שלב העדויות במשפט המו"לים יוצא השבוע לחופשה ארוכה שתסתיים, אם לא יחולו התפתחויות חריגות, אחרי חג הפסח. הימים האחרונים לפני היציאה לחופשה הוקדשו לחקירתו הנגדית של רב-פקד בדימוס שלומי חכמון, בעבר חוקר בכיר ביחידת להב 433 וכיום מורה לאזרחות ומחנך בבית-ספר תיכון בכפר-יונה. המשימה העיקרית שלו, סיפר חכמון, היתה לחקור את שלמה פילבר ולהפוך אותו לעד מדינה ב"תיק 4000" – התיק הפלילי שבמרכזו עומדת עסקת השוחד לכאורה בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנאשמים שאול ואיריס אלוביץ', הבעלים לשעבר של קבוצת בזק ואתר החדשות "וואלה".

לדברי חכמון, המשימה התבררה כפשוטה בהרבה מהמצופה. "זה העד הכי קל שהיה לי מעודי בשלושים שנות שירות, שהפך לעד מדינה תוך 24 שעות", סיפר בחקירה הראשית. בחקירה הנגדית, הסנגורים של נתניהו ובני הזוג אלוביץ' ניסו להראות שחכמון ועמיתיו אמנם הצליחו לגרום לפילבר להתהפך על נתניהו, הבוס שלו ומושא הערצתו – אבל שהחומר שסיפק להם היה דל, שקרי, ואי-אפשר להסתמך עליו כדי להוכיח את קיומה של עסקת השוחד.

החוקר לשעבר חכמון לא התמסר לסנגורים, אבל בהחלט ניכר שבניגוד לעמיתיו שעדיין מועסקים במשטרה וברשות ניירות ערך – הוא חש משוחרר יותר להצביע על פגמים בתהליך החקירה ועל נקודות החולשה בעדות של פילבר. וכאלה, אישר העד, היו הרבה.

"אני פחות התחברתי לתשובות שלו, גם אחרי שנהיה עד מדינה. הוא לא נוטה לאמת את מה שהוא מסוגל לתת. הוא צועד צעד אחד ונעצר, והוא די נזהר לשמור על האיש שהוא כל-כך מעריץ, וזה בסדר גמור", סיפר חכמון שלשום (28.2) במענה לשאלות שהציג לו עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של נתניהו. "היה לי קשה נורא עם החקירה, במהות שלה", ציין העד.

לדברי חכמון, במהלך החקירה הוא הטיח שוב ושוב בפילבר שהוא לא מספק תימוכין לטענות שלו, והטיל ספק בתיאורים שלו, שהתבססו בדרך כלל על תחושות ותובנות. "אמרתי לו, תן לי 'אמר לי' או 'לא אמר לי' – לא 'שיערתי' או 'הבנתי'. אמרתי לו שזה לא ראיות מבחינתי", הסביר. "היתה התלבטות האם מה שהוא נותן מספק כעדות עד מדינה, האם בכלל שווה לוותר לו ולחתום איתו. האם הדברים שלו באמת מהותיים ומשנים תמונה".

השופט משה בר-עם ביקש מחכמון לחדד את הנקודה הזאת. "אדוני משתף אותנו בהגינות בתחושות", אמר השופט, "כמסקנה, מה זה אומר על הערכת העדות שלו? איך אתה מעריך את העדות שלו, עם כל ה'הבנתי' והסברות?".

"זה אומר שהוא די זהיר, הוא די ניסה להימלט מהדבר הזה שהוא נתן", השיב חכמון בזהירות, ומיד לאחר מכן חרץ: "אני לא הייתי מגיש כתב אישום רק על סמך העדות של פילבר". עם זאת, הבהיר מעט לאחר מכן, לחלק מהטענות של פילבר נמצאו אשרורים חיצוניים, ולכן בסופו של דבר היה מקום להסתמך על עדותו. "במקומות הקריטיים הוא נותן, ויש תמיכה במציאות – ולכן אתה מאמין לגרסה", הסביר.

בהמשך הדיון ניסה עו"ד בן-צור להראות שבאפיזודה המרכזית בעדותו של פילבר, "פגישת ההנחיה", הגרסה שלו תלושה מהראיות. נתניהו מינה את פילבר למנכ"ל משרד התקשורת בתחילת יוני 2015, זמן קצר אחרי הרכבת הממשלה החדשה. לפי כתב האישום, באחד הימים שלאחר המינוי התקיימה פגישה שבה נתניהו הנחה את פילבר להיטיב עם בזק של האלוביצ'ים – ולמעשה להפוך על פיה את מדיניות המשרד כלפי קבוצת התקשורת של מקורביו.

המהלכים שביצע פילבר היו שווים לאלוביצ'ים לפחות מיליארד שקל, וכתב האישום גורס כי זה היה הגמול שנתן להם נתניהו עבור רתימת אתר "וואלה" לצרכיו: סיוע לקמפיין הבחירות של הליכוד, פרסום ידיעות יחצנות על שרה נתניהו, ריכוך והצנעה של כתבות ביקורתיות, שתילת כתבות חיסול נגד יריבים של משפחת נתניהו ואף מעורבות בקביעת זהותם של כתבים ועורכים.

לפי גרסת ההגנה, הפגישה שתיאר פילבר כלל לא התקיימה; פילבר אמנם היטיב עם בזק, אבל מעולם לא קיבל מנתניהו הוראה ישירה בעניין. שלשום, סנגורו של נתניהו ניסה לבסס את הטענה הזאת באמצעות התמקדות בראיות שאמורות היו לתמוך בגרסת פילבר לגבי "פגישת ההנחיה": יומן הפגישות ואיכוני הטלפון הסלולרי של עד המדינה, רישומי הכניסה ללשכת ראש הממשלה והתכתבויות שניהל פילבר עם שלל גורמים מקצועיים ופוליטיים.

החוקר חכמון אישר שהמסמכים הללו לא הוצגו לפילבר במהלך החקירה. לדבריו, ראוי היה לעמת את עד המדינה עם מידע כזה, שעשוי לסתור את גרסתו. "יש הרבה דרכים לבדוק – ואם זה לא נבדק, זה לא תקין. בטח אם הולכים לבסס על זה כתב אישום", אמר חכמון.

עו"ד בן-צור התעכב על האמירה הזאת. הוא ציין שאם יש בידי החוקרים דו"ח איכונים של פילבר, והדו"ח הזה לא תואם את עדותו, ובכל זאת לא מטיחים זאת בפילבר – הרי שמדובר ב"תקלה קשה".

"כן", אישר חכמון, אך סייג מעט את תשובתו: "יכול להיות שהועבר אלי, ואינני זוכר. אבל אם היה, הוא אמור היה לעבור. פילבר נשאל על זה בחקירה?".

"לא", השיב עו"ד בן-צור בסיפוק. "מה זה אומר?".

"זה אומר שלא קיבלנו את הדו"ח, או שלא חיפשנו, או שלא ביקשנו", השיב חכמון. "אם הוא אומר שהיתה פגישה, ויש ממצאים שלא היתה...".

"כלומר, זו תקלה קשה", השלים אותו הסנגור.

"כן", אישר חכמון. "לא בדקנו את התמיכות של העדות הזאת".

"העד מוסר גרסה", המשיך עו"ד בן-צור, "יש ראיות – קודם כל, בואו נבדוק לפני החתימה על הסכם עד מדינה. אלו לא בדיקות כל-כך מורכבות – יומנים, סמסים, איכונים – זה לא תורת הנסתר. בואו נבדוק. אם לא עשינו את זה לפני החתימה – תקלה. אבל בואו נבדוק אחרי החתימה. במקרה הזה, זה לא נעשה לא פה ולא פה. נכון?".

"נכון", אישר חכמון.

השופט בר-עם ביקש מהעד ללכת צעד נוסף קדימה. "יכול להיות שכל המהלך של עד מדינה, ייתכן שהוא היה מתייתר בעקבות הבדיקות הנוספות?", שאל השופט.

"נכון, אם זה לא היה מסתדר ולא היינו מצליחים להוכיח", שב ואישר חכמון.

"מצד שני", המשיך השופט בר-עם, "יכול להיות שזה מחזק את העדות הראשונית שלו" (כלומר, העדות שבה פילבר הכחיש את קיומה של עסקת השוחד; א"ב וא"פ).

"אני לא יודע אם זה מחזק את העדות הראשונית שלו, אבל אני מבין שיש בעיה עם העדות החדשה", השיב חכמון.

העד כפלסטלינה

מבחינת עו"ד בן-צור, חומר הראיות מוכיח שהחוקרים שתלו את הגרסה הנוחה להם בפיו של פילבר. במהלך הדיון שהתקיים שלשום הוא הציג כמה מקרים שלשיטתו מוכיחים כיצד פילבר מנסה לרצות את חוקריו, וכיצד הם לשים את גרסאותיו כמו פלסטלינה (מטאפורה שעליה חזר הסנגור יותר מפעם אחת). מקרה אחד כזה קשור דווקא ל"תיק 2000", ולאחת ההסתעפויות המשניות שלו: המעורבות של נתניהו בתיווך בין נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", לבעלי הון זרים שהתעניינו ברכישת קבוצת התקשורת שלו.

פילבר סיפר לחוקרים כי נפגש בארץ עם המיליארדר האמריקאי לארי אליסון, ממקורבי נתניהו, הציג לו סקירה על ענף התקשורת הישראלי ודן עמו בעסקה אפשרית עם מוזס. החוקרים חיפשו באינטרנט תצלומים של אליסון כדי להציג לו ולוודא שאכן מדובר במיליארדר. פילבר עיין בתצלומים ואישר: "זה הבן אדם", אמר, "זה האיש, בוודאות". אלא שבהמשך החקירה פעולות שביצעו החוקרים העלו שאליסון כלל לא שהה בארץ במועד המדובר – ובמקום זה שלח לפגישה נציג מטעמו בשם פול מרינלי.

בהמשך החקירה נלקח פילבר לחדר אחר לזמן קצר. בנקודה הזאת, טען עו"ד בן-צור על בסיס עדותו של פילבר בבית-המשפט, החוקר הבכיר יורם נעמן אמר לפילבר שעליו לתקן את גרסתו לגבי האיש שעמו נפגש – כלומר לחזור בו מהטענה שהיה זה המיליארדר אליסון ולנקוב בשם של נציגו, מרינלי. פילבר אכן תיקן את גרסתו, אך ממזכר שחיבר החוקר חכמון משתמע שהתיקון נעשה ביוזמתו של פילבר. "אני יודע מה שאני רשמתי. אם אני רשמתי 'החשוד ביקש', זה מה שקרה", אמר שלשום בדיון.

"אז פילבר שיקר פה בבית-המשפט?".

"אולי", השיב חכמון. "אני בטוח לא משקר. גם לא במזכר. אם החשוד ביקש – אני כותב 'ביקש'. אם הייתי מביא אותו כדי לבדוק איתו, מה הבעיה לרשום את זה במזכר?".

"אני אגיד לך למה", אמר עו"ד בן-צור. "כי אז זה היה מראה איך פילבר – אם הייתם רושמים את האמת – מזהה שזה לארי אליסון, ואחרי זה, כשאתם אומרים לו שזה לא אליסון, הוא יאשר שזה לא אליסון. ואחרי זה, כשתגידו לו 'תגיד מרינלי', הוא יגיד שזה מרינלי למרות שאין לו מושג מי זה. מה שעשיתם לא מתועד בצורה מלאה. אחרי שהוא זיהה בוודאות שזה אליסון, אין שום סיבה שהוא יגיד מיוזמתו 'לא, אני מפקפק', כשהפקפוק הוא אצלכם. אתם יודעים שזה לא לארי אליסון".

"אולי הוא הִרהר ואמר 'רגע רגע'", הגיב חכמון. "אין לי מושג מה באמת קרה, אבל אין מצב שאני ארשום מזכר שלא מצביע על אמיתות הדברים. וגם אין לי אינטרס לעשות דבר כזה".

לדברי חכמון, הוא השקיע מאמצים בתקיפת הגרסאות שמסר פילבר גם כאשר אלו כביכול שירתו את התזה של החוקרים. "לאורך כל העדות של פילבר אני מטיח בו שהוא משקר. אם הוא מדבר על ביבי, על הנאשם, אני שואל אותו 'איך הבנת, זו הפרשנות שלך, הוא לא אמר לך, אתה הטעית אותו, יכול להיות שהתבלבלת'. הובלתי אותו לשם", אמר. 

"לא היתה פתיחת בקבוק שמפניה כשפילבר נעשה עד מדינה. ממש-ממש לא. כמו בכל תיק פלילי, כשיש גרסה אחת ופתאום היא משתנה. בגלל שהוא עד מדינה ומקבל טובת הנאה תמורת העדות, צריך להסתכל על העדות שלו בספקנות ולהיכנס ברחל בתך הקטנה", הדגיש.

"אני אקשה עליו כאילו אני הסנגור של נתניהו, ואני אשאל את כל השאלות כדי להבין עד כמה הוא מדבר אמת, האם הוא מנסה לרצות אותי – או שהדברים שלו מבוססים. וכשהוא מביא ביסוסים ודברים שלא ידענו – והם קיימים, וקשורים למציאות – אתה מבין שיש פה עדות שאפשר להתבסס עליה. ולא רק עליה".

בלנקו או לא בלנקו

עו"ד בן-צור השקיע חלק ניכר מהחקירה הנגדית בניסיון לפענח את צפונות נפשו של נתניהו כפי שהשתקפו במשפט אחד שאמר פילבר. הרקע הוא המיזוג בין חברת בזק לחברת yes, שהיה שווה לאלוביצ'ים כמיליארד שקל אך נזקק לאישור חתום של נתניהו מתוקף תפקידו כשר התקשורת. בחדר החקירות, פילבר אמר לחוקרים שנתניהו "לא חותם בלנקו". המשמעות היא, לדברי פילבר, שנתניהו שוקל ובודק לפני שהוא מחליט לחתום על אישורים והוראות מסוג זה.

מבחינת עו"ד בן-צור, האמירה הזאת של פילבר מוכיחה שנתניהו לא הנחה אותו לאשר את עסקת המיזוג. לפי המבנה הלוגי שבנה הסנגור, גם אם יתברר ש"פגישת ההנחיה" דווקא כן התקיימה, לא ייתכן שנתניהו אכן נתן בה הנחיה שכזאת. ההסבר שלו היה כזה: אם נתניהו נתן לפילבר הנחיה – הרי שברור שהוא דווקא כן יחתום "בלנקו". שהרי האישור בסך הכל מוציא לפועל את ההנחיה שנתן. מצד שני, אמר עו"ד בן-צור, אם נתניהו "לא חותם בלנקו", כפי שאמר פילבר – הרי שזה מעיד שהתלבט, ושקל, ולבסוף קיבל החלטה על בסיס ענייני. כלומר, לא כחלק מעסקת שוחד עם מי שאמור להרוויח מהאישור.

העד חכמון פִקפק בהיגיון הזה. "בעיניך זה לא מתיישב, בעיני זה כן מתיישב", אמר לעו"ד בן-צור. לדבריו, פילבר דיבר באופן כללי, ולא על האישור הספציפי של עסקת בזק-yes. "הוא בסך הכל אומר שנתניהו לא חותם בלנקו – נקודה. שנתניהו הוא לא חותמת גומי, אלא אם כן זה בעניין טכני", הוסיף.

עו"ד בן-צור אמנם חלק עליו, אבל מיד לאחר מכן הקריא קטע מתוך חקירת פילבר שדווקא תמך בניתוח של חכמון. "הסביר לי את זה דוד שרן (ראש לשכת נתניהו בתקופה ההיא וכיום נאשם בפרשת הצוללות; א"ב וא"פ), כשהיה נכנס לראש הממשלה היו שומרים לו חלון של חצי שעה או שלושת רבעי שעה, להוציא נייר-נייר, להסביר לראש הממשלה על מה הוא חותם. כי ראש הממשלה מאוד זהיר, הוא אומר 'אני לא חותם סתם, אני רוצה לדעת על מה אני חותם'".

לדברי פילבר, רק במקרים כאלה, שבהם עומד ליד נתניהו אדם שהוא סומך עליו ומסביר לו על מה הוא חותם, נתניהו "חותם בלנקו".

פילבר אמר בחקירתו שהיה לו חשוב להגיע ללשכת נתניהו בעצמו ולהביא לו מסמכים לחתימה – משום שנתניהו העדיף שזה יהיה כך, וגם מכיוון שקיבל עצה ממנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר איל גבאי. לפי העצה של גבאי, כוחו של מנכ"ל במשרד ממשלתי נגזר בין היתר מהיותו הגורם הבלעדי שמגיש לשר, שבמקרה זה הוא גם ראש הממשלה, מסמכים לחתימה.

במקרה של אישור עסקת בזק-yes, בכל אופן, פילבר לא עמד ליד נתניהו בזמן החתימה. הוא שהה בחופשה בלונדון עם אשתו ושלח במקומו את המשנה למנכ"ל, מימון שמילה, שלא ידע על הקשר החשאי עם קבוצת בזק. לכאורה, הפרט הזה פוגם בתזה של עו"ד בן-צור, ותומך בטענה שנתניהו הנחה את פילבר לסייע לבזק. הרי אם פילבר לא טרח להביא את האישור לחתימה בעצמו, ייתכן שהוא הניח שאין סיכוי שנתניהו לא יחתום.

לעו"ד בן-צור היתה תשובה לקושי הזה, אבל היא היתה מהסוג העקיף. הוא הציג לחכמון מסרון ששלח פילבר לדוד שרן ובו ציין שהוא יהיה זמין בטלפון במועד שבו ייכנס שמילה ללשכת נתניהו כדי להחתימו על האישור – והוסיף ש"ננקטו כל ההליכים הנדרשים בחוק לפני חתימתו". העד חכמון ציין שראוי היה להציג את המסרון הזה לפילבר במהלך החקירה, אבל לא חזר בו מההסבר שנתן לסנגור.

להזיז את הביצים

החקירה הנגדית שניהל עו"ד ז'ק חן, סנגורם של שאול ואיריס אלוביץ', התמקדה גם היא בעד המדינה פילבר ובגרסאות שנתן בחדר החקירות. חן הקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לדון באופן שבו התפתחה גרסתו של פילבר בנוגע לפגישה הראשונה שקיים עם שאול אלוביץ', ימים אחדים לאחר כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת.

על-פי הגרסה המאוחרת של פילבר, בעשר הדקות הראשונות של הפגישה הוא אמר לאלוביץ' בארבע עיניים כי שוחח קודם לכן עם נתניהו (באותה "פגישת הנחיה" שלפי ההגנה המציא כדי לחלץ את עצמו מעונש), וכי הוא יודע שעליו לדאוג לו. ואולם, בגרסה הראשונה של פילבר, שנגבתה מיד אחרי שהביע נכונות להיות עד מדינה, אין לכך כל זכר.

לא זו אף זו, כשפילבר נשאל על הפגישה לראשונה בחקירותיו הוא אמר שהגיע אליה כ"איש אמונו של ראש הממשלה", ש"מחויב לראש הממשלה וגם שומר עליו". לכן, אמר פילבר, "אני לא אחשוף בפני בן אדם 'תשמע, דיברתי עם ראש הממשלה, הוא אמר לי כאילו, אני לא יודע, מי-מה-מו'" – כך לפי תמליל החקירה.

כמה שעות מאוחר יותר באותה חקירה, כשחכמון ושאר החוקרים שבו ושאלו את פילבר על מה שהתרחש בעשר הדקות הראשונות של הפגישה עם אלוביץ', אמר הנחקר: "בעשר דקות הראשונות היה חשוב לי להגיד לו, אל"ף – שכבר היתה לי שיחה עם ראש הממשלה. ובי"ת, שהיתה לי שיחה עם אלי קמיר (יועצו של אלוביץ'; א"ב וא"פ), ואני על זה, אני מטפל בעניינים, ושיהיה רגוע".

בדיון שהתקיים אתמול טען עו"ד חן טען שדבר מה בלתי ראוי התרחש בין מסירת שתי הגרסאות. לטענתו, הגרסה הראשונה היא גרסת האמת הספונטנית שיצאה מפי העד, ואילו השנייה היא גוזמה שהמציא פילבר כדי לספק את חוקריו. חכמון הכחיש. לדבריו, בתחילת החקירה פילבר דיבר על הפגישה עם אלוביץ' באופן כללי בלבד – ובהמשך החוקרים ביקשו לשמוע פרטים נוספים, ועל כן מסר אותם.

"אני גם אמרתי מה אופיו של עד המדינה הזה", הזכיר חכמון, "הוא נורא-נורא זהיר, נורא משתהה. ולכן אנחנו צריכים להביא אותו להסביר לנו, לתאר לנו עובדות, לפקס אותו: 'תהיה איתנו רגע, יש עשר דקות שאתה עם אלוביץ' לבד. מה קורה שם?! [...] מה היה בעשר הדקות האלה, על מה דיברתם בדיוק?'. זה הכי קריטי והכי חשוב, וברור שעל זה נחזור ונחזור עד שהוא יידע להגיד...".

"את מה שאתם רוצים", השלים אותו עו"ד חן.

"את האמת", התעקש חכמון.

עו"ד חן לא השתכנע: "אתם רתמתם את העגלה לפני הסוסים, סימנתם את המטרה ושִרטטתם סביבה עיגול. הוא מספר לכם גרסה פוזיטיבית של מה היה ומה לא היה. לגיטימי לחזור ולברר, אבל זה לא לברר את האמת. הרי לא היה לך בסיס להניח שמה שאמר לך זה לא אמת". לדברי עו"ד חן, אמירה של החוקרת פולינה גובזמן-קריב, שהביאה את פילבר ואותה לצחוק, היתה למעשה איום מרומז שהבהיר לו כי עליו לשתף פעולה. חכמון הכחיש גם את זה.

עם זאת, כמו בימי החקירה הקודמים, גם כאן אישר חכמון את קיומם של כמה מחדלי חקירה. לדבריו, ראוי היה לעמת את פילבר עם הפער בין גרסאותיו. "אם לא עשיתי את זה הייתי צריך לעשות, ואם לא עשיתי – חבל", אמר.

"זה מה שקורה כשאתם חותרים למגע ומסמנים את המטרה מראש", הטיח בו עו"ד חן. "נגיד שזה היה הפוך, שבעשר הדקות הראשונות הוא היה מספר שהזכיר את נתניהו, ועכשיו הוא חוזר בו. יש לך ספק, ואני אומר שאין, שכשמתחילים להתעורר ספקות ביחס לגרסה שאתם הייתם מעוניינים בה אתם לא מרפים? אתם עטים, אתם חופרים, אתם מעמתים, אתם מתווכחים. אבל בכיוון הזה אף פעם לא! ולכן זו הוכחה למה שאמרתי לך: סימנתם מטרה, ואחרי גרסה פוזיטיבית ראשונית קיבלתם מה שרציתם לשמוע – ולכן מכאן אפשר להמשיך הלאה, לעימות עם שאול. תגובתך".

"אין לי מה להגיד", השיב חכמון.

בשלב זה התערב השופט בר-עם וניסה להבין עד כמה העובדה שפילבר לא עומת עם פערי הגרסאות משליכה על האמון שיש לתת בגרסתו המאוחרת. "זה שהגרסאות שלו משתנות זו בעיה איתו", אמר חכמון על פילבר.

"אפשר לסמוך על הגרסה המאוחרת שלו?", שאל השופט בר-עם.

"כן, בהחלט", השיב חכמון, שהמשיך ותיאר את פילבר כמי שלא מסר את כל המידע המפליל שאצר בתוכו על נתניהו. "זה פילבר. זה פילבר. בדיוק זה פילבר. לאורך כל התהליך איתו הוא נורא-נורא זהיר, הוא נורא מעריץ את זה שהוא מדבר עליו, מעריץ על עיוור, נורא קשה לו. אני אגיד יותר מזה. בעיני, הוא יכל לתת דברים אחרים ורחוקים הרבה יותר ממה שיש – אבל זה פילבר".

בהמשך הוסיף חכמון: "שאלה ראשונה אחרי שהפך לעד מדינה, 'ספר לי איזה עבירות עשית'. הוא אמר לי: 'אני פעלתי במקצועיות'. נו. זה פילבר. צריך להזיז אותו שנייה, 'היי, אתה עד מדינה, עשית עבירות'. לכן זו דוגמה קטנה למה פילבר באמירות הספונטניות שלו זהיר, צועד על ביצים, וצריך להזיז את הביצים ולהגיד לו 'ספר מה שהיה', וזה הרגע שיספר".

"מה נעשה כדי להזיז אותו מלבד העובדה ששאלתם אותו שאלות כלליות?", הוסיף וחקר השופט בר-עם.

"לפקס אותו", השיב חכמון. "הרי באמירה הספונטנית הוא לא אמר 'הייתי שם עשר דקות ולא דיברתי איתו על ביבי'. זה ה'אני נפגש עם אלוביץ' כמו כל אדם', ו'ברור שלא דיברתי על ביבי'. אבל אז, כשאתה מתחיל לשאול אותו, 'רגע, רגע, יש פה גם עשר דקות שאתה איתו לבד, תחשוב מה היה שם' – אז הוא מביא את התשובה, ופעם ראשונה שהתשובה הזו ניתנת".

בתום הדיון, שהיה קצר מהרגיל, איחלו השופטים לכל הנוכחים באולם חג פורים שמח וחזרו על האיחולים גם בנוגע לחג הפסח המתקרב. שלב העדויות במשפט המו"לים אמור להתחדש ב-17 באפריל.

67104-01-20

להורדת הקובץ (PDF, 2.15MB)

להורדת הקובץ (PDF, 768KB)