תביעת הנזיקין שהגישה ענת קם נגד עיתון "הארץ" והכתב אורי בלאו מתקרבת לשלב ההכרעה. בחודשים האחרונים הגישו הצדדים את סיכומיהם, ובקרוב צפוי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו להכריע בשאלה האם העיתון ועובדיו הם שאחראים לחשיפתה של קם כמקור, וכתוצאה מכך גם אחראים להעמדתה לדין ומאסרה.

לפני כארבע שנים וחצי, בעודה מרצה עונש מאסר בכלא נווה-תרצה, הגישה קם תביעה בסך 2.6 מיליון שקל נגד "הארץ", העיתונאי בלאו, המו"ל עמוס שוקן והעיתונאי אבי זילברברג, שהיה עורך בכיר בעיתון באותה תקופה. לדבריה, הללו התרשלו והביאו לחשיפתה כמקור.

קם אינה מכחישה כי היא שהעבירה לבלאו מאות רבות של מסמכים שהעתיקה ללא רשות ממחשבי לשכת אלוף פיקוד המרכז בתקופה שבה שירתה שם כחיילת, אך טוענת בתביעתה כי לו היו בלאו ו"הארץ" פועלים ביתר זהירות לא היתה נחשפת כמקור ונידונה למאסר. ב"הארץ" הכחישו מלכתחילה כל אחריות לחשיפתה של קם כמקור וטענו כי פעלו כראוי. בעיתון טענו, באמצעות עורכי-הדין זאב ליאונד, אלון נדב מיבי מוזר וטל ליבליך, כי האחריות על חשיפתה של קם כמקור מוטלת לפתחה של התובעת בלבד.

בחודש מאי האחרון הגישה קם את סיכומיה לבית-המשפט, באמצעות באי-כוחה עורכי-הדין אילן בומבך ויריב רונן. קם טוענת כי הצליחה להוכיח במהלך המשפט את אחריותם של "הארץ" ועובדיו ואת טענותיה כי רק בשל התרשלותם והפרת החוזה הבלתי כתוב שקיים בין עיתונאי למקור היא מצאה עצמה חשופה.

ענת קם, בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, 14.2.2017 (צילום: אורן פרסיקו)

אחת הטענות המרכזיות של קם נוגעת לעובדה שבלאו לא יידע אותה כי השב"כ בעקבותיה, אף שידע כי נפתחה חקירה לאיתור המקור ולמרות שהוא עצמו ניהל משא-ומתן ארוך עם השב"כ שבסיומו מסר חלק מהמסמכים שהיו ברשותו (תוך שמירת העתקים, בניגוד לסיכום עם השב"כ). טענה נוספת של קם נוגעת לאופן התקשורת של בלאו עמה לאחר שהעבירה לו את המסמכים – בשיחות טלפון מהמכשיר הנייד שלו למכשיר הנייד שלה.

קם, מודים באי-כוחה, הביעה שביעות רצון מהכתבה הראשונה שפרסם בלאו על סמך המסמכים שהעבירה לו. מהכתבה עלה כי הרמטכ"ל וצמרת צה"ל אישרו לחסל מבוקשים וחפים מפשע, בניגוד להנחיות בג"ץ. אולם לדבריהם האחריות על טיב הפרסום היא של המפרסם ולא של המקור, במיוחד במקרה שבו "מדובר במקור שזו לו הפעם הראשונה שהוא מדליף בכלל, וחומרים בסדר גודל כזה ובאיכות כזו בפרט, מול עיתונאי שעוסק בצבא וביטחון למעלה מעשר שנים", לשון סיכומיה של קם.

על סמך פסקי הדין שניתנו בתביעה דומה, של ליאורה גלט-ברקוביץ' נגד "הארץ", מדגישים באי-כוחה של קם את חשיבותה של חובת הזהירות שבה צריך לנהוג עיתונאי כלפי מקור כדי שלא להביא לחשיפתו, במיוחד כאשר מדובר בהדלפה של חומרים רגישים. גם בסיכומי ההגנה של "הארץ" בתביעת גלט-ברקוביץ' מציינים באי-כוח העיתון כי החקירה שהביאה לחשיפתה של גלט-ברקוביץ' כמקור היתה מפתיעה וחריגה משום שבמוקד לא עמדה "פרשה בטחונית". בהקשר זה מציינים באי-כוחה כי כשזילברברג נשאל על כך מעל דוכן העדים, הכחיש כי יש חובת זהירות מוגברת כלפי מקור המדליף חומרים הנוגעים לפרשה בטחונית רגישה. בהמשך הסיכומים מוזכר כי גם בלאו טען שאין מקום לזהירות מיוחדת בנושאים בטחוניים.

כיוון שתביעת גלט-ברקוביץ' נגד "הארץ" הסתיימה בדחייה, באי-כוחה של קם מדגישים בסיכומיהם את ההבדלים בין שתי התביעות. גלט-ברקוביץ', הם טוענים, "בחרה בפינצטה" את המסמכים שהעבירה לעיתון ואילו קם העבירה תיקיות שלמות עם מאות רבות של מסמכים. גלט-ברקוביץ' הכתיבה לעיתונאי ברוך קרא את תכלית הפרסום בעוד שקם נתנה לבלאו יד חופשית לעשות בחומרים כרצונו. גלט-ברקוביץ' בחרה את קרא באופן ספציפי ואילו קם ביקשה תחילה להעביר את חומריה לעיתונאי "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע, ורק במקרה פגשה את בלאו והעבירה לו את החומרים.

קם: "גם אם נסכים שבלאו אכן איננו ''ראש ארגון פשע', נדמה לנו שהתיאור המתאים הינו 'עיתונאי שגורמי אכיפת החוק/ גורמים ממשלתיים בעקבותיו'"

בפסק הדין שדחה את תביעת גלט-ברקוביץ' נגד "הארץ" הובהר כי "יש הבדל בין עיתונאי לבין בלש או סוכן סמוי או מרגל, או, להבדיל, ראש ארגון פשע, שגורמי אכיפת החוק בעקבותיו". משום כך, הובהר, אין לצפות מעיתונאי לפעול במחשכים ולתקשר עם מקורותיו באמצעים שקשה במיוחד לעקוב אחריהם (כמו טלפון ציבורי או טלפון נייד חד-פעמי). לטענת באי-כוחה של קם, בלאו אינו עיתונאי מן המניין. בסיכומים נטען שעו"ד מוזר העיד במשפט כי הרשויות רצו לבוא חשבון עם בלאו; שבלאו כבר נכווה בעבר כשמקור שלו התגלה ונשפט; שבפורום מטכ"ל מתחילת העשור הקודם נרשמה הערה על "דֶלֶף מידע לכתב 'כל העיר'". "על כן", טוענת קם בסיכומיה, "גם אם נסכים שבלאו אכן איננו 'ראש ארגון פשע', נדמה לנו שהתיאור המתאים הינו 'עיתונאי שגורמי אכיפת החוק/גורמים ממשלתיים בעקבותיו', כלומר עיתונאי שאמור להיות הרבה יותר קרוב לאותו 'סוכן סמוי או מרגל' שתואר לעיל".

בסיכומיה טוענת קם כי גם מעשיו של בלאו לאחר הפרסום הראשוני היו פגומים והובילו לחשיפתה. כך, לדוגמה, נטען כי העובדה שבלאו לא אמר לאיש במערכת "הארץ" כי בידיו קרוב לאלפיים מסמכים צבאיים שקיבל מקם, השפיעה על האופן שבו התנהלו בעיתון הן מול השב"כ והן מול המקור. עוד נטען כי על בלאו היה להזהיר את קם כי השב"כ בעקבותיה. עו"ד מוזר, מזכירים באי-כוחה של קם, אמנם הבהיר לגורמים השונים ב"הארץ" כי הזהרת קם מפני חקירת השב"כ שקולה לשיבוש הליכי משפט, אולם לפי באי-כוחה של קם גם בלאו וגם העדה המומחה מטעם העיתון, ענת סרגוסטי, הודו בעדויותיהם כי מעולם לא שמעו על עיתונאי שהועמד לדין על עבירת שיבוש הליכי משפט.

אורי בלאו (צילום: יוסי זליגר)

עוד לפי סיכומי קם, במקום להזהירה העדיפו העיתונאי והעיתון לדאוג לאינטרסים שלהם עצמם. בהסכם עם השב"כ אמנם נכתב כי המסמכים שבלאו יעביר לארגון "לא ישמשו כראיה בהליך משפטי כנגד החשוד בהדלפה" אולם לא נכתב דבר על כך שהמסמכים לא יהיו בסיס לחקירה פלילית נגד החשוד בהדלפה, כפי שצוין במסמך לגבי בלאו עצמו. בנוסף נטען כי הפרתו של בלאו את ההסכם שחתם עם השב"כ הביאה להחמרה במצבה של קם, כיוון שהשב"כ התנער גם מהתחייבותו שלא לעשות שימוש במסמכים נגד החשוד בהדלפה. אם לא די בכך, מדגישה קם בסיכומיה, במועד החתימה על ההסכם מול השב"כ טרם נפתחה חקירה לאיתור המדליף, כך לפי ההסכם עצמו, שבו כתוב "ככל שתיפתח חקירה לאיתור מקור ההדלפה". במצב כזה, נטען, היה על בלאו למהר ולהזהיר את קם בטרם תיפתח חקירה לאיתורה.

פרק נפרד מקדישים באי-כוחה של קם למה שהם מגדירים כהתרשלותו של עו"ד מוזר, היועץ המשפטי של קם ו"הארץ", כלפי התובעת. לטענתם, בתצהירו של עו"ד מוזר הוא טוען כי ייעץ לבלאו שלא לדווח לקם על החקירה לאיתורה שכן הוזהר מפני מעשה שכזה על-ידי השב"כ. אולם בכתב ההגנה של בלאו, שעליו חתום עו"ד מוזר כבא-כוחו, נטען כי בלאו לא ידע כלל שיש חקירה לאיתור המקור. לפי באי-כוחה של קם, "השוואה פשוטה" בין סעיפים בתצהירו של עו"ד מוזר וקטעים מחקירתו הנגדית, לבין חלקים מכתב ההגנה שעליו הוא חתום "מביאה אותנו למסקנה בעייתית ביותר בנוגע למהימנות עדותו של עו"ד מוזר, ובניסוח זה אנו נוקטים לשון המעטה שבהמעטה".

"הארץ": סתירות וטענות סרק של קם

בתחילת החודש הגישו "הארץ", בלאו, שוקן וזילברברג את הסיכומים מטעמם, 1,000 סעיפים שהתפרשו על פני למעלה מ-180 עמודים שנפתחים ונסגרים בציטוט זהה, מפי קם, בראיון שהעניקה לערוץ 10: "אני זו שעברתי על החוק, ואורי, בשורה התחתונה עשה את העבודה שלו. [...] זה מצב שהבאתי אותו על עצמי, אני לא באה בטענות לאף אחד".

לטענת "הארץ" ועיתונאיו, הסיכומים שהגישה קם הם המשך התנהלות פסולה מצד קם וכוללים "שלל טענות סרק שגויות, לא קבילות, לא רלבנטיות וחסרות משמעות, במטרה לייצר 'מסך עשן', שיסתיר את קלישות התביעה".

בסיכומיהם עומדים באי-כוח "הארץ" על הסתירות הרבות בין גרסתה הראשונית של קם בחקירת השב"כ והמשטרה, גרסתה במשפט הפלילי שבמסגרתו הועמדה לדין ונשלחה למאסר, וגרסתה כעת, בתביעה האזרחית שהגישה נגד העיתון ועובדיו.

טיוטת ההסכם בין השב"כ לאורי בלאו, אוגוסט 2009

כך, לדוגמה, מוזכר כי בגרסה הראשונית שמסרה למשטרה ולשב"כ טענה כי הסכימה לפרסום צילומי המסמכים ב"הארץ" וחשבה שאין בכך סיכון לאיתורה כמקור. גם בחקירתה הנגדית, מזכירים באי-כוח "הארץ", הודתה קם כי שוחחה עם בלאו לאחר שראתה את הפרסום המקדים לכתבה הראשונה ולא אמרה לו דבר על הדפסת תצלומי המסמכים. לאחר הפרסום, כך מודגש, הביעה קם שמחה על הכתבה ובירכה את בלאו. בתביעה הנוכחית, לעומת זאת, טענה קם תחילה כי לא התנגדה בזמן אמת לפרסום צילומי המסמכים אך לו בלאו היה שואל אותה על כך טרם הפרסום היתה מתנגדת.

בחקירתה הנגדית, טוענים באי-כוח "הארץ", קרסה גרסה זו לחלוטין ובמקומה באה כעת, בסיכומים שהגישה, גרסה חדשה. לפי הגרסה החדשה, קם התנגדה גם בזמן אמת לפרסום צילומי המסמכים בעיתון. "מי שטוען שהסכים לפרסום ויזואלי של המסמכים, ואף מי שטוען שלא ביקש שלא לפרסם את המסמכים כמו שהם, וגם מי שטוען שאילו היו הנתבעים פונים אליו הוא היה מתנגד לפרסום ויזואלי, אינו רשאי לטעון, באופן כוזב ובדיעבד, שהוא לא התיר, כביכול, פרסום ויזואלי של המסמכים", כותבים באי-כוח "הארץ". ממילא, נטען בהמשך, פרסום צילומי המסמכים בוצע בהתאם לפרקטיקה העיתונאית המקובלת ולא הוביל לחשיפת קם כמקור.

גרסאות רבות וסותרות, טוענים ב"הארץ", הציגה קם גם בכל הקשור למניעיה להודות בפני השב"כ, בכל פעם בהתאם לצרכיה המיידיים.

טיעון נוסף של "הארץ" נוגע לאופן שבו התקשר אליה בלאו, מהטלפון הפרטי שלו לטלפון הפרטי שלה. לפי באי-כוח העיתון, קם לא הציגה כל הוכחה ששיחות אלו הובילו לחשיפתה, מה גם שהיא עצמה יזמה שיחות עם בלאו מהמכשיר הפרטי שלה.

"נסיונה של התובעת להציג את בלאו כ'עיתונאי שגורמי אכיפת החוק/גורמים ממשלתיים בעקבותיו', האמור להיות קרוב יותר ל'סוכן סמוי או מרגל' (!) הינו מופרך על פניו", נכתב בהמשך. "שום גורם חקירתי לא העיד זאת בתיק דנן. איש לא העיד שבלאו היה נתון למעקבים מיוחדים במועד שבו בוצעו הפרסומים בעיתון 'הארץ', ובלאו בוודאי שאיננו סוכן סמוי או מרגל, אלא עיתונאי המבצע את תפקידו ושליחותו הציבורית".

בלאו: "אין זה כלל מתפקידו של עיתונאי לספק עצות בתחום הפלילי העברייני למקור שהינו עבריין פלילי"

אשר לעובדה כי בלאו ו"הארץ" לא הזהירו את קם שהשב"כ בעקבותיה, בעיתון מבהירים כי נמנעו מלעשות כן כדי למנוע שיבוש חקירה גם במועד שבו טרם החלה החקירה באופן רשמי, שכן הציפייה היתה שתיפתח חקירה לאיתור המקור. עמדתם זו, מוסיפים, מקבלת משנה תוקף לאור עדותה של קם כי לו היתה יודעת על כך היתה שוקלת להשמיד את הראיות או להימלט מן המדינה. "על שום אזרח לא מוטלת שום חובה להזהיר עבריין מפני פתיחת חקירה פלילית, ובוודאי שלא מוטלת עליו שום חובה ליתן עצות לעבריינים כיצד להתחמק מתפיסתם במסגרת חקירה פלילית", טוענים בעיתון. "[...] אין זה כלל מתפקידו של עיתונאי לספק עצות בתחום הפלילי העברייני למקור שהינו עבריין פלילי. גם אין זה מתפקידו של העיתונאי להזהיר מקור עבריין פלילי מפני פתיחת חקירה לאיתורו על-ידי רשויות אכיפת החוק (צעד שהינו מעשה מובהק של שיבוש הליכי חקירה)".

זאת ועוד, ב"הארץ" מזכירים כי לאורך כל ההליך הפלילי נגד קם גרסתה היתה כי שיתפה פעולה באופן מלא עם הרשויות. גרסה זו גם הובילה בסופו של דבר לקיצור עונשה. לפי העיתון, גרסה זו עומדת בסתירה גמורה לטענותיה כעת כי לו היתה יודעת על החקירה היתה משבשת אותה, משמידה ראיות או נמלטת מהמדינה.

בתשובה לטענותיה של קם נגד עו"ד מוזר נכתב בסיכומי "הארץ" כי "קלישות תביעתה של התובעת גררה אותה להשתלחות חסרת בסיס בעורך-דין שקול ומנוסה, בעל ניסיון מקצועי של עשרות שנים, ששמו הולך לפניו בתחום העיתונות, רק כיוון שנהג על-פי מיטב שיפוטו ונתן עצה משפטית מקצועית ונכונה, שאינה תואמת את רצונה לבצע עבירות פליליות". לפי "הארץ", ובעצם לפי עו"ד מוזר, אין שום סתירה בין כתב ההגנה שהכין לתצהיר האישי שמסר.

"טענות התובעת בתיק זה לגבי הדרך שבה על עיתונאים לנהוג עומדות בניגוד למושכלות יסוד של עולם העיתונות, ואף בניגוד לדין הפלילי, המחייב כל אזרח, לרבות עיתונאי", נטען בסיכומי ההגנה.

בעוד שבועות אחדים צפויה קם להגיש את תשובתה לסיכומי "הארץ", ואז יגיע תורו של בית-המשפט להכריע האם בעיתון התרשלו והביאו לחשיפתה כמקור.

6373-04-13

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 9.63MB)

להורדת הקובץ (PDF, 7.86MB)

להורדת הקובץ (PDF, 7.85MB)

להורדת הקובץ (PDF, 8.49MB)