כמעט שבע שנים אחרי הגשתה, התביעה של ענת קם נגד "הארץ" קרובה מתמיד לסיומה. בסופו של דיון שהתקיים אתמול (1.1) בבית-המשפט העליון הציעו השופטים לצדדים מתווה פשרה: תבוטל החלטת בית-המשפט המחוזי, לפיה "הארץ" התרשל והביא לחשיפתה של קם כמקור של אורי בלאו; ומנגד יפצה "הארץ" את קם בסכום של בין 50 ל-300 אלף שקלים, לפי שיקול דעת בית-המשפט.

פשרה שכזו מותירה את שני הצדדים כשחצי תאוותם בידם. הפיצוי הנדרש בתביעה המקורית של קם נגד "הארץ" הועמד על סך 2.6 מיליון שקל. במקרה של הפשרה המוצעת, גם אם תקבל קם את הסכום הקרוב לרף העליון שהציבו השופטים, מדובר בקמצוץ מעלות הנזקים שלהם היא טוענת. יתר על כן, ביטול החלטת המחוזי יגזול מקם את הקביעה המשפטית שהצדק עמה, שבלאו ו"הארץ" אכן התרשלו בפרשה וכי הם אחראים לחשיפתה כמקור, וכתוצאה מכך אחראים גם למאסרה, להרס הקריירה העיתונאית שלה ולכתם שילווה אותה לאורך כל חייה.

ב"הארץ" ישמחו לביטול הקביעות הקשות בהחלטת המחוזי, הן בשל הטלת האחריות עליהם במקרה של קם והן בשל ההשלכות שיהיו לתקדים המשפטי. מנגד, תשלום של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים לקם ייצר מאליו את הרושם כי "הארץ" מודה שהתרשל בפרשה.

ובכל זאת נראה כי שני הצדדים נכונים לסיים כעת את מה שלא הצליחו לפתור בפשרה בתחילת הדרך.

ככל שהדיון בעליון התמשך הלך והתבהר כי השופטים מעוניינים לרדת לעומקם של טיעוני הצדדים. כשהחלו להתעניין בשאלת חישובי הנזק כבר היה ברור שהתסריט בראשם של השופטים שונה מהמצופה לסיום הדיון בבקשת רשות הערעור

הדיון בבית-המשפט העליון, בפני השופטים דפנה ברק-ארז יעל וילנר ואלכס שטיין, בכלל לא נועד להביא את הפרשה לסיומה. באופן רשמי היה זה דיון על בקשת "הארץ" לקבל רשות לערער על החלטת המחוזי בעניין אחריות העיתון לחשיפתה של קם כמקור. לו היתה הבקשה נדחית היה חוזר הדיון לבית-המשפט המחוזי, כדי לקבוע את היקף הפיצוי של "הארץ" לקם. לו היתה הבקשה מתקבלת, היה מתחיל הליך הערעור עצמו ולו זה היה מתקבל היתה מתבטלת ואולי אף מתהפכת החלטת המחוזי בשאלת האחריות. אולם ככל שהדיון בעליון התמשך הלך והתבהר כי השופטים מעוניינים לרדת לעומקם של טיעוני הצדדים. כשהחלו להתעניין בשאלת חישובי הנזק וכיצד קרה שקם דרשה פיצוי דווקא בסך 2.6 מיליון שקל כבר היה ברור שהתסריט בראשם של השופטים שונה מהמצופה לסיום הדיון בבקשת רשות הערעור.

קם, שהגיעה לדיון לאחר לילה נטול שינה, לוותה בבאי-כוחה עורכי-הדין אילן בומבך ויריב רונן (גילוי נאות: עו"ד בומבך מייצג את איש העסקים וולטר סוריאנו, שהגיש שתי תביעות נגד "העין השביעית". בומבך אף הצטרף כתובע בעצמו לאחת מהן). את "הארץ" ייצגו עורכי-הדין זאב ליאונד, טל ליבליך, אלון נדב ודור ליאונד.

בפתח הדיון מנה עו"ד ליאונד את הכשלים, לטעמו, בהחלטת המחוזי. ראשית, טען, בהחלטתו של השופט רחמים כהן מהמחוזי אין כמעט בכלל התייחסות לקשר סיבתי בין המעשים של "הארץ" לבין חשיפתה של קם. שנית, המחוזי גם קבע כי על העיתונאי להעניק "הגנה מלאה למקור", וליידע אותו מראש בכל ההשלכות האפשריות, מה שמציב סטנדרט בלתי-אפשרי ומוביל לאפקט מצנן; שלישית, הקביעה כאילו "הארץ" היה צריך להזהיר את קם מפני חקירת השב"כ שקולה לדרישה לשבש את החקירה; ובנוסף, טען עו"ד ליאונד, החלטת המחוזי הגדירה את הפרקטיקה העיתונאית הרצויה על בסיס מאמרים עיתונאיים (שחלקם פורסמו באתר "העין השביעית") למרות שבעת דיוני ההוכחות הובהר פעם אחר פעם כי לא יינתן להם משקל.

השופטים הקשו על בא-כוח "הארץ" וניסו להבין מה בכל זאת חב עיתונאי למקור. "האם יש חובה מסוימת של העיתונאי כלפי המקור שלו להזהיר אותו באזהרה מסוימת? זה לא רק אפס - מאה, יש גם משהו באמצע", אמרה השופטת ברק-ארז. בהמשך הוסיפה: "יכול להיות שאם היה מזהיר אותה יותר, היה אומר לה אולי עשית שטות כשהיית חיילת [בגניבת המסמכים מהצבא; א"פ] אבל עכשיו כשאת מוסרת את חשופה להליך פלילי".

עורך הדין של "הארץ" טען כי  החלטת המחוזי כבר הביאה לאפקט מצנן על חופש העיתונות. לדבריו, שוחח לפני הדיון עם עורך "הארץ" אלוף בן, וזה אמר לו כי פרסומים בנושאים ביטחוניים רגישים נמנעים מראש בשל החשש מפעולת השב"כ והאחריות על המקור

עו"ד ליאונד הביע פליאה על הדרישה מעיתונאי לתת עצות למקור כיצד לנהוג, אולם ברק-ארז המשיכה: "לבוא ולומר לאדם אל תעשה עבירות נוספות שעלולות לסכן אותך. איזה שיבוש יש פה? דבר אחד זה להוציא ידיעות סודיות מהצבא ודבר אחר זה לפרסם. מה סטנדרט הזהירות מול מקור? אני רוצה להבין, מגיע אדם לעיתונאי, עומד למסור לו ידיעות שעלולות להרוס אותו לגמרי, מה הסטנדרט של עיתונאי באזהרה? מה העמדה שלכם העקרונית לגבי חובת העיתונאי כלפי מקור לגבי העברת ידיעות שעשויות להרוס את חייו של המקור? יש חובת זהירות כזו?".

"הדבר הכי חשוב", השיב עו"ד ליאונד, "הוא לא לבדוק את מה שעשה העיתונאי במנותק ממה שעשה המקור ואיך הוא התנהג".

"נדמה לי שאדוני לא ענה על השאלה שלי", אמרה השופטת ברק-ארז, ולאחר שעו"ד ליאונד הבהיר כי יש לבחון כל דבר לגופו הוסיפה: "אדוני לא רוצה לענות לשאלה שלי. כל היושבים באולם הזה וגם באולמות האחרים יסכימו שכל דבר לגופו. אני רוצה לדעת מה העמדה שלכם".

"אין עמדה עקרונית", הבהיר עו"ד ליאונד, "היא תמיד נגזרת של הנסיבות". "אבל ברמה המושגית, יש חובת זהירות?", שאלה ברק-ארז. "ברור שיש", השיב ליאונד. "מה היא כוללת?", שאלה ברק-ארז. "לנהוג לפי הסטנדרטים", השיב ליאונד. בשלב זה התערב השופט שטיין וטען כי הדיון "מעגלי".

בהמשך הדיון הרחיב עו"ד ליאונד לגבי הטענה לאפקט מצנן על חופש העיתונות שכבר ניכר כתוצאה מהחלטת המחוזי. לדבריו, שוחח לפני הדיון עם עורך "הארץ" אלוף בן, וזה אמר לו כי פרסומים בנושאים ביטחוניים רגישים נמנעים מראש בשל החשש מפעולת השב"כ והאחריות על המקור.

דין מקור

עו"ד בומבך, בא כוחה של קם, פתח את טיעוניו ברשימת המעשים הרשלניים של "הארץ": פרסום המסמכים המסווגים בעיתון; תדירות הפרסומים; אי אזהרת קם וחתימת הסכם עם השב"כ שאינו שומר כראוי על המקור. "בכל 71 שנות המשפט היו רק שני מקרים כאלה, של ליאורה גלט-ברקוביץ' ושל ענת קם. בשניהם מעורב עיתון 'הארץ'. מה הארץ הפנים מאז המקרה של גלט-ברקוביץ'?", שאל עו"ד בומבך. במענה אמרה השופטת ברק-ארז: "אנחנו לא עוסקים בביקורת שיפוטית על עיתון 'הארץ'".

עמוס שוקן (צילום: אורן פרסיקו)

בהמשך טען עו"ד בומבך כי על "הארץ" היה לסייע משפטית לקם בדיוק כפי שסייע לבלאו. "דין מקור כדין עיתונאי של העיתון?", תהה השופט שטיין. "בוודאי, איזו שאלה", השיב עו"ד בומבך. "אדוני, זו טענה מאוד מרחיקת לכת", אמר השופט שטיין.

בשלב זה עמדו השופטים על האשם התורם של קם לחשיפתה. ברגע שנקראה לחקירה, ועוד לפני שהחוקרים ידעו פרטים על היקף גניבת המסמכים, הודתה בפניהם באופן מלא. השופטת ברק-ארז תהתה האם בכך אין כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין מעשי "הארץ", יהיו רשלניים ככל שיהיו, לחשיפתה של קם כמקור.

"זה שהיא מודה ולא משקרת לא אמור לשחק לרעתה", אמר עו"ד בומבך. "זה לא רלוונטי לשאלת הקשר הסיבתי", הבהירה השופטת וילנר. "יש אנשים ששומרים על זכות השתיקה - היא ישר חושפת הכל". עו"ד בומבך טען כי היא חשפה הכל כי איש לא הכין אותה לחקירה.

לקראת סיום הדיון העלה השופט שטיין סוגיה חדשה, שלא הועלתה על ידי הצדדים: "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה". במילים אחרות, לא ניתן לבקש פיצוי על השלכות מעשה שבעצמו היה פסול. במקרה של קם, לא ניתן לתבוע פיצויים מ"הארץ" כשהפרשה כולה החלה בעבירה ביטחונית חמורה שהיא עצמה ביצעה.

למשמע הערה זו ציין עו"ד בומבך בפני השופטים כי הוא יודע לדקלם בלטינית את האמירה "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה" ולאחר שהתבקש לעשות זאת למען הפרוטוקול אכן דיקלם. לגופו של עניין אמר עו"ד בומבך כי כיוון שב"הארץ" לא טענו זאת לא התכונן לסוגיה וביקש להשלים את טיעוניו בעניין זה בהמשך.

"הטענות בתיק הזה באמת מעניינות. זה מסוג התיקים ששופטים תמיד שמחים לכתוב בהם פסקי דין. יחד עם זאת אנחנו רוצים לכבוש את יצרינו ולהציע הצעה מסוימת שמשקפת את העובדה שהיו לנו שאלות קשות לשני הצדדים"

כשעו"ד ליאונד קיבל את זכות התגובה הבהיר כי הסוגיה של "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה" עלתה בדיונים הפנימיים של "הארץ", אולם מו"ל העיתון עמוס שוקן העדיף שלא להעלות אותה, מחשש להשלכות הקביעה על העבודה העיתונאית. "זה היה הכי קל להעלות את הטיעון הזה", הבהיר עו"ד ליאונד.

לאחר הפסקה של כמה דקות להתייעצות הודיעה השופטת ברק-ארז: "הטענות בתיק הזה באמת מעניינות. זה מסוג התיקים ששופטים תמיד שמחים לכתוב בהם פסקי דין. יחד עם זאת אנחנו רוצים לכבוש את יצרינו ולהציע הצעה מסוימת שמשקפת את העובדה שהיו לנו שאלות קשות לשני הצדדים. כמו כן לא נכחד שיש היבטים מסוימים בפסק-הדין של המחוזי שאנחנו מוצאים בהם קושי. אנחנו מרגישים שהפרשה הזו התמשכה הרבה מאוד שנים ואולי יהיה טוב לכל הצדדים להשאיר אותה מאחוריהם".

בשלב זה הציעו השופטים לצדדים כי החלטת המחוזי תבוטל, והם יוסמכו על ידם לפסוק פיצוי בסך 50-300 אלף שקל, סכומים שהם עצמם הגדירו כ"רחוקים מאוד מאלה של התביעה אבל כן מבטאים סוג של אחריות של העיתון". לדבריהם, אין זו הצעה שעמה הגיעו לדיון מראש אלא כזו שהתגבשה במהלכו, כתוצאה מתשובות הצדדים לשאלותיהם.

השופטת וילנר העירה כי הצדדים מוזמנים בעצמם להגיע להסכם על סכום פיצוי שמקובל עליהם ובכך לייתר את החלטת בית-המשפט. לאחר הפסקה נוספת שנועדה להתייעצויות הצדדים ביקש עו"ד ליאונד ארכה קצרה למתן תשובה משום שמו"ל העיתון נמצא בטיסה חזרה לישראל ואינו זמין לשיחה. עם זאת, כשעו"ד בומבך נשאל האם לו יש תשובה להצעה הוא העיר כי אף הוא עדיין זקוק לזמן כדי לעשות "פיין טיונינג" כהגדרתו מול הצד האחר. במילים אחרות, נראה כי בין הצדדים מתגבשת פשרה שתייתר את הצעת בית-המשפט לגבי סכום הפיצוי.

הצדדים הבטיחו לעדכן לכאן או לכאן עד יום שלישי הקרוב.

1442/19