לזה ואילוסטרציה. הוא חלק מהמכלול, הוא לא עומד בפני עצמו".

כשעו"ד רונן העיר כי מנקודת מבט עיתונאית, לפני שמחליטים על פרסום צילומי מסמכים מסווגים יש לקחת בחשבון את החובה לשמור על המקור, השיבה סרגוסטי: "המקור קודם כל צריך לשמור על עצמו".

לדבריה, "הסיפור התחיל כשענת קם החליטה להוציא מסמכים מצה"ל. שם התחיל הסיפור, לא בפרסום המסמך". בהמשך הוסיפה: "הכוח היה בידיה. היא החליטה מה להוציא מהצבא. היא החליטה מתי לעשות שימוש במסמכים. היא רצתה לפרסם אותם. היתה לה אידיאולוגיה מאוד סדורה. היא עשתה את ההערכות שלה, מה לקחת ומתי לעשות בזה שימוש, כי המטרה שלה היתה לפרסם. אורי בלאו לא לקח ממנה מסמכים ועשה מה שהוא רוצה. הוא ישב איתה, הוא עבד בשיתוף פעולה איתה. היא ידעה מה הוא הולך לעשות. זו היתה פעולה משותפת, אינטרס משותף שלו ושלה. הוא היה הפלטפורמה שלה".

6373-04-13