בית המשפט העליון הורה לעכב את החלטת בית משפט השלום כי העיתונאי עמרי אסנהיים יחוייב להעביר לידי המשטרה את חומרי הגלם מראיון שערך עם אלי פלדשטיין, נאשם בפלילים בפרשת ההדלפה הכוזבת לבילד, אחת מפרשיות לשכת נתניהו. בעקבות הראיון נפתחה החקירה הפלילית בחשד לשיבוש חקירת פרשת ההדלפה ע"י ראש הסגל בלשכת נתניהו צחי ברוורמן.

אסנהיים ערער לעליון על החלטת בית משפט המחוזי לדחות את הערעור שהגיש על החלטת בית משפט השלום. במקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המחוזי שחייבה אותו להעביר למשטרה את כלל חומרי הגלם עד מחר (26.2) בשעה 15:00. השופטת דפנה ברק-ארז קיבלה את הבקשה "מטעמים מעשיים, ומבלי לנקוט כל עמדה" וקבעה כי החלטות המחוזי יעוכבו "עד לקבלת החלטה אחרת".

אסנהיים טוען, בדומה לטענותיו בערעור למחוזי, כי ההחלטה נגדו תפגע במוסד החיסיון העיתונאי בכלל וביכולתו שלו בפרט לבצע את עבודתו, וכי המשטרה לא מיצתה דרכי פעולה אחרות הפתוחות בפניה טרם פנתה למסלול של החרמת חומרים עיתונאיים.

בסוף חודש דצמבר האחרון שודר בערוץ כאן 11 ראיון בן שלושה חלקים שקיים אסנהיים עם פלדשטיין, דוברו לשעבר של ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו. פלדשטיין עצמו נאשם בהחזקה ומסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה בשל חלקו בהדלפת מסמך סודי לצורך פרסומו במסגור שקרי בעיתון הגרמני "בילד".

אסנהיים, כך התברר לימים, פעל לסייע לפלדשטיין להביא את אותו המסמך להתפרסם באותו המסגור השקרי גם בתקשורת הישראלית, מתוך רצון לקבל ממנו סיוע בארגון ראיון עם עופר וינטר.

בראיון עצמו פרש פלדשטיין בהרחבה את גרסתו לאירועים הפליליים שבהם הוא מעורב, והרחיב בין היתר על פגישה לילית אליה זומן בדחיפות על ידי ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן, ואשר לפי החשד נועדה לשבש את החקירה לחשיפת מקור ההדלפה ל"בילד".

בעקבות שידור הראיון נפתחה חקירה נגד ברוורמן, החשוד כעת בשיבוש חקירה, הוטלו עליו תנאים מגבילים והוא זומן לשימוע בפרקליטות המדינה. הערב דווח בכאן 11 כי נתניהו עצמו צפוי להיות מזומן למסור עדות בפרשה.

אוריך טען, באמצעות עורכי הדין עמית חדד ונועה מילשטיין, המייצגים במקביל את ראש הממשלה הנאשם נתניהו ודמויות נוספות במעגל הקרוב לנתניהו שהסתבכו בפלילים, כי הוא זקוק לחומר הגלם לצורך הגנתו.

גם משטרת ישראל הגישה, באמצעות עו"ד גיל ראכלין, בקשה לקבלת חומר הגלם המלא של הראיון, בטענה כי היא זקוקה לו לחקירת הפרשות הפליליות שלשכת ראש הממשלה טובעת בהן בימים אלה.

השופט מנחם מזרחי, שהחלטותיו בהליכים הנוגעים לפרשות הפליליות של לשכת נתניהו נוטות פעמים רבות לטובת החשודים ופעמים רבות גם מתהפכות בערעורים לביהמ"ש המחוזי, החליט (25.1) לקבל את הבקשה של משטרת ישראל ולהורות לאסנהיים להעביר לידיה את חומרי הגלם מהראיון.

אסנהיים, באמצעות עו"ד ליאת ברגמן, הגיש ערעור על החלטת השופט מזרחי. להחלטה לחייבו להעביר חומרי גלם, טען, יש "השלכות רוחב על מקצוע העיתונות, על זכות הציבור לדעת, ועל עצם היכולת לקיים עיתונות חוקרת חופשית, עצמאית ובלתי-תלויה במדינה דמוקרטית".

אלי פלדשטיין ועמרי אסנהיים (צילומי מסך, כאן 11)

השופטת שרון גלר דחתה את ערעורו (17.2). מצד אחד פסקה כי חיסיון עיתונאי עשוי לחול גם על חומר גלם עיתונאי, ככל שמקור הבהיר לגביו כי הוא "לא לציטוט". יחד עם זאת, לאור צורכי החקירה המשטרתית, חייבה השופטת גלר את אסנהיים להעביר לעיונה את אותם חלקים שבהם הבהיר פלדשטיין כי אינם לציטוט לצורך בחינתם. במקביל הורתה לו להעביר לידי המשטרה את כל יתר חומר הגלם.

אסנהיים סירב להצעת השופטת להעביר לעיונה את החלקים מחומר הגלם שהוגדרו "שלא לציטוט" והעדיף להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתה.

בערעורו טוען אסנהיים כי להחלטות של השופטים מזרחי וגלר "השלכות רוחב על מקצוע העיתונות, על זכות הציבור לדעת, ועל עצם היכולת לקיים עיתונות חוקרת חופשית, עצמאית ובלתי תלויה במדינה דמוקרטית". לפי אסנהיים, "ההחלטות הן בבחינת שינוי סדרי עולם בכל הקשור ליכולת העתידית של העיתונאי לפרסם מידע ולהביאו לציבור".

אסנהיים מעלה בערעורו לעליון טענות דומות לאלו שנדחו בערעורו למחוזי.

"העיתונאי החוקר, לעומת רשויות החקירה", טוען אסנהיים, "הוא נטול כלים: אין לו סמכויות מעצר, הוא לא יכול לקבל צווי חיפוש, הוא לא יכול להורות לנחקר להשיב לשאלה. הכלי היחיד המצוי באמתחתו כדי להגיע לחקר האמת, הוא מערכת היחסים העדינה, הנרקמת, שיחה אחר שיחה, פגישה אחר פגישה, לעתים במשך שנים עם מי שמוסר לו מידע".

לפי אסנהיים, "אם תיוותרנה החלטות אלה על כנן, הדבר יפגע פגיעה בלתי הפיכה בכלי היחיד שעומד לרשותו של עיתונאי, לא רק המבקש, אלא כלל עיתונאי ישראל, כדי לממש את תפקידו כשומר הסף של הדמוקרטיה".

אסנהיים מרחיב וטוען כי עובדה היא שפלדשטיין לא מסר בחקירות השב"כ את שמו של ברוורמן, וגם לא במשטרה, אלא רק בראיון שהעניק לו, וזאת "בזכות מערכת היחסים ארוכת השנים, הרגישה והעדינה שבין המבקש לבין פלדשטיין".

בעקבות הראיון, כאמור, נפתחה חקירה פלילית אולם לפי אסנהיים "מתן הצו פוגע במערכת היחסים הזו, והוא משדר מסר כלפי כולי עלמא, שאין בידיו של עיתונאי הכלים המשפטיים לשמור על מי שמוסר לו מידע והוא יפגע באפשרות לקיים ראיונות מסוג זה, שיש בהם כדי לשנות את המציאות".

מימין: אלי פלדשטיין, בנימין נתניהו, יונתן אוריך ושרוליק איינהורן (צילומים: (צילומים: אבשלום ששוני, יונתן זינדל, יהונתן שאול וצילום מסך מתוך הסדרה "דו"ח רולניק" בכאן 11)

לגופה של החלטת המחוזי טוען אסנהיים כי השופטת גלר שגתה באיזון בין צרכי החקירה לשמירה על החיסיון העיתונאי. לדבריו, חומרי הגלם אינם רלוונטיים לחקירה של הפרשה, ובוודאי לא כל חומרי הגלם. אסנהיים טוען כי המשטרה מבקשת לבצע "מסע דיג של חומרים שמטרתם לבדוק מה מתוכם יכול, אולי, לתרום לקידום החקירות או להגנת מי מהחשודים, בניסיון להפריך גרסאות אחרות של פלדשטיין בחקירותיו ולקעקע את אמינותו".

צרכי החקירה במקרה הזה, טוען אסנהיים, הם "ערטליאיים" ואילו כמות החומר שהוא נדרש להעביר היא "גדולה" ו"בנושאים שונים".

עוד טוען אסנהיים כי המשטרה לא מיצתה את פעולות החקירה שלה, בין היתר משום שלא שבה לחקור את פלדשטיין בפרשת ה"בילד" לאחר פרסום הראיון. לפני שמעמתים אותו עם דברים שאמר בחומרי הגלם, טוען אסנהיים, יש לכל הפחות לעמתו עם הדברים שאמר בראיון שפורסם.

"ויודגש", טוען אסנהיים בהקשר זה, "מידע המצוי בידיהם של עיתונאים, אינו מידע סתם. הוא אינו מצלמת אבטחה המתעדת עוברים ושבים, הוא אינו מידע ברישומיו של בנק על אודות תנועות כלכליות של חשוד. [...] מתן פרשנות המעדיפה את המיצוי  המקסימלי של החקירה בטרם יהפוך העיתונאי לכלי שרת בידיהן של רשויות החקירה, מעניקה משקל ראוי לערכים שעליהם מגינה העיתונות החופשית".

אסנהיים טוען עוד כי השופטת גלר שגתה כשקבעה כי לו היתה מקבלת את הטענה שיש לבטל את החלטת השופט מזרחי בשל "שיקולי מדיניות", הרי שהלכה למעשה היה נוצר מצב שהחיסיון העיתונאי הוא מוחלט ובלתי ניתן להסרה.

בנוסף מבקש אסנהיים מבית המשפט העליון להכיר בחיסיון עיתונאי גם על תוכן המידע ולא רק על מקורו, כפי שקבעה השופטת גלר, אך בלא מתווה העיון של בית המשפט שהציעה שופטת המחוזי.

83664-02-26
79314-01-26