בית המשפט דחה את בקשתם של הבלוגרים תומכי נתניהו אלי ציפורי ואבי וייס לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם בגין אכיפה בררנית. כתב האישום מייחס להם הטרדה של הדס קליין, עדת תביעה מרכזית במשפט הפלילי נגד ראש הממשלה הנאשם בשוחד בנימין נתניהו.

קליין היתה העוזרת האישית של שניים מהמיליארדרים שהמטירו על בני הזוג בנימין ושרה נתניהו טובות הנאה לאורך השנים. במסגרת משפט המו"לים הפכה קליין לעדת מפתח ותיארה לאורך שבועות את מסלול טובות ההנאה מבעלי ההון למי שמחזיק בשלטון. מיד עם תחילת עדותה החלה לסבול ממסע השמצות, הכפשות והטרדה של תומכי נתניהו.

וייס וציפורי הם חלק מקאדר של אנשי תקשורת העוסקים בקידום ענייניו של נתניהו. וייס, גמלאי של משטרת ישראל, מפעיל בלוג בשם "טלקום ניוז" העוסק במשרד התקשורת. בשנים האחרונות מקדיש עצמו וייס להדהוד דפי המסרים של נתניהו בקשר לחקירותיו הפליליות, ואף מפיץ חדשות כזב בהתאם להודאתו שלו. ציפורי הוא עיתונאי לשעבר, שפוטר מ"גלובס" ו"מעריב", ועוסק גם הוא בשנים האחרונות בהגנה על נתניהו ובקידום קונספירציית "תפירת התיקים" בבלוג שלו וברשתות החברתיות.

ציפורי נאשם בהטרדת העדה קליין בשל מסר שפירסם בחשבונות הטוויטר, הפייסבוק והטלגרם שלו ב-7 ליולי 2022: "תראו תראו את הצביעות של הגברת: הדס קליין שהתקרבנה בעדותה שהיא 'נושאת בעול המשפחתי' ו'היתה בסיכון לפיטורים' מתגוררת בוילה בהרצליה המוערכת בשווי של 10 מיליון שקל, שאותה רכשה כבר ב-2013. בעדותה סיפרה על שיפוצים שעשתה ואירוח של מיליארדרים כמו פאקר ומילצ'ן. תודה לאבי וייס".

אבי וייס נאשם בהטרדת העדה קליין משום ששיתף את המסר של ציפורי בחשבון הטוויטר שלו ובבלוג שלו, ומשום שבתגובה לציוץ של ציפורי בטוויטר פירסם צילום מסך מאתר 144 של פרטי כתובתה של קליין.

הדס קליין בפתח יום עדותה השני במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 6.7.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

וייס וציפורי טענו, באמצעות עורכי הדין ציון אמיר וינון סרטל, כי יש לבטל את כתב האישום נגדם משום שהמעשים המיוחסים להם אינם מגלים עבירה, ומכל מקום עומדת להם הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית.

לפי הנאשמים, התצלום של בית העדה קליין הוא "צילום פומבי" שמקורו באינטרנט ואשר פרסומו נועד להמחיש את מה שהם תפסו כפער בין עדותה בבית המשפט לבין שוויו של הנכס. המדינה טענה מנגד, באמצעות עו"ד אלכסנדרה קרא, כי עצם הפרסום של התצלום בידי הנאשמים, גם אם קודם לכן הופיע במקומות אחרים, פגע בתחושת המוגנות של קליין ובפרטיותה ובכך הביא להטרדתה.

בנוסף טענו וייס וציפורי להגנתם, כי פעלו כפי שפעלו "במסגרת עבודתם כעיתונאים" וכי "העמדת עיתונאי לדין בשל פרסומיו היא מעשה חמור בשל עצמו". הנאשמים ציינו כי הם עצמם הרבו לפרסם פרסומים ביקורתיים כלפי הפרקליטות. מי שהחליטו על העמדתם לדין, טענו, היו נגועים בניגוד עניינים משום שהשניים ביקרו אותם תדיר ואף הגישו נגדם תלונות בטרם הפרקליטים הכריעו בעניינם.

בהקשר זה העלו וייס וציפורי גם את טענת האכיפה הבררנית, תוך שסיפקו שורה של מקרים שבהם עיתונאים לא הועמדו לדין בשל פרסומים שלפי תפיסתם היה בהם משום הטרדת עדים או עבירות חמורות יותר.

וייס וציפורי ציינו את המקרה של העד ארנון מילצ'ן, אחד משני המיליארדרים שסיפקו טובות הנאה בשווי מאות אלפי שקלים לנתניהו ולמשפחתו. לטענתם, מילצ'ן הוטרד מפרסום עיתונאי בעניינו.

לפני תחילת עדותו של מילצ'ן פרסם כתב המשפט של חדשות 13 אביעד גליקמן ציוץ שבו כתב: "המבחן הגדול של המיליארדר ארנון מילצ'ן בעדותו בשבוע הבא באולם שבברייטון יהיה עניין כמויות הסיגרים והשמפניות. לאחר שהעיד במשטרה ובחקירתו הראשית בבית המשפט כי המאסה העיקרית של הסיגרים והשמפניות הלכו לבני הזוג נתניהו.

"בפרקליטות יודעים כי התמסרות להגנה ושינוי גרסה בעניין הכמויות הוא עניין מהותי שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, ולכן במקרה כזה בחקירתו החוזרת יתעמתו עימו וישקלו להגיש את הודאותיו במשטרה ולבקש מבית המשפט להכריז עליו עד עוין".

שלמה פילבר (משמאל), ביהמ"ש המחוזי בירושלים, 20.4.26 (צילום: אורן פרסיקו)

מקרה נוסף שציינו וייס וציפורי נוגע גם הוא לפרסום של גליקמן, הפעם בנוגע לעד המדינה שלמה פילבר.

לפני תחילת עדותו של פילבר צייץ גליקמן: "במידה ופילבר יתמסר לנתניהו (כפי שהתמסר לפרקליטו של אלוביץ, ז'ק חן, במספר מקרים) ולשנות מעדותו במשטרה, וכפי שניסה לעיתים לעשות בחקירתו הראשית (ולכן ביקשה התובעת תירוש להכריז עליו עד עויין) בנוגע לפגישת ההנחיה ומשום מה יטען כי לא קיבל הנחיה כזו או ינסה מאוד לטשטש אותה, בפרקליטות צפויים להגיש נגדו כתב אישום (במידה וזה יקרה הוא יפר את הסכם עד המדינה), ולכן פילבר יצטרך לחשוב טוב טוב אם הוא מתמסר לנתניהו ובכך בעצם מודה כי שיקר לאורך כל הדרך ויסתכן מאוד בהגשת כתב אישום, או שיגיד את האמת כפי שאמר במשטרה בבית המשפט, ויעיד על כך שנתניהו אכן הנחה אותו להיטיב עם בזק".

ואמנם, לאחר סיום עדותו של פילבר, שהתאפיינה בהתחמקויות רבות וסתירות מהותיות, הודיעה הפרקליטות כי היא נסוגה מהסכם עד המדינה שנחתם עימו ומתכוונת להעמידו לדין, בכפוף לשימוע.

העד השלישי שלפי וייס וציפורי הוטרד היה עד המדינה ארי הרו, הפעם בשל פרסום עיתונאי שכלל לא עסק בו.

זמן קצר לפני תום עדותו של הרו פרסם פרשן חדשות 13 ברוך קרא ידיעה בדבר כוונת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד פילבר, בשל הסתירות הרבות שבין עדותו במשטרה לעדותו בבית-המשפט. הרו אמר בעדותו כי כשראה פרסומים לפיהם הידיעה של קרא נועדה לשמש מסר כלפיו, עברה בראשו המחשבה כי אכן כך.

העד הרביעי שלפי וייס וציפורי הוטרד בלא שהפרקליטות פעלה בעניין הוא דוד שרן, לשעבר ראש הסגל של נתניהו וכיום מ"מ מזכ"ל הליכוד ונאשם בפרשת הצוללות. את יום עדותו השני במשפט המו"לים פתח כך: "בעקבות העדות האחרונה שלי, אז כמובן חטפתי מיד באמצעי התקשורת, כולל הערות לכאורה גם גזעניות, אבל גם על תוכן העדות שלי, כשיודעים שאני אמור עדיין למסור פה עדות היום". שרן הוסיף כי העביר את הפרסום לפרקליטות והתלונן עליו.

העדים דוד שרן (יושב) ויפעת בן-חי שגב, מלווה בעו"ד אפרים דמרי, מחוץ לאולם משפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 20.12.2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

הפרסום המדובר הוא מונולוג שנשא עיתונאי חדשות 13 רביב דרוקר בפתח תוכניתו "אזור בחירה". דרוקר כינה את שרן "האיש הכי חסר בושה בארץ, אולי בעולם". לטענת דרוקר, אדם שמואשם בקבלת שוחד בפרשה ביטחונית רגישה כמו פרשת הצוללות היה "מסתתר בבית, יוצא רק בחושך ושוקל ניתוח פלסטי", אולם שרן "בחוצפה שאין לתאר" התמודד כבר פעמיים על מקום בכנסת, מטיף מוסר ברשתות החברתיות, מתראיין לתקשורת ואף מציג את עצמו כעת בבית-המשפט כקורבן. "העולם באמת השתגע", סיכם דרוקר את המונולוג, "שחור זה לבן, שרן זה שחור".

עוד טענו וייס וציפורי כי שרן הוטרד גם על ידי העיתונאית העצמאית אור-לי ברלב, שפגשה אותו במסדרון בית המשפט ו"המטירה" עליו שאלות הקשורות בתיק 3000. גם לעניין זה נדרש שרן בעדותו וטען כי ברלב שאלה אותו שאלות "כדי שאני אזכור איפה אני".

וייס וציפורי טענו שגם העדה ד"ר יפעת בן חי שגב הוטרדה בלא שהפרקליטות פעלה בעניין, וזאת לפי עדותה שלה. ביום עדותה השלישי אמרה: "מאז עדותי שמנתה יומיים אני מוצאת את עצמי תחת הכפשות ותחת הדלפות חסרות שחר שכל תכליתן זה להפחיד אותי מלומר את האמת". במענה לשאלת השופטים הוסיפה בן חי שגב כי "מדובר פה גם באמצעי תקשורת המדיה המרכזיים וגם ברשתות החברתיות".

וייס וציפורי מביאים כדוגמה ציוץ מאת בן כספית שבו כתב: "היא גם התהפכה בעדות שלה בתיק 4000. הייתי בין אלה ששמעו את דעתה האמיתית על כל זה, הרבה לפני כתבי האישום. אבל בחייאת, גם היא צריכה להתפרנס".

כתבתו של אמנון אברמוביץ' על עדות הדס קליין, מאי 2019 (צילום מסך: חדשות 12)

עד נוסף שלפי וייס וציפורי הוטרד הוא חיים גרון המנוח, שהוזמן להשתתף בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר אשר הוקדשה לפרשה המכונה "תיק 4000". דרוקר הציג לגרון ראיות שגרמו לו לשנות את דעתו ולקבוע כי בניגוד למה שחשב קודם לכן, בזק קיבלה ממשרד התקשורת יחס חריג לטובה.

גם שר המשפטים יריב לוין הוטרד, טענו וייס וציפורי. לפני שמונה לשר המשפטים, אמר עיתונאי חדשות 12 אמנון אברמוביץ' בשידור: "יריב לוין לא מבקר את מערכת המשפט, הוא ממש מגדף אותה, תראו את הדברים שאמר בערב כניסתה של אסתר חיות לתפקיד. יש נקודה נוספת. מאוגוסט 2018 אני מחכה לתגובתו של יריב לוין שלא הגיעה עד הערב: האם אמרת לא אמת בעדותך בתיק 2000? ועוד דבר בצחוק אבל ממש בצחוק, יריב לוין שר משפטים זה עוד שנת מאסר לנתניהו".

וייס וציפורי טענו בנוסף כי המיליארדר ג'יימס פאקר, אשר גם בשירותו עבדה הדס קליין, הוטרד אף הוא בידי עיתונאים מבלי שאלו יועמדו לדין. ההטרדה בוצעה, כך לפי הנאשמים, באמצעות כתבה שפרסם אברמוביץ' בחדשות 12 על תוכן עדותה של הדס קליין במשטרה.

במסגרת הכתבה פורסמו תצלומים של ביתו של פאקר בקיסריה ואף צוינה כתובתו המדויקת, כשכנו לביתם הפרטי של ראש הממשלה ורעייתו. בעקבות הכתבה של אברמוביץ' פורסמה ידיעת המשך באתר "וואלה" שגם בה צוינה כתובת ביתו של פאקר בשכנות לבית נתניהו.

ביתו של פאקר כיכב גם בחומרי הראיות של המשפט עצמו. לפי עדותה של קליין, בני הזוג נתניהו נהגו לבקר בביתו של פאקר, גם כשלא שהה שם, ליהנות ממתקני הבית וממשרתיו, ולקחת לביתם טובין ומאכלים.

אנחנו יודעים איפה את גרה

השופט איתי הרמלין מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו קיבל את טענות הפרקליטות ודחה את בקשת הנאשמים ציפורי ווייס.

השופט הרמלין מדגיש כי השלב המקדמי שבו מצוי ההליך אינו המתאים לקביעות כגון האם הפרסומים של וייס וציפורי אכן יכולים להיחשב להטרדת העדה קליין והאם יש להעניק לעיתונאים הגנה דומה לפרסומים ברשתות החברתיות כפי שמוענקת לפרסומי עיתונאים בכלי תקשורת.

הכרעה בטענות מקדמיות, הוסיף השופט הרמלין, אינה גם השלב המתאים לדון בנסיבות הפרסום, טיבו ומטרתו. כל אלה, ציין, יוכרעו בהמשך.

לצד זאת דחה השופט הרמלין את הטענה בדבר ניגוד העניינים של הפרקליטים שהחליטו להעמיד לדין את וייס וציפורי.

"כמובן אין זה רצוי שהחלטה על העמדת אדם לדין תתקבל על ידי מי שנגדו הגיש אותו אדם תלונה, וזאת על מנת להסיר כל חשש ואפילו מזערי למשוא פנים", כתב השופט, "ואולם, אין מניעה מוחלטת לעשות כן. זאת, במיוחד כאשר הנאשמים הגישו תלונות נגד כל הגורמים בפרקליטות שאמונים על החלטה אם להגיש כתב אישום בעבירה מעין זו שבה הם מואשמים, ויצרו קושי למצוא ממלא תפקיד רלוונטי שנגדו לא הגישו תלונה".

כדי לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית, הוסיף השופט הרמלין, יש למצוא מקרים דומים לפרסומים של וייס וציפורי. המדינה, מדגיש השופט בהקשר זה, הבהירה כי וייס וציפורי לא הועמדו לדין בשל הטקסט שצירף ציפורי לתצלום ביתה של קליין אלא בשל עצם פרסום כתובת ביתה של עדת התביעה. לפי המדינה, פרסום הכתובת מתפרש על ידי הקורא הסביר כשווה ערך לאמירה "אנחנו יודעים איפה את גרה", אמירה שעלולה להטיל אימה על קליין.

מבלי להכריע בשאלות משמעות הפרסום, פרשנותו והשלכותיו, שיידונו בהמשך ההליך, הכריע השופט הרמלין בשלב מקדמי זה כי ברשימת המקרים שהציגו הנאשמים בטענתם לאכיפה בררנית לא נמצא מקרה דומה לפרסומים שלהם.

"המקרה היחיד של פרסום כתובת של עד שעליו הצביעו הסניגורים הוא כתבת הטלוויזיה על מערכת היחסים בין משפחת נתניהו לשכנם ג'יימס פאקר", ציין.

"צפיתי בכתבה, שהוגשה לעיוני על ידי ההגנה, ולא מצאתי בה כל היבט של הטרדת העד פאקר, שאין בכתבה כל התבטאות תוקפנית כלפיו. בשל אופייה של הכתבה אזכור כתובתו של העד אינה מתפרשת על ידי צופה סביר בשום פנים כאזהרה כלפיו או כקריאה להגיע אל הבית. יתר על כן, כפי שציינה התובעת ממילא מקום מגוריו של פאקר ידוע, כיוון שהוא ידוע כשכנם של ראש הממשלה ומשפחתו שמקום מגוריהם ידוע בציבור.

"הואיל והתובעת שמה את הדגש על פרסום כתובתה של העדה, ברור כי פרסום תצלום ביתו של פאקר אינו יכול לבסס טענת אכיפה בררנית, וממילא בהקשר שבו פורסם לא הייתה כל עבירה בפרסומו".

כיוון שהמדינה הבהירה שאינה מייחסת את הטרדת העדה קליין לביקורת שהטיח ציפורי בה, הוסיף השופט, הרי שהדברים שפורסמו בעניינם של שרן ולוין "אינם יכולים לבסס טענה של אכיפה בררנית". "הואיל ושרן לא הגיש תלונה על השאלות שנשאל במסדרון בית המשפט, וגם תוכנן של השאלות לא הובא בפניי, גם עניין זה אינו יכול לבסס טענת אכיפה בררנית", קבע השופט. למסקנה דומה הגיע גם בכל הקשור לדברים שפורסמו בעניינה של בן חי שגב.

אחרי שקיבל את עמדת הפרקליטות גם לגבי המקרים של הרו ומילצ'ן, פנה השופט הרמלין להתייחס למקרים של העדים פילבר וגרון. בעניינם טענו הסנגורים של ציפורי ושל וייס לעבירה חמורה יותר של שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות.

"הסניגורים לא פרסו תמונה מלאה בעניין הטיפול המשפטי בעניינים אלה", קבע השופט הרמלין. "לא הובאו בפניי נימוקי סגירת התיקים. לא ברור גם אם הוגש ערר על ההחלטה לסגור מי מהתיקים, ואם הוגשה עתירה לבית המשפט בעקבות דחיית ערר שכזה.

"ברור גם שקיומם של שני מקרים שבהם לדעת הסניגורים היה מקום להעמיד לדין עיתונאים אך לא נעשה כן, אינה מלמדת כי הנאשמים שבפניי הופלו מסיבות פוליטיות כפי שהשתמע מטענות הסניגורים. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שאין דמיון בין המעשה המיוחס לנאשמים למעשי שני העיתונאים האחרים".

לפיכך דחה השופט הרמלין את עתירתם של וייס וציפורי לבטל את כתב האישום בטרם שמיעת הראיות.

לפני סיום העיר כי "פרסום הנחיות העמדה לדין ספציפיות בעבירה של הטרדת עד חשוב כדי להבטיח שוויון באכיפה".

לפי השופט הרמלין, "בהיעדר מדיניות העמדה לדין כתובה המתייחסת באופן ספציפי לעבירה של הטרדת עֵד, כל העמדה לדין של אחד בעבירה מעין זו ואי העמדתו לדין של אחר, תעורר תחושות של אפליה גם אם מדובר במעשים שונים זה מזה, וזוהי סיבה נוספת לפרסם הנחיות העמדה לדין בעבירה רגישה זו".

27233-12-23

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 616KB)