מועצת העיתונות החליטה השבוע לתקן את אחד הסעיפים בתקנון האתיקה שלה באופן שמצמצם את חובת השקיפות שמוטלת על בעלי כלי תקשורת. הסעיף המדובר, סעיף 15 ב' בתקנון, מחייב את כל המו"לים לפרסם אחת לשנה גילוי נאות של האינטרסים העסקיים המהותיים שיש להם.
הסעיף נכנס לתקנון האתיקה בשנת 1996, באחד מרגעי השפל של העיתונות הישראלית, על רקע פרשת האזנות הסתר ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות". בימים אלה, על רקע נקודת שפל נוספת של התקשורת בישראל, כשמתברר כי ראש הממשלה ומו"ל "ידיעות אחרונות" דנים בהטיית סיקור תמורת טובות הנאה, הוחלט דווקא לצמצם את חובת השקיפות שנדרשת מהמו"לים.
התיקון בנוסח הסעיף שאישרה השבוע מליאת מועצת העיתונות בא בעקבות תלונה שהגישה עמותת הצלחה נגד 31 כלי תקשורת מסחריים בולטים, בהם כאלה החברים במועצת העיתונות וכאלה שאינם: "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", העיתונים הכלכליים "דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט", אתר החדשות "וואלה", ערוץ 10, זכייניות ערוץ 2 קשת ורשת, ועוד. התלונה הוגשה באמצעות עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, שהוא גם יו"ר עמותת העין השביעית.
לדברי עו"ד מן, לגילוי הנאות הנדרש על פי הסעיף יש תכלית כפולה: מתן תמונה רחבה לצרכן התקשורת, ובצד זה הפעלה של "הרתעה עצמית" או "תמרור אזהרה פנימי" אצל עיתונאי העוסק בתחום שקשור לאינטרס העסקי של המו"ל. לטענתו, כשהעיתונאי יודע שהאינטרס העסקי חשוף לצרכן, הוא חש פחות בנוח לשרת את האינטרס הזה.
בתלונה כתב עו"ד מן כי ניתן להסתפק במצב שבו כלי התקשורת יפרסמו מיוזמתם מידע המוגדר ממילא כ"פומבי". עם זאת, בעמותת הצלחה נותנים להגדרת הפומביות פרשנות מרחיבה: "כל פרט העומד לעיונו של אדם במרשם פומבי כלשהו במרשם החברות, השותפויות, אתר הרשות השנייה, רשם המשכונות וכדומה, אך גם פרטים באשר להסכמים לשיתוף פעולה מסחרי, הסכמים למתן מימון ואשראי והסכמים עם מפרסמים משמעותיים וחוזרים שאינם מופיעים במרשמים פומביים".
מאז שהוכנס הסעיף לתקנון האתיקה של המועצה ועד היום, לא נרשם ולו מקרה אחד שבו כלי תקשורת מילא אחר הסעיף ופרסם את הנדרש ממנו. למרות זאת, ובעצם בגלל זאת, כשהוגשה התלונה של הצלחה נגד כלי התקשורת בישראל החליטו היועצת המשפטית של מועצת העיתונות, עו"ד יעל גרוסמן, והמשנה ליועצת המשפטית, עו"ד אילן שדי, שלא להעבירה להכרעה בבית הדין לאתיקה של המועצה. תחת זאת הפנו את הסוגיה למוסדות המועצה וזאת על מנת לקבל "החלטה עקרונית בשאלה אם צריך להותיר את הכלל האתי על כנו, אם צריך להתאימו לעת הזו, וכיצד יש לאכוף אותו".
כשהנושא הגיע לראשונה למליאת מועצת העיתונות, לפני כשנה, הוחלט למנות ועדה שתבחן את הסעיף. חברי הוועדה, פרופ' דן לאור, השופט בדימוס גבריאל שטרסמן ועו"ד משה רונן, בדקו ומצאו כי אין סעיף דומה באף תקנון אתיקה מקצועית של ארגוני עיתונות ומועצות עיתונות בעולם. הם אף הגיעו למסקנה כי קיומו של הסעיף עלול להרתיע אנשי עסקים שירצו להשקיע בכלי תקשורת, ומשום כך עלול להביא לסגירת כלי תקשורת ופגיעה בשיח הציבורי.
בסופו של דבר המליצה הוועדה להוסיף לנוסח הסעיף את המילה "גלויים" כך שבמקום "מו"ל של עיתון ובעליו יפרסמו בעיתון אחת לשנה גילוי נאות של האינטרסים העיסקיים והכלכליים המהותיים שיש להם בתחום התקשורת ומחוצה לו", ייכתב: "מו"ל של עיתון ובעליו יפרסמו בעיתון אחת לשנה גילוי נאות של האינטרסים העסקיים והכלכליים המהותיים הגלויים שיש להם בתחום התקשורת ומחוצה לו".
עוד לפני שמליאת מועצת העיתונות הכריעה בהמלצת הוועדה, נערך בבית הדין-לאתיקה של המועצה דיון בתלונה שהגישה עמותת הצלחה. כלי התקשורת היחיד שנציג מטעמו מצא לנכון להתייצב לדיון היה "הארץ". המו"ל, עמוס שוקן, הגיע לדיון שהתקיים בתחילת ינואר בפני השופטת בדימוס רות אליעז, ליאורה עיני ואמיר אורן, והסביר מדוע לדעתו חשיפת האינטרסים הכלכליים של כלי התקשורת היא גזירה שהוא ומתחריו לא יוכלו לעמוד בה.
לדברי שוקן, הדרישה כפי שהוא מבין אותה, היא לפרסם את כל הכנסות העיתון ממפרסמים, כל החוזים שנחתמים מולם בנוגע לפרסומים עתידיים, נתונים על הלוואות שבנקים מעניקים לעיתון – וגם הלוואות שהבנקים יסרבו לתת. "לדעתי לדבר הזה אין סוף, ולכן זה סעיף שעליו צריך להחיל את הכלל שהחיל בזמנו היועץ המשפטי חיים כהן: הוא נכתב בטעות לדעתי, בלחץ של פרשת האזנות הסתר בעיתונים, ומאז זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אז הוא מעולם לא התממש".
"הגילוי הזה יוצר אפקט צינון רחב על המערכת העיתונאית", טען שוקן בדיון. "בשנת 2008 ה'מרקר' פרסם עשרות ידיעות נגד בנק הפועלים – ההנהלה, הדירקטוריון, העסקים הפרטיים של יו"ר הבנק [דני דנקנר]. אילו העיתונאים של ה'מרקר' היו יודעים בשלב הזה ש'הארץ' חייב לבנק בין 100 ל-200 מיליון שקל, זה היה גורם לאפקט מצנן של ההתלהבות לפרסם מה שהם פרסמו. כשהם לא ידעו על זה, בין אם בגלל סודיות בנקאית ובין אם בגלל שההנהלה לא מדווחת להם ולציבור על היבטים עסקיים – הם היו חופשיים לפעול באופן מקצועי", פירט.
בית-הדין של מועצת העיתונות, 5.1.17. מימין לשמאל: עמוס שוקן, אמיר אורן, עו"ד אלעד מן, השופטת בדימוס רות שטרנברג-אליעז וליאורה עיני (צילום: איתמר ב"ז)
"מבחינה זאת, הגילוי יגרום נזק למטרה שאלעד מן רוצה בה, שזו עיתונות שתוכל לפעול בצורה חופשית. זה לא יעזור אם אנחנו נגיד לעיתונאי שהוא חופשי לכתוב מה שהוא רוצה, ואחר-כך הוא יראה שלחברה יש לקוח או בעל חוב מאוד גדול. יש כאן פגיעה מהותית בפרטיות של בעלי אמצעי התקשורת ובזכות הקניין של העיתון ובעליו, וגם חיסול האפשרות להכניס עוד שותף לחברה מו"לית – אם הדבר הזה מחייב את מי שמועמד להיות שותף. מי ירצה לקנות מניות באמצעי תקשורת אם הוא יצטרך לתת גילוי מלא גם על אינטרסים עסקיים וכלכליים שיש לו?", הוסיף שוקן.
על רקע זה אמר מו"ל "הארץ" כי הוא אינו מתכוון לפרסם נתונים שיפגעו בעיתון מבחינה מסחרית. "גם אין לי דרך לפרסם, אני לא יכול לבוא לד"ר כריסטוף באואר, הנשיא של דומונט בקלן, ולהגיד לו 'תן לי בבקשה את האינטרסים העסקיים של החברה ושל בעלי המניות שלה, משפחת דומונט'", הוסיף.
עו"ד מן טען, מנגד, כי קיום הסעיף יסייע לציבור לשפוט את המוצר העיתונאי. "זה מוצר שהוא גם ככה מורכב", אמר. לדבריו, אם הקורא יקבל מידע על האינטרסים העסקיים של כלי התקשורת יוקל עליו לצרוך את המידע באופן ביקורתי. אמיר אורן, עיתונאי "הארץ", אמר במהלך הדיון לעו"ד מן כי למרות שמטרתו "חיובית ונאצלת", יש בבסיס עמדתו "גישה מזימתית", כאילו "יש קשר בין ההנהלה לבין רצפת חדר הייצור".
לאחר שחברי בית-הדין לאתיקה שמעו את הצדדים, הם קיבלו החלטה שלא להחליט. "מן הראוי להמתין עד לקבלת החלטה בדבר שינוי נוסח הסעיף 15 ב'", קבעו אליעז, עיני ואורן. בעמותת הצלחה הגישו ערעור, הצפוי להישמע בעוד שבועות אחדים.
בינתיים, הצעת הוועדה המיוחדת שהוקמה לבחינת הסעיף הגיעה אל מליאת מועצת העיתונות. בדיון שנערך השבוע הביע עו"ד מן תמיכה בהצעת הוועדה להוסיף את המילה "גלויים" לסעיף, שכן, לדבריו, ממילא כך פירש את הנוסח המקורי. אחד מחברי הוועדה, משה רונן, העיר כי גם אם ישונה נוסח הסעיף, לא יהיה מו"ל אחד שיפעל על פיו. חבר אחר בוועדה, השופט בדימוס גבריאל שטרסמן, תהה בקול האם תיקון הסעיף יהיה רטרואקטיבי או רק מהיום והלאה. כשנענה על ידי חבריו למועצה כי ברור שהתיקון יהיה רק מהיום והלאה פנה לעו"ד מן ושאל אותו אם יהיה מוכן למשוך את תלונתו. עו"ד מן השיב בשלילה.
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, הציעה כי במקום הוספת המילה "גלויים" יבוא הביטוי "שפורסמו בפרסומים רשמיים". עו"ד מן טען כי שינוי שכזה יוציא מחובת השקיפות מאגרי מידע שאינם רשמיים אבל הם פומביים, כדוגמת נתונים שאוספת חברת יפעת בקרת פרסום. "אתם מוציאים את כל העניין המהותי של גילוי מפרסמים גדולים", אמר, "ולדעתי זו טעות".
חבר מליאת העיתונות יחיאל לימור הציע שבמקום לשנות את נוסח הסעיף הוא יבוטל כליל. לימור שב והזכיר כי הסעיף מעולם לא קוים על ידי כלי התקשורת בישראל וכי אין דומה לו בשום תקנון אתיקה של עיתונות בעולם. בנוסף, אמר כי "יש משהו מאוד מביך להתקין היום תקנה כשאנחנו יודעים מראש שאיש לא ימלא אותה".
בהצבעה הוחלט שלא לבטל את הסעיף, אולם גם לא לקבל את הנוסח שהציעה הוועדה. במקום תוספת המילה "גלויים", יתווסף לסעיף הביטוי "שפורסמו במרשם רשמי". על אף שמדובר בשינוי שנראה שולי, עו"ד מן ראה בו הרעה משמעותית בחובת השקיפות. "מועצת העיתונות עשתה היום טעות משמעותית וחתרה תחת עקרונות הגילוי הנאות הכלכלי", אמר לאחר ההצבעה. עו"ד מן הזכיר לחברי המליאה כי הם פתחו את הישיבה של מועצת העיתונות בדיון על פרשת מוזס-נתניהו, ואמר כי "הלקחים של מה שהיה בדיון הראשון של מועצת העיתונות פה לא הופקו בדיון השני. אם נזכור על מה התחילה פרשת נוני-נתניהו, נבין למה הסעיף הזה רלוונטי".
מעמותת הצלחה נמסר בתגובה כי העמותה "מצרה על הנוסח הצר שבו בחרה מועצת העיתונות בסעיף הגילוי המעודכן. נדמה כי בימים שבהם ברור שאינטרסים כלכליים מביאים להשחתת אמות המידה העיתונאיות, צריכה היתה המועצה לעמוד על הקשר שבין עיתונות חופשית ואתיקה עיתונאית לבין גילוי הולם. עם זאת, ולמרות שלכאורה נתונים כמו פרסום אינם נכללים במאגר רשמי, הרי שבכל הנוגע לרשויות וגופים החוסים תחת הוראות חוק חופש המידע, גם במתכונת המצומצמת של הסעיף יהיה על המו"לים והבעלים לפרסם כל קשר או התקשרות הניתנים לגילוי לציבור בהתאם להוראות החוק והתקשרויות עם מפרסמים ציבוריים או התקשרויות המופיעות בפירוט ההתקשרויות של משרדי הממשלה יהיו חייבות בגילוי וכך נטען גם בפני ערכאת הערעור בבית הדין לאתיקה".
לעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים ב-5.1.17