החלטת בית המשפט המחוזי מרכז אתמול (18.2) לדחות את ערעורו של העיתונאי עמרי אסנהיים, ולהותיר על כנה את החלטת בית משפט השלום למסור למשטרה את חומרי הגלם מהריאיון עם אלי פלדשטיין בכאן 11 – שערורייתית.

היא נותרת שערורייתית גם אחרי הפשרה שהציעה השופטת שרון גלר, לפיה יימסרו למשטרה רק חומרי הגלם שהוגדרו "לציטוט", ואילו אלו שהוגדרו "לא לציטוט" יועברו לעיונו של בית המשפט שיכריע אם מסירתם מהווה הפרת חיסיון עיתונאי.

החיסיון העיתונאי - שבמדינת ישראל אינו מעוגן בחוק כמו בצרפת ובריטניה וקיים כיציר הפסיקה - נועד להגן בראש ובראשונה על מקורות המידע העיתונאיים, על מנת שהם לא יירתעו מלמסור מידע או יחששו מפגיעה שתגיע בעקבות חשיפתם.

עיתונות ללא מקורות מידע משולה לצבא בלי תחמושת או משטרה נטולת אמצעי אכיפה. ברגע שמקורות פוטנציאלים יבינו שיהיו חשופים וחסרי הגנה במידה ש"יפתחו את הפה", וכי הם אינם יכולים לסמוך על כך שהשיחות שלהם עם העיתונאים לא יהפכו בעתיד לחומרי חקירה, היקף התחקירים יפחת באורח דרסטי.

המוטיבציה לחשוף שחיתויות, מחדלים ועוולות תיפגע אנושות. האינטרס הציבורי יחטוף מהלומה קשה. מה שמונח כאן על השולחן אינו פרשת ה"בילד", אלא כל אותן פרשות שלא יתגלו לעולם אם החיסיון העיתונאי ירוקן מתוכן.

בהחלטת בית משפט השלום לפני כשלושה שבועות, השופט מנחם מזרחי – שבית המשפט המחוזי הפך את החלטותיו בפרשת "קטארגייט" לא מעט פעמים (וחבל שלא עשה זאת גם במקרה הנ"ל) – קבע כי חומרי הגלם עשויים להיות קריטיים לבחינת הסתירות בין גרסאות שמסר פלדשטיין בחקירותיו, לבין הדברים שאמר בריאיון לאסנהיים. כאילו שביטול החיסיון העיתונאי הוא הכלי היחיד שקיים כדי לבחון פערים וסתירות.

אסנהיים והתאגיד נדרשים כעת להודיע לבית המשפט אם הם מקבלים את "מתווה הפשרה" - קרי, העברת חומרי הגלם שהוגדרו כ"לא לציטוט" לבחינת ביהמ"ש – עד ליום ראשון הקרוב. התשובה שלהם צריכה להיות חדה, בהירה ונחרצת – "לא" מוחלט להעברת החומרים. "לא" לפגיעה במקור ובחיסיון העיתונאי. נכון, חיסיון עיתונאי הוא יחסי, וניתן להסירו בתנאים מסוימים וחריגים, אך במקרה הנדון מחיקת החיסיון לא נראית מידתית ומחויבת המציאות.

הגעה לחקר האמת בפרשיות הפליליות השונות בלשכת נתניהו חשובה והכרחית, אך כלל לא ברור מדוע היא מחייבת לרמוס את החיסיון העיתונאי. אחרי הכל, פלדשטיין עבר כבר חקירות ארוכות וכבר הוגש נגדו כתב אישום. אסנהיים עצמו, בניגוד לעיתונאים אחרים ששמם נקשר בפרשיות, אינו חשוד בשום צורה ואופן ולא זומן לחקירה או אפילו לעדות.

תתכבד אם כן היחידה הארצית למלחמה בפשיעה החמורה (להב 433) ותמצא דרך אחרת להגיע לפיצוח הנדרש, כזו שאינה כורתת את הענף שעליו העיתונות נשענת.

תומר פלג הוא יועץ תקשורת​