"הכירו את האינסלים הישראלים", מבשר הגיליון החדש של "בלייזר". "הם מנהלים מאבק חברתי למען הזכות לאנוס ומאמינים שמין זה שירות שנשים צריכות לספק בלי קשר לרצון שלהן". "אינסלים", הוסבר לקוראים, הם גברים שנאלצים להתנזר ממין בניגוד לרצונם – מצב ביש שגרם להם לדרוש מהרשויות לספק את מחסורם. התופעה זכתה לפרסום בצפון אמריקה בעקבות כמה פיגועים שביצעו גברים מתוסכלים מסוג זה – וב"בלייזר", ירחון הגברים של קבוצת "ידיעות אחרונות", החליטו למצוא את אחיהם הישראלים.

המשימה הוכתרה בהצלחה: ב"בלייזר" הצליחו למצוא כמה אינסלים מקומיים, ובגיליון החדש של הירחון מוגשים הממצאים בכתבת מגזין נרחבת שזכתה להפניית השער העסיסית "האינסלים הישראלים דורשים סקס. מהממשלה". הכתבת, מיכל בן-גיגי, שוחחה עם שלושה מהם – שזוהו רק בשמות הפרטיים "בנצי", "מומו" ו"יודה'לה", גיבורי סדרת סרטי "אסקימו לימון". זמן לא רב לאחר צאת הגיליון התברר כי מערכת "בלייזר" נפלה קורבן למתיחה שהינדסו המרואיינים הפוטנציאליים, שנעלבו מעצם המחשבה שיש קשר בין תפיסת העולם שלהם לתת-התרבות הגברית המפוקפקת.

תהליך ההטרלה, משלב בקיעת הברווז העיתונאי ועד בליעתו בידי "בלייזר", תואר בהרחבה בעמודי הפייסבוק של שניים ממכריהם של המרואיינים – עידן ארץ ועדי ברמן. "כשהתחילו לכתוב את הכתבה, הכתבת פנתה לחברי אור בן-צבי רייף וביקשה לראיין אותו כאינסל", כתב ארץ בעמוד הפייסבוק שלו. "אלא שתחקיר סופר בסיסי (כניסה לקיר שלו בפייסבוק) היה מגלה לה את העובדה הפשוטה שאבצ"ר הוא, מה לעשות, גיי, ולא מנסה להסתיר זאת.

"היא המשיכה לפנות לליברלים מתוך איזה סטריאוטיפ אמריקאי שהם בוודאי גברים בודדים ומתוסכלים שדורשים שנשים יספקו להם מין. גם כשפנו אליה והסבירו לה שזה מעליב לפנות בצורה כזאת, היא לצערי המשיכה. לכן, בהתייעצות עם כמה חברים, החלטנו לעשות מעשה.

"בדיוק כמו שאנחנו ממסים בעלי הון ששומרים את כל העושר שלהם לעצמם ולא מתחלקים בו בצורה צודקת והוגנת, צריך להטיל מס מיוחד על חתונות שמוציאות בחורות יפות משוק המין" (המרואיין "מומו", מתוך הכתבה ב"בלייזר")

"כשהיא רצתה לראיין את אביה יוספי (שאינו אינסל) לאותה כתבה, אמרתי שנעשה דבר כזה – הוא יענה לה כאינסל, ואני אכתיב לו את התשובות. יחד, יצרנו פארודיה מוגזמת להחריד על סוציאליסטים, שאני קצת המום שבאמת הגיעה ככתבה וכלשונה לדפי המגזין. לא האמנו שזה יכול לעבוד".

ואכן, הכתבה של "בלייזר" כוללת ציטוטים שבהם הולבשו על תופעת האינסלים עקרונות סוציאליסטיים כמו שוויון, סולידריות חברתית ואפליה מתקנת. כך למשל המרואיין "מומו" טען שחסך במין הוא סוג של אי-שוויון חברתי, וקבע כי יש לצאת למאבק שבסופו "המין בחברה יחולק מחדש בצורה הוגנת, שקופה ודמוקרטית".

בהמשך הכתבה "מומו" גם מפרט כיצד: "בדיוק כמו שאנחנו ממסים בעלי הון ששומרים את כל העושר שלהם לעצמם ולא מתחלקים בו בצורה צודקת והוגנת, צריך להטיל מס מיוחד על חתונות שמוציאות בחורות יפות משוק המין. המס יגיע כדי לממן מין בר-השגה לכולנו. [...] זה הזוי שעצם זה שנולדת להורים יפים, שגם הם השיגו מין בקלות, אומר שתשיג מין על חשבון שאר החברה". לכן, הוא מסביר, צריכה הממשלה להקים בתי-זונות מסובסדים, שיספקו מין בחינם או במחירים מפוקחים, כי "לא יכול להיות שכל אחת תדרוש איזה מחיר שהיא רוצה רק כי זה הגוף שהיא במקרה נולדה איתו".

עידן ארץ, מחבר הפוסט, מציין כי המטרה היתה "להצביע על האבסורד בהלך המחשבה הסוציאליסטי" – אבל בעיקר לחשוף את הכשלים של אנשי "בלייזר". "הרי בדיקה פשוטה בקיר הפייסבוק של אביה היתה מגלה מיד לכתבת שמדובר בליברל מוצהר, וכל השיח הקומוניסטי שהוא מפנה כלפי נשים הוא חסר כל היגיון", כתב בדף הפייסבוק שלו. "בשום שלב הכתבת לא איתגרה את האמירות, או שאלה איך זה מסתדר עם ליברליזם, ולא ביצעה תחקיר בסיסי. זה בדיוק העניין – אותו כשל שהוביל לפנייה מעליבה וחסרת היגיון לאבצ"ר ולרבים נוספים, הוא זה שהפך את הכתבה לפארודיה על עצמה".

עידן ארץ: "יצרנו פארודיה מוגזמת להחריד על סוציאליסטים, שאני קצת המום שבאמת הגיעה ככתבה וכלשונה לדפי המגזין. לא האמנו שזה יכול לעבוד"

עדי ברמן, שפרסמה פוסט משלה בנושא, ציינה כי היא חברה טובה של המרואיין שזוהה כ"מומו", ו"מודעת לקיומם" של המרואיינים שזוהו כ"בנצי" ו"יודה'לה". גם היא מצאה לנכון לנזוף בעיתונאית: "הכתבת לא עשתה תחקיר מעמיק, לא נפגשה עם אף אחד מהמרואיינים, לא הסתננה לקבוצות של אינסלים בישראל (כי אין כאלו קבוצות, כי אין בישראל קהילת אינסלים, לפחות לא בהיקף משמעותי). אבל מילא הכתבת, שהרגישה שעושה את תחקיר חייה. איפה העורך? איפה אתה, פאקינג עורך? אתה קורא את כל המשפטים הקיצוניים האלה, שאף גבר בישראל מעולם לא אמר, ופשוט אוכל את זה? מה עם שיחת טלפון, שיחת סקייפ, להתחזות לאינסל ולהסתנן לאיזה מועדון, משהו – למען השם!

"כשאני עשיתי ראיון עם חשפן ל-ynet, דרשו ממני להיפגש עם החשפן ולהביא קבלות מהעסק שלו. הוא לא הסכים להביא לי אותן, אז שלח לי במקום תמונה שלו ערום. זו לא היתה הוכחה מספקת, והכתבה לא פורסמה בסוף. כי אין דבר כזה לפרסם כתבה על קהילה קטנה וקיצונית, בעלת אידיאולוגיה כזו אלימה וסקסיסטית, מבלי לבצע תחקיר עומק, ומבלי לוודא מעבר לכל ספק סביר שהקהילה אכן קיימת.

עורך "בלייזר", עמוס בר: "רוצה לחשוף את ערוותה של התקשורת? לך תטריל עיתון אמיתי ותכניס לשם שטויות באמת יצירתיות. מי ישמע, התחפשת לאינסל והסתננת ל'בלייזר'"

"הכתבת, ועורכי העיתון בעיקר, כל-כך רצו להאמין בקיומה של קהילת אינסלים בישראל, עד שהם אכלו ערימה של דייסה מקולקלת ומצחינה שהאכילו אותם בכפית, ועוד בתיאבון רב. הרי כתבות מהסוג הזה, שמוציאות מאוד רע את המין הגברי, מביאות המון רייטינג בימינו. מה לעשות. אז זה הסטנדרט של 'בלייזר', תכירו".

התהייה "איפה העורך" נענתה במהרה. "לקח לנו זמן קצר מאוד מרגע שעלה הפוסט שחגג את ההטרלה ועד שגילינו שהמרואיין שלנו באמת היה טרול. אבל האמת היא שהסימנים האלה נראים ברורים רק בדיעבד", כתב עמוס בר, עורך "בלייזר", בתגובה לפוסט של עדי ברמן. העורך העתיר עלבונות וגידופים על הצעירים שהפילו אותו בפח – וחתם באבחנה עצמית לגבי המגזין שבראשו הוא עומד: "רוצה לחשוף את ערוותה של התקשורת? לך תטריל עיתון אמיתי ותכניס לשם שטויות באמת יצירתיות. מי ישמע, התחפשת לאינסל והסתננת ל'בלייזר'".